היבטים שונים של הטיפוח שלי

התנסות מוועידת פאלון דאפא הרביעית לשיתוף התנסויות בישראל

ברכות למורה הנכבד, למתרגלים ולאורחים,

חלק ראשון – הבהרת אמת לסינים בתחנה המרכזית הישנה בת"א

לפני כחמש שנים, בתחילת הטיפוח שלי, היה לי חלום. בחלום הייתי במקום שלא היה מוגדר וברור אבל האנשים היו סינים ואני הבהרתי להם את האמת. החלום זכור לי היטב כי הוא היה מאוד ברור ומציאותי, הייתה זו קבוצת אנשים, אולי משפחה. כשדיברתי איתם זה היה כמו בטלפתיה, הבהרתי להם את האמת והם הבינו אותי, אך הם פחדו לקחת ממני חומר שרציתי לתת להם. אני זוכרת שאמרתי להם בחלום "אתם עכשיו בישראל, אין לכם ממה לפחד" והם הסתכלו עלי בפחד ולקחו את הספר "ג'ואן פאלון" שהצעתי להם. התעוררתי ולא כל כך הבנתי את משמעות החלום. לאחר זמן מה התברר לי שכמה מתרגלים הולכים בשבתות לתחנה המרכזית הישנה לעשות הבהרת האמת לסינים. התחנה המרכזית היא המקום אליו באים המוני עובדים זרים בשבת לערוך קניות, ובנוסף זה גם מפגש חברתי עבורם.

וכך לפני כארבע שנים התחלתי גם אני להגיע לשם. אני לא צריכה לספר לכם על המקום, כמה קשה ומטונף הוא, אשפה בכל מקום וריח לא טוב באוויר, וסוג האנשים שמגיע לשם כולל מסוממים, שיכורים, עבריינים ואנשים משולי החברה. גם המחשבות שלהם לא טובות. אבל נוכחתי לדעת שדווקא השיכורים והמסוממים מתבוננים ושואלים מה זה כשהם עוברים לידינו, ואז הם מקשיבים מזדעזעים ומבקשים לחתום על העצומות. דווקא הנפלים האלה של החברה פותחים את הלב.

המצב עם הסינים בא בגלים: יש תקופות בהן יש נוכחות של הרבה סינים, ויש תקופות שיש מעט סינים. יש תקופות שהם באים להאזין ולקבל חומר, ויש תקופות שהם מסובבים את הגב, זורקים את החומר על הרצפה, לא רוצים להקשיב. אני רואה את המחזוריות הזו כחלק מהתהליך הטבעי של תיקון הפא.

לפני כשנה פנה אלי סיני בעברית כאשר הצגנו צילום של ציורי תערוכת "אמת חמלה סובלנות", ואמר לי שזה נראה לו לא אמיתי. הסברתי לו שאלו ציורים. ואמרתי לו שכל הרדיפה נעשית על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית ולא על ידי העם הסיני. הוא קיבל את זה, אבל אמר ש"אם המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) לא תנהג ביד קשה אז כולם יתמרדו ויעשו מה שהם רוצים, ואם המק"ס לא תהיה אז מי יחזיק את המדינה". בכל אופן ראיתי שהוא קיבל את זה,  ולבסוף הוא אמר: "אני מבין אותך", והרגשתי שהוא מבין מה אנחנו עושים, אבל הכוח של המפלגה היה חזק עליו אפילו יותר מאשר הכוח של העם שלו. הרגשתי שהוא חצוי.

לאחרונה היה מקרה שניגשתי לסיני לתת לו את חוברת "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית" והוא התחיל להתקיף ואמר "קראתי את זה, זה לא נכון. כל זה שקר, איך אתם אומרים דברים כאלה?" ואז הצבעתי לו על שלטים עם צילומים אותנטיים מהתקופות השונות של שלטון המק"ס, ושאלתי אותו: "הצילום הזה של הכפריים הרעבים, המקרה בשנת 1989 בכיכר טיאן-אן-מן זה שקר?" והוא ענה: "כן, זה שקר. שום דבר לא נכון". אמרתי לו: "למה אתה אומר את זה. אתה יודע שמגיל קטן אתה מקבל שהמפלגה זה הכל, זה האבא והאמא שלך, קשה לך לשמוע את זה". הוא אמר "והמלחמה שלכם עם הערבים זה בסדר? למה אתם מתערבים לנו במה שקורה בסין? פעם סין הייתה חלשה ואפשר היה לפגוע בה. עכשיו היא חזקה אז אתם מדברים ככה". אמרתי לו שזה לא קשור כלל, שסין עושה היום את הפשע הכי גדול שיכול להיות – הורגים אנשים רק בגלל שהם מאמינים באמונה מסוימת. אז הוא אמר "כן, כל הפאלון גונג משוגעים". שאלתי אותו "אני נראית לך משוגעת? אתה אומר שהם משוגעים כי הממשלה שלך אמרה לך שהם משוגעים? בטלוויזיה, בעיתונים, כל הזמן אמרו לך, ואתה מאמין למה שהממשלה שלך אומרת לך. אבל התמונות פה מראות לך משהו אחר". גם על זה הוא אמר "לא נכון, הכל שקר". אמרתי לו "אבל זה אמיתי, זה קרה וקורה באמת". בכל פעם שהוא אמר שזה שקר הייתי שולחת מחשבות נכונות להמיס את זה.

יש סינים שאומרים שהם לא רוצים לקחת את החומר כי יש להם משפחה והם פוחדים. יש הרבה שבכלל לא רוצים להסתכל על החומר. אבל יש כאלה שבאים לקחת חומר כתוב ודיסקים.

כשרק התחלנו להגיע לתחנה המרכזית באה אישה מבוגרת שגרה בבניין ליד, ואמרה שהמוסיקה של התרגילים מפריעה לבעלה בבית. זה היה אבסורד, כיוון שהמוסיקה שאנחנו משמיעים היא עדינה, ולא בקול רם, ואילו הרעשים האחרים הם דווקא חזקים ולא נעימים. דיברתי אתה כמה פעמים ומאז היא לא הפריעה. אבל ביום הפאלון דאפא היא שוב התפרצה כאשר המקהלה שרה, וצעקה כל הזמן: "יש לי בעל חולה בבית. יש לי בעל חולה בבית". כמה מטפחים ואני בתוכם, נגשנו אליה. ראינו שהמצוקה שלה נובעת בעצם מכך שיש לה בעל חולה, ולכן דברנו אתה מהלב, התעניינו במצב שלה ושל בעלה, עד שהיא הרגישה את החמלה מכולם ועלתה הבית רגועה. מאז היא אינה מתלוננת.

אנחנו מגיעים לתחנה המרכזית כל שבת בכל מזג אוויר: גשם, שמש. מרגישים שלא צריך להפסיד אף יום.

חלק שני - מכירת מודעות לעיתון אפוק טיימס

בתחילה חילקנו לסינים בתחנה המרכזית את הבולטין שהיה מתעדכן באתר מינג-הווי, ואז אחד המתרגלים דיבר על כך שיש לפתוח דרך נוספת להבהרת האמת לסינים. כך החל עיתון אפוק טיימס בסינית, שהיה צורך להשיג עבורו מודעות פרסומת. היינו שלושה ועבדנו ביחד, ולמדנו מתוך העשייה מה צריך ואיך צריך לגשת לנושא. מצאנו כמה לקוחות, חילקנו אותם בין שלושתנו, וכל אחד הלך לבדו. מדי פעם היינו יושבים שלושתנו ומשתפים הבנות לגבי ההתנגדויות של הלקוחות, איך לגשת בפעם הבאה, למדנו מכל מה שהתנסינו והשתפרנו. בהדרגה אף התחלנו להביא פרסומות. לאחר כשנה יצא עיתון גם בעברית, ואני המשכתי לחפש פרסומות גם עבור העיתון בעברית. היה צריך לפרוץ את זה שהעיתון לא מוכר עדיין.

מכיוון שאני עובדת לפרנסתי, אינני מקדישה את הזמן הדרוש לתהליך השגת המודעות, וכרגע המקום שאני נמצאת בו הוא מבוי סתום, ועלי לשפר שין-שינג.

חלק שלישי - התקשרות לשגרירויות זרות בסין

אני לא מדברת טוב אנגלית והשפה שלי לא עשירה או רהוטה. אבל כששמעתי הצעה של מתרגלים להתקשר לשגרירויות זרות בסין, החלטתי לבצע את הטלפונים. פניתי, קיבלתי מספרי טלפון, והתחלתי להתקשר בלילות ובשעות הבוקר המוקדמות.

בגלל שאף פעם לא השתפשפתי בדיבור והתנסחות באנגלית, אז בעבר הייתי בדרך כלל נתקעת ולא יצאו לי מילים מהפה. אבל כאשר שוחחתי בטלפון הרגשתי הרבה יותר חופשית לדבר. הקדמתי ואמרתי שאני מתנצלת שהאנגלית שלי לא כל כך טובה. אבל הייתי ממוקדת ואמרתי את דברי ישירות, ולא היה מקרה שלא הבינו אותי. הסברתי שאני מתרגלת של פאלון גונג מישראל, ואני מתקשרת אליהם לומר להם שמה שקורה כרגע בסין לגבי הפאלון גונג הוא מאד קשה. שלא נותנים להם להאמין במה שהם רוצים להאמין, ושכרגע מתבצע רצח עם נגד המתרגלים. היו כאלו ששאלו אותי: "אז מה אנחנו יכולים לעשות", ושאלו בצורה אדישה, כאילו זה לא מעניין אותם. בכל זאת השיחות גרמו להם להתעניין בנושא.

באחת הפעמים דיברתי עם עובד שגרירות שהיה סיני, ששאל הרבה והתעניין. הוא ביקש שאשלח לו חומר כזה שהוא יוכל לראות הוכחות בלתי תלויות למה שסיפרתי לו. שלחתי לו רשימה של אתרי אינטרנט של ארגונים בין-לאומיים מכובדים כמו "אמנסטי", קונגרס ארה"ב והאו"ם, עם דוחות על המתרחש בסין וגם על אירועים אלימים שהתרחשו על אדמת ארצות הברית ומראים איך הרדיפה הלא-חוקית הזו התרחבה אל מחוץ לגבולות סין ומופעלת בארץ אחרת ודמוקרטית.

באחת הפעמים דיברתי עם עובדת סינית, שאמרה לי "את צודקת מאד במה שאת אומרת, ואין ספק שהמפלגה הקומוניסטית תיפול בקרוב". הייתי בשוק מהתגובה שלה. זה נתן לי הרגשה נהדרת ודרבן אותי להמשיך להתקשר. שטף תיקון הפא מתקדם, ואיתו גם הפרויקטים.

התקשרתי בערך ל- 60 שגרירויות, ולכולם ביצעתי סבב נוסף של טלפונים כדי לתפוס אנשים אחרים. מלבד שלושה-ארבעה מקרים היו אלה באמת אנשים אחרים שענו לשיחה.

חלק רביעי - הבהרת אמת במסגרת עבודתי כממלאת מקום בבית ספר

כאשר אני נכנסת לכיתה למלא מקום של מורים חסרים, אני לעיתים מספרת לתלמידים סיפור או אגדה, שיש בהם את העיקרון של אמת חמלה סובלנות, במיוחד בכיתות הקטנות. ליותר גדולים אני נותנת עבודה לכתוב משהו על אמת או חמלה או סובלנות: שקודם כל יבדקו במילון פירוש של כל מילה, וכשהם מבינים את הפירוש יחשבו מה הם מבינים מזה, מה זה אומר להם, ושירשמו דוגמאות שהם עצמם נהגו על פי העקרונות האלה. כאשר התלמיד מקריא את העבודה שלו האחרים יכולים להגיב האם זה באמת אמת או חמלה או סובלנות. ראיתי שרוב הילדים מבינים באמת מה זה אמת חמלה וסובלנות.

חלק חמישי - הבהרת האמת בבתי הסוהר

תוך כדי קריאת ההרצאות המורה, חשבתי על מה שהמורה אומר: שכל אחד בעולם הוא קרוב-משפחה שלו, וכל אחד הוא עם קשרים גורליים וצריכים להציל אותו. נוצרה אצלי תחושה פנימית שבעצם האסירים בבתי הסוהר נמצאים במקום שאף אחד לא מגיע אליהם. הם גם לא יכולים להגיע למקומות שם יש חשיפה לפאלון דאפא. אבל גם להם מגיע להיות מוצלים. ואז התייעצתי עם מתרגלת והחלטנו ללכת יחד. התקשרתי לכל בתי הסוהר באזור המרכז, כשבעה שמונה בתי סוהר, וקיבלתי אישור להעביר סדנה בשלושה מתוכם.

בבית הסוהר הראשון היו בערך בין שלושים לארבעים גברים. אני והמתרגלת העמיתה הסברנו כל אחת חלק מההסבר, לימדנו בקיצור את התרגילים וחילקנו עלונים. הודענו שכל מי שרוצה יישאר להכין אתנו לוטוסים. נשארו אתנו מעטים מאד, אבל היה אפשר לראות שהם מאד רוצים להישאר ולשוחח הלאה.

בסוף כולם הלכו ונשארנו שתינו לבד. יצאנו מהחדר וגילינו שהמתחם נעול וריק. מצאנו אישה אחת באחד החדרים, וכשהסברנו לה שננעלנו שם, היא פתחה לנו מיד. יצאנו מהמתחם הקטן לתוך חצר בית הכלא, לכיוון שער היציאה. בדרכנו ראינו אנשי צוות יוצאים מהבניין לידנו ושאלנו אחת מהן איך נוכל להשאיר עיתונים בסינית עבור העובדים הסינים הזרים שעצורים שם בגין שהות בלתי חוקית.

השוטרת מיד התעניינה מי אחראי לכניסתנו ואיך זה קרה שאנחנו ללא ליווי. כך התברר לנו בדיעבד כי מבחינת הנהלים אסור להסתובב ללא ליווי בתחומי בית הכלא.

בערב התקשרתי לאשת הקשר שלנו, כי מספר אסירים ביקשו שנבוא שוב, אבל היא הייתה כעוסה מאד וצעקה: "אני פתחתי בפניכם את הדלת ואתם עשיתם לי בלגן כזה". כמובן שהיא לא אישרה לנו לבוא שוב.

זאת דוגמה למה שהמאסטר אומר שכשאתה עושה דבר טוב, הרע מיד בא אחריו, לפי העיקרון של יצירה הדדית והתנגדות הדדית. לכן, להבנתי, הפצת הדאפא נעשתה אך ורק בזמן תיקון הפא: כיוון שהפצת הדאפא היא החמלה הכי גדולה, המאסטר צפה שגם התפרצות הרוע תהיה מאד גדולה, ורק בזמן תיקון הפא אפשר יהיה לתקן את אותו הרוע שיגיע בעקבות כך.

כאשר הלכנו לכלא הנשים קיצרו לנו במפתיע את זמן הסדנה, למרות שזה נקבע אתם מראש. אחת המתרגלות פתחה את הסדנה בבקשה שהנוכחות יאמרו את שמן ומשהו על עצמן, כולל אנחנו. כתוצאה מכך נוצרה אווירה של פתיחות והקשבה. אחת הנשים ביקשה מאותה מתרגלת לצאת אתה החוצה, ותוך שאני ומתרגלת נוספת העברנו את הסדנה לכלל הכלואות, התפתחה בחוץ שיחה ארוכה ומשמעותית בין המתרגלת לאישה.

חלק שישי – הפיסול

אני מפסלת כבר ארבע עשרה שנים בסטודיו עם כמה פסלים אחרים, ותמיד עבדתי בסגנון קלאסי-פיגורטיבי. רוב הדמויות שפיסלתי היו של נשים וגברים שדגמנו לפנינו, כי זה חלק חשוב בלימוד הפיסול: האנטומיה של הגוף, התנועתיות, איך שהתנועות משתלבות בקומפוזיציה. אחרי שקראתי את ההרצאה של המורה על האמנות, הבנתי שכל הפסלים שאתה יוצר נושאים את הקארמה גם של הפסל וגם של המודל שלפיו עבדת. בעקבות הבנתי הפסקתי לפסל על פי מודלים. לאחרונה החלטתי גם למכור את כל הפסלים שהיו לי בבית ולהשתמש בכסף למשהו מועיל - פתרון שנראה לי רחום.

בחודשים האחרונים החלטתי להתמקד בפיסול של תנוחות המדיטציה בתרגיל החמישי ושל תנוחות שליחת המחשבות הנכונות. ביקשתי שיצלמו אותי במצבים האלו, ואני מפסלת על פי הצילומים. זו משימה מאד מאתגרת וקשה, ומטרתי להתנסות שוב ושוב לפסל אותו הדבר, ולהתאמן עד שאגיע למצב שאדע שהפסל יהיה ראוי מבחינה אמנותית, ויהיה ראוי להציג אותו. עד שאוכל להציג אותו, כדי שיוכל לתרום לאלו שמתבוננים בו אני מתנסה ביצירת פסל חדש על אותו הנושא, כל פעם מחומר אחר. פעם מחמר ופעם ממולטי-וקס, וכל חומר הוא אתגר חדש. כל פסל חדש שאני עובדת עליו יש לו החיים שלו וזה ליצור מחדש כל פעם.

במידה וישנו דבר שאינו הולם נא העירו בחמלה. תודה רבה על ההקשבה.