מסע הייסורים שלי במחנה העבודה בכפייה סווי-הואה

עדות שפרסם מרכז המידע העולמי של הפאלון דאפא, ניו יורק

שמי שוי יו-שאן. אני מתרגל פאלון דאפא מהעיר שואן-צ'נג, מחוז היי-לונג-ג'יאנג.

ב-27 ביוני 2006, בעת שעליתי לרכבת בעיר ג'יאה-מוּ-סי כדי לחזור לעיר שואן-צ'נג, שוטרי מסילת הברזל אסרו אותי בנקודת ביקורת הביטחון כי מצאו אצלי ספר של פאלון דאפא וחמישה פריטים של פאלון דאפא. נשלחתי מיד למרכז המעצרים ג'יאה-מוּ-סי השייך למסילת הברזל והוחזקתי שם במשך חודש ימים. ב-27 ביולי 2006 קצבו לי שנה וחצי עבודה בכפייה, ונשלחתי ישירות למחנה העבודה בכפייה ג'יאה-מוּ-סי. ב-10 באוקטובר 2006 הועברתי למחנה העבודה בכפייה סווי-הואה, ושוחררתי ב-9 בנובמבר 2007.

המפלגה הקומוניסטית הסינית מרמה את האנשים בשקרים כגון " הניהול בבתי הכלא, אנושי; לא מכים, לא מחרפים ולא רודפים את מתרגלי הפאלון גונג". ברצוני לשתף אתכם בסבל שעברתי במחנה העבודה בכפייה ולחשוף את מעשי הרוע והעוולה תחת מה שהם מכנים "ניהול אנושי".

במחנה העבודה הייתי נחוש בדעתי לספר לאנשים על חפותי וחפות הפאלון דאפא. בבוקרו של ה-20 בנובמבר 2006, בעת הארוחה, צעקתי: סוהרים ואנשי סגל, אנא אל תתנו לשטות בכם. פאלון דאפא מיטיבה ומביאה תועלת לבריאות. מתרגלים בה ביותר מ-80 ארצות בעולם. אלפים מתרגלים בשיטה זו בטייוואן ובהונג קונג. פאלון דאפא היא שיטה טובה.

הסוהרים קפצו עלי מיד, חבטו ובעטו בי, ומאוחר יותר הכו אותי שוב במשרד המחלקה. כאשר ניסו לתלות אותי על פס שהיה מעל מיטת הדרגש בתא נאבקתי כדי לא לשתף עמם פעולה. ראש הצוות דיאו שוּה-סונג הכה אותי בחלציים כה חזק שמיד נפלתי על הרצפה מכוסה זיעה. אינני יודע כמה זמן עבר עד שהתאוששתי. הם תלו אותי בין שתי מיטות. אחר כך דיאו שוּה-סונג שיקר וטען שניסיתי לתרגל את תרגילי הפאלון גונג, ושלח אותי לצינוק מבודד לשבעה ימים.

הצינוק המבודד היה בגודל של פחות מ-4 מטרים רבועים עם כיסא מתכת באמצע. מתחת לכיסא היה לוח מתכת בגודל 3 אינצ'ים. התא היה אפל וקודר. אולצתי לשבת על הכיסא כשאני כפות באזיקי ידיים ורגליים. חגורה סביב חזי מנעה ממני לזוז או להוריד את הראש. טייפרקורדר בעל פעולה אוטומטית החוזרת על עצמה, פעל 24 שעות ביממה. הם הכניסו לאוזניי אוזניות והכריחו אותי להקשיב לטייפ ללא הרף. תוכן נגד הפאלון גונג הושמע בווליום גבוה בצורה קיצונית. לאחר כמה ניסיונות הצלחתי לבסוף להוריד אחת מהאוזניות. כאשר הסוהרים גילו זאת רתקו את שתי ידיי בסרט הדבקה, בחוזקה, כשהם גורמים לידיי להתנפח באופן חמור. הם גם כפתו בחוזקה את החלק העליון של חזי עם סרטי בד כה חזק שלא הצלחתי לזוע. רגליי התנפחו בצורה חמורה.

לאחר יומיים החלו ידיי ורגליי לדמם. המתעללים המשיכו לכפות את ידיי בחוזקה. כיסא הברזל היה קר מכדי לשבת עליו, וידיי שהיו כפותות למשענת הכיסא היו קפואות, חסרות תחושה ורדומות. חשתי באי נוחות וכאבים איומים. לאחר שלושה ימים, כיוון שסירבתי לוותר על אמונתי, הסוהרים שיסו והקצו מפקחים (מבין האסירים, המת') כדי לענות אותי. הם הכניסו שק עם שיער שנחתך מאחרים לתוך בגדיי התחתונים, ושמו כובע כותנה כבד על ראשי. הוא כיסה את עיניי. היה כל כך חם שהחילותי להזיע. השיער גרם לי לגירוד בלתי נסבל. רציתי לגרד או לשפשף את גופי, אך לא יכולתי להזיז את ידיי, את רגליי או את גופי.

ביום השני לשהותי בצינוק המבודד, בעת הפסקה לשימוש בשירותים, האסירים המפקחים אמרו כי אין להם מפתח כדי לשחרר אותי מהכיסא, אך אמרו כי הם יכולים להביא לי מרקקה כדי להטיל בה את מימיי. חשתי מבוכה ואמרתי כי אינני צריך ללכת לשירותים. למרות זאת החלו לפתוח את מכנסיי. הוציאו את איברי מיני ומרחו עליהם משהו. לא נתנו לי להטיל את מימיי, אלא רק כפתרו את מכנסיי ועזבו.

לאחר כ-10 דקות התחלתי לחוש בכאבי תופת באיברי המין, והייתי קרוב לאיבוד ההכרה. כל הלילה עבר עלי בפרצי עוויתות. למחרת היום הם חזרו על המעשה, ואז ראיתי בבירור מה הם מרחו על איברי המין שלי. הייתה זאת אבקת טבק בה משתמשים במקטרת סינית ארוכת קנה.

כשתקופת שבעת הימים (בצינוק המבודד) הסתיימה, ואני עדיין לא נכנעתי, סגן מנהל המחלקה ליו ווי אמר שהגיע הזמן לטפל בי עם סיבי זכוכית (פיברגלאס). השימוש בסיבי זכוכית הוא בכיסוי חיצוני של מוליכי חשמל (כבלים) והם גם בשימוש לתעשיית לוחות ואריחי אסבסט (חומר חסין אש, המת'). סונג שיאו-ג'יון העוקב אחרי (ניטור) בלילות עטף את כל גופי בשק מלא עם סיבי זכוכית. ידיי רגליי וחזי היו כפותים. לא יכולתי לשבת; כשניסיתי זה היה כאילו לשבת על שקית מלאה בסיכות. חשתי בכאבים איומים ובתחושות גירוד, דבר שהיה בלתי נסבל, אפילו המוות נראה יותר קל מזה. התחלתי לשבות רעב, נחלשתי מאד, ונראיתי כשלד אדם. ניתנה לי תרופה ואבקת חלב כדי שאתאושש יותר מהר. בכל אופן, זו הייתה השיטה. ב-24 ביולי 2007 כשבריאותי השתפרה אך במקצת, הם לא יכלו לחכות יותר והחלו שוב לענות אותי.

באי ג'יו, אחראי המחלקה, הביא ארבעה אנשים מהמחלקה השנייה כדי לענות אותי. היו אלה, גאו צ'ונג-האי ראש המחלקה הפוליטית, ליו ווי סגן ראש המחלקה, דיאו שוּה-סונג ראש צוות וראש צוות לי צ'נג-צון. הם הגיעו למיטתי באותו בוקר בסביבות השעה 0800. לאחר שבררו את עמדתי ביחס לפאלון גונג (וזאת שאינני מוכן להתנכר ולנטוש את אמונתי) אמרו "נראה שאינך מפחד מהמוות. לא נניח לך למות, אך נתן לך לחיות במצב גרוע יותר מהמוות. כשנתעייף מהמשחקים, נהפוך אותך לנכה. ולאחר זאת נתן לך ללכת לביתך כדי שתמות שם לאחר כמה ימים. בעלי התפקידים הגבוהים בלשכת מחנה העבודה מכירים אותך וכך גם ראשי המחלקות האחרות. כולם תומכים בצורת טיפולנו בך. הם ייקחו על עצמם את האחריות. מאחר ומישהו אחר לוקח על עצמו את האחריות, הבה ונשחק. האכלנו אותך היטב כדי שתתאושש, בגלל שאנחנו רוצים לשחק אתך (לענות אותך - המת') היטב!"

הם הורו לאסיר שעקב וניטר אחריי לגרור אותי לתא אחר. ארבעה גברים כשפלג גופם העליון עירום חיכו בתא, מוכנים לענות אותי. הם קשרו והדקו פיסת בד על פי כדי למנוע ממני לצעוק, דבר שגרם לי לאבד את שתי השיניים הקדמיות. חיברו לגופי רשם קול (טייפרקורדר) ותחבו את האוזניות לאוזניי, רשם הקול השמיע בווליום גבוה תעמולת שטיפת מוח נגד הפאלון גונג. לאחר זאת כפתו באזיקים את ידיי כשזרועותיי מאחור ותלו אותי בידיי לפס מסגרת דרגש המיטה שהיה מחובר לתקרה. רגליי הגיעו בקושי לרצפה. ראש מחלקת הניהול הגיע כדי לבדוק איך זה הולך איתי. הוא לא היה מרוצה ואמר "אם תכניסו עוד משהו בפס העליון, רגליו לא יוכלו לגעת ברצפה". הוא חזר על עצמו כמה פעמים ואמר "אכיפה זו אינה מספקת".

הם צעקו עלי וגידפו אותי כל הזמן. לפעמים משכו בשערותיי, ולפעמים בעטו בחלציי וסובבו את זרועותיי. שוב ושוב היו מכניסים סיגריה בוערת לנחירי אפי ומשאירים צלקות, עשן הסיגריות היה חודר לריאותיי. עד היום אני עדיין חש כאבים באפי. הם אמרו כי פעולה זו שלהם היא כדי שריאותיי ישחירו ואקבל שחפת או אפילו סרטן ריאות. עד היום אני עדיין משתעל. הם מרחו באופן קבוע צ'ילי חריף (סוג של פלפל חריף מאד - המת') על עיניי, אוזניי, פי הטבעת ואיברי מיני. הם לא הפסיקו אפילו לאחר שאיברי מיני החלו לדמם. כשהייתי מאבד את הכרתי עקב העינויים היו שופכים עליי מים קרים כדי לעורר אותי מהעילפון. הם השתמשו בבדלי סיגריות כדי לחרוך את ציפורני ידיי ורגליי. אני עדיין חש כאבים בזרת ידי הימנית.

הם היו מכסים את ראשי עם שתי שקיות פלסטיק והיו ממלאים אותן בעשן. כששאפתי את האוויר ספוג העשן, גופי היה ספוג זיעה. הם היו מורידים מראשי את השקיות ונותנים לי שוב לנשום, רק אחרי שראו כי אינני יכול להחזיק מעמד. ואז היו חוזרים על אותו עינוי.

עוניתי בצורה כזאת כל יום במשך שש שעות. בלילות הייתי נכפת באזיקים למיטת קרשים ללא מזרון וללא שמיכות, כשרגליי כפותות בסרטי בד באופן שלא יכולתי לזוז. הייתי שלד אדם, ושכיבה על המיטה הקשה גרמה לי לכאבי תופת.

זה מה שנקרא במחנה העבודה בכפייה "טיפול אנושי"; עינויים כאלה התרחשו במחנה העבודה בכפייה סווי-הואה, באופן גלוי וללא נקיפת מצפון. כל האסירים משתפי הפעולה שעסקו בניטור ומעקב של מתרגלים ידעו זאת, והסוהרים ידעו זאת. אני מקווה שעל ידי חשיפת פעולות נפשעות אלו אעזור לאנשים להבין שרדיפת מתרגלי הפאלון גונג היא אמיתית.

24 בדצמבר 2007 שוי יו-שאן