תרבות מסורתית: "פרחים מלבלבים בקצה העט"

(Minghui.org)

הכישרון לכתוב הוא מתנה משמים. רק לבעלי טבע מוסרי גבוה יהיה כישרון כזה, ורק אלה המכבדים את השמים יכולים לנצל את הכישרון הזה היטב.

בתרבות הסינית יש אמרות המתייחסות לקיום כישרון כתיבה מיוחד אצל מישהו או להיעדרו, כמו "פרחים מלבלבים בקצה העט" ו"כישרונו של ג'יאנג התכלה". מאחורי כל אמרה יש סיפור.

"פרחים מלבלבים בקצה העט"

בדברי הימים של תקופות קאי-יואן וטיאן-באו יש סיפור על המשורר הנודע לי באי (Li Bai). בצעירותו הוא חלם שפרח מלבלב בקצה מכחול הכתיבה שלו. מאוחר יותר הוא נעשה אחד המשוררים המוכשרים ביותר בהיסטוריה הסינית, וכל המדינה הכירה אותו. בביטוי "פרחים מלבלבים בקצה העט" השתמשו מאוחר יותר כדי לתאר אדם עם כישרון כתיבה מיוחד.

"כישרונו של ג'יאנג התכלה"

בביטוי "כישרונו של ג'יאנג התכלה" משתמשים לרוב כדי לתאר את התדרדרות כישרון הכתיבה של אדם. "ג'יאנג" הוא ג'יאנג יאן, סופר מפורסם מתקופת שושלת נאן. מאמרו המפורסם "ביה-פו" ("Biefu") צוטט על-ידי אנשים במשך מאות שנים והוא משקף את כישרונו המיוחד. אולם, בגיל מבוגר יותר הוא שירת כפקיד רם דרג, התחנף בפני אצילים וחי חיי מותרות, ויצירותיו כבר לא היו טובות עוד. כך אנשים החלו לומר: "כישרונו של ג'יאנג נגמר" כדי לתאר אדם שאיבד את מיומנותו ואת מוסריותו.

בביוגרפיה של ג'יאנג יאן שבתיעוד ההיסטורי Nan Dynasty History - Biography of Jiang Yan, יש התייחסות לביטוי הזה. מסופר שפעם, בהיות ג'יאנג יאן בדרכו הביתה לאחר שהתפטר מראשות העיר של שואן-צ'נג, עצרה ספינתו במקדש צ'אן-לינג. ג'יאנג חלם שם שהוא פוגש אדם שאמר לו: "נתתי לך פעם חתיכה גדולה של בד סאטן, הגיע הזמן שתחזיר לי אותה". ג'יאנג החזיר לו פיסה של בד סאטן, אך היא הייתה קצרה מאוד. האדם הזה התלונן: "חתכת אותה וכילית כמעט את כולה" (המילה בסינית המתארת "לחתוך ולכלות כמעט הכול" היא צאי-ג'ין, שנשמעת ממש כמו "כישרון שהתכלה"). בדיוק אז הם ראו סופר בשם צ'יו צ'י (מחבר המאמר המפורסם "To Cheng Bozhi") עומד לידם. האדם בחלום אמר לו "לא נשאר הרבה. יהיה קשה לעשות עם זה משהו. למה שלא תיקח את זה?"

בלילה אחר חלם ג'יאנג יאן חלום נוסף: אדם הציג את עצמו בפניו כגואו פו (סופר מפורסם מתקופת שושלת ג'ין המערבית), ואמר לו: "לקחת את העט שלי לכל כך הרבה שנים. עכשיו הגיע הזמן שתחזיר לי אותה". ג'יאנג הכניס את ידו לכיסו וכצפוי מצא בה עט צבעוני (את המילה "צבע" מבטאים בסינית כמו את המילה "כישרון") הוא החזיר לגואו פו את העט, ובכך הוחזר גם הכישרון, כמובן שלג'יאנג יאן לא נשאר מאום.

בתרבות הסינית המסורתית יש דרכים רבות לתאר כישרון כתיבה ייחודי, כמו "צ'ו-אן-בי", "צ'יו-שינג" ו"מאמר צבעוני" (בסינית, המילים "צבעוני" ו"כישרון" נשמעות אותו דבר). לכל שושלת יש סיפורים רבים על התגלויות בחלומות כמו אלו של לי באי וג'יאנג יאן. זה מדגים את הנקודה החשובה שכבר מאז הזמנים הקדומים סופרים ידועים צמחו בתוך סביבה תרבותית יראת-שמים. סופרים רבים היו בעלי אמונה. זה נכון הן בחברות המערביות והן באלו המזרחיות.

בתרבות מסורתית מתארים את הטוב ביצירה ספרותית באותו אופן בו מתארים עבודת אמנות או ציור. "את השיר הזה צריכים לשמוע רק בשמים. כל כמה זמן אפשר לשמוע אותו בעולם האנושי?". בציורים מסורתיים אנשים תיארו מצב כ"לימוד באמצעות הלב והבנה באמצעות הנפש" ו"המאמר נוצר בשמים, לי פשוט הזדמן לכתוב אותו". שני הביטויים האלו מתארים את העובדה הפשוטה שעבודות נפלאות נוצרות עם סיוע שמימי.

החיפוש האין-סופי אחר האמת והיופי באמנות מבוסס כולו על לבו הטהור והמסור של המחבר כלפי האל. הלב הטהור והבלתי אנוכי הזה מאפשר לאדם להשיג השראה וסיוע שמימי. מנקודת מבט זו, קל לראות שמאמר שנכתב על-ידי סופר שרק מקווה לזכות בתהילה ובמעמד לעולם לא יאריך ימים. זו גם כן סיבה לכך ש"כישרונו של ג'יאנג נגמר"