לשחרר את האדישות ולפעול היטב כמתאם

(Minghui.org)

אני מתאם של צוות התרגום מסינית לגרמנית באתר Minghui.org הגרמני. במהלך השנה שעברה לא הפניתי תשומת לב מספיקה לעבודת צוות התרגום. חשבתי שהמיומנויות שלי יותר מתאימות למשימות ספציפיות יותר מאשר תאום. לעתים קרובות תהיתי מתי אוכל לסיים את תפקידי כמתאם.

לאחרונה, מספר דברים קרו לי תוך פרק זמן קצר, מה שאילץ אותי להתייחס לבעיות שהיו קיימות בצוות התרגום במהלך השנה החולפת. אני מאמין ששנה קודם לכן צוות התרגום היה מאוד יעיל והחברים בו הצליחו לעמוד בקצב תיקון הפא. נזכרתי שלפני כשנה בכול שבת די הרבה מתרגלים עמיתים לקחו חלק במפגשי לימוד הפא ושיתוף ההתנסויות. גם המשוב שקיבלנו על עבודתנו היה מאוד חיובי. היו בערך עשרה מתרגלים עמיתים שהתמידו במלאכת התרגום, וגם אני עבדתי בחריצות.

כשלימוד הפא ושיתוף התנסויות השבועי העמיק, מספר המתרגלים העמיתים שלקחו חלק בצוות התרגום הוכפל פי שלוש. לפיכך, עומס העבודה שלי כמתאם מאוד גדל. כשהייתי במצב טיפוח טוב, יכולתי לעמוד בעומס. אולם כשלא טיפחתי היטב ולא עברתי את המבחנים במועד, התעייפתי ועשיתי שגיאות. כתוצאה מכך, הייתה לי עגמת נפש ולא רציתי להמשיך לתפקד כמתאם הצוות. בהדרגה הפסקתי להשתתף בפגישות לימוד הפא השבועיות ובמקום זאת שיפרתי מאמרים מתורגמים והתמקדתי במשימות אחרות.

ככל שהזמן עבר פחות מתרגלים השתתפו בפגישות לימוד הפא ושיתוף ההתנסויות. כעבור זמן מה, פגישות השיתוף הפסיקו להתקיים ומספר המתרגמים ירד לשניים שלושה בלבד. לקח לנו זמן רב לתרגם מספר מאמרים חשובים של שיתוף התנסויות. ותוצאה משמעותית עוד יותר: רוב המתרגלים בגרמניה הינם מערביים. בגלל  שחסרו מאמרים המתורגמים במועד, ההבנות שלהם בנושאים רבים לא עמדו בקצב התקדמות תיקון הפא. מתרגלים סינים רבים אמרו שהם מאוד עסוקים ואין להם זמן לתרגם. גם אני הרגשתי שסיבה כזאת מקובלת, וכך המצב התדרדר. אפילו עד לפני מספר ימים לא חשבתי לעשות מאמץ כלשהו כדי לתקן את המצב.

ראשית אני רוצה לדבר על ההבנה שלי בנוגע לתפקיד המתאם בקבוצה. אני חושב שלכל אחד צריכה להיות התייחסות רצינית ללימוד הפא והשיתוף. לכל אחד יהיו ההתנסויות וההבנות לגבי אירועים שקרו במהלך השבוע. חלק חשוב בשיתוף התנסויות הוא החיפוש פנימה ושיפור השין-שינג באמצעות מעבר מהסתכלות שטחית להבנה מעמיקה יותר. בדרך כלל אני קודם כול  מהרהר על אירועים שהתרחשו לאחרונה, ובתוכם דברים שהתרחשו בחיי ובעבודתי. אני מתבונן בשיפורים שהשגתי ועל הדברים שלגביהם הוארתי, ואחר כך אני משתף את מחשבותיי עם אחרים. אני חושב שזו דרך טובה להשתפר. הרהור עצמי הוא תהליך המאפשר לי לחפש פנימה ולהשתפר על בסיס הפא. בנוסף, אני חושב שהפגישות שלנו הם יחסים גורליים יקרי ערך.

הבנתי שהיות שאני כבר מנוסה כמתאם ועמיתיי המתרגלים התגברו כבר על מכשולים רבים והשתתפו בהתכנסויות, עלי לנסות כמיטב יכולתי לארגן היטב את מפגשי הלימוד והשיתוף, ולא לתת למתרגלים לחזור הביתה מבלי שהשתפרו. יחד עם זאת, אם מתרגלים המעורבים באתר Minghui.org יוכלו להיות יציבים בטיפוח ובחיפוש פנימה כשהם מתמודדים עם כל מצב, יעבדו קשה כדי לעשות פריצות דרך ויתייחסו לעצמם כאל מטפחים שממשיכים לשפר את השין-שינג שלהם, לאתר תהיה השפעה עצומה. הוא ימלא את תפקידו בהבהרת האמת ובהריסת הרוע.

פעמים רבות לאחר שיתוף ההתנסויות שלי בטיפוח אף אחד לא הגיב, או שמתרגלים רק דיברו על עבודה מסוימת, ולא לזה ציפיתי. חשבתי שכל אחד אמור לדבר קודם כל על הטיפוח האישי ועל השין-שינג שלו. אחרי שזה קרה מספר פעמים, חשבתי שכנראה כולם זקוקים לזמן נוסף כדי להרהר על הדברים, אבל אחר כך התרגלתי למצב הזה. למעשה מתאם אינו הורה או מנהיג, אלא איש קשר. כל מתרגל ממלא תפקיד והוא יכול לדבר. באותם ימים נראה היה שמרבית המתרגלים שהשתתפו בפגישות השיתוף היו פסיביים. האמנתי שהמטרה לשמה הם מצטרפים לפגישות צוות האתר הייתה רק כדי לקבל משהו ולא לתת דבר בחזרה. לא הבנתי שהציפיות שלי יצרו עבורם מכשולים.

כשמספר המתרגמים עלה, עומס העבודה שלי גבר מאוד. לפעמים הייתי צריך זמן רק כדי לארגן מחדש את לוח הזמנים שלי, או שלא יכולתי להשתתף בפגישות השיתוף בגלל גורמים אחרים. לכן ניסיתי למצוא מתרגלים אחרים שימלאו את מקומי ויארחו את מפגשי הלימוד ושיתוף ההתנסויות. ביקשתי שני מתרגלים. אחד אמר שהוא עסוק מדי והאחר אמר שהוא רק יארח את חלק לימוד הפא, כיוון שהוא לא חושב שיש לו משהו לשתף.

כדי לעזור למתרגלים שלא הייתה להם גישה לאינטרנט ולכן לא יכלו להצטרף ללימוד הפא און-ליין בימי שבת, אפשרתי להם להשתמש בשני קווי טלפון בביתי משעה 9:30 בערב ועד לשעה מאוחרת כמו 3:00 לפנות בוקר. במשך שעות אלו אנשים אחרים לא יכלו להתקשר אלי. יותר מכך, כשהמתרגלים שהשתמשו בשני קווי הטלפון שלי דיברו, הייתי צריך לשמור על כפתור לחוץ כל עוד הם דיברו, אחרת מתרגלים אחרים בשיחת האון-ליין שבאינטרנט לא יכלו לשמוע אותם. אם היו לי משימות אחרות לטפל בהן באותו הזמן נאלצתי להיות מאוד פסיבי.

באותם ימים לא יכולתי לעבור על מאמרים מתורגמים והיה עלי לדחות את ההגהה ליום ראשון. לפעמים השיתוף ארך עד השעה 2:00 או 3:00 לפנות בוקר. בימי ראשון עדיין השכמתי בשעה 4:00 או 5:00 לפנות בוקר כדי ללמוד את הפא ואת עבודת הדאפא שלי עשיתי בשעות אחר הצהריים. הייתי צריך גם לסיים את שאריות העבודה שנותרו לי מהיום הקודם. חיי נמשכו כך בערך כחודשיים, כשאני מארח את מפגשי לימוד הפא והשיתוף בימי שבת. בהדרגה ראיתי זאת כמעמסה. שני המתרגלים שביקשתי מהם בעבר לא יכלו להציע שום עזרה. הרגשתי שאף אחד לא מוכן לקחת את האחריות הגדולה הזאת. הרגשתי מאוכזב והתחלתי להתלונן. לא רציתי לבקש סביבי עזרה נוספת וגם לא רציתי יותר להיות מתאם. רציתי רק לעבוד על תרגומים.

המשכתי לחפש מישהו שיחליף אותי כמתאם, אבל לא מצאתי אף אחד. ההתעניינות שלי בצוות התרגום דעכה וגם מתרגלים אחרים איבדו עניין. בתוך כל הנסיבות האלה, עדיין לא חיפשתי בפנים והייתה לי החזקה חזקה אפילו יותר לכך שתפקיד המתאם יועבר למישהו אחר . הצעתי מספר מועמדים, אבל המתאמים האחרים לא הסכימו לאף אחת מהאפשרויות שהעליתי. מאוחר יותר הבנתי שאני לא מצליח למצוא מועמד מתאים בגלל ההחזקות שלי. פחדתי מקשיים והיה לי הרגל להעביר את האחריות. ככל שאחזתי חזק יותר בהחזקות שלי, היה קשה יותר למצוא מועמד מתאים.

לאחרונה הייתה לי בעיה גדולה ופתאומית עם השותפה שלי בעבודה. עמיתים רבים היו בחופשות או בשליחויות עסקיות ועומס העבודה במשך מספר שבועות רצופים היה מאוד כבד. אדם אחד נאלץ לבצע משימות של מספר אנשים אחרים. במשך אותה תקופה התפתחה בעיה גדולה באחד הפרויקטים. על אף שאני לא זה שעשה את הטעות, עמיתים אחרים ציפו שאפתור את הבעיה, כיוון שחשבו שאני מסוגל לטפל בזה. אולם סירבתי לטפל בה. השותפה שלי הייתה מאוד עצובה, היא ראתה שאני אדיש על אף שידעתי שהחברה עלולה לסבול מהפסדים. היא בכתה וצעקה: "אם אתה לא רוצה לטפל בזה לפחות תגיד לי איך לתקן את הבעיה! אם לא תאמר לי איך אוכל לעזור?" הייתי המום מהתגובה שלה. כשראיתי שהיא כל כך נפגעה, גם אני הרגשתי עצוב. תמיד הסתדרנו טוב מאוד ביחד והיא מאוד בטחה בי. מה קורה לי? דבריה כנראה קשורים למצב הטיפוח שלי. למה עלי להיות מואר? כעבור 30 דקות מתרגלת עמיתה מצוות התרגום התקשרה אלי ושאלה מדוע אני כבר לא מארגן ומשתתף בפגישות לימוד הפא ושיתוף ההתנסויות. תמיד חשבתי שהסיבה שהיא הייתה כל כך פעילה בקבוצה הייתה כדי להרוויח בצורה אנוכית משהו מהסביבה. באותו רגע דחיתי אותה עם כמה מילים.

אחר-כך נרגעתי. צערה של שותפתי גרם לי לחשוב מחדש על העניין. לא יכולתי לסבול שאנשים אחרים צועקים עלי. חשבתי שהתפרצויות מבטאות חוסר שליטה של אנשים. להפתעתי היא איבדה שליטה בכוונה. היא אפילו בכתה! היא הייתה כל כך תוקפנית, איך הייתה לה החוצפה לבכות! חשבתי שוב על דבריה. באמת חשבתי שהיא הייתה חסרת היגיון. מי שעשה את הטעות צריך לתקן את זה. מדוע עלי להיות מעורב? זה לא היה ענייני.

לפתע נזכרתי בשיחה עם המתרגלת שזה עתה טלפנה אלי. מעולם לא סיפרתי לה על ההשקפה שלי כלפיה. איך יכולתי להתלונן על האנוכיות שלה? זה לא שהיא לא תיקנה את עצמה. היא פשוט עדיין לא הייתה מודעת לבעיה שלה. מעולם לא דיברתי איתה ישירות על ההבחנות שלי. קיוויתי פשוט שהיא תבין בעצמה את האנוכיות שלה. באותו זמן, חשבתי שאין להאשים אותי בהתדרדרות לימוד הפא ושיתוף ההתנסויות הקבוצתי כי זה בגלל מתרגלים כמוה שרצו רק להרוויח. אז פשוט דחיתי אותה במהלך שיחת הטלפון ולא עזרתי לה. בדיוק כמו השותפה שלי, היא רצתה לטפל בעניינים היטב, אך לא ידעה איך לעשות זאת. ושוב, הייתי אדיש והיא באמת רתחה מזעם.

ראיתי אחד מהמושגים שלי. חשבתי שאם לא עשיתי טעות, עלי להיות אדיש ולא להציע את עזרתי אפילו כשידעתי שאני היחיד שיכול לתקן את הבעיה. חשבתי שאותו אחד שעשה את הטעות צריך לתקן את הבעיה. זהו עניינו של האדם עצמו והוא או היא צריכים לנקות את ההשפעות של הצעד השגוי. נזכרתי בימים עברו, כשעבדתי עם מתרגלים ומתאמים אחרים. ראיתי שהיו להם מספר מושגים מוטעים, או שלא פעלו היטב בקביעת סדרי העדיפויות של האחריות השונות, מה שהפך את אווירת השיתוף לקשה לשמירה. הרגשתי שהבעיות האלו היו הבעיות שלהם עצמם בטיפוח, כאשר אני כמתאם מלאתי את האחריות שלי. אם אנשים אחרים לא פעלו היטב לא הייתי תורם למאמציהם. קיבלתי החלטות לגבי מה לעשות בהמשך, בהתבסס על השינויים באווירה או תגובותיהם של מתרגלים אחרים. לא עמדתי ללא תנאי בסטנדרטים של המורה לגבי מתאם. כשהמאמצים שלי לא הביאו לתוצאה נראית לעין הפסקתי לנסות. ההחזקה שלי כלפי עצמי הייתה כל כך חזקה. כמובן שהיחס שלי גרם לעיכובים ממושכים בתפעול צוות התרגום.

הבנתי לעומק שאדישות כזו וחוסר התחשבות באחרים הן תכונות של היקום הישן. בגלל המגבלות של היקום הישן ישויות רבות ברמות גבוהות שיש להן יכולות, היו אדישות כשהן ראו את כל הדברים פונים לכיוון של הרס. הן הרגישו שכל עוד הן צודקות, דברים אחרים אינם חשובים. אפילו כשהן ידעו שהרקיע העצום ייהרס לחלוטין כיוון שהן התעקשו על הדרכים שלהן עצמן, הם לא היו מוכנות לעזור לתיקון הפא של המורה. כשחשבתי על הנקודה הזאת לבי כאב: "מה שבסופו של דבר צריך להיראות בתוכי צריך להיות הפא של המורה, ולא עיקרון האנוכיות של היקום הישן".

באותו לילה, כתבתי מכתב לכל המתרגלים בצוות התרגום הסיני-גרמני. במכתב התמקדתי בבעיות השין-שינג שלי ובהחסרות שלי. הצהרתי שלא מלאתי את האחריות שלי והבעתי את תקוותי שכולם ילמדו את הפא כקבוצה וישתפו התנסויות כמו שעשו בעבר, כדי שנוכל שוב לפעול היטב כצוות תרגום. אחרי ששלחתי את המכתב, קיבלתי מייד משוב חיובי. מספר המאמרים המתורגמים עלה מדי יום. אני מאמין שהמורה חיכה שאשפר את השין-שינג שלי ואתקן את החסרים שלי מהר ככל האפשר. נראה שכל היצורים החיים מחכים בצפייה בעודם סובלים. גם אם מחשבתי תוקנה רק מעט, היצורים האלה יכולים לזרום החוצה מהסבל כמו מים היוצאים מסכר שבור. הערכתי למורה ממלאת את נפשי.

אני מבין שהתפקיד של Minghui.org הוא הרבה יותר גדול ממה שאני מבין. עכשיו אני כבר לא חושב על מציאת מחליף. אני גם לא מפתח החזקה להחסרות של אחרים. אין לי החזקה למאמצים שאני עושה. אפעל היטב ביציבות ובכנות בעבודת התאום.