מטפח מערבי: הבנת האנוכיות ואימות העצמי

(Minghui.org)

הגענו להבנה שאנוכיות היא מאפיין מנוון של היקום הישן, ושהיא הובילה אינספור ישויות חיות ללכת נגד תיקון הפא של המורה, מה שהביא לניפוי אין-ספור ישויות. כשהתחלתי את הטיפוח שלי, לפני קצת יותר משנה, הסתכלתי על ההחזקות בצורה מאוד פשוטה. התמקדתי בהסרת החזקות רבות אבל לא הייתי מודע לסיבה מדוע חלקן היו רעות. לדוגמה, בהתייחס להחזקת ההתפארות, הבנתי שהמורה אמר לנו שזו החזקה מאוד רעה אבל לא ידעתי את הסיבה לכך. הייתה לי אותה מחשבה בקשר להחזקות נוספות רבות. אני מבין עכשיו שהיקום החדש באמת נקי מאנוכיות, והחזקות רבות שהמורה אמר לנו עליהן הן ביטויים של אנוכיות. אם אני מטפח ומתאים את עצמי לאמת, חמלה וסובלנות, אני חייב להסיר מעצמי את כל המחשבות וההתנהגויות האנוכיות. איך יתכן שאוכל לסחוב את כל "המטען" האנוכי איתי לתוך היקום החדש? הייתי רוצה לשתף כמה הבנות שהיו לי לאחרונה על כיצד האנוכיות באה לידי ביטוי בחיכוכים שלי עם מטפחים עמיתים.

תמיד חשבתי שהייתה לי הבנה טובה של הפא ולעתים נדירות מצאתי את עצמי טועה. אפילו חשבתי לפעמים שלאחרים יהיה קשה לתת לי עצות. במהלך שיחה עם מטפחים אחרים, הם אמרו לי שכשהם דיברו היה לי מבט מאוד נוקשה. במחשבתי, במקום להמתין בסבלנות שהם יסיימו את השיחה, כל מה שחשבתי היה להביע את דעתי בעניין. כשאחרים סיימו לדבר, כל הזמן תיקנתי אותם והבעתי את דעתי, עליה חשבתי שהייתה הרבה יותר טובה משלהם. כשתיקנתי אחרים, כלל לא הייתה חמלה בקולי. במהלך שליחת מחשבות נכונות, אם ראיתי יד של מישהו נוטה ליפול הייתי מציין את שמו בקול, כאילו הערתי לילד שגונב עוגיות.

כששני מטפחים אחרים דיברו איתי על ההתנהגות שלי, נדהמתי. ידעתי שפעולותיי אינן מושלמות, אבל לא הבנתי עד כמה השפעתי לרעה על אחרים. תמיד הסתרתי את ההחזקה עם המחשבה של: "אני מנסה לעזור לאחרים להשתפר, אז צריך לדחוף אותם לעשות טוב יותר". כל מה שחשבתי עליו היה מה אני חושב, ומה הדעה שלי הייתה. אף לא פעם אחת חשבתי על כיצד פעולותיי וטון הדיבור שלי ישפיעו על אחרים. התחלתי להבין כמה חמור זה היה. החזקתי באותו מושג שהשמיד את הכוחות הישנים, שהיו אלוהיות אדירות בעולמן. הודיתי למטפחים העמיתים על שדיברו איתי והתנצלתי על פעולותי. עשיתי מאמצים גדולים לשנות את אופן התנהגותי כלפי אחרים. המורה לימד אותנו תמיד להתחשב קודם באחרים, ולחשוב כיצד פעולותינו ישפיעו עליהם. עכשיו, כשאנו שולחים מחשבות נכונות, אם אני רואה את ידו של מישהו נופלת אני לוחש את שמו חרישית. נראה שהמחשבות הנכונות של כולם השתפרו מאז שהפסקתי להתנהג כמו דיקטאטור.

הגעתי לאחרונה גם להבנה כיצד אנוכיות באה לידי ביטוי כשמדברים עם אחרים. בדרכי הביתה מהרצאת הפא האחרונה שהייתה בוושינגטון די.סי., כולם שוחחו על מה הם למדו וחוו. השיחה התקדמה היטב, אבל התחלתי להרגיש משהו לא בסדר עם עצמי. הייתה לי תחושה מוכרת של עיניים כבדות ואדומות. ידעתי שאלו דמונים מרושעים שמנסים לחדור למחשבתי. פעולתי הראשונה הייתה לשלוח מחשבות נכונות, אבל זה לא עזר. אז הבטתי פנימה וניסתי להבין איזו פרצה אפשרה להם להפריע. הבנתי שבכל פעם שמישהו אחר דיבר, מחשבתי התמקדה לחלוטין על מה אומר כשהוא יסיים. כל כך התעסקתי בהבנה שלי, ולא התייחסתי למחשבותיהם כחשובות כמו שלי. האם ההתייחסות הזו לא הציגה אימות עצמי ואנוכיות? כשהבנתי את פעולותיי המוטעות, השמדתי אותן ושיניתי את מחשבתי. ההפרעה נעלמה בין רגע, ושוב הרגשתי בסדר. עכשיו כשאחרים מדברים, אני מקדיש את כל תשומת לבי למה שהם רוצים לומר. גיליתי שלמעשה הבנותיהם מאוד עזרו לי.

לסיכום, ברצוני להזכיר לכולם כמה דברים. אנו חייבים להיות מסוגלים להביט אל מחוץ לדעה שלנו ולקבל את נקודות המבט והביקורות של אחרים. מאוד חשוב שמטפחים יציינו את החסרותיהם של אחרים, אבל חייב להיות לנו לב אדיב. כשאחרים מדברים, אנו צריכים להאזין בחמלה ובסבלנות למה שיש לאחרים להגיד. אם נחזיק במושגינו ובמחשבותינו הם יחסמו אותנו מלקבל עזרה מאחרים. אנחנו גוף אחד, וזה קריטי שנהיה מסוגלים לעבוד ביחד ולשתף פעולה כשעושים דברים. להסתדר היטב עם מטפחים זה לא קשה, זה רק דורש רצון לשחרר את המושגים שיש לנו על מה נכון ומה מוטעה. בואו כולנו נשים את הפא במקום הראשון ונשחרר את עצמנו ממושגים אנוכיים המאטים אותנו.

אנא ציינו באדיבות החסרות בהבנותיי.