הסיפורים הקטנים מתערוכת "אמת-חמלה-סובלנות" ברמלה

ילדים חווים את שדה האנרגיה של התרגול

בשעות אחר הצהריים, המקום בו מתקיימת התערוכה משמש גם כמתנ"ס וכמרכז של חוגים שונים לילדים ומבוגרים, מדי פעם מסתובבים שם ילדים או מתבגרים ומציצים בתמונות.

באחד הימים התעניינו מספר בנים בתמונה "בהרמוניה", בה הבחורה מתרגלת את התרגיל החמישי, ואמרו שגם הם יכולים לשבת כך. הצעתי להם לנסות את התרגיל והם הביעו עניין רב ונהנו, כיוון שכך הם נעשו קשובים להסבר לגבי מהות התערוכה - מהות שיטת הפאלון דאפא והרדיפה המתרחשת בסין. לאחר זמן מה הצטרפו לחבורה שתי ילדות שזכו להסבר נפרד על התערוכה ובקשו לתרגל מהתחלה - מהתרגיל הראשון, כך תרגלנו כולנו יחדיו.

מתברר שכל אותה חבורה משתתפת בחוג שמתקיים באשכול הפיס, ועקב טעות, כך התברר מאוחר יותר, מורתם לחוג לא הגיעה באותו יום. במהלך התרגול סיפרו הילדים שהם מרגישים זרמי אנרגיה וחום בידיהם ורצו לתרגל זמן ארוך, במיוחד בתרגיל החמישי כמה מהם ביקשו להישאר עד שתגמר המוזיקה, גם אני הרגשתי במהלך התרגול עמם שדה אנרגיה חזק מאד, הרגשתי כאילו כל הגוף שלי מוחזק זקוף מעצמו כמעט כמו צף במים ותחושה מאד נעימה ונוחה כפי שלא הרגשתי בתרגול זמן רב. לאחר מכן דברתי על כך עם מטפחת עמיתה שהיתה במקום והיא סיפרה לי שפעמים רבות בתרגולים עם ילדים היא חוותה תחושות דומות.

כשנפרדנו הילדים אמרו שהיה כיף ושאלו היכן יוכלו להמשיך ולתרגל פאלון דאפא.

באחד הימים הגעתי עם מתרגלת נוספת, וישבנו לקפל חומר הבהרת האמת, כשאנו ממתינות לקהל שצריך להגיע למסיבת סיום כיתתית. בהדרגה החלו להגיע מספר בנים כבני אחת-עשרה או שתים-עשרה. שתינו היינו שקועות בעבודה, אבל האחראי במקום "לא נרדם בשמירה". הוא ניגש ואמר לנו: תלמדו אותם לתרגל...

המתרגלת שהייתה אתי ניגשה אליהם והחלה לדבר אליהם בשקט. אני ישבתי די רחוק ושלחתי מחשבות נכונות, ומדי פעם הייתי שומעת אחד הילדים פורץ בצחוק או בצווחה, מנסה לגרור אחריו אחרים, אבל בהדרגה השתררה הקשבה. המתרגלת הובילה את הקבוצה בין התמונות, מהראשונה ועד האחרונה בהן, ועל כל תמונה הסבירה להם לעומק, מה שלקח לא מעט זמן. אחר כך היא שאלה אם הם רוצים לתרגל, והחלה ללמד ולתרגל אתם. בינתיים הגיעו ילדים נוספים למקום, ואחד מהם שהיה טמפרמנטי, ניסה לצחוק ולהתגרות בקבוצה. אבל התעניינות הקבוצה בתרגול הייתה כל כך עמוקה, שזה לא הצליח לו. אני חושבת שהם היו בהקשבה כמעט שעה, ואני ראיתי איך המתרגלת הזו במחשבה נכונה כל הזמן ובשקט. אחר כך ראיתי שהילד שעשה הכי הרבה רעש בהתחלה, נעשה הכי מסור והכי מתעניין מכולם.

באותו יום משהו בסדר הזמנים "השתבש", וההורים שהגיעו עם ילדיהם למסיבה שהו הרבה מעבר לזמן המוקצב בלובי של התערוכה, מה שאפשר לנו להגיע לכולם.

בצהרי היום נכנס גבר מבוגר שנראה אמריקאי, והתברר שהוא אכן מתגורר בארה"ב וכל שנה בא לביקור בארץ. הוא הגיע במיוחד מירושלים כדי לראות ציור מסוים בתצוגה שהתקיימה בגלריה הצמודה לאשכול הפיס. כשהתברר לו שהתמונה שהוא חיפש לא נמצאת בתערוכה "שלנו" הוא כלל לא התעניין בתמונות המרהיבות והמעניינות סביבו. הבנתי שזה לא סתם, ובין ניסיונות הבירור שלו בטלפון ובמקום (עזרתי לו בכך) שאלתי אם אפשר להנחות אותו באנגלית לגבי התמונות סביבנו. תגובתו הייתה מאד פושרת, ושימת לבו הייתה מפוזרת. נתתי לו עלון "why" באנגלית המספר על הרדיפה, והוא אמר: "אה, הפאלון גונג? אני יודע? זה בסין".

הסברתי שלא רק בסין יש מתרגלים, יש הרבה בכל העולם, וגם בישראל. הצבעתי על מתרגלת נוספת שהייתה שם ואמרתי שגם היא. הוא אמר: "לא ידעתי שזה בכל העולם, חשבתי שזה רק בסין".

אחרי זמן מה ניגשתי אליו שוב והתחלתי לספר על התמונה "אומץ ללא פשרות", על התעמולה הסינית שהכינה את הקרקע לרדיפה, על ביום הסרט "ההצתה העצמית" בידי השלטונות, ועל המתרגל מצ'נגצ'ון שפרץ לכבלים עם "הסיפור האמיתי" ואחר כך נתפס ועונה למוות. הופרענו לא פעם על ידי טלפונים, ואחר כך בא מישהו לפתוח את הגלריה, וגם אני הצטרפתי אליו בסיור בגלריה. היו שם עבודות שלא הייתי קוראת להם אמנות, והוא אחר כך אמר לי שהוא מאד מאוכזב, אך היה עליו להמתין כיוון שאוצר התצוגה בדרכו לגלריה. חזרתי לאשכול הפיס, ואחרי זמן מה ניגשתי לשם שוב ונתתי לו ולאוצר פרח לוטוס כל אחד, עם חיוך לפרידה.

אני הבנתי שזו הייתה הזדמנות לאותו אדם, שהגיע מירושלים במיוחד, והוא בכלל מארה"ב. ידעתי שמאחורי הנימוס שלו קיימת רתיעה מהנושא, וזה מסביר את האדישות שלו לגבי התמונות. אני מקווה שהוא מבין עכשיו דבר או שניים על הפאלון גונג, שקירבתי אליו את הנושא, ושהרתיעה שלו הוסרה.

מיכל בת העשר מתרגלת כבר כמה ימים

29.6.2006 - היום הגיעה מיכל, ילדה בת עשר בערך , שכבר מתרגלת בבית כמה ימים, ותרגלה אתנו תרגול מקוצר. בינתיים הצטרפה ילדונת נוספת, צעירה אף יותר, ואני לימדתי אותה את התרגיל הראשון במהירות והצטרפנו לתרגולן של מיכל והמתרגלת השניה. התבוננתי בתנוחות הידיים של הילדה החדשה ונדהמתי, היא תרגלה כמי שמכירה את התרגול היטב, והתנועות שלה היו מדויקות, במיוחד בתרגיל השני. שתיהן תרגלו אתנו את כל חמשת התרגילים, כשאת הארוכים קיצרנו למענן.

אחר כך נתתי למצטרפת החדשה גם עלון, והיא מיד החלה לקרוא אותו בצד. אחרי מספר דקות היא ניגשה לשאול על תמונתה של גאו רונג-רונג בעלון. פניה וגופה של גאו רונג-רונג, מתרגלת צעירה ויפהפייה, הושחתו באלות חשמליות, והיא מתה לאחר חודשי סבל. הילדה הקשיבה בתשומת לב ועדינות רבה להסברי והרגשתי שהיא הבינה לעומק.

"אשכול-פיס" רמלה מבקש להמשיך מעבר לסיום הרשמי

לקראת יום הסיום המתוכנן של התערוכה פנינו לתאם את הורדת התמונות. להפתעתנו התבקשנו שלא להורידה. התערוכה נשארה שם למשך חודש ושבוע נוספים, כלומר, סך הכל חודשיים.

עבור המתרגלים מאיזור רחובות, שהיו אחראים על התערוכה, זו הייתה מצד אחד הפתעה נעימה, ומצד שני זה יצר צורך להמשיך ללוות את התערוכה בימים בהם היו פעילויות גדולות במקום. כך למעשה נחשפה התערוכה לקהל גדול שבא בימים האחרונים של שנת הלימודים למסיבות סוף שנה.

למתרגלים שלקחו חלק בליווי התערוכה ברמלה, שהגיעו ממקומות שונים בארץ, זו הייתה חוויה מיוחדת. צוות המקום "קלט" את התערוכה, והתערוכה השפיעה על המקום ועל מי שהקשר הגורלי שלו הביא אותו אליה.

31.7.2006 - היום הורדנו את התמונות כיוון שמחר כבר מתחילים לצבוע את "אשכול הפיס". הקירות נראו כל כך עירומים. הודינו בחום לצוות הנפלא של המקום, שהיה חלק בלתי נפרד מהצלחת התערוכה להגיע לכל כך הרבה לבבות.