"דו"ח צללים" הוגש לאו"ם כנגד תגובת ממשלת סין על האשמות לעינויים שהיא מבצעת

"דו"ח צללים" זה הוגש בעקבות וכנגד דו"ח שהגישה ממשלת סין לאו"ם בעניין זכויות האדם בתחומה בשנים 2000-2008 לקראת סקירת האו"ם. סקירת האו"ם נועדה לבדוק את הקפדת המדינות החתומות על אמנת האו"ם, והאם הן שומרות על כללי האמנה, שהיא נגד עינויים ויחס או ענישה אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים אחרים.

דו"ח הצללים מפרט את הפרות זכויות האדם שנעשו בסין כנגד מתרגלי פאלון דאפא (פאלון גונג) על ידי הרשויות, ואת צורות הרדיפה והעינויים שמוסדו על ידי הרשויות ומוסדות השלטון, ובמיוחד סוכנות "משרד 610", המכונה "הגסטאפו הסיני".

הדו"ח הוגש לועדת האו"ם נגד עינויים באוקטובר 2008

תקציר ביצועי

1. הרפובליקה העממית של סין (סין) הגישה לועדת האו"ם נגד עינויים (הוועדה) דו"חות מדינה המפרטים מספר רב של "אמצעים משפטיים, מנהליים וחוקתיים יעילים" שתפקידם לאסור על ולהילחם בעינויים, פירטה סטטיסטיקות כדי להוכיח את  תוצאותיהם של אותם אמצעים, והביעה גישה חיובית לשקול שינויים נוספים כדי לעמוד בסטנדרטים בין-לאומיים. אך ההתקדמות על הנייר עומדת בניגוד למציאות המדורדרת שנחשפה על-ידי דו"חות רבים של חוקרי זכויות אדם מהאו"ם, ומספר רב של ארגונים לא ממשלתיים. ה"התקדמות על הנייר והתדרדרות במציאות" בדוחות המדינה שסין מגישה לאו"ם אינם דבר חד פעמי, אלא דפוס מוכר שמופיע בכל תשובותיה של סין לחקירות זכויות אדם בין-לאומיות. את טקטיקת ההתקדמות על הנייר המטעה של ממשלת סין, שנעשה בה שימוש חוזר לאורך זמן, אין לקבל יותר בעידוד אלא לחשוף ולבקר אותה ביסודיות, שכן קיומה מראה באופן חד משמעי שממשלת סין יודעת מהם הסטנדרטים הבין-לאומיים של זכויות אדם, איך לענות נכונה על שאלות בעניין זכויות אדם, איך ליצור מסגרת משפטית להגנה על זכויות אדם, ואיך להעניש פושעים שהפרו זכויות אדם. אך עם זאת סין בוחרת להמשיך ולהפר את זכויות האדם.

2. התקדמותה של סין על הנייר היא גם מאוד סלקטיבית. בתחומים מרכזיים וברורים לעולם לא מושגת התקדמות, כגון היציאה בהצהרה תחת סעיפים 21 ו 22 של האמנה נגד עינויים ויחס או ענישה אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים אחרים (האמנה), החזרה מההסתייגות לסעיפים 20 ו 300 של האמנה, ביטול חינוך מחדש באמצעות עבודה וכל סוגי ענישה מנהליים, וזאת למרות המלצות חוזרות ונשנות מהוועדה. זה מראה שממשלת סין יודעת בדיוק מה חשוב להגנה על זכויות אדם, איך להתחמק מפיקוח בין-לאומי ושאין "בעיות טכניות" בלימוד שיטות בין-לאומיות.

3. במקום לחנך את רשויות אכיפת החוק כיצד לאסור עינויים, כפי שדורשת האמנה, שלטונות סין הורו למשטרה להשתמש בעינויים כדי לחסל קבוצות ויחידים עצמאיים, כולל הפאלון גונג, טיבטים, נוצרי כנסיית המשפחה, אויגורים, מתנגדי משטר,  מגני זכויות אדם, ועורכי דין לזכויות אדם. הם (שלטונות סין) גם ארגנו למשטרה פעילויות להחלפת ידע בנושא שיטות עינויים. בנושא רדיפת הפאלון גונג, מטרת העינויים היא מעבר לכל דבר חילוני; המטרה היא להכריח קרבן לעשות בחירה בין חייו הפיסיים לבין הוויותו הרוחנית. אומת שמעל 3000 מתרגלי פאלון גונג מתו כתוצאה מעינויים.

4. קידום העינויים על-ידי ממשלת סין, חיסול קבוצות עצמאיות, ומתן חסינות לשוטרים שנוקטים בעינויים מובילים לשתי תוצאות חברתיות מזיקות. התוצאה הראשונה היא הפצת תרבות של אלימות בחברה. רמות שונות בשלטונות סין השתמשו  במשטרה ושכרו בריונים לסתום פיות של מפגינים, קורבנות של מפונים בכוח, קורבנות רעידות אדמה, וקורבנות כלליים של ממשל גרוע. כמו-כן, בתי עסק, אנשים עם קשרים בממשלה ובעלי הון מקומיים למדו לשחד את המשטרה ולשכור בריונים כדי לסתום את פיותיהם של הפגועים והמופלים לרעה. שיטות שבהם השתמשו כנגד קבוצות עצמאיות מועתקות עכשיו ומשתמשים בהם כנגד קורבנות אחרים. לדוגמא, נעשה שימוש רחב ב"יירוט" כנגד מתרגלי הפאלון גונג. "בתי סוהר שחורים" ו"כיתות ללימוד חוק" הם העתקים של "כיתות שטיפת מוח" כנגד מתרגלי הפאלון גונג. התוצאה השנייה היא שהחשופים ביותר לתרבות אלימות זו הם אלה עם הקולות החלשים – הילדים. הנפגעים העיקריים מרעידת האדמה בסיצ'ואן, במאי 2008, היו תלמידי בית ספר; הנפגעים העיקריים מהחלב המזוהם במלמין בסין הם תלמידי בית ספר; ותופעות של ילדים עובדים ומנוצלים מינית.הן בעלייה בסין. אך קולותיהם של קורבנות אלה מדוכאים.

5. המכשול והקושי שעומד בפני סין ליישם את האמנה הוא ממשלת סין שמסתמכת על עינויים למטרת הטלת מורא על אנשים והשתקתם.

הקדמה

רבים המודאגים מתנאי זכויות האדם בסין נאבקים עם שאלה מביכה: האם סין מתקדמת בהגנה על זכויות אדם?

קשה לחשוב על מדינה נוספת שמתחבטת בשאלה זו.

זאת משום ששום ממשלה אחרת אינה כה ערמומית כממשלת סין בהתחזות לכך שהיא משתפרת בזכויות אדם. היא מעבירה תיקונים לחוקה שלה להגנה על זכויות אדם, מאשרת חוקים למניעת הפרות זכויות אדם, פעילה בדיאלוגים של זכויות אדם, מבטיחה הבטחות לשיפור בזכויות אדם, נוטלת חלק בשיתוף פעולה טכני ללימוד והכשרה בזכויות אדם, ומתחזה שהיא שוקלת המלצות כיצד להגן על זכויות אדם.

מתוך כך, ובהנחה שחוקים יכובדו והבטחות יקוימו, אין אלא להסיק שסין משיגה התקדמות מרשימה בחוק והגנה על זכויות אדם. ואכן, שינויים בחוקה של סין זכו שוב ושוב לתשבחות מהחברה הבין-לאומית. זה גם מובן שהטבע האנושי שלנו יעדיף תקווה לשינוי חיובי מאשר עימות עם משטר עצמתי.

אך אם מקשיבים לצעקותיהם של קורבנות הפרות זכויות האדם החמורות של סין, קוראים דוחות זכויות אדם של ארגונים לא ממשלתיים, או אפילו מביטים בחטף על דיווחי חדשות אודות מצב זכויות האדם של סין מכלי תקשורת שכבר הגבילו את עצמם לדווח על הנושא במתינות, אין אלא להרהר האם ההתקדמות כביכול זו היא רק קוסמטית ושהמציאות רחוקה בהרבה.

בתוך ההקשר הכללי מצב העינויים בסין איננו חריג. כל מי שקרא את שלושת הדוחות הקודמים על סין של הועדה ב-1993, 1996, ו-2000, ורשימת השאלות הארוכה שהוועדה הגישה לסין בעקבות דוחות המדינה הרביעי והחמישי שומה עליו שיבין את האתגרים האינטלקטואליים והמצפוניים שחברי הוועדה ודאי מתחבטים בה: האם "לקנות" את ההתקדמות שסין מדווחת עליה, או להקשיב לזעקתם של קורבנות ההפרות של ממשלת סין? קל גם יהיה להבחין במשקל האתגר, שכן הוא לא תחרות בין שווים, מאחר וההבדל בין המדכאים לקורבנות הוא עצום.

בדו"ח זה אנחנו מראים באמצעות מידע ישיר מסין, המגיע ממספר רב של קורבנות עינויים, שממשלת סין לא רק שלא כבדה את התחייבותה לאמנה, אלא מקדמת באופן פעיל את השימוש בעינויים, תחילה נגד קבוצות עצמאיות, ואחר כך נגד הציבור הרחב. כאשר קיים מצד ממשלת סין אותו קידום אקטיבי של שימוש באלימות ועינויים, החוקה וההבטחות לזכויות אדם הם לא אמיתיים אלא שריון של שקרים כדי להטעות ולרמות את הבדיקה הבינלאומית.

אנו מתריעים בפני הוועדה שעקב כך שממשלת סין מקדמת את העינויים ומהווה דוגמה רעה של זלזול בוטה כלפי חוקים והתחייבויות בין-לאומיות, תרבות מסוכנת של אלימות חודרת לא רק לתוך למשטרה אלה גם לחברה. אנו מוסיפים ומתריעים בפני הוועדה שממשלת סין כמכלול הולכת ומגבירה את נטייתה להשתמש בעינויים ואלימות כדי לשלוט במדינה, מתוך מטרה להשתיק התנגדות ציבורית למדיניותה או שאלות על אופן התנהלותה.

II. העינויים הממוסדים של ממשלת סין את מתרגלי הפאלון גונג

1. ביסוס אמינות המידע

העינויים נפוצים בסין, כך הסיק מר מנפרד נווואק, השליח המיוחד של האו"ם בנושא העינויים, לאחר שביקר במדינה ב-2005. קורבנות עינויים בסין כוללים אנשים מכל תחומי החיים וכוללים וקבוצות מגוונות מאוד. מתרגלי פאלון גונג מספקים את מירב החומר שעליו אנו מסתמכים בדו"ח זה, אך הכללנו גם מידע מקבוצות אחרות.

מאז שנת 2000 אספנו, תרגמנו והגשנו לחוקרים המיוחדים של האו"ם לענייני עינויים ויחס או ענישה אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים אחרים מקרים שבהם ממשלת סין הפרה את זכויותיהם של מתרגלי הפאלון גונג. זה כולל הוצאות להורג המוניות, לא חוקיות ושרירותיות, ענישה שרירותית, העלמות בכפייה, נושא העצמאות של שופטים ועורכי דין, אלימות כלפי נשים, על הזכות של כל אחד ליהנות מהרמה הגבוה ביותר של בריאות פיזית ומנטאלית שניתן להגיע אליה, חופש דת ואמונה, הקידום וההגנה על הזכות לחופש מחשבה וביטוי, הזכות לחינוך, ומצבם של מגני זכויות אדם. בהתבסס על המידע שלנו החוקרים המיוחדים של האו"ם שלחו אלפי מכתבים לממשלת סין. בעוד שממשלת סין בעקביות הכחישה את מעשי האלימות, היא אף-על-פי-כן הודתה שקורבנות אלה נמצאו תחת מעצר משטרתי. זה מוכיח את דיוקו של המידע שלנו.

קטגוריה מסוימת של מקרים היא מותם של מתרגלי פאלון גונג מעינויים אכזריים ו\או מניעתם מטיפול רפואי בעוד הם תחת מעצר משטרתי. כמה חוקרים מיוחדים של האו"ם שלחו לממשלת סין בקשות חקירה לגבי יותר מאלף מקרים שכאלה. ממשלת סין טענה בעקביות שקורבנות אלה מתו מסיבות טבעיות, אך עם זאת הודתה שהם מתו בעודם תחת מעצר. זה גם מוכיח את דיוק המידע שלנו.

מאז שממשלת סין החלה את הרדיפה האלימה של מתרגלי הפאלון גונג ב-1999, קרוב לאלף מתרגלי פאלון גונג שסבלו עינויים משטרתיים ברחו מסין. כמו כן יש אלפי סינים המתגוררים מחוץ לסין שבני משפחותיהם  סבלו מעינויים עקב רדיפת ממשלת סין את הפאלון גונג. במהלך השנים נסענו עם רבים מהם לג'נבה או ניו יורק כדי להיפגש עם חוקרים מיוחדים של האו"ם, או אל בירות כמה מדינות כדי להיפגש עם פקידים מאותם ממשלות. רבים מקורבנות אלה של עינויי המשטרה הסינית נושאים סימנים על גופם המעידים על סבלם, ורבים מהם הגישו לנו עדויות כתובות. בהתחשב בכך שרק אחוז קטן מאוד של מתרגלי פאלון גונג הצליח לברוח מסין או בעל קשרים מעבר לים, קורבנות אלה הם לא רק עדים ישירים לעינויים של ממשלת סין את מתרגלי הפאלון גונג, אלא מספרם גם משקף את קנה המידה של הרדיפה.

2. מיסוד ממשלת סין את רדיפת הפאלון גונג

א.  ב-20 ביולי 1999, ממשלת סין החרימה את הפאלון גונג, שיטה רוחנית, והחלה ברדיפה ברברית כנגד 100 מיליון מתרגלי הפאלון גונג. החרם נוגד את החוקה, שכן חופש דת ואמונה מותר על-פי חוקת סין. לחרם אפילו לא היה בסיס פרוצדורלי; רק באוקטובר 1999, אחרי שהחרם התרחש במשך שלושה חדשים, החוקה הלאומית של סין העבירה "חוק" שמעניק לגיטימציה לרדיפה. ה"וושינגטון פוסט" הזכיר במאמר ב-2 לנובמבר 1999, ש "כש[המנהיגים הקומוניסטים של סין] מצאו את עצמם ללא החוקים שלהם הם נצרכים כדי לרדוף באכזריות חברת מדיטציה רגועה, המפלגה פשוט הזמינה כמה חוקים חדשים. כעת אלה ייושמו – רטרואקטיבית, כמובן...על-פי סטנדרטים אלה סטאלין היה משקיף מצפוני של זכויות האזרח".

מטרתה המוצהרת של ממשלת סין היא להשתמש ברדיפה כדי "לחסל את הפאלון גונג לחלוטין". בהתקפה חזיתית זו ממשלת סין השתמשה בכל האמצעים להכריח מתרגלי פאלון גונג לבחור בין אמונתם לבין מקומות עבודתם, חינוך, קצבאות פנסיה, רכוש, משפחות, ואפילו מקומות עבודה, חינוך או קצבאות של בני משפחתם. אלה שמתנגדים להיכנע ללחץ נשלחים ל"מרכזי שטיפת מוח", מרכזי ענישה, חינוך מחדש באמצעות עבודה, מרכזים לגמילה מסמים, בתי חולים לחולי נפש ובתי כלא שבהם מופעלים עליהם עינויי תופת.

ב. כדי להסיט ביקורת בין-לאומית, ממשלת סין טענה שמדיניותה כלפי "הרוב המכריע של מתרגלי פאלון גונג..היה למען איחוד, חינוך ועזרה", וש"מספר קטן מאוד של מתרגלי פאלון גונג עקשנים" הוענש "לא בגלל שהם מתרגלים פאלון גונג אלא בגלל שהם נוטלים חלק במעשי פשע לא חוקיים". מאז 19999, מיליוני מתרגלי פאלון גונג הושמו במעצר ולכולם הוצעה דרך פשוטה לשחרור: פשוט התנערו מהפאלון גונג ואתם חופשיים ללכת. האם אנשים שנטלו חלק ב"מעשי פשע לא חוקיים" יכולים להשתחרר רק בזכות ויתור על "מעשי הפשע הלא חוקיים שלהם"? כתבות עיתון רבות ממכונת התעמולה הפרטית של ממשלת סין טענו שבאמצעות ה"חינוך" שלה מעל 98% של מתרגלי פאלון גונג "עברו טרנספורמציה וחזרו לצד של העם". מבלי  להתייחס לתקפות של האחוזים המוצהרים, זה מראה שהמושא העיקרי של הקמפיין של ממשלת סין הוא לא "מעשי פשע לא חוקיים" אלא "טרנספורמציה" - אילוץ מתרגלי פאלון גונג לוותר על אמונתם.

ג. הגשנו מקרים רבים של מעצר של מתרגלי פאלון גונג לועדת האו"ם על מעצר שרירותי. ללא יוצא מן הכלל, כל עשרות המקרים שבחנה הוועדה נמצאו כמעצרים שרירותיים.

ד.  ב-15 באוקטובר 2005 שבעה פקחים מיוחדים של האו"ם שלחו מכתב משותף לממשלת סין ובו הביעו את דאגתם מהמדיניות המכוונת והממוסדת נגד פאלון גונג ומדיווחים על אלימות. בתשובותיה ב-31 לדצמבר, 2004, ממשלת סין הודתה בחרם שלה כלפי הפאלון גונג, אך לא התייחסה לשאלות ספציפיות רבות שהועלו על-ידי החוקרים המיוחדים, כולל עינויים ומוות של מתרגלי פאלון גונג במחנות עבודה לחינוך מחדש.

3. קידום ממשלת סין את העינויים ברדיפתה את הפאלון גונג והפרה מכוונת של האמנה

א. [לגבי] סעיף 2

I. הוראות לשימוש בעינויים

מספר רב של מתרגלי פאלון גונג העידו שכשיטת הפחדה, המשטרה בכל רחבי סין טוענת ש"מלמעלה" הורו ש"שום אמצעי אינו מופרז מדי נגד הפאלון גונג", ש"הריגת פאלון גונג לא גוררת שום תוצאות", וש"להכות עד מוות נחשב כהתאבדות". בדו"ח שלו על העינויים והמוות של זי-שיו צ'ן, ב-20 באפריל 2000 מתרגלת הפאלון גונג, כתב מר איאן ג'ונסון מה"וול סטריט ג'ורנל": "פקידים בווייפאנג אמרו לעלמה צ'ן שנאמר להם מפי הממשל המרכזי ש 'שום אמצעי אינו מופרז מדי לחסל את הפאלון גונג".

ההוראה לרדוף את הפאלון גונג הגיעה מהרמה הגבוהה ביותר של ממשלת סין. ב-25 לאפריל 1999, ג'יאנג זמין, נשיא סין דאז והמזכיר הכללי דאז של המפלגה הקומוניסטית הסינית, שלח מזכר למפלגה, המאשים את הפאלון גונג בקשרים לכוחות זרים ומערביים, וכך הניח את היסודות לרדיפה. ב-7 ליוני 1999, ג'יאנג, בנאום לכל המליאה של הלשכה הפוליטית של הוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית הסינית, הודיע שהמנהיגות המרכזית עומדת "להרכיב קבוצת מנהיגות שתטפל ספציפית בבעיית הפאלון גונג", "ליצור מהר אסטרטגית התקפה", ו"להעניש בתוקף את המתכננים והזוממים הראשיים של הפאלון גונג, ללא רחמים או יד רכה".

"קבוצת המנהיגות" היא "משרד 610". היא מערכת בעלת שליטה מוחלטת על המפלגה והממשלה, בעלת כוח לקשור קידום פקידים על פי תפקודם בתוך ובתמיכה ברדיפה, בעלת סמכות לתת פקודות ישירות לצבא, לכוחות הבטחון, למשטרה, למערכת המשפט, למשרד התעמולה, ולכל משאבי ומערכות הממשלה. מערכת "משרד 610" בעלת "610 משרדים" בכל רמות הממשל, מהפדראלי למוניציפאלי, עם הכוח התואם לנתב מקורות ומערכות בכל רמה.

ג'יאנג עצמו הנפיק ישירות את ההוראות החד משמעיות ביותר לעינוי והריגה של מתרגלי פאלון גונג באמצעות מערכת "משרד 610", כגון "אף אמצעי אינו מופרז מדי כנגד הפאלון גונג", ו "הרסו את המוניטין שלהם, גרמו להם לפשוט את הרגל מבחינה כלכלית, וחסלו אותם פיזית". מערכת "משרד 610" מוציאה לפועל ישירות את המעצר, שטיפת המוח והעינוי של מתרגלי פאלון גונג, מעניקה פרסים למשטרה עבור העברת מתרגלי פאלון גונג "טרנספורמציה", ומעניקה חסינות למענים.

II. עידוד ותגמול לעינויים

מספר רב של מתרגלי פאלון גונג העידו שבנוסף להנפקת הוראות על השימוש בעינויים, ממשלת סין משתמשת גם בכסף וקידום בדרגות לעודד את העינויים. המשטרה ובריונים שנשכרו מתוגמלים ב- 5000 יואן או יותר עבור כל מתרגל פאלון גונג  שהם עושים לו "טרנספורמציה". פקידי ממשל או משטרה שמשתתפים באופן פעיל ברדיפת הפאלון גונג מקודמים. פקידים או שוטרים שהם פסיביים ביישום הרדיפה מורדים בדרגה. פקידים שמראים יחס סימפטי למתרגלי פאלון גונג נעצרו. אסירים שעוזרים למשטרה לענות מתרגלי פאלון גונג מתוגמלים בהפחתה של תקופת מאסרם.

מומרצים על-ידי הוראת הממשלה, מחוזקים על-ידי חסינות מוחלטת, ומונעים על-ידי פרסים כספיים, המענים מתרכזים רק באיך לגרום למתרגלי הפאלון גונג את הכאב הרב ביותר כדי לגרום להם לוותר על אמונתם. שיטות העינויים שבהם הם משתמשים מוגבלות רק על-ידי דמיונם, וכמות הכאב שנגרמת מוגבלת רק על-ידי מותו של הקורבן. אתר האינטרנט שלנו http://www.falunhr.org/ מציג רשימה של כמה משיטות העינויים. זה מה שהיה לחוקר המיוחד של האו"ם לענייני הוצאות להורג שרירותיות, המוניות ובלתי חוקיות, לומר על עינויים של מתרגלי פאלון גונג, "האכזריות והגסות של כביכול מעשי העינויים האלה בלתי ניתנים לתיאור". (E/CN.4/2004/7, para. 377)

III. מאפשרים שיתוף של שיטות עינויים

כיוון ש"שום אמצעי אינו מופרז מדי נגד הפאלון גונג" ויש רווח רב מעינויים, המענים המציאו כמה משיטות ומכשירי העינויים האכזריים ביותר, עם שמות מזעזעים כמו "מלכודת הגיהינום", "לוח המוות", ו"מתיחת גוויה". כדי להפיץ את השיטות האלה הרשויות ארגנו תכניות שיתוף למענים ממחנות חינוך מחדש ומרכזי ענישה שונים שישוו וילמדו אחד מן השני. כמה ממחנות העינויים הידועים ביותר לשמצה כגון מחנה לחינוך מחדש באמצעות עבודה מאסאנג'יה (בעיר שן-יאנג), מחנה לונג-שאן (בעיר שן-יאנג), מחנה וואן-ג'יה (בעיר הארבין), מחנה היי-זו-איזי (בעיר צ'אנג צ'ון), מרכז ענישה יאו-ג'יה (בעיר דאליאן), מחנה לנשים שאן-דונג (בעיר ג'י-נאן), ומחנה בייג'ינג שואנגה (בבי-ג'ינג) שלחו כיתות עינויים למחנות ומרכזי ענישה אחרים בכדי להחליף מידע.

IV. מימון מחנות חינוך מחדש באמצעות עבודה, "מרכזי שטיפת מוח", ו"בתי ספר ללימוד חוק"

ביקורת כבדה מתוך סין ומעבר לים, במיוחד מאז 1989, הניבה הפחתה משמעותית בפעילויות של מחנות לחינוך מחדש בסין לפני 1999. אך רדיפת הפאלון גונג הובילה להתרחבות דרמטית של מחנות אלה. מתרגלי פאלון גונג בכל רחבי סין דיווחו על מחנות חדשים שנבנים ומחנות ישנים שמורחבים כדי לכלוא מתרגלי פאלון גונג. בנוסף, אלפי מרכזי "שטיפת מוח" ו"בתי ספר ללימוד חוק" נבנו בכל רחבי סין במטרה אחת – לעשות "טרנספורמציה" למתרגלי פאלון גונג. בתי כלא בלתי חוקיים אלה בדרך כלל קמים באמצעות שכירת בניינים ריקים וגיוס בריונים כמענים. הם ממומנים על-ידי מערכת "משרד 610", אך גם באמצעות רווחים מבזיזת בתים ואיסוף כספי כופר ממשפחות של מתרגלי פאלון גונג. בדומה למשטרה, אלה שמנהלים את המרכזים האלה גם להם מוענק 5000 יואן או יותר עבור כל מתרגל פאלון גונג שהם עושים לו "טרנספורמציה".

מחנות חינוך מחדש, "מרכזי שטיפת מוח", "בתי ספר ללימוד חוק" ובתי כלא בלתי חוקיים הם מעל לכל ספק האתרים המרכזיים שבהם משתמשים לעינויי מתרגלי פאלון גונג. הרוב המכריע של מקרי מוות של מתרגלי פאלון גונג כתוצאה מעינויים מתרחש במקומות אלה.

כשסייענו לחוקר המיוחד של האו"ם בנושא עינויים בביקורו בסין, סיפקנו לצוות שלו רשימה ארוכה של מרכזי שטיפת מוח ומקומות כאלה בסין. באתר האינטרנט שלנו http://www.fawanghuihui.org/ יש רשימה מפורטת של אתרי עינויים כאלה.

V. שכירת בריונים כדי לתפוס, לעצור, ולהכות מתרגלי פאלון גונג

הרשויות שוכרות בריונים שמבצעים את רוב עינויי מתרגלי פאלון גונג שמתרחשים במקומות ציבוריים. מיליונים על גבי מיליונים של מתרגלי פאלון גונג נסעו לבייג'ינג למחות בפני הממשלה ולהביע את כאבם. ממשלת סין הורתה לכל שלוחותיה בכל רחבי המדינה לעצור מתרגלי פאלון גונג ולמנוע מהם לנסוע לבייג'ינג. בעקבות זאת שוכרות הרשויות המקומיות בריונים כדי לאתר, לעצור ולהכות מתרגלי פאלון גונג החשודים כי הם עומדים לנסוע לבייג'ינג. מתרגלי פאלון גונג רבים עונו למוות על-ידי בריונים או פקידי ממשל מקומיים. מותה של העלמה זי-שיו צ'ן, המוזכר לעיל, הוא אחד ממקרים אלה שגם משך תשומת לב בין-לאומית.

VI. שימוש בבתי חולים לחולי נפש, מוסדות פסיכיאטריים, ומרכזים לגמילה מסמים בשביל עינויים פסיכולוגיים.

אלפי מתרגלי פאלון גונג נשלחו לבתי חולים לחולי נפש, מוסדות פסיכיאטריים ומרכזים לגמילה מסמים ושם הוזרקו לגופם כימיקלים שהורסים את העצבים. מתרגלי פאלון גונג רבים נפטרו כתוצאה מעינויים פסיכיאטריים שכאלה. הגשנו מקרים רבים כאלה לחוקר המיוחד של האו"ם בנושא עינויים, החוקר המיוחד בנושא חופש דת או אמונה, החוקר המיוחד בנושא הוצאות להורג בלתי חוקיות, המוניות או שרירותיות, החוקר המיוחד בנושא הזכותם האוניברסלית ליהנות מהסטנדרט הגבוהה ביותר של בריאות פיזית ומנטאלית שניתנת להשגה, והחוקר המיוחד לאלימות נגד נשים, סיבותיה ותוצאותיה. גם הגשנו דו"ח על ההתעללות הפסיכיאטרית של ממשלת סין במתרגלי פאלון גונג לארגון הפסיכיאטרי העולמי. כמה רופאים פסיכיאטריים פרסמו ניתוחים והערות על הדו"ח. http://www.jaapl.org/cgi/reprint/30/1/126.pdf, http://www.jaapl.org/cgi/reprint/30/2/266.pdf)

VII.  שלילת משפט הוגן וייצוג משפטי

כל מעצר של מתרגלי פאלון גונג, במרכזי ענישה, מחנות לחינוך מחדש, "מרכזי שטיפת מוח", ו"מרכזים ללימוד חוק" נעשה ללא הליכים משפטיים. המרכזים לשטיפת מוח ומרכזים לחינוך חוק הם בתי כלא בלתי חוקיים ולא קיימים רשמית. מעצר מתרגלי הפאלון גונג במקומות כאלה הוא פשוט חטיפה. מחנות חינוך מחדש הם מתקני ענישה אדמיניסטרטיביים, ו"גזר דין" למחנות אלה נעשה על-ידי המשטרה, על-ידי מנהלים מטעם המפלגה של יחידות עבודה, או אפילו על-ידי "ועדות תושבים". אפילו שפיטה של מתרגלי פאלון גונג לבתי כלא רשמיים היא ללא משפט אמיתי והוגן. כפי שמוזכר לעיל, קבוצת הדיון של האו"ם בנושא ענישה שרירותית פסקה בעניינם של כמה תריסרי מקרים של מעצר של מתרגלי פאלון גונג, ומצאה שכולם שרירותיים וללא סיבה הגיונית.

מספר רב של בני משפחות של מתרגלי פאלון גונג חיפשו עזרה משפטית כשיקיריהם נעצרו או מתו במעצר. הרשויות בקביעות איימו עליהם להפסיק מאמצים שכאלה. הגשנו מקרים רבים כאלה לתשומת לבם של חוקרים מיוחדים של האו"ם בנושא עצמאות של שופטים ועורכי דין, ודאגנו לכך שמספר קורבנות יפגשו ויעידו בפני החוקרים המיוחדים.

VIII. הפחדה, כליאה, ועינוי של עורכי דין המייצגים את הפאלון גונג

כדי להבטיח שמתרגלי פאלון גונג לא יקבלו שום סיוע משפטי, ממשלת סין הנפיקה הוראות לעורכי דין וחברות עריכת דין המורות להם לא לטפל בתיקים שקשורים לפאלון גונג. כמה עורכי דין אמיצים שסירבו  להישמע להוראות ממשלת סין הופחדו, נעצרו, עונו, והממשלה סגרה את חברותיהם. לדוגמא, עורך הדין גואו גואו-טינג, שייצג מתרגלי פאלון גונג, אוים בעקביות, ובסופו של דבר נאלץ לברוח מסין ולהישאר בגלות בקנדה. עורך הדין גאו ג'י-שנג, שהתעקש להגן על מתרגלי פאלון גונג, עצור מאז 2006 וסבל עינויים.

ב. [לגבי] סעיף 3

ממשלת סין הפעילה לחץ על ממשלות אחרות לדחות בקשות של מתרגלי פאלון גונג למקלט מדיני, ולגרש בחזרה לסין מתרגלי פאלון גונג שכבר השיגו סטטוס של פליט בינלאומי.

באוגוסט 2002, משטרת פנום פן עצרה את גברת ז'אנג שין-יי ובעלה מר לי גואו-ג'ון, שניהם בעלי מעמד פליט של האו"ם, ושלחה אותם בחזרה לסין. המשטרה הודתה שהשגרירות הסינית בקמבודיה כפתה את המעצר. ברוסיה, כמה פליטים של האו"ם גם כן הוחזרה בכוח לסין. בתאילנד, עשרות פליטי או"ם נכלאו במשך חדשים, ונמצאים בסכנה מתמדת של גירוש בחזרה לסין.

בפברואר 2007 הגיעה ג'או יואו-ראן בת ה-14 לניו יורק עם משלחת להשתתף במחנה חורף. כשסוכנים סינים גילו שג'או מתרגלת פאלון גונג והייתה בקשר עם דודה בניו יורק, שגם הוא מתרגל פאלון גונג, ראש המשלחת חטף אותה ולקח אותה בכוח לטיסה חזרה לסין, כדי למנוע ממנה להגיש בקשה למקלט מדיני. סוכני מכס אמריקניים הצילו את העלמה ג'או.

ג. סעיף 4, 11 ,12, 13, 14,

מכיוון שממשלת סין מלמדת ומקדמת באופן פעיל שימוש בעינויים נגד מתרגלי פאלון גונג, לא רק שהיא מגנה על מענים בחסינות מוחלטת, אלא שהיא גם מענישה קורבנות המעזים לחשוף או להתלונן על מעשי עינויים או המעזים לבקש פיצוי.

כפי שמוזכר לעיל, מיליוני מתרגלי פאלון גונג ניסו לעתור בפני ממשלת סין שתפסיק את הרדיפה האלימה כלפי הפאלון גונג ולהתלונן על העינויים שהם סבלו. מספר גדול מאוד מאנשים אלה נעצר ועונה.

כדי לחשוף את הרדיפה והעינויים שבהם נוקטת ממשלת סין כלפי מתרגלי פאלון גונג, מתרגלי פאלון גונג חילקו בציבור חומר המתעד את אכזריות הממשל. מספר גדול מאוד מהם נעצר ועונה, חלקם עד מוות. הגשנו אלפי מקרים שכאלה לחוקרים המיוחדים של האו"ם בנושא הקידום וההגנה על הזכות לחופש דעה וביטוי, ורבים ממקרים אלה נמצאים בדוחות השנתיים של החוקרים המיוחדים.

במקרים מאוד נדירים, כשממשלת סין ספגה לחץ בין-לאומי רב ונאלצה להעניש את המענים, היא עדיין נקמה בקורבנות שחשפו את העינויים או באנשים שעזרו לקורבנות לחשוף את העינויים. ב-24 לבובמבר 2005 שוטרים אנסו שתי מתרגלות פאלון גונג שהיו תחת מעצרם, בזמן ששוטר שלישי צפה. באותו זמן החוקר המיוחד של האו"ם לענייני עינויים ביקר בסין. המקרה הזה משך תשומת לב בין-לאומית רבה, והחוקר המיוחד של האו"ם לענייני חופש דת ואמונה, החוקר המיוחד לענייני עינויים, והחוקר המיוחד לענייני אלימות נגד נשים, סיבותיה ותוצאותיה, שלחו מכתב משותף לממשלת סין. ממשלת סין הודתה בפני החוקרים על מקרה האונס וגזרה על השוטר האונס שמונה שנים בבית הסוהר, אך נקמה בקורבנות ובאלו שסייעו להן. במיוחד, מר רן באו-קון, שעזר לאחת הקורבנות להגיש תלונה, נעצר ב-12 באוקטובר 2007. היא (הערת המת'- הכוונה כנראה לקורבן האונס) נשלחה ב-31 לאוקטובר, 2007, בחזרה למחנה חינוך מחדש באו-דינג לתקופה של שנה וחצי.

מקרה נקמה אחד שערורייתי במיוחד הוא זה של הגברת גאו רונג רונג. ב-7 במאי 2004, במחנה לחינוך מחדש לונג-שאן, שני שוטרים השתמשו בשלושה אלות חשמליות לחשמל את פניה של גברת גאו במשך שבע שעות ופיחמו את פניה. כשתמונה של פניה החרוכות של גברת גאו התפרסמה באינטרנט בעולם, ראש "משרד 610" ציווה להשאיר את גברת גאו במעצר אפילו אם תמות. בחמישי לאוקטובר, 2004, בעזרתם של מתרגלי פאלון גונג אחרים, גברת גאו נמלטה מהמעצר המשטרתי. במקום לחקור את העינויים, הרשויות הנפיקו צו הסגרה לגברת גאו צו. ב-6 במרץ 2005, הרשויות תפסו את גברת גאו והשאירו אותה במעצר במחנה לחינוך מחדש מאסאנג'יה. ב-10 ליוני הוא עונתה למוות. חשוב לציין שב-30 לאוגוסט, 2004, החוקר המיוחד של האו"ם לענייני עינויים שלח עתירה דחופה לממשלת סין בעניינה של גברת גאו. נכון להיום, כמה מתרגלי פאלון גונג שעזרו לגברת גאו לברוח, כולל גברת דונג ג'ינג-יה ומר יאן הונג-ווי, עדיין במעצר משטרתי.

ד. סעיף 10

כפי שמוזכר לעיל, במקום לקדם חינוך לאיסור עינויים, ממשלת סין מקדמת באופן פעיל את השימוש בעינויים, ואפילו מסייעת לאנשי רשויות אכיפת החוק להחליף ביניהם שיטות עינויים.

ה. סעיף 16

עם הוראתה של ממשלת סין ש "שום אמצעי אינו מופרז מדי נגד הפאלון גונג" המענים השתמשו בכל השיטות האכזריות, הבלתי אנושיות והמשפילות ביותר שניתן לדמיין כדי לשבור את רוחם של מתרגלי הפאלון גונג ולגרום להם לחזור בהם מאמונתם. לא ניתן למנות את כל השיטות האלה. רק דוגמה קטנה ניתנת כאן.

שיטה אחת בלתי אנושית נפוצה היא מניעה של צורך פיזיולוגי בסיסי. למתרגלי פאלון גונג במעצר מאפשרים להתפנות פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, לא יותר מחמש דקות בכל פעם. החמש דקות בבוקר כוללות את הזמן לצחצוח שיניים ושטיפת פנים. כתוצאה מכך העצורים נאלצים לצרוך כמה שפחות מים וסובלים תכופות מעצירות. לעצורים אסור להתרחץ ולהחליף בגדים במשך כמה חודשים ברצף. למתרגלות פאלון גונג אסור להשתמש בתחבושות היגייניות במהלך תקופת מחזורן. שיטת ענישה נפוצה היא לפשוט את בגדיהם של נשים ולהותירם עירומות בחוץ במשך שעות או ימים.

למתרגלי פאלון גונג אסור לנהל שיחות אחד עם השני או ליצור קשר עין. כופים עליהם לנעוץ מבטם בקרקע בלבד.

יחס משפיל נוסף מתרחש בזמן הגשת הארוחה. כופים על מתרגלי פאלון גונג לכרוע ברך, להחזיק את קערתם מעל ראשם, ולצעוק בקולי קולות אל הסוהר, "פושע זה וזה מתחנן לאוכל מהשומר".

תקיפה מינית ועלבונות מתרחשים תדיר. מתרגלים ומתרגלות פאלון גונג נאנסו ונאנסו על ידי קבוצות בזמן מעצר. יש דיווחים על כך שכפו על מתרגלי פאלון גונג לצפות כיצד קבוצה של גברים אונסת מתרגלות פאלון גונג, ורק כשהמתרגלים הכריזו על ויתור על אמונתם האונס היה מפסיק. מענים לעיתים תכופות נוהגים להכאיב למתרגלים\ות באבריהם האינטימיים.

העונש האכזרי האולטימטיבי הוא קצירת איברים חיוניים ממתרגלי פאלון גונג. החוקר המיוחד של האו"ם לענייני חופש דת או אמונה והחוקר המיוחד לענייני עינויים שלחו מכתב התערבות משותף בנושא זה לממשלת סין, ב-11 לאוגוסט, 2006, ומכתב משותף נוסף ב-25 לינואר, 2007, בבקשם ממשלת סין הסבר מלא על האשמה של לקיחת איברים חיוניים ממתרגלי פאלון גונג ועל מקור האיברים לעליה הפתאומית בהשתלות איברים בסין מאז שנת 2000.

4. סיכום

כקבוצה היחידה שממשלת סין הכריזה בפומבי מדיניות לחסלה לחלוטין, מתרגלי פאלון גונג הם במיוחד על הכוונת, תחת האמצעים החמורים ביותר. השתמשו נגד הפאלון גונג בכל שיטות הכפייה שניתן להעלות על הדמיון; גזלו מהם את מקומות עבודתם; רכושם הוחרם; פנסיות בוטלו למבוגרים; הם הוכרחו להתגרש; ילדיהם סולקו מבתי ספר; הם נעצרו באופן שרירותי; הם נחטפו לאור היום; הם חושמלו באלות חשמליות, נשרפו, הוטבעו, נקברו בשלג, נתלו ועשו להם לינץ', ננשכו על-ידי כלבים ונחשים, הוכרחו לאכול צואה ולשתות שתן; מתרגלות פאלון גונג הופשטו מכל בגדיהם, נאנסו על ידי קבוצה, והחדירו לגופם חפצים קהים; מתרגלות פאלון גונג בהריון הוכרחו להפיל; הם מתו מהכאות, שריפות, קיפאון, הטבעה, מכות חשמליות, רעב, תלייה, רעל, נדחפו מגגות בניינים גבוהים, ושיטות מרושעות אחרות; אומת שמעל 3000 מתרגלי פאלון גונג מתו מעינויים; מספרים גדולים של מתרגלי פאלון גונג נרצחו תוך כדי שהוצאו מהם איברים חיוניים. עם חומת חסימת המידע של ממשלת סין וההוראה ש"שום אמצעי אינו מופרז מדי נגד הפאלון גונג", היקף וחומרת הזוועות קשה לתפיסה.

העובדה שהפרה ממוסדת שכזו יכולה להתרחש בזמן שממשלת סין העבירה ב-14 במרץ 2004 תיקון לחוקת סין שמבטיח ש "המדינה מכבדת ומגינה על זכויות אדם" אומרת רק דבר אחד: ממשלת סין לא מכבדת שום חוק ויכולה ליצור כל חוק שהיא רוצה. באותו הגיון, ממשלת סין לא מכבדת שום חוקים וסטנדרטים בין-לאומיים ומסוגלת לכתוב כל דו"ח שהיא צריכה כדי להונות את הבדיקה הבין-לאומית.

בעוד שהפאלון גונג היא הקבוצה היחידה שלממשלת סין יש מדיניות ממוסדת להכחידה, קבוצות עצמאיות אחרות כגון הטיבטים, נוצרי כנסיית המשפחה, אויגורים, ומתנגדי משטר סבלו עינויים ואלימות דומים. זה משתקף בהרבה דוחות צללים שהוגשו לוועדה על-ידי מגוון של ארגונים לא ממשלתיים.

III. קידום העינויים והאלימות של ממשלת סין לעבר הציבור הרחב

בעוד שקידום השימוש בעינויים על ידי ממשלת סין היה במקורו מכוון כלפי קבוצות עצמאיות, לא ידעו מערכת הממשל וגוף אכיפת החוק שלה שהורגל ומתוגמל בעד השימוש בעינויים ואלימות מתי לעצור. החברה והציבור הרחב הם הקורבן האולטימטיבי.

כיום מתברר יותר ויותר ששיטות שהשתמשו בהם במקור נגד קבוצות עצמאיות משתמשים בהם כעת נגד אזרחים שלא משתייכים לשום קבוצה מסוימת. מגישי עצומות, לדוגמה, התקיימו בסין לאורך ההיסטוריה ובמיוחד מאז סוף המהפכה התרבותית, כשהוקמה הוועדה המדינית של משרד העצומות. מגישי עצומות מגיעים לבייג'ינג מסיבות שונות ולא שייכים לשום קבוצה ספציפית. אך בכמה השנים האחרונות לכידת מגישי עצומות הפך במהרה למבצע ממשלתי ממוסד. הוא מועתק כמעט בדייקנות מלכידת מתרגלי פאלון גונג: שכירת בריונים, מעצר ב"מרכזי לימוד חוק", האיומים וההכאות, וההוראה לרשויות מקומיות למנוע ממגישי עצומות מלנסוע לבייג'ינג.

רמות שונות של הממשל למדו להשתמש בכוח משטרתי כדי לדכא דעות שונות ולטפל בקונפליקטים חברתיים, ובתי עסק למדו לשחד שוטרים או לשכור בריונים כדי, לדוגמה, לטפל במריבות. [לאבטח] הריסת בתים או לפנות תושבים מבתיהם, הופך ליותר ויותר אלים, רווי דם, ולפעמים, רצחני.

מתקני ענישה בלתי חוקיים, כמו "בתי כלא שחורים", מרכזי לימוד חוק", נבנים לנוחיות הרשויות, ומספרם בעליה.

כפי שהיא נוהגת לאסור על עורכי דין לייצג מתרגלי פאלון גונג, ממשלת סין גם מזהירה עורכי דין לא לטפל במגישי עצומות, באנשים שאבדו את בתיהם להרס מכוון, באנשים שאבדו את מקומות עבודתם, בקורבנות רעידות אדמה, ובקורבנות של חלב מזוהם במלמין. יותר ויותר עורכי דין נעצרים ומוכים כי טיפלו במקרים של הפרות זכויות אדם.

השימוש ההולך וגובר באלימות ועינויים הוא צורה קיצונית של אי שוויון חברתי בין אלה שאין להם ואלה שיש להם. פקידים בעלי כוח יכולים לגייס את המשטרה לטובתם, ובעלי האמצעים יכולים לשכור בריונים לעשות את עבודתם. אלה שאין להם, מצד שני, נכלאים בעבור חיפוש צדק ונפגעים יותר ויותר.

IV. תרבות של אלימות מבשרת רעות

קידום העינויים שנעשה על ידי ממשלת סין הוביל להפצה מבשרת רעות של תרבות של אלימות. מצד אחד אכיפת החוק הופכת ליותר ויותר ברוטאלית. מצד שני, ההכרה בטענה הצבועה של ממשלת סין לשליטה בחוק גרמה לציבור לבטוח פחות ופחות במערכת. אלימות ונקמה מתגברים במהירות בסין.

תיק "יאנג ג'יה" שנדון כעת בסין עשוי להוות תקדים. מר יאנג ג'יה, בן 28, הוא אזרח בייג'ינג. באוקטובר 2007 הוא נסע לשנחאי לחופשה. הוא שכר אופניים לטיול. אך המשטרה עצרה אותו בחשד שגנב את האופניים. כהרגלה, המשטרה הכתה את מר יאנג במהלך החקירה. מכיוון שמר יאנג אכן שכר את האופניים המשטרה שחררה אותו זמן קצר לאחר מכן. בדיקה רפואית העלה שאיבריו האינטימיים של מר יאנג נפגעו ולעולם לא יוכל להביא ילדים. ב-1 ליולי, 2008, לאחר שנכשלו ניסיונות חוזרים ונשנים לקבל פיצויים, הוא פנה לשימוש באלימות והרג ששה שוטרים.

אין בכוונת דו"ח זה לנתח את המקרה, אלא להביא בפני הוועדה את השפעתה החברתית הפוטנציאלית של התוצאה, שכן בקרב הציבור הרחב מר יאנג זוכה לתמיכה רבה.

התפתחות נוספת מבשרת רעות היא שילדים עלולים להיות החשופים ביותר לתרבות אלימות זו. זה כך לא רק בגלל שהם מהירי התפיסה ביותר, כולל לימוד השימוש באלימות, אלא בגלל שיש להם הקול החלש ביותר והם תלויים יותר במערכת להגנתם. אלימות בבתי ספר מתגברת באופן מדאיג. אפילו נערות צעירות למדו להעניש את חברות כיתתם בחשיפתם לאונס. כמוכן, הנפגעים העיקריים של רעידת האדמה בסיצ'ואן במאי 2008 היו ילדי בית ספר, הקורבנות העיקריים של החלב המזוהם במלמין בסין היו ילדי גן חובה, ואילו תופעות של ילדים עובדים וניצול מיני של ילדים נמצאות במגמת עליה בסין. אך קולות למען קורבנות אלה מדוכאים, בעיקר באמצעות איום משטרתי ואלימות.

V. ההפרה המכוונת של ממשלת סין את האמנה כמכשול ליישומה

לסיכום, ההפרה המכוונת של ממשלת סין את האמנה והניסיון לזרוע חול בעיני הוועדה עם דוגמאות של "קידמה" ב"אמצעים משפטיים חוקתיים ומנהליים אפקטיביים" היא המכשול הגדול ביותר ליישום האמנה בסין. זה ברור שסין יודעת בדיוק מה יש לעשות כדי לרצות את בדיקת הוועדה, וניסתה לעשות כן על הנייר. אך, למעשה, ממשלת סין עושה בדיוק מה שהאמנה אוסרת נחרצות. ממשלת סין ממשיכה לעכב ובדרכים רבות למנוע מהוועדה מלהשקיף על יישום האמנה על-ידי כך שהיא מסרבת להצהיר על סעיפים 21 ו 22 ומסרבת לחזור בה מהסתייגויות לסעיפים 20 ו 30 של האמנה.

המלצה

יש לנו המלצה אחת בלבד לוועדה: לדווח לוועדת זכויות האדם של האו"ם (UNHCR) על ההפרות החמורות והמכוונות של ממשלת סין את האמנה ולהציע לוועדת זכויות האדם של האו"ם שתשעה את זכותה של סין לחברות ב UNHCR.

למאמר המקורי :

Shadow Report from FalunHR Draws Media Attention and is Used by the UN Committee against Torture