סין: מורה מעולה פוטרה לאחר הלשנה שהיא מתרגלת פאלון דאפא

(Minghui.org)

בני לא מפסיק לבכות זה זמן רב לאחר ששמע שהמורה שלו לא תלמד אותו יותר. הוא אף סרב לאכול. שמעתי מהורים של ילדים אחרים שגם ילדיהם הגיבו באותו אופן. מורה טובה וישרה שנהגה בתלמידיה כאילו הם ילדיה ממש, פוטרה מעבודתה בגלל קריאת טלפון אנונימית. כמה שזה מגוחך!

בני הוא תלמיד ממוצע בבית הספר היסודי לאסטרונאוטיקה בעיר יאן-טאי שבמחוז שאן-דונג. כשהיה בכיתה א' הכיתה שלו סבלה ממוניטין גרוע. כמה תלמידים לא עברו את מבחני הסיום של כיתה א'! אחרי מבחן הביניים של הסמסטר השני, הנהלת בית הספר כינסה אסיפת הורים. הקדמתי מעט לפגישה והתיישבתי בצד ליד החלון שנפתח אל הפרוזדור. תוך שאני מעיינת בציוני המבחנים של בני, שמעתי מישהו צועד לעורך הפרוזדור ומשוחח עם הורה של תלמיד אחר, "רואה, זוהי הכיתה החלשה באמת."

הרמתי את עיני מן הניירות והמשכתי להקשיב לשיחה. "לאיזה כיתה את מתכוונת?" לכיתה הזאת כיתה 2.2." התאכזבתי מאד. למה המוניטין של הכיתה של בני רעה כל כך? לאחרונה, מאחר שבכל משפחה סינית יש רק ילד אחד (בשל מדיניות הממשלה הסינית), כל ההורים, הסבים והסבתות מצפים שילדיהם ונכדיהם ישיגו עתיד טוב יותר ויועסקו בתפקידים בכירים בעתיד או שיצטיינו בלימודיהם. על כן הם מצפים שילדיהם ונכדיהם יקבלו מורים טובים. מתוך שהבנתי את איכותה הגרועה של כיתת בני התאכזבתי והצטערתי מאד בשבילו. חשבתי להפעיל את קשרי כדי שאוכל להעביר את בני לכיתה טובה יותר.

מפגש ההורים התחיל, והמורה עמדה על הבמה ונשאה דברים. זו הייתה לי הפעם הראשונה שראיתי את המורה של בני מאז שהנהלת בית הספר שיבצה את התלמידים לכיתות. היא נראתה כבת ארבעים, בעלת הופעה רגילה, ומאד נלהבת לעזור. היא הציגה את עצמה כגב' לי ג'ו-הואה ואמרה שהיא לימדה כבר כמעט עשרים שנים. הכיתה של ילדי כל כך גרועה שהנהלת בית הספר מצאה לנכון להביא מורה עם ניסיון כשלה כדי לחנך את הילדים האלה, על כן הנחתי שיש לה ניסיון כלשהו בחינוכם של ילדים שובבים כאלה. התנחמתי, תוך שאני חושבת שבית הספר הוא המקום הנכון לחנך את הילדים האלה לא משנה כמה שהם בעיתיים בהתנהגותם.

המורה גם יידעה אותנו אודות מבחני אמצע הסמסטר, אודות היכרותה הראשונית עם הילדים, והבנותיה את הרקע המשפחתי של התלמידים. לבסוף, היא הציעה את רעיונותיה איך לחנך את הכיתה בהצלחה. דבריה היו פשוטים וכנים, כל מילה שאמרה נגעה לליבם של ההורים. לאט לאט נרגעתי. אחר כך שמעתי מהורי ילדים אחרים על כך שציוני ילדיהם השתפרו במידה רבה.

ילדים לא יכולים להסתיר את רגשותיהם מההורים. בהדרגה החל בני לדבר על גב' לי כשחזר הביתה מבית הספר. יום אחד הוא סיפר שהמורה שלו סיפרה להם איך להיות אדם טוב. יום אחר הוא הסביר איך הגב' לי פתרה את חילוקי הדעות בין הילדים בכיתה. מהבעת פניו ומתוך שראיתי את השינוי שהוא עובר, הרגשתי שהוא גאה מאד להיות התלמיד של הגב' לי. הרגשתי שמחה מאד. לפעמים, כאשר דיברתי עם הורים של ילדים אחרים, הם גם הסכימו שילדיהם הופכים להיות צייתנים ונעימים יותר ויותר.

לפנים, בני לא אהב בכלל לקרוא, לכן הייתי מאד נרגשת כשראיתי את השינוי בהתנהגותו ושהוא מתעניין יותר ויותר בקריאה. לאחר שחזר הביתה, הוא תמיד ביקש ממני שאקח אותו לחנויות ספרים ואקנה לו ערמות של ספרים שגב' לי המליצה לכיתה לקרוא, כמו למשל "סיפורי התמדה", "סיפורי מוסריות", "סיפורי חוכמה" ו"די-ז'י-גוי (1). בני תמיד הזכיר בגאווה, "המורה שלנו, הגב' לי, יודעת כל כך הרבה. אני רוצה להיות אדם חכם כמו המורה שלי, לכן אני רוצה לקרוא כמה שאני יכול." מאז, בני לא רב איתנו יותר על השליטה בשלט של הטלוויזיה, וכל הזמן החזיק ביד ספר כדי לקרוא. הרצינות שבה הוא קרא את הספרים הייתה ראויה להערצה!

לנוכח התקדמותו המתמדת של בני, לא יכולתי להתאפק מלהתפאר לפעמים לפני חברותיי לעבודה. הן קנאו בי ואמרו, "היום נדיר לראות מורות טובות כמו הגב' לי. ילדך בר מזל כל כך! אילו גרנו בשכונתך היינו בשמחה מעבירים את ילדינו לכיתה של בנך."

פתאום, שבועיים לפני סיום הסמסטר, בני שב הביתה מבית הספר ואמר שגב' לי חולה. יותר מזה, הנהלת בית הספר מינתה לה מחליפה שמעכשיו תהיה גם המדריכה הביתית של הכיתה. נזכרתי בתרומתה הרבה של גב' לי לכיתה ובהצלחה של הילדים. חשבתי להתקשר אליה ולהביע את הערכת כל ההורים להצלחתה בכיתה. אבל כשבני חזר מבית הספר למחרת, הוא אמר," המורה שלנו, הגב' לי, עובדת עכשיו בספריה." התפלאתי מדוע היא עובדת בספריה אם היא חולה.

מאוחר יותר התקשרתי לגב' לי ואמרתי," שלום הגב' לי. בני אמר שאת חולה. אני מאד מצטערת לשמוע את זה. האם הכול בסדר איתך?" גב' לי ענתה שהיא מרגישה טוב ואינה חולה בכלל.  התפלאתי שהיא לא חולה אבל לא ידעתי מה עוד להגיד. היא נאנחה ולא אמרה עוד דבר, אז סיימנו את השיחה. חשבתי שהמצב מוזר מאד.

כשראיתי את גיליון הציונים הסופי של בני, שמתי לב שציוניו ירדו. לא יכולתי להתאפק והתקשרתי לגב' לי שוב לשאול, "גב' לי, האם תהיי מוכנה ללמד את בני בסמסטר הבא?"

היא לא ענתה מיד, ואז אמרה, "אני חוששת שזה בלתי ניתן." "מדוע?", שאלתי. היא ענתה באי רצון, "שמעתי מן המפקח שלי, כי הורה של אחד מן הילדים התקשר אנונימית להנהלת בית הספר והם לא מרשים לי ללמד יותר."

כעסתי מאד כששמעתי את זה. רק בגלל קריאה טלפונית אנונימית, שהנהלת בית  הספר לא טורחת לבדוק את נכונותה, הם מפטרים בחשאי מורה טובה ממשרתה. מדוע הנהלת בית הספר לא מתחשבת ברגשות התלמידים, שעומדים לפני מבחני סוף השנה, וברגשות הוריהם? ההנהלה מתנהגת בחוסר אחריות שכזאת! מאוחר יותר, באסיפת הורים לקראת הסמסטר החדש, הורים של מספר תלמידים ואני באנו לפגוש את המנהל ובקשנו ממנו הסבר הגיוני למצב שנוצר. לאחר שמצאנו אותו, כולנו שיבחנו את הגב' לי לפניו וניסינו לשכנע אותו שעבודתה המסורה של הגב' לי הובילה את ילדינו לשיפור הגדול שהם חוו, והם כולם אוהבים אותה. המנהל ענה, "הגב' לי באמת בעלת יכולות טובות, ובעלת ניסיון רב, והיא מורה טובה שאוהבת ללמד תלמידים. זה ברור, כולם משבחים אותה. אבל, הורה של אחד הילדים התקשר בעילום שם למפקחים של מחלקת החינוך של עיריית יאן-טאי ולמחלקה להתנהגות נאותה. באותן שיחות, הוא אמר שגב' לי אולי מתרגלת פאלון גונג. כתוצאה מכך, מחלקת החינוך של עיריית יאן-טאי והפקידים המחוזיים החליטו להשעות את הגב' לי ממשרתה. כמנהל בית הספר הזה, אין לי סמכות לעשות דבר בנדון. זה עניין פוליטי."

זה שאנחנו, כהורים, לא שמענו מאומה על העניין הזה היה מוזר מאד. מצד שני, אף אם הגב' לי אכן מתרגלת פאלון גונג, כפי שנטען בשיחת הטלפון האנונימית, זה רק מוכיח שמתרגלי פאלון גונג הם באמת אנשים טובים שהולכים הלכה למעשה בדרך של "אמת-חמלה-סובלנות". דווקא בגלל אמונותיה לימדה הגב' לי את תלמידיה עם סבלנות ונכונות כזאת לסייע ותלמידיה אהבו אותה מאד. איך יכולה שיחת טלפון אנונימית להפחיד את העירייה ואת מחלקת החינוך המחוזית כל כך? כמה נורא ששיחת טלפון כזאת יכולה לגרום לפיטוריה של מורה טובה כזאת!

אסיפת ההורים תמה, כל ההורים היו נסערים לאחר ששמעו את הידיעה. כולם כאחד גינו את ההורה חסר התבונה וחסר ההגיון שהתקשר בעילום שם. אחד ההורים אמר בגלוי ובקול רם "מי עשה את שיחת הטלפון הזאת? תזדהה בבקשה!", אבל אף לא אחד צעד קדימה להזדהות.

בני לא מפסיק לבכות מזה זמן רב לאחר ששמע שהגב' לי לא תהיה יותר מורתו. הורי ילדים אחרים ספרו לי שהילדים שלהם הגיבו באותו אופן. זוהי שערורייה! אני מקווה שכל סוכני המפלגה הקומוניסטית הסינית במחוז שלנו ובעיר יאן-טאי יחליטו החלטה נכונה ויתייחסו לגב' לי בכבוד ובחסד. רק זה יוכל לשפר את מעמדם בלבם של הורי הילדים בהם מדובר. אנא אל תטילו צל כבד על ליבם של ילדים קטנים!

[1] די-ז'י-גיו הוא טקסט למתחילים המבוסס על ערכי מוסר קונפוציאניים מהמסורת הסינית, הפותח את חינוכו של הילד הקטן. המחבר מר לי יו-שיו (בן המעמד הנמוך ביותר) לימד ילדים צעירים כל חייו בתקופת שלטונו של קאנג-שי (מה-4 למאי 1654 עד ה-20 לדצמבר 1722, הקיסר השלישי משושלת צ'ינג).