מר וואנג שינצון מתרגל פאלון דאפא שאיבד את שתי רגליו ברדיפה, מגיש את תלונתו לבית הדין העליון של אזורו

(Minghui.org)

התובע: וואנג שינצ'ון, זכר, 29

כתובת: חוות הייעור פנגמאו, אזור ג'ינשנטון בעיר ייצ'ון, מחוז האילוגג'יאנג

הנאשמים:

- וואנג ווי, המפקד לשעבר של תחנת המשטרה פנגאו(כעת מזכיר מחוזי של הליגה הקומוניסטית הצעירה),  אזור ג'ינשנטון של העיר ייצ'ון - סוי יוג'ונג, מפקד תחנת המשטרה, אזור ג'ינשנטון של העיר ייצ'ון - שיאו ג'ינגיו, ראש משרד 610, אזור ג'ינשנטון של העיר ייצ'ון - מנג שיאנחואה, ראש משרד 610 ומנהל מחלקה במשטרה באזור ג'ישנטון בעיר ייצ'ון - וונג צ'אנגצ'י, מנהל שעבר של אדמות החווה בפנגמאו, באזור ג'ישנטון בעיר ייצ'ון - גאו צ'ינגו, מנהל של אדמות החווה בפנגמאו, באזור ג'ישנטון בעיר ייצ'ון - דונג שוחוא, שוטר אבטחה של אדמות החווה בפנגמאו, באזור ג'ישנטון בעיר ייצ'ון - סאן דבו, סגן מפקד המשטרה, באזור ג'ישנטון בעיר ייצ'ון - מן צ'אנגצ'ון, מפקד תחנת המשטרה פנגאו, באזור ג'ישנטון בעיר ייצ'ון - וונג שומין, שוטר אבטחה בתחנת משטרה בפנגאו, באזור ג'ישנטון בעיר ייצ'ון - שוטר ללא שם ( מאוזכר כשוטר א'), תחנת משטרה פנגאו, באזור ג'ישנטון בעיר ייצ'ון  דרישות התובע :

1. תביעה פלילית ועונש לנאשמים ברשימה הנ"ל 2. ביטחון אישי וחופש לתובע ומשפחתו 3. פיצוי על נזק נפשי וכלכלי כתב התביעה:

בעקבות סעיף 41 בחוקת סין, סעיף 84 בחוק הפלילי, ומסמך שנתקבל מבית הדין העליון שכותרתו: "הודעה על ניהול מקפיד של פקידים שמשתמשים בכוחם לרעה להפר זכויות אדם", אני, התובע, מגיש בזאת את תלונתי נגד הנאשמים ברשימה הנ"ל על הפשעים שהם ביצעו בהפרת זכויות אדם.

התחלתי לתרגל פאלון גונג ב-1998. ב-1999 נשפטתי בצורה בלתי חוקית למשך שנה במחנה עבודה בכפייה בגלל שלא ויתרתי על התרגול. אחרי שהשתחררתי באוקטובר 2001 וחזרתי הביתה, וונג ווי, המפקד לשעבר של תחנת המשטרה בפנגו, והשוטר וונג שומין, היכו אותי עם מוטות ממתכת ועינו אותי בצורה חמורה.

לילה אחד, בשמיני לינואר 2002, הלכתי לפנגו עם חומרי דאפא, אבל נתפסתי ובוצע עלי חיפוש על ידי וונג ווי, מפקד תחנת המשטרה, ועוד שוטר (שברשימה למעלה מופיע ללא שם). ניסיתי לברוח דרך שביל בהר ולהתחמק ממעצר לא חוקי. בדרך נפלתי לנהר ונרטבתי עד לברכיים. רגליי הרטובות הפכו במהרה קפואות. השוטר וונג שומין ומין צ'אנגצ'ון רדפו אחרי עלות השחר, אבל הם לא תפסו אותי.  המשטרה כיתרה את ההר. יומיים אחרי, הלכתי לבית של חקלאי. מפקד תחנת המשטרה וונג ווי והשוטר ללא שם פרצו לבית והיכו אותי. האישה בבית אמרה: "תסתכלו עליו, בבקשה אל תכו אותו יותר ". הם גררו אותי לרכב המשטרתי ונסעו לתחנת המשטרה בפנגו, ששם הם היכו אותי שוב (באותו זמן עדיין יכולתי ללכת). הם לקחו לי את הביפר והכובע, ועזבו אותי רק עם 40 יואן.

ב-11 בינואר בסביבות 8 בבוקר, קבוצת שוטרים ממשרד 610 המחוזי, המשטרה המחוזית, ומשטרת פנגו הגיעו. הם קיללו והכו אותי באופן חמור. הם גם קיללו את הפאלון גונג. תחת הפקודות של וונג ווי, ראש המשטרה המחוזית, סוי יוג'ונג, שוטר א' שפך מים חמים מהקומקום שעל התנור לתוך ארגז, ודחף את רגלי הקפואות אליו. עד שעות הצהריים הקרח שעל הנעליים נמס. שוטר א' חתך את נעליי עם זוג מספריים. כשנעליי נכנסו למים החמים קרח ובשר היו דבוקים עליהם. אחרי טיפול אכזרי שכזה, לא יכולתי עוד לעמוד. המשטרה אמרה בצורה סרקסטית: "אתה רואה כמה המשטרה טובה. אנחנו משרתים אותך כמו את ילדינו".

למרות הפציעות הפיזיות ורגליי הנפוחות, הם היכו אותי בתורנות במשך 10 שעות. אחרי 5 אחרי הצהריים, הם ראו שלא יכולתי לשאת עוד עינויים, אז הם לקחו אותי לביתי למקרה שאמות, אבל עדיין הייתי תחת מעקב. אלו שהשתתפו במכות והרדיפה כוללים את וונג ווי, שוטרים א' ו ב', סוי יוג'ונג, מנג שיאחואה, ונג שומין ווונג צ'נגצ'י.

   וונג שינצ'ון, שאיבד את רגליו במהלך הרדיפה

אחרי שחזרתי הביתה, צמחו על רגליי יבלות ומוגלה. במשך עשרה חודשי ייסורים, הבשר שעל רגליי נרקב בצורה הדרגתית. נעשיתי נכה. הפצעים לא החלימו עד היום הזה, אבל את הפצעים שבליבי הרבה יותר קשה לרפא. קיוויתי שרשויות החוק המעורבות יתנו לצדק לנצח במקרה שלי, אז רשמתי מכתבים אחד אחרי השני, דיווחתי על פשעים, ותבעתי את המעורבים בפרשה. אולם הותקפתי באכזריות. שוטרים מאזור ג'ינשנטון ומשרד ה-610, וגם פקידים מהממשל המקומי, פרצו לביתי פעמים רבות להטריד אותי ואת משפחתי. הם חטפו את הוריי ועינו אותם בכדי לקבל אינפורמציה על מי מבקר אותי, הם צילמו אותנו שלוש פעמים כדי לשדר משהו שלילי ולהשמיץ את פאלון גונג. הם גם לחצו עליי שאלך לבית חולים בכדי לכרות את רגלי.

במאי 2002, המשטרה שלחה את אימי, וונג גוישיאנג, למרכז גמילה הרבין ללא סיבה. ב-28 בנובמבר 2003 מפקדים מתחנת המשטרה בפנגו, מין צ'נגצ'ון וסוי יוג'ונג, לקחו את אבי למפעל בכדי לענות אותו בשביל מידע. הם גנבו את המפתח שלו וערכו חיפוש בביתנו. וונג שומין וכמה שוטרים אחרים החרימו את הניירות, עטים, תיקים, ספרי כתובות, רשמים, מעטפות וניירות מכתבים. הם קיללו בקול רם, וגם החרימו את הרדיו והטייפ. וונג שומין ניפץ את הכלים בביתנו. ואז בעט בי בחזה  וברגליים. הפצעים על רגלי הוחמרו והעמיקו, ומכנסי והמזרון שלי היו ספוגים בדם. כשראו את הפצעים שלי מחמירים, וונג שומין מיהר לשפשף את הדם כשהוא אומר: "האנשים מביטחון הציבור הם שודדים בחסות המדינה".

בשלוש אחרי הצהריים, מין צ'נגצ'ון, וונג שומין, ודונג שוחוא לקחו את אלה שביקרו אותי לתחנת המשטרה ולחצו עליהם בשביל מידע על ידי מכות בגביהם עם ספסל ומכות על שוקיהם עם ידית של אקדח. השוטרים כפו עליהם להישאר בתנוחות לא נוחות למשך תקופת זמן ממושכת בכדי שיתענו, ואיימו עליהם שלא לבקר אותי שוב. הבריונים פחדו שמעשיהם יחשפו, אז דונג שוחוא הוביל אנשים שלא ידעו את האמת על הרדיפה או היו מובטלים, לפקח בסודיות, לעקוב ולעצור אנשים מלבקר אותי. באפריל 2004, זחלתי מחוץ לדלת על בירכי לקנות מצרכים. הם עצרו אותי וערכו עליי חיפוש. החופש שלי הופר בצורה חמורה.

ב-16 למאי בצהריים, ישבתי בכיסא גלגלים ונסעתי למרחק של 30 ק"מ למחוז ג'ינשנטון. 4-5 שוטרים יצאו ממכונית סיור משטרתית לערוך עלי חיפוש. הם גררו אותי ואת כיסא הגלגלים לתחנת המשטרה. הם עשו פנצ'ר לצמיגים של כיסא הגלגלים. הם בעטו ודרכו על כיסא הגלגלים לפני שזרקו אותו למחסן של המחלקה הפוליטית והביטחונית של המשטרה. ב-18 במאי זחלתי למשרד החקלאות בפנגמאו לקבל את כיסא הגלגלים בחזרה. הפקידים לפוליטיקה וביטחון, דונג שוחוא ושווה סנלין סטרו בפניי וחבטו בי עם את חפירה ומקל. הם חדלו ממעשיהם רק כאשר יותר ויותר אנשים באו לראות מה קורה.

ב-26 ביולי 2004, הלכתי לנציגים של הקונגרס באזור ג'ינשנטון לחשוף את ההתנהגות האכזרית של המשטרה ולבקש את כיסא הגלגלים בחזרה. אולם נלקחתי על ידי המשטרה מהרחוב לתוך מכוניתם. סאן דבו הכה ואיים עליי. ב-29 ביולי, הלכתי שוב לנציגי הקונגרס. ברגע שהגעתי לדואר, שוטר מתחנת המשטרה בפנגו הגיע ברכב לעצור אותי. ישבתי בצידי הדרך. אנשים רבים הקיפו אותנו, מסתכלים. המשטרה לקחה אותי לביתי בכוח ואיימה עלי.

כרגע אני עדיין נמצא תחת מעקב. ברגע שאני יוצא מהבית, עוצרים ומכים אותי. אפילו נאסר עלי לקבל דואר. דואר, צ'קים וחבילות של בגדים שממוענות אלי או אל משפחתי הוחרמו על ידי המשטרה. ב-2005 נשלחו אלינו שני צ'קים וחבילות בגדים (אחד לאבי, וונג פנגצ'י, ואחד לאימי, וונג גוישיאנג), שנעצרו על ידי גאו צ'ינגו. הוא הורה לגאו יוג'יה למסור את הכסף למשרד 610 שימסרו אותו למחלקת המשטרה באזור ג'ינשנטון. אבי ניסה להגיש תלונה בבית המשפט, אך בית המשפט סירב לדון בתיק זה.

הלכתי לבקש את 500 היואן שהוחרמו מאיתנו בשנת 2000. גאו גוצ'ינג שוב הכה אותי. למעשה כל פעם שהלכתי לבקש את כספי הכו אותי באופן חמור.

ב-9 באפריל 2005 בבוקר, שיאו ג'יניו ושלושה בריונים פרצו לתוך הסנדלרייה שבה התמחיתי. הם עצרו אותי ואת וונג ג'יצ'יאן, הסנדלר שלימד אותי לתקן נעליים, ולקחו אותנו לתחנת המשטרה טואנג'יה באזור ג'ינשנטון. פתחתי בשביתת רעב והצלחתי לצאת משם . אבי נעצר ושמו אותו בבית מעצר ג'ינשנטון.

כאזרח, בין אם אני בוחר להאמין ב"אמת-חמלה-סובלנות", או לחלק עלונים ולהבהיר את האמת, יש לי את הזכות לחופש אמונה וחופש הדיבור. ההתנהגות שלי היא בהתאם לחוק והיא חוקית, אולם ההתנהגות של הנאשמים מפרה את הסעיפים: 35, 36, 37, 39, 40, 41, של החוקה, והסעיפים: 234, 251, 252, 238, 247, 245, 254, 297,  של החוק הפלילי. הם ביצעו פשעים והזיקו לאנשים במכוון, ומנעו מהם בצורה בלתי חוקית את חופש האמונה והקומוניקציה, מעצר בלתי חוקי, הודאות דרך עינויים, פריצות לבתים, חיפושים לא חוקיים, זיופים ושימוש לרעה בסמכות.

הפשעים המוזכרים לעיל הפרו את זכויות האדם וגרמו נזק פיזי חמור לתובע. כתוצאה מכך התובע איבד את שתי רגליו וסבל ייסורים פיזיים ונפשיים קשים. לכן, התובע מבקש מבית המשפט באזור ג'ינשנטון לבצע את ההוראה של בית המשפט העליון מתאריך ה-11 במאי 2004 וליישם עונש הולם לנאשמים בהתאם לחוקה, ולחוק הפלילי.

התובע וונג שינצ'ון