שיתוף על גידולם של ילדי דאפא

אספר בקצרה על הדברים שאני ובתי הפעוטה עושות בנושא הטיפוח ובמיוחד אשמח לשמוע מנסיונם של הורים אחרים וללמוד על דרכים נוספות להביא את הדאפא לילדינו באופן יום-יומי, עקבי.

כל בוקר, כשבתי מתעוררת אני אומרת לה שהיא חלקיק דאפא יפיפה ושהיא אמת, חמלה, וסובלנות. לאחר שהיא קמה ממיטתה ואוכלת ארוחת בוקר אני מציגה לה סרטון בו המורה מלמד/מדגים את התרגילים. אין לנו טלוויזיה בבית (במכוון) אז אני מניחה את המחשב הנייד ליד איזור המשחקים שלה ובודקת את הגובה שלו כדי לוודא שהיא יכולה לראות בבירור את המסך. מיד כשהמוזיקה מתחילה היא מתקרבת למחשב כדי להסתכל, לפעמים פשוט כי אני ליד והיא רוצה להיות לידי. מדי פעם אני בעדינות ולא יותר מידי מפנה את תשומת ליבה לתנועה/תנוחה שהמורה עושה. אני בעצמי מסתכלת ומנסה לעשות כמו המורה. אבל ללא התעקשות על הרצון שלי לתרגל - אם היא רוצה שאעשה משהו בשבילה אני איתה, עוזרת לה, מרימה אותה על הידיים ואז אנו צופות ביחד בתרגול. מידי פעם אני חוזרת על מילה שהמורה אמר עם הדגמה שלי של התנועה (הא-שי, ג'-יין..)

בהתחלה בתי רק עשתה את תנוחת ההא-שי וקצת ניסתה לחקות את המורה בתרגיל הראשון, ולאחר מכן חזרה למשחקיה כשהסרטון ברקע ומדי פעם היא באה להסתכל מקרוב.

באחד הבקרים, השארתי אותה באיזור המשחקים עם הסרטון מוקרן והלכתי למטבח להכין לה ארוחת בוקר. מדי פעם באתי להציץ שהכל בסדר והופתעתי לראות אותה מתבוננת במורה בריכוז שיש רק לילדים בגיל זה וממש מנסה בעצמה, ביוזמתה לחקות את כל התנועות של התרגיל הראשון. כמעט במדוייק.

למדתי מכך מספר דברים חשובים: האחד, לילדים יש את קצב ההתפתחות והלמידה שלהם, אין טעם לצפות וללחוץ אלא פשוט לאפשר להם נגישות מירבית ועל בסיס קבוע עם הדאפא.

וחשוב מכך למדתי שאני לא חייבת להיות כל שנייה לידה ולעודד ולנסות לדרבן - דווקא כשלא הייתי שם היה לה השקט והאפשרות באמת להתרכז וללמוד ישירות והמורה (שזה כמובן הטוב ביותר) בלי ההערות והנוכחות שלי שמעצם היותי אמה אני מאוד דומיננית לגביה.

למדתי שאכן רצוי לעשות הכל כך שהילד יוכל לראות ולשמוע את הפא, אבל גם לזוז הצידה ולתת לילד את המרחב והזמן לגדול עם הדאפא באופן טבעי (בלי לדחוק בו או לעמוד לידו ולרצות "לטובתו" שיעשה מה שאני חושבת שנכון)

כמובן שכשסיימה את התרגיל, הראתי לה את הערכתי ואת התפעלותי. מאז בתי מתרגלת את התרגיל הראשון עם המורה (פעם אחת לא שלוש כמו בתרגול מלא) וקצת מהתרגיל השני. אז היא חוזרת למשחקיה ומידי פעם שוב מציצה, או נעמדת להסתכל על המורה מתרגל.

כל יום קצת יותר.

שמתי לב שאם היא רואה אותי יושבת בלוטוס למחשבות, היא גם מנסה לשבת בלוטוס ויושבת בתנוחת חצי לוטוס.

לאחר שהסרטון של התרגילים מסתיים אני משתדלת מיד (כי אם זה מתעכב זה עלול להתפוגג בדברים הרגילים שצריך לעשות) להציג באותו מחשב את סרט הווידאו של ההרצאה של אותו יום (לפי התאריך). בתי משחקת, אוכלת וברקע ההרצאה כשיש לה אפשרות גם לגשת ולהסתכל במורה כשהיא רוצה. על פי רוב בזמן זה אני עסוקה במטלות הבית ובהתארגנות ליציאה.

ההרצאות הן בסינית עם תרגום סימולטני לאנגלית. כעת בתי לומדת לדבר, אז לפעמים היא קולטת מילה באנגלית וחוזרת עליה, כך שברור לי שהיא שומעת וקולטת גם אם היא עסוקה בדברים אחרים.

אם אנו יוצאות מהבית לפני שההרצאה מסתיימת אמשיך להשמיע מאותו מקום כשנחזור הביתה. לפעמים אני משמיעה את ההרצאה של אותו יום פעמיים או שלוש.

בערב בתי מבקשת לראות את מופע הגאלה, היא אוהבת לרקוד עם הרקדניות ולצלילי המוסיקה של המופע.

מספר פעמים ביום, בעיקר כשאנו הולכות בחוץ בדרך אני אומרת לאט את המשפט בסינית, "פאלון דאפא האו" והיא חוזרת אחרי במדוייק.

בתי מאוד אוהבת להחזיק ביד את הספרון הקטן של "תשעת הדיונים" בסינית וכבר קרה לא פעם שתיירים סינים (תיירים מאוד אוהבים לצלם אותה) צילמו אותה יושבת בעגלה שלה עם הספר בידה. הודות לכך שבתי מושכת תשומת- לב, הבנתי שעגלת הילדים שלה היא כלי נהדר להבהרת האמת ומתרגלת סינית הכינה לי שלט גדול וברור בסינית שאותו מאוד קל לשאת מגולגל בסל של העגלה והוא תמיד איתנו, ובשעת הצורך (בעיקר כשאנו פוגשות קבוצות של תיירים סינים) בשניות אני מחברת אותו לעגלה ואין אף אחד שלא רואה אותו ולומד שפאלון דאפא מתקבל בברכה בכל העולם. האפקט הוא עצום וקלות הביצוע מדהימה. רק צריך לצאת מבית ולא להיכנע ולהישאב למטלות הבית או לנוחות בין כתלי הבית.

לאחרונה, במפגש עם קבוצה גדולה של תיירים מסין, תוך שקראו את השלט על העגלה ואני ניגשתי וסיפרתי להם באופן מילולי שפאלון דאפא טוב, לא יודעת מדוע היססתי באותו רגע עם תשעת הדיונים שתמיד בתיק שלי, וגם קצת התרגשתי, ואפילו כמו בספרים שמעתי את הלב שלי פועם חזק, ביקשתי בלב עזרה מהמורה שאדע לאמת את הפא ולא את עצמי ומה נכון לעשות. בתי, שהיתה בזרועותי, התעקשה להוציא מהתיק את "תשעת הדיונים" ולהגיש אותו לאחד הסינים שאיתו דיברתי. עבורי זה היה רמז ברור ועידוד לכך שעלי לחלק את תשעת הדיונים ולא להסתפק בלהגיד שפאלון דאפא הוא טוב.

אני מרגישה שאני עדיין צריכה להיות על המשמר ולא "לשכוח", לא להחליק למרוץ היום יומי ולא לוותר ולעשות רק עוד כביסה ורק לשטוף את הכלים ואז אגש לפתוח את המחשב עם ההרצאה לי ולבתי והיום כבר עובר וצריך לצאת מהבית. אני עדיין צריכה להזכיר לעצמי מה אני עושה כאן ומדוע בתי היא הבת שלי. אני עדיין מרגישה שיש לי הרבה מה ללמוד בנושא ובדרכים של להביא את הדאפא לילדים שלנו באופן יום-יומי.

אשמח לכל שיתוף, הערה או טיפ בתחום. באו נעודד אחד את השני ונלמד ביחד זה מזה כיצד ליצור סביבת פא לילדים שלנו שסופו של דבר חיים בתוך "חבית הצביעה של החברה האנושית".