לימוד הפא בקנדה בשנת 2006

לי הונג-ג'י, 28 במאי 2006

ועידות הפא האלה בסדר גודל גדול הן אירועים גדולים עבור תלמידי דאפא מחוץ לסין. הרבה תלמידים חדשים ותלמידים שבאים מרחוק משתתפים בכל אחת מהועידות בסדר גודל גדול, אז מעבר לזה שעורכים פעילויות אחרות בכל ועידת פא, לועידה צריכה להיות באמת השפעה אמיתית על הטיפוח שלכם ולעזור להרים אותו. כך הנסיעה תהיה שווה את המאמץ עבור אלה מכם שהם תלמידים חדשים ולאלה מכם שבאים מרחוק. אז ועידות הפא של תלמידי הדאפא הן לא רק דברים טקסיים שיש לבצע כל שנה, אלא יש לערוך אותן למען טיפוח אמיתי, ממשי. הן גם מסגרת שנתתי לכם, המסגרת היחידה שבה תלמידי דאפא יכולים להתאסף וללמוד אחד מהשני דרך דיון בקנה מידה גדול. אז אתם חייבים לוודא שבאמת משיגים את המטרה, ולהפוך אותן להיות באמת מועילות לשיפור שלכם בטיפוח. רק אז ועידה היא משמעותית.

אתם יודעים, כעת תלמידי הדאפא כבר מאד בהירים לגבי הגישה הזאת לטיפוח [שיש לנו] היום. אני חושב שאלו בקהל כאן ברובם יכולים לעמוד בדרישות לגבי איך תלמיד דאפא מטפח. צורת הטיפוח בדאפא היא כזו שבה הטיפוח נעשה בין אנשים רגילים, והיא הקימה בפעם הראשונה מאז ומעולם צורה בה אנשים מטפחים בחברה הרגילה. גישה זו יוסדה ביום הראשון בו התחלתי להעביר את הפא. מעולם לא אירע [משהו כמו] זה בעבר, מהזמנים העתיקים עד להווה.

כשאני מלמד את הפא, אני צריך להתחיל מהדברים מהרמה הנמוכה ולהתקדם למעלה. אני מתחיל מהדברים הבסיסים, מה שהופך את זה למובן למספר גדול יותר של אנשים. זו הסיבה שבהתחלה לא לימדתי דברים ברמה גבוהה. כל יצירת שלושת העולמות הייתה, למעשה, למטרה של הפצת הדאפא היום. שלושת העולמות לא היו ביקום של העבר, והמין האנושי לא התקיים. המין האנושי נוצר על ידי אלוהויות. זו אמת אבסולוטית. למה חיים מהחלל החיצון באו לכדור הארץ לעיתים כל-כך קרובות? היו להם הרבה סיבות. ומעבר לסיבות האלה, הם התפעמו מהגוף האנושי, בו הם ראו כל כך הרבה דברים שהם מעולם לא ראו בעבר. הסיבה היא, שבקוסמוס של העבר, הסביבה הזאת - כלומר, הממדים האלה בהם שלושת העולמות מתקיימים עכשיו - היו מאוכלסים על ידי סוגים שונים של יצורים פשוטים, כולל מה שאנחנו מתייחסים אליו כחייזרים. הם למעשה יצורים פשוטים שהשיגו מידה מסוימת של מומחיות טכנולוגית. [אבל אז] פתאום הגוף הקוסמי הזה עבר שינויים עצומים, וכשהעולם נוצר בני-אדם החלו להתקיים; יצור כמו אדם החל להתקיים. היצורים [החייזרים] האלו חושבים, כשהם מסתכלים מנקודת המבט הטכנולוגית ההיא שלהם, שהרכב הגוף האנושי, כל התכנון והתפקוד של הגוף האנושי, הוא פשוט כל-כך מושלם. כמובן, למה זה כך? משום שהוא נוצר על ידי אלוהויות. בהשוואה ליצורים הפשוטים האלו, היצורים הנמוכים האלה שבעבר אכלסו את הממד הזה, הגוף האנושי הוא משהו שונה לחלוטין.

האדם נוצר על ידי אלוהויות אז יש לו את המראה של אלוהות, ואפילו מבנה פנימי כמו זה של אלוהויות; רק שאין לו את היכולת לעשות דברים כפי שאלוהויות עושות. בנוסף, הממד הזה גורם לחיים לא להיות מסוגלים לראות את התמונה האמיתית של הדברים, ושם את היצורים בממד הזה בסביבה שנוצרה באופן מיוחד ועל פי מרשם מיוחד; זהו מקום המורכב ממספר רב של אלוהויות המבטיחות את קיום בני האדם. הסביבה הזאת גורמת לבני האדם בממד הזה להיות מסוגלים לראות רק חפצים בממד הזה, ולא חפצים מעבר לממד הזה או אפילו חפצים שקיימים בממד הזה בצורה מיוחדת – למרות שיש מספר קטן של אנשים עם איכות מולדת טובה שיכולים לראות או לבוא במגע עם דברים כאלה. זה חיזק את האמונה של רוב האנשים שהאדם הוא צורת החיים היחידה ביקום, והם אפילו חושבים שהתנאים לקיום של חיים כאן הם היחידים הנדרשים לקיום של חיים לכל יצור חי בכל היקום. כתוצאה מכך, המין האנושי אטם את עצמו אפילו יותר. אז לא משנה איך המין האנושי הולך לחקור דברים או מנסה להבין אותם, הוא לא יכול לראות את התמונה האמיתית של היקום. מצב הקיום הזה הוא למעשה נורמלי, משום שזו מגבלה שנקבעה על ידי אלוהויות. אדם אמור לחיות בממד הזה ובתחום מהסוג הזה. במילים אחרות, אנשים אף פעם לא יגיעו לתמונה האמיתית של היקום אם הם משתמשים רק באמצעים אנושיים כדי לחקור אותו, לא משנה איך הם ינסו. זה גם משהו שנקבע על ידי אלוהויות.

אז מה המטרה של כל זה? זה היה כדי להשאיר את בני האדם במצב הזה – מצב יציב – לפני שהדאפא יועבר, וכדי לקיים אותו לכל אורך הדרך עד היום שבו ילמדו את הדאפא. זו הסיבה שכל האירועים שהתרחשו בהיסטוריה של העולם, לאורך המסלול של תקופות היסטוריות שונות, ועד ליצירה של שלושת העולמות והמין האנושי – כולל מצב העניינים המוקדם אחרי שהאדם נוצר לראשונה, וכל הדרך עד מה שהתרחש במשך כמה אלפי השנים האחרונות אחרי שהתרבות הסטנדרטית של האדם התחוללה, לדוגמה, כל האנשים המפורסמים והאירועים המרכזיים בהיסטוריה - הם היו מיועדים למעשה להקים תרבות, דרכי מחשבה, ומושגים וערכים אנושים, כך שאנשים יהיו מסוגלים להכיר את הפא ואת התרבות האמיתית של טיפוח ביום שבו ילמדו את הדאפא. אם כל זה לא היה מוקם בהיסטוריה, תלמידי הדאפא שיושבים כאן היום היו במצב פרימיטיבי, מצב הדומה לאיך שבני האדם היו מיד אחרי שהאלוהויות יצרו אותם, והם לא היו מסוגלים להבין שום דבר. אם זה היה המקרה, זה היה בלתי אפשרי ללמד את הפא, וזה היה בלתי אפשרי לאנשים להבין את הפא. "מה זה טיפוח?" – לא יהיה להם שום מושג. לנסח את זה במונחים הפשוטים ביותר, זה מקביל לכך שלאנשים של היום לא הייתה תרבות. איך, אז, היה הפא הזה מועבר היום? לא הייתה שום דרך. אז כל הדברים הללו, מהזמנים העתיקים עד היום התרחשו למען המטרה היחידה של הקמת התרבות הנדרשת להפצת הדאפא.

אני עושה את זה בשני שלבים. הראשון כולל את תיקון הפא, ותלמידי הדאפא שהצליחו באמצעות טיפוח בתיקון הפא הם תלמידי דאפא של תקופת תיקון הפא. יהיו עוד בעתיד, כלומר, מטפחים של התקופה בה הפא מתקן את העולם האנושי, השלב הבא. בנקודה ההיא הקוסמוס כולו, למעט המין האנושי, יעבור את תיקון הפא. לעיתים קרובות דיברתי על ההפרעה לתיקון הפא מהגורמים של היקום הישן, הכוחות הישנים, והסוגים השונים הרבים של יצורים רעים מרמות גבוהות. באותו הזמן אף אחד מהדברים האלה לא יתקיים, למעט מה שנמצא ברמה נמוכה ושיושאר למען המטרה של סיוע למטפחים של העתיד להשתפר. איך יהיה תיקון הפא של העולם האנושי כאשר אין הפרעה מגורמים ישנים ברמה גבוהה? חישבו על כך, בלא התנגדות מהאלמנטים האלה של הכוח הישן בעלי העוצמה מהרמה הגבוהה, כאשר נתון שבני-אדם הם חלשים מאד מלכתחילה, ושליצורים בממדים הנמוכים של היקום וליצורים בממדים של שלושת העולמות אין בכלל יכולות משמעותיות, בזמן תיקון הפא של העולם האנושי המצב יהיה שונה, זה בטוח. כרגע אנשים תוהים: מה יקרה כאשר המפלגה המרושעת תעלם? איך יהיו הדברים אז? איך תהיה הממשלה העתידית של סין? אין צורך לחשוב או לעשות שום דבר לגבי זה. כמובן, בעת שאתם מאמתים את הפא ומבהירים את האמת, אתם יכולים להסיק דברים עם ההבנה הנוכחית שלכם. אין בעיה בלעשות את זה, משום שזה בסדר להסיק דברים בהתבסס על היגיון וההבנה הרגילים שיש לאדם. אבל ביחס למה שבאמת יקרה, זה לא תלוי בבני-אדם, וזה לא יהיה דומה לדרך שאנשים מדמיינים את זה עכשיו. באותו הזמן החברה האנושית כבר תשתנה לחלוטין, מצב הענינים ישתנה לגמרי, וכל מבנה החברה ישתנה.

אז במשך התקופה הזאת, במיוחד משום שזו התקופה בה תלמידי דאפא מאמתים את הפא בזמן שתיקון הפא מתרחש, הדרישות כלפי הקבוצה הזאת של המטפחים גבוהות במיוחד. כיוון שהמטפחים האלה הם כאן בזמן שתיקון הפא מתרחש, הם נושאים הרבה והאחריויות שלהם גדולות. לא משנה כמה פא-שנים יש למאסטר או כמה עצום הכוח שלו בקוסמוס, הגוף הראשי שלו הוא [אחרי הכול] בתוך שכבות של הפרדה של הקוסמוס הישן, והוא מכוון את הכול בתיקון הפא מהעולם הזה. המין האנושי ושלושת העולמות נוצרו בשביל הצרכים של תיקון הפא מלכתחילה, והגוף הראשי של המאסטר הוא כאן, אז נקודת המוקד של ההפרעה של הרוע לתיקון הפא היא גם כן כאן. תלמידי דאפא מאמתים את הפא, מגינים על הפא, ובאותו הזמן מטפחים את עצמם כאן, אז האחריויות שלהם הן כמובן עצומות; והם גם צריכים להציל את היצורים החיים כאן, והאחריות הזאת היא גם כן רבת חשיבות לתלמידי הדאפא. זה הופך את תלמידי הדאפא של תקופת תיקון הפא לעוד יותר יוצאים מן הכלל.

כפי שאמרתי, למרות שבהיסטוריה היו הרבה צורות טיפוח מסוגים שונים, הן רק הקימו תרבות. מה זה טיפוח? רק מה [שיש לכם כאן] היום הוא טיפוח אמיתי של בני אדם. (מחיאות כפיים) רק הצורה הזו היום מוכרת על ידי כל האלוהויות בקוסמוס כטיפוח אמיתי. (מחיאות כפיים) כל הדברים האלה בעבר הקימו תרבות. אף בן אדם שנכנס לשלושת העולמות מעולם לא הצליח לצאת. אף יצור שבא לעולם האנושי מהיקום הגדול יותר לא הצליח לחזור לשמים – זה מעולם לא קרה. למרות כל הדיבורים על טיפוח שהיו, אף אחד אף פעם לא הצליח בו. ולמרות שהם דיברו הרבה על עלייה לשמים, אף אחד אף פעם לא הצליח להגיע לשם למעלה. אתם יודעים על הפו-יואן-שן. היו פו-יואן-שנים שעלו לשמים אחרי שהשתמשו בגוף האנושי ככלי לטיפוח. אחרי שהשתמשו בגוף האנושי ככלי, הפו-יואן-שן יאמץ דמות אנושית, וזו הסיבה שכמה אנשים ראו את האדם הזה או ההוא עולה לשמים באמצעות שיטת טיפוח של העבר. הם אולי יאמרו שראו את האדם ההוא עולה לשמים עם מותו, אבל מי שעלה לשמים לא היה הג'ו-יואן-שן של האדם, וגם לא באמת האדם ההוא. אז אף אחד מהיצורים שבאו לשלושת העולמות מעולם לא הצליח לחזור. אלו שהצליחו כולם היו פו-יואן-שנים, ומה שקרה עם הגוף הראשי מעולם לא היה משהו שנחשב בעיניי הפו-יואן-שן לבעל חשיבות. בני אדם מעולם לא נחשבו לבעלי חשיבות על ידי אף אלוהות.

אמרתי בעבר שהאלוהויות, גם כן, נוצרו והוקמו בתקופות זמן שונות. לאלוהויות שיכלו להתקרב למקום הזה לא היתה ברורה התמונה האמיתית של הקוסמוס, ואפילו ההיסטוריה של שלושת העולמות והסיבות לקיומו. ובמיוחד, האלוהויות האלה שיכולות לבוא במגע עם בני-אדם הן מרמה נמוכה, והדברים האלה בכלל לא היו ברורים להן. הן אפילו לא ידעו מדוע בני-האדם קיימים, וזו הסיבה למה בני-אדם לא היו חשובים להן בכלל. אז כאשר לימדתי את הדאפא, הרבה אלוהויות אמרו, "אתה מלמד את הדאפא אפילו כאשר בני-האדם התדרדרו עד לכאן, ואתה אפילו מלמד אותם פא כזה עצום". איך הן יכלו לדעת את החשיבות האמיתית של קיום האדם? כמובן, הם עכשיו מבינים את זה וכולם יודעים. כאשר תיקון הפא מתקדם שלב אחר שלב והאמת מוצגת ללא הפסקה, כמה אלוהויות ששיחקו תפקיד שלילי הגיעו להבין את הטעויות שלהן ובהדרגה ראו את האמת, וכך נעשו בהירים. אבל הנושא היסודי ביותר, שהוא העובדה שיש לדחות את הכוחות הישנים לחלוטין ברמה יסודית, הוא דבר שהם עדיין לא יכולים בסופו של דבר לקבל לחלוטין. הם עדיין לא יכולים לראות את האמת הזו. כאשר דברים יגיעו לשלב האחרון והם יראו את האמת, זה יהיה מאוחר מדי, ומשמעו אסון עבורם.

משום שיש לעשות את זה בשני שלבים, אפילו שהחברה האנושית היא די אדישה כאשר היא רואה את תלמידי הדאפא נרדפים, ואיך שהדברים הם בחברה האנושית גורם לחשוב שאין שום השפעה משמעותית על החברה הרגילה – כל המקצועות מתפקדים כמו שעון אחרי הכול, והמכונה הזו שהיא החברה האנושית עדיין ממשיכה ופועלת באופן נורמלי – זה משום שדברים שקשורים לבני-אדם לא ייעשו עד הזמן שהפא יתקן את העולם האנושי. כרגע אני באופן בסיסי לא עשיתי שום דבר לגבי בני אדם, ובעת שאתם מצילים את אנשי העולם אינכם עושים יותר מלעורר ולעודד את המצפון של האנשים ואת הטוּב המולד שלהם. בזמן שהוא רודף את תלמידי הדאפא, הרוע, כך שתהיה לו דרך להצדיק את הרדיפה שלו של תלמידי הדאפא, רצה שכל אנשי העולם יתנגדו לתלמידי הדאפא ולדאפא ולא ישאירו דריסת רגל לתלמידי הדאפא בעולם. אז הוא האכיל את החברה האנושית בכמות עצומה של שקרים והשתמש בכל כלי התעמולה של סין לגרום למהומה, מנסה לשווא לגרום לכל העולם להאמין בשקרים שלו ולהצטרף לרדיפת תלמידי הדאפא. כיוון שכך, הרבה יצורים חיים שלא ידעו את האמת, הרבה מאנשי העולם, הורעלו. מה שזה אומר הוא, שהמטרה של הבהרת האמת של תלמידי הדאפא במשך התקופה הזו היא להציל אנשים ולסלק את ההרעלה של האנשים על ידי האלמנטים הישנים האלה ועל-ידי צללי הרפאים הרעים של המפלגה המרושעת. הסיבה לכך היא, הכוחות הישנים ינוקו במשך תיקון הפא, המפלגה המרושעת וצללי הרפאים הרעים גם כן בטוח ינוקו, וכל מי שהיתה לו יד במה שהם עושים ינוקה. זה חוק שנקבע בתיקון הפא, וזה צריך להיעשות כך. אם אנחנו לא הולכים ומצילים מישהו כזה, הוא או היא ינוקה על-ידי ההיסטוריה ביחד עם הרוע.

כאשר חיים באמת מסולקים זה איום ונורא. סוג המוות שנראה לאנשים הוא לא איום ונורא, משום שזה לא המוות של הישות האמיתית של האדם. כאשר בן-אדם מת הוא רק משיל קליפה שמורכבת מ[דברים ב] מימד החומרי שהכי על פני השטח, בדיוק כמו לפשוט בגד; בעוד שהחיים האמיתיים נכנסו מחדש למעגל הגלגול מחדש. כמובן, כמה מטפחים בעבר אשר טיפחו היטב, היה להם פו-יואן-שן שנלקח והובל משם בסוף החיים שלהם, אבל זה לא היה האדם עצמו. זה משהו שקורה אחרי שאדם מת. רק הטיפוח שהוקם על ידי הדאפא יכול באמת להביא לאדם הצלחה. לאורך כל ההיסטוריה אף אחד לא ידע מדוע האדם הגיע לכאן ומקומו של האדם בעולם. ובדיוק משום שאלה הם מסתורין, אף אלוהות לא ידעה את התשובות – מצב שבפועל הבטיח את יציבות המין האנושי, יציבות שלושת העולמות, וביטחון בני האדם.

המסתורין הללו עכשיו בהדרגה נחשפים, ואלוהויות ויצורים בשמיים מגיעים בהדרגה להבין ולדעת את האמת גם כן. תשובות לשאלות כמו, "למה לימדו את הדאפא? למה לימדו פא כזה עצום למין האנושי? למה בני-אדם הם כל כך בני-מזל?" [נעשות ברורות להם]. האלוהויות האלה נהגו לעיתים קרובות לומר לי, "רק בני-אדם חשובים לך". הם רמזו, "אנחנו לא חשובים לך. בתיקון הפא אתה נוקשה איתנו, אך כה רך עם בני-אדם". עכשיו הם כבר לא אומרים את זה. אף אחד לא אומר את זה יותר. במילים אחרות, שלושת העולמות, העולם האנושי, והמין האנושי – כל הדברים האלה משפיעים על כל הקוסמוס, ומקושרים להצלה של היצורים ללא-גבול, לאין-ספור בכל הקוסמוס. ביניהם יש ללא-גבול, לאין-ספור ישויות ברמה גבוהה, וישויות מרמה גבוהה עד מאד. האם זה לא דבר בעל חשיבות גדולה? אבל בן-אדם שכבר נמצא זמן רב במצב של אשליה לא יכול לראות את התמונה האמיתית של הדברים מתוך שלושת העולמות. בהינתן שבני-אדם לא יכולים לראות את מה שאמיתי, היה צריך לספק בשבילם בשלושת העולמות מצב בו הם יכלו לקיים דרך חיים אנושית. ובהיותם במצב של אשליה, בני אדם בטוח יילכדו במצב הזה, והתוצאה היא שהם פוגעים זה בזה למען ההישרדות, ומתחרים ונלחמים על דברים. בין אם מה שהם עושים נראה רגוע או לוהט, הכל הוא למען רווח אישי וממניעים אנוכיים. אך בכל מקרה, משום שארגנו את המצב הזה לבני אדם, כל עוד הם פועלים בתוך הגבולות הקבועים של המצב הזה לא יחשיבו את זה כאשמתם. עם בני-אדם שהיו בסביבה הזאת ובמצב הזה של אשליה במשך זמן רב, מאז הזמן שהדאפא החל להתפשט, השאלה הפכה להיות האם אנשים יכולים לראות נכוחה מהו הפא באמת והאם הם יכולים לפרוץ מחוץ לקליפה שבתוכה הם היו אטומים זמן כה רב. עבור בני-האדם זו הפכה להיות שאלה בעלת חשיבות עליונה. זה אולי נראה לא הוגן לבני-אדם, אך זה למעשה הוגן.

אז כאשר בני-האדם הגיעו לכאן והם בין בני-אדם אחרים, כל מי שכאן, בסביבה הזאת, שעובר מעבר לגבולות שנקבעו עבור המצב הזה ובמשך מהלך חייו ממשיך לעשות נזק רציני לאחרים ודברים רעים, האדם הזה מקלקל את הסביבה הזאת ומקלקל את המצב הזה שאמור להיות לבני האדם, והוא חוטא נגד העניין החשוב הזה עצמו. אז בזמן שהדאפא מופץ במשך המסלול של הטיפוח של תלמידי הדאפא, כשזה נוגע בשאלה אם אנשים יכולים לקבל את הפא ואם הם יכולים לטפח עד הסוף, כמות הקארמה שהם צברו בהיסטוריה בוודאי גורמת לדרגות שונות של אתגרים עבורם כבני-אדם או כמטפחים. לומר גלויות, כשזה מגיע לשאלות של אם מישהו יכול לקבל את הפא ואם מישהו יכול לטפח כל הדרך, יהיו צורות שונות של הפרעה לאנשים שונים. הצרות האלה נובעות כולן מהפעולות של האדם עצמו בעבר, אז אף אחד לא צריך להתלונן. מי יכול לקבל את הפא? מי יכול לפרוץ מחוץ לקליפה? ומי יוכל באמת לראות בצורה רציונלית מהו הפא באמת? כשמסתכלים על זה כך, דברים הם אכן הוגנים עבור היצורים החיים.

עבור בני-האדם, הגישה שהם מחזיקים כלפי משהו שהוא כזה משמעותי כמו זה היא בעלת חשיבות עליונה. אז למצב הזה של אשליה יש השפעה על בני-אדם: כשזה נוגע בכך האם אתה יכול לטפח, האם אתה יכול לראות את האמת, האם אתה יכול לראות את התמונה האמיתית של הדברים, והאם אתה יכול להיתקל בפא הזה, העובדה שהחיים הם במצב של אשליה באמת הופכת את הדברים לנורא קשים עבורם. זו הסיבה שתלמידי הדאפא שיושבים כאן היום לא כוללים את כל הגזע האנושי. כמובן, כפי שאמרתי, ההפצה של הדאפא הייתה הוגנת כלפי כל הישויות. המעמד החברתי או התפקיד של מישהו לא משנה – רק ליבו והגישה שלו כלפי הדאפא משנים. למעשה, כל תיקון הפא נעשה באופן הכי נוח, והכי רחום. הטעויות שישויות עשו בהיסטוריה לא נחשבות כנגדם. לא משנה כמה גדול פשע שביצעת או טעות שעשית בהיסטוריה, לא מחזיקים שום דבר מזה נגדך: רק הגישה שלך כלפי תיקון הפא היום וההבנה שלך של הדאפא משנים. זה הדבר היחיד שנחשב. אם אתה לא יכול לקבל אפילו את הדאפא, אז איבדת את הסיכוי שלך. אם אתה אומר,"אני לא מכיר בדאפא", ובכן, אם אתה לא מכיר בדאפא אתה לא מכיר בעתיד, כי העתיד נוצר על ידי הפא הזה.

מרביתו של כל הקוסמוס הושלמה בתיקון הפא. תיארתי את זה כמאזניים בעבר. בין הקוסמוס הישן לחדש, הקוסמוס החדש כל הזמן עלה במשקל, והחלק שעבר דרך תיקון הפא הלך וגדל, והצד הזה דחף למטה כמו על מאזניים. עכשיו זו כבר לא שאלה, כיוון שהיצירה של הקוסמוס החדש נעשתה ביסודו של דבר כולה. (מחיאות כפיים חמות) מה שנשאר הם האלמנטים הסופיים. וכשכל הדברים האלה יפתרו, השלב האחרון של תיקון הפא יגיע לסיומו. אחרי שתיקון הפא יסתיים, העידן של הקוסמוס החדש יתחיל. ובסוף יישאר רק העולם האנושי לטיפול. המרחב של כדור הארץ הזה ושלושת העולמות של המין האנושי יכותרו וייאטמו, ויופרדו מהקוסמוס החדש והגדול יותר. האם המדענים של ימינו לא גילו ששביל-החלב מתרחק יותר ויותר רחוק מהיקום, ונפרד ממנו בקצב מהיר? זה למעשה תהליך של עזיבה. אחרי שתיקון הפא בקוסמוס החדש ייעשה, ההשפעה של כל החיים בשלושת העולמות על הקוסמוס החדש תהיה של זיהום, וזו הסיבה שיש להפריד, לאטום, ולטפל בבידוד בשלושת העולמות וזה ה[שלב של] תיקון הפא של העולם האנושי.

תלמידי הדאפא מטפחים בתקופה הזו, והאחריויות שהם נושאים הן כה רבות וכבדות. עכשיו שמעתם את זה בבירור והבנתם את זה – אז זו המטרה של קיום האדם ומצב הטיפוח שיש לתלמידי הדאפא. צריך להיות ברור לכם יותר מאי פעם לגבי צורת הטיפוח בעולם הזה, כי רק זה טיפוח, ורק זה הוא באמת הטיפוח שמאורגן לחיים בתוך שלושת העולמות. כל דבר שהופיע בעבר היה למען המטרה של הקמת תרבות למין האנושי, בעוד שזוהי נקודת המוצא הסופית שבאמצעותה בני-האדם באמת יוכלו לעלות מחדש, וזו הסיבה שהדרישות למטפחים שעושים את הטיפוח הזה הן שונות. שלושת הדברים שהמאסטר לימד אתכם בפא לעשות היטב נראים פשוטים, אבל [דברים כגון] אם אתם חרוצים וסטטוס הפרי שתשיגו קשורים לזה. הדאפא כוּנן בחברה האנושית, וצורת הטיפוח שלכם גורמת לכם להתאים לחברה הרגילה עד למידה המרבית. הרבה אנשים חושבים שזה נוגע בלהיות נינוח עם הטיפוח שלנו ולעשות את הדברים נוחים עבורם, אבל תלמידים חרוצים לא רואים את זה כך. זה, למעשה, הנתיב שתלמידי הדאפא חייבים לקחת כשהם מטפחים. אז כל דבר שאתם עושים, בין אם זה שאתם מאזנים היטב את יחסי המשפחה שלכם בזמן שאתם חיים בין אנשים רגילים, מאזנים היטב את היחסים שלכם בחברה, איך אתם מתפקדים במקום העבודה שלכם, איך אתם מנהלים את עצמכם בחברה, וכו', אתם לא יכולים רק לצאת ידי חובה באף אחד מהדברים האלה. כל אלה הם חלק מצורת הטיפוח שלכם, והם עניינים רציניים.

הרבה תלמידים מבינים רק שעשיית התרגילים ולימוד הפא הם טיפוח. כן, בהם אתם עוסקים באופן ישיר  בפא. אבל בשעה שאתם באמת מטפחים את עצמכם בחיי היומיום שלכם, החברה איתה אתם באים במגע היא סביבת הטיפוח שלכם. סביבות העבודה והמשפחה שאתם מבלים בהן זמן הן שתיהן מסגרות בהן עליכם לטפח את עצמכם, הן חלק מהנתיב שאתם צריכים ללכת, הן מה שאתם צריכים להתמודד איתו, ולהתמודד איתו בצורה נכונה. לא צריך לרפרף על אף אחד מאלה. כשתגיעו לסוף [תהיה שאלה]: איך עברתם את הנתיב שמאסטר ארגן עבורכם? אחרי הכל, צריך לקחת את הדברים האלה בחשבון. ובמהלך הטיפוח שלכם גם צריך להסתכל על הדברים האלה. אז אתם לא צריכים להזניח שום דבר. וביחס לנוחות, [בדאפא] אדם יכול לטפח בלי שיצטרך להיכנס למנזר, ללכת להר מבודד, או לעזוב את העולם החילוני. אבל מנקודת מבט אחרת, כל זה מוסיף שיכבה של קושי: כדי שתוכלו להצליח, אתם צריכים לפעול היטב עם דברים כמו כל מה שנזכר למעלה, ולפעול היטב בכל היבט של חייכם.

יחד עם כל זאת, אנשים שונים מבינים את הפא ברמות שונות, וישנם תלמידים חדשים. כמה אנשים אולי יחשבו, "כשאני דואג לדברים בבית אני מטפח. אם אבנה יחסים קרובים יותר עם ההורים והאחים שלי זה מספיק". אז פיתחת החזקה חדשה והלכת לקיצוניות. אתה צריך לעשות הכל היטב, אבל אתה לא יכול להגזים; כשאתם מגזימים זו החזקה אחרת. בנוסף, צריכה להיות לך הגישה הנכונה כלפי הדאפא ובאמת להתייחס אל עצמך כמטפח. איך אתה מנסה להיות חרוץ, איך אתה מתייחס לפא, ואיך אתה מטפח – כולל האורך והעדיפות של לימוד הפא שלך – אתה לא יכול להזניח אף אחד מהדברים האלה, והם למעשה יותר חשובים, משום שזה הנתיב שלך, הנתיב שעליך לקחת. אתה בדיוק צריך לטפח אל מחוץ לחברה האנושית הרגילה, ואתה בדיוק צריך להתקיים לצד תיקון הפא בזמן שהוא בתהליך ולהיות אחראי ליצורים החיים. זוהי הסיבה שעליכם לטפח כך.

אמרתי בעבר שאם כולכם הייתם הולכים להרים מבודדים או למנזרים לטפח, לא היה לכם הרבה מגע עם החברה, ולא הייתם יכולים ביעילות להציל ישויות בצורה כה נרחבת, נכון? אז האם לא היתה סיבה שהוצע לכם לעשות דברים כפי שאתם היום? לעשות את זה כך מספק לכם נסיבות שיותר מתאימות להצלת ישויות, האין זאת? כמובן, בעוד שאתם מטפחים, אתם – שהינכם מטפחים – בטוח תפגשו במבחנים, כי אתם צריכים להתרומם. כשמישהו לא מתמודד עם הדברים היטב, כל הזמן יעלו צרות. אבל אלו שכן מתמודדים עם הדברים היטב כל הזמן ייפגשו עם מבחנים בזמן שהם מטפחים. אם אתם באופן קטגורי מתייחסים לכולם כהפרעה ומנסים לפתור את הצרות רק בשביל לפתור אותן, אז לא תוכלו לפתור אותן, משום שהן באו למען השיפור שלכם. אתם צריכים להסתכל עליהן עם מחשבות נכונות, [לשאול את עצמכם,] "בקשר לצרה הזו שאני עומד מולה, מה הגישה הנכונה לכל מה שקשור להפרעה הזו, ואיך אני צריך לאזן את זה כנגד המטרה של להציל יצורים חיים? ואיך אני צריך לפעול בעניין בדרך שהיא אחראית ליצורים החיים, ולראות את התרחשות הדברים האלה כקרקע טובה להבהרת האמת, או כהזדמנויות טובות להבהרת האמת?" תחת נסיבות רגילות אולי לא תהיה לכם סיבה לפנות לאנשים ולהבהיר להם את האמת, ואם אתם עושים כך משום-מקום הם אולי לא ירצו להיפגש איתכם. האם ההפרעה לא נותנת לכם הזדמנות לבוא במגע עם אנשים? האם אתם לא צריכים לתפוס את ההזדמנות ולהבהיר להם את האמת? האחריות הגדולה ביותר שיש לתלמידי הדאפא, מעבר לטיפוח עצמם, היא זו של הצלת חיים. אז האם אתם יכולים לא לעשות את זה? ואיך אתם יכולים לא לעשות את זה היטב? אז אל תתייחסו להתרחשות של בעיות כלשהן שאתם עומדים מולן כהפרעה למשימות הצודקות שלכם, ללימוד הפא שלכם, ולהבהרת האמת שלכם. זה לא המקרה. כשבעיה עולה, זה מספק הזדמנות להבהרת האמת.

האם לא אמרתי שכשאתם מסתכלים על דברים בשלושת העולמות, דברים הם הפוכים? רבים מן הדברים שהמין האנושי חושב לרעים הם טובים. ודברים רבים שהמין האנושי חושב לטובים הם רעים. האם החוכמה המקובלת האנושית היא לא הפוכה? בני אדם חושבים שזה דבר רע לחוות קשים. אבל לסבול קשיים יכול להפחית את הקארמה והחטאים של אדם רגיל. כשאדם נושא הרבה קשיים במשך חייו, הוא יקבל מזל טוב בחייו הבאים. כשלמישהו יש כסף או נהנה מדרגה גבוהה בחיים הבאים, זה משום שהוא עשה מעשים טובים וצבר מזל טוב ודה בחייו הקודמים. אם אדם ממשיך לעשות דברים רעים, לא נשאר לו אפילו מעט מזל טוב או דה, והוא צבר הרבה קארמה, אז בחייו הבאים לא רק שלא יהיו לו מזל טוב או דה, והוא לא ייהנה בכלל ממזל טוב, אלא הוא גם יצטרך לשלם על כל הקארמה ההיא. אז הוא יהיה מוכה עוני כל חייו ואחרים יסתכלו עליו מלמעלה. הוא אפילו יחשוב שהעולם לא הוגן כלפיו בכל מיני דרכים, כשלמעשה זה הכל משום שהוא משלם בחזרה את החובות שצבר בחייו הקודמים. זה כשמדברים במונחים של בני-אדם. עבור מטפחים, אז, האם הסביבה הזו לא מספקת בדיוק הזדמנויות לשיפור עצמי? תלמידי דאפא כולם יודעים שלשאת קשיים מסלק קארמה, ושזה גם מספק הזדמנויות לשפר את עצמך. הם יכולים לראות את זה בצורה נכונה, וביחד עם תשלום הקארמה שלהם הם יכולים לנצל את ההזדמנות ולעשות עבודה טובה עם הדברים שהם צריכים לעשות. אפילו שזה קשה, אלו הם מבחנים שהם חייבים לעבור. כשאתה יכול לחשוב בצורה נכונה על העניין, לשים את הקושי בפרספקטיבה הנכונה, ולעבור את זה בדרך הנכונה, אז התגברת על המבחן הזה, הרמה שלך עלתה, התחום שלך התרומם, והגונג שלך גם עלה, נכון? האם לא כך עובד התהליך השלם של הטיפוח של תיקון הפא?

זכרו, מה שעבור בני אדם הוא החוכמה המקובלת הוא הפוך. אז כשאתם נתקלים בדברים מטרידים בזמן שאתם מטפחים, אל תתייחסו אל כולם כבעיות, כהפרעה למשימות הצודקות שלכם, או כהתקפות כנגד המשימות האלו, או תחשבו, "הדבר הזה שאני עושה הוא בעל חשיבות עליונה, הדבר ההוא שאני עושה הוא בעל חשיבות עליונה..." דברים רבים הם אולי לא באמת כמו שאתם רואים אותם, למעשה. השיפור האמיתי שלכם יהיה תמיד הראשון במעלה, וההגעה לשלמות של הטיפוח שלכם היא תמיד הראשונה במעלה. אבל אתם לא יכולים לחשוב, "כיוון שאמרת שהטיפוח והשיפור שלי הם הכי חשובים, אף אחד לא צריך להפריע לזה". אתה שוב תטעה. האם ההפרעה לא מספקת הזדמנויות לשפר את עצמך? מנקודת מבטי בהיותי המאסטר שלכם, אני חושב שהשיפור שלכם הוא החשוב ביותר, אבל זה לא אומר שכשאתם משתפרים מצפה לכם נתיב חלק. נגיד שהיית עולה לשמים עם הרבה קארמה והיית גורר איתך משא עצום של מטען (הקהל צוחק), איך אפשר להרשות את זה? אני צריך להכין מבחנים מסוימים בשבילך ולגרום לך להרפות מההחזקות האלה שלך, לגרום לך להיפטר מכל המטען הזה. בזמן שאתה עובר מבחן אחד אחרי השני, אתה צריך ללא הרף להשיל את ההחזקות והחשיבה האנושית שלך, ולא תוכל לקחת את הדברים האלה לתוך המבחנים השונים [ועדיין לעבור אותם]. אז כשמגיע מבחן, אתה אומר, "זאת צרה", וכמה אנשים אפילו הולכים לכל מקום לחפש את מאסטר ושואלים, "אוי ואבוי, איך אני עומד לפתור את זה?" ובכן, איך אני יכול לפתור את זה בשבילך? אם הייתי פותר את זה, לא היית יכול לעבור את המבחן הזה. אם היינו לוקחים את המבחן, האם אתה אמור להתקדם בזמן שאתה גורר עומס של מטען איתך? אז אני לא יכול להפחית את המבחן הזה בשבילך. (מאסטר צוחק צחוק חרישי) האם זה הגיוני? זו הסיבה שאני אומר שכשזה מגיע לטיפוח, אתה באמת צריך לתפוס מהו טיפוח, להיות באמת ובצורה רציונלית אחראי לטיפוח שלך, באמת לטפל בכל דבר שאתה נתקל בו עם מחשבות נכונות, ושיהיו לך מחשבות נכונות חזקות.

בוועידת הפא האחרונה של החוף המערבי, האם לא דיברתי כיצד מתרגלי דאפא רבים לא יכולים לקבל ביקורת? הם מסרבים שיבקרו אותם. ברגע שהאחרים אומרים משהו הם מתפרצים, יוצאים מגדרם, או מתחילים עימות עם מישהו. הם רוצים רק לשמוע דברים נעימים. אז אתה רק רוצה ללכת בנתיב חלק, הלא כן? אתה רוצה לעלות לשמים עם העומס הגדול של המטען שלך? האם במהות זה לא מה שאתה רוצה לעשות? אתה צריך לוותר על כל המחשבות הרעות, האנושיות ועל כל סוג של החזקה שיש לך. האם לא לרצות לשמוע ביקורת היא לא החזקה? אתה רוצה לשמוע רק דברים נעימים, אבל איך זה יכול להיות? [מארגנים דברים] בדיוק בשביל לגרום לאחרים להגיד דברים לא נעימים ולראות אם זה מזיז אותך. אֶל לא ישים בכלל לב למה שבן-אדם אומר עליו – אתה לא יכול להשפיע עליו. הוא לא ינסה בכלל להבין איך מה שאתה עושה קשור אליו. הוא לא מקדיש תשומת לב בכלל, משום שאתה לא יכול להשפיע עליו. אלוהויות יכולות לשלוט על המחשבה האנושית ולהוביל בני-אדם לעשות דברים מסוימים, לא ההפך. איך בכלל יכולים בני-אדם להשפיע על אלוהויות? אז אם אתה רוצה להיות ישות אלוהית, האין אתה עצמך גם צריך להיות ככה, האין אתה צריך לוותר על ההחזקות האלה? והאם אתה לא צריך לוותר על הרגשות האלה שלך שיכולים להיות מעוררים על ידי בני-אדם?

אותו דבר נכון אפילו כשהצרה נגרמת על ידי תלמיד דאפא עמית. אתה יכול לומר, "זה אינה צרה שנוצרה על ידי אנשים רגילים, אז קשה להתגבר עליה". זה בטוח. תלמידי הדאפא שמטפחים הם לא אלוהויות, אלא בני אדם גם כן. וכשאלה בני-אדם שמטפחים, כל מיני החזקות אנושיות עולות. אז בסביבת הטיפוח הזו של תלמידי דאפא, ניתן רק לומר שישויות עולות ללא הרף למעלה; הסביבה לא יכולה להפוך להיות טהורה כמו זו של אלוהויות. אבל הסביבה הזו היא הרבה יותר טובה מזו של אנשים רגילים. זו הדרך היחידה שזה יכול להיות, וזה יהפוך להיות יותר ויותר טוב. זו הסיבה שבסביבה הזאת של תלמידי דאפא, כל מיני החזקות אנושיות הופיעו, ואפילו התנהגות רעה מאד התרחשה. האם לא ראיתם את כל זה במסע שעברתם? ניתן לצפות לזה.

כן, אנשים רבים מאד מודאגים כשהדאפא מושפע באופן שלילי וחושבים, "איך המטפח העמית הזה יכול היה לפעול בצורה כל-כך גרועה?" כן, אם כל אחד יחשוב ככה, תוכלו להגן על הסביבה הזאת וללא הרף לשפר את הטוהר שלה. אבל בעיות עדיין יתרחשו, והחזקות אנושיות עדיין יופיעו. אני מסתכל על המצב הכללי של הדברים, ואני ידעתי שהדברים האלה בטוח ייחשפו בסביבת-טיפוח, אבל אני גם יודע שהדברים האלה בטוח יוסרו באופן הדרגתי במהלך הטיפוח במהלך מסלול הטיפוח שלכם. משום [שאתם] מטפחים, בסוף כולם ישתפרו, וגם את זה אני יודע. ככה זה כשאנשים מטפחים בסביבה הזו. אבל אף אחד מכם לא צריך להרפות, ואתם גם לא צריכים להיות אדישים כשאחרים מכתימים את שם הדאפא – זוהי דרישה שמוצבת כלפיכם. בהיותכם תלמידי דאפא, האין על כולכם להגן ולאמת את הפא? זו האחריות שלכם. אז דברים הם לא רק כפי שאתם מדמים אותם בזמן שאתם מטפחים. למרות שעליכם להתייחס לטיפוח כראשי, אתם לא יכולים לחשוב ששום דבר אחר  הוא לא חשוב, לחשוב שהמשפחה שלכם היא לא חשובה, שהחברה היא לא חשובה, וכו', וששום דבר אחר הוא לא חשוב. איזון כל החלקים האלה של חייכם היטב הוא הנתיב שאתם צריכים ללכת בו. אמרתי שבטיפוח שלכם אתם צריכים להתאים לדרך של החברה הרגילה עד למידה המרבית האפשרית. כמובן, יש כל מיני סוגים של אנשים. אלו שמנסים לפגוע בפא אפילו אמרו משהו במחנות העבודה האלו שמנסים "להמיר" תלמידים, כלומר, "האם מאסטר לא אמר שבזמן שאתם מטפחים אתם צריכים להתאים לחברה האנושית עד המידה המרבית האפשרית? אתם צריכים לחזור להיות אדם רגיל ולהפסיק ללמוד [את הדאפא]. תמסרו את הספרים שלכם". כן, יש כל מיני סוגים של אנשים. אבל כמובן, האם אתה, ברמה הבסיסית ביותר, מטפח? אם אתה מפריד את עצמך אפילו מהפא, איך תוכל לטפח? הרבה אנשים רגילים קוראים לי מאסטר, אבל הם לא מטפחים. במילים אחרות, לא כל אחד שקורא לי מאסטר נחשב כמטפח. אתה צריך באמת לטפח את עצמך בחייך היום-יומיים, ובאמת להתייחס לעצמך כמטפח.

אמרתי עכשיו כמה דברים. ועידות הפא שלכם צריכות להשיג תוצאות אמיתיות. הקשבתי לנאומים של התלמידים קודם. הוועידה שלכם היתה די מלאת חיים, וזה די טוב. אז אני מרוצה. אני לא אקח עוד מזמנכם. אני רק באתי לראות את כולכם. בכל פעם שאני בא, זה כדי, ראשית, להתייחס לכמה נושאים, ושנית, לראות את כולם. האם כמה אנשים לא אמרו שיש לכם את המאסטר כאן ואת הפא כאן? ובכן, אז נסו לפעול היטב בכל הדברים שאתם אמורים לעשות. תודה לכולכם. (מחיאות כפיים ארוכות ונלהבות).

עדכון אחרון: 3 בספטמבר 2006.