גילוי האנוכיות וכיצד משתחררים ממנה

(Minghui.org)

לפני שהתחלתי לתרגל פאלון גונג הייתי מאוד אנוכית. לא ידעתי כיצד להתחשב באחרים וראיתי עצמי כאדם חשוב ביותר.

לאחרונה, גיליתי שהאנוכיות שלי עדיין חמורה ושקשה לי להשתחרר ממנה. לא משנה מה עשיתי, נקודת המוצא שלי הייתה לחשוב קודם כל על עצמי.

הנחיתי את אמי להתחיל בטיפוח, והיא תמיד התלוננה עלי במקום לשים לב לטיפוח שלה עצמה. גיליתי שההתייחסות שלי לבני בן השנה הייתה דומה. לא שמתי לב במיוחד למה שאכל או לבש, רק דאגתי האם בעתיד הוא יתרגל טיפוח או לא. ממש לא יכולתי לקבל זאת, אם הוא יחליט לא לתרגל איתי טיפוח בעתיד. כשגיליתי את מחשבותיי האנוכיות, הרגשתי מאוד עצובה. באמת שלא ידעתי שיש לי מחשבות כל כך קיצוניות ונוראיות. נראה שלא חשבתי שליצור חי מגיע לחיות אם הוא או היא אינם עונים על הציפיות שלי. האם מחשבות אלה אינן דומות לאלו של הכוחות הישנים?

גם לא הפניתי תשומת לב לקרוביי ולחבריי שאינם מתרגלים טיפוח. כל מה שהיה לי חשוב זה אם הם הבינו את האמת על הדאפא, או אם הם יתנערו מהמק"ס (מפלגה קומוניסטית סינית). לפעמים הייתי מגיבה כאילו אני דואגת לחייהם. למעשה, זו לא הייתה דאגה אמיתית בשבילם, כיוון שהיא לא באה מעומק הלב. זו הייתה רק דאגה שטחית כדי שאוכל לשכנע אותם לעזוב את המק"ס. אם הם החליטו לא לעזוב הרגשתי נבוכה, בגלל שהתבזיתי וחשתי דחויה, במקום באמת לדאוג לעתידם.

אם היה עלי לבזבז זמן נוסף עבור בני, או אם התנהגותו השפיעה על עבודת הבהרת האמת שלי, הייתי הופכת למתוסכלת.

אם הייתי מקבלת שיחות טלמרקטינג, הייתי בוחנת אם יש לי זמן להבהיר להם את האמת. אם היה לי זמן, הייתי מאוד אדיבה והייתי מקשיבה לדבריהם תחילה. אם לא היה לי הזמן, הייתי דוחה אותם מיידית בגלל שלא רציתי לבזבז זמן מבלי להרוויח דבר.

מחוץ לבית, אם רציתי להבהיר למישהו את האמת, הייתי מאוד ידידותית ואדיבה כלפיו. אם הרגשתי שאין טעם, או אין זמן לשיחה מעמיקה, לא הייתי מוכנה לפתוח בשיחה. הרגשתי שזה בזבוז זמן אם איני יכולה להבהיר להם את האמת אחרי שהייתי ידידותית.

לפעמים, אם היה עלי לבזבז זמן נוסף כדי להשיב לשאלות טכניות של מתרגלים עמיתים, או אם הייתי במצב רוח רע והיה עלי לעמוד מול שאלות כאלה, הייתי חשה מוטרדת. בתת ההכרה שלי, השאלות היו לגמרי בזבוז של הזמן שלי, במקום שיביאו לי תועלת או רווח. בפעמים אחרות הייתי עוזרת לאנשים אחרים עם הלך רוח של חיפוש גמול. לדוגמה, הייתי מחשיבה תשלום חזרה, אם הייתי יכולה לבקש מהם עזרה בתחומים מסוימים בעתיד.

למעשה חשתי כבר שהחמלה שלי כלפי אנשים אחרים היא מוגבלת. במקום באמת לדאוג לאנשים, רק דאגתי להשגת המטרות שהחשבתי כבעלות ערך. למעשה זו דאגה לעצמי. מתרגלת עמיתה באזורנו שאחראית כעת על פרויקט, דואגת רק להתקדמות הפרויקט. ממש קשה לי לקבל את הדרך בה היא עובדת. אבל למעשה, דרך העבודה שלי דומה מאוד לשלה. בני משפחתי חושבים עלי את אותם הדברים. הם אמרו לי שאני דואגת רק לעניינים שלי ולא מתחשבת ברגשותיהם ובחייהם.

במציאות, דרך עבודתי הולכת לחלוטין בעקבות הדרכים האנוכיות של היקום הישן. כל הזמן הרגשתי עייפות בגלל שלא התיישרתי בקו אחד עם האופי של היקום. לא יכולתי לוותר על המחשבה כיצד אוכל להרוויח, אפילו לגבי דברים קטנים. אני מצדיקה את מחשבתי ופעולותיי בכך שאני אומרת לעצמי שאני עושה את החישובים בשביל הרווח של עשיית שלושת הדברים. על-אף שמטרותיי שונות מאוד מאלו של אנשים שאינם מטפחים, ההתייחסות שלי עדיין הייתה דומה לזו של סוכן מכירות.

למתרגלים רבים יש מצבים דומים. הם מתנהגים בידידות ובאדיבות בחוץ. אולם כשהם נינוחים בבית, הם מתייחסים לבני משפחתם עם פחות סבלנות ופחות חמלה. מספר מתרגלים מתייחסים לאנשים רגילים טוב מאוד, אך הם פחות סובלניים לעמיתיהם המתרגלים. אני חושבת שסוג זה של חמלה מתבטאת פשוט על פני השטח והיא שמורה רק להבהרת האמת. הסבלנות היא רק כדי להשיג את הסכמתם של אחרים. שתיהן מכוונות מטרה. (כמובן שהמטרות שלנו הן למעשה לטובתם של אחרים). אך הן אינן תוצאה של הטיפוח שלנו ולא ניתן להשתמש בהן כל הזמן ובכל המצבים. אני חושבת שישויות מוארות שמיישמות באמת "אמת-חמלה-סובלנות", אינן צריכות להראות בכוונה את החמלה שלהן. זה באמת מתוך מעמקי ליבן.

לאחר שטיפחתי ותרגלתי במשך כל כך הרבה שנים, הבנתי היום את המשמעות האמיתית של חמלה. אם אנחנו עושים דברים לגמרי עבור אנשים אחרים, מבלי לבקש גמול כלשהו וללא חיפוש רווח, נהפוך באמת למלאי חמלה.

אשתדל לא לטפל יותר במצבים בהתבסס על חישובי רווח. למעשה, תחושה שמשהו או מישהו לא שווה את הזמן וההתחשבות שלנו, קשורה ישירות לרצוננו לא לסבול אבדה ולרצוננו להגן על עצמנו. אני מבינה שאם איננו יכולים לשנות את עצמנו באופן יסודי, כדי להתיישר בקו אחד עם היקום כשאנחנו מבהירים את האמת, אז זה בדיוק כמו שאדם שאינו מטפח מבצע את העבודה, במקום טיפוח.

מעתה ואילך, אשפר את האופי שלי ואעשה כמיטב יכולתי לעשות כל דבר על בסיס חמלה ותועלת לאחרים. אעשה כך אפילו אם אף אחד אינו מתבונן, ומבלי לחשוב על רווחי האישיים.