מאמר זה כתוב היטב, וההבנה שהוא מבטא היא אפילו טובה יותר. כמה תלמידים באמת לא התייחסו ללימוד הפא כאל דבר חשוב, ולעתים קרובות הם מביטים במצבים שעולים בין תלמידי הדאפא מתוך לב של אדם רגיל; וזה לא מוגבל רק להערצה עיוורת כלפי אנשים מסוימים. למעשה, ההתבטאות של לב אנושי כזה היא ההשתקפות האמיתית של [ההבדל בין] מטפח לבין אדם רגיל. זה מביא על האדם צרות רבות בטיפוח, ומפריע באימות הפא ובתיאום ובשיתוף הפעולה שבין תלמידים, המבוססים על הפא. הביטוי הבולט ביותר של זה הוא הרדיפה החמורה שתלמידים רבים עומדים מולה כתוצאה מלב אנושי חזק וממחשבות נכונות לא מספקות. הפתרון הוא לתת ללימוד הפא חשיבות עליונה, וללמוד את הפא ברצינות. החוק הגדול מסוגל לתקן את הרקיע הכביר והוא מאפשר לאנשים לטפח לשלמות – אז מדוע לא להוקיר הזדמנות כה נדירה וכה יקרה כמו זאת? וזאת הזדמנות שתיעלם בהרף עין!
לי הונג-ג'י
1 בספטמבר 2005
הערה על מאמר של מתרגל