הסכנה בהחזקה לדברי יום יום ובהזנחת עבודת הדאפא

(Minghui.org)

בתקופה האחרונה לא הייתי מספיק חרוץ בעשיית שלושת הדברים וביליתי את מרבית זמני בניהול עסקיי. הכרתי בחשיבות אימות הפא, אבל המשכתי לומר לעצמי: "המורה אמר לנו להתאים את עצמנו לחברה הרגילה ככול האפשר, כך שאין זו טעות אם אנהל את עסקיי. מעבר לכך, אני יכול להוציא חלק מהכסף שאני מרוויח על עבודת דאפא. ככול שארוויח יותר, אוכל לתרום יותר למרכז הכנת חומרי ההסברה. האם זה לא נחשב להצלת יצורים חיים?". זה היה התירוץ שלי. זה נראה הגיוני ומתחשב בזולת, אבל למעשה זה היה שגוי ואנוכי.

מאחר ואני יכול לראות ממדים אחרים עם העין השמימית שלי, המשכתי לשלוח מחשבות נכונות, כיוון שראיתי את הרוע בממדים אחרים וידעתי שעלי לסלק אותו. אבל לאחרונה המעטתי בשליחת מחשבות. כל מה שחשבתי עליו היה כיצד להרוויח כסף. כשראיתי את הרוע, אמרתי לעצמי: "הם לא יכולים לעשות הרבה אז אין צורך שאסלק אותם כבר עכשיו. אתן להם להצטבר מעט יותר ואסלק את כולם ביחד". אז הפחתתי את תדירות שליחת המחשבות הנכונות - מפעם בשעה לארבע פעמים ביום. אחר כך לא הייתי מסוגל לעמוד אפילו בזה. כששלחתי מחשבות נכונות לא התחלתי בתנוחת הג'יא-יין כדי לנקות את השדה שלי. המורה ביקש מאיתנו לנקות את השדה הממדי שלנו לפני שאנחנו שולחים מחשבות נכונות חזקות, אבל חשבתי שזה לוקח יותר מדי זמן ופשוט דילגתי על החלק הזה. השקעתי לכל היותר עשר דקות ביום בשליחת מחשבות נכונות. כשלמדתי את הפא הרגשתי רדום ומחשבתי נדדה ממני והלאה. כשתרגלתי התחלתי לחשוב: "איך אוכל לשפר את עסקיי ומה אני יכול לעשות כדי להשיג לקוחות נוספים?" במשך זמן מה לא ראיתי יותר מחזות בממדים אחרים ולא היה אכפת לי יותר מהיצורים החיים.

הייתי במצב הזה במשך כחודש. בלילה שעבר לפני שנכנסתי למיטתי, התחלתי לחשוב פתאום על כל מה שעשיתי לאחרונה. שאלתי את עצמי: "האם עשית את שלושת הדברים? האם עשית אותם היטב? האם זה נכון? האם אין עליך להיות חרוץ יותר?" נרדמתי כשאני מהרהר בכך ואולי כתוצאה מכך המורה יכול היה לראות שיש לי עדיין תקווה, כך שהוא אפשר לי שוב לראות ממדים אחרים כדי לעזור לי להתעורר.

מה שראיתי היה פשוט מאוד, אבל די מכאיב ומבהיל, לכן אני רוצה לכתוב על כך מיד. כך זה קרה: בחלומי הייתי ליד נהר ביחד עם אנשים רבים. לפתע הופיעו בשמים ישויות שמימיות רבות. האנשים הוכו בתדהמה והמשיכו להסתכל למעלה. גם אני הבטתי למעלה. לפתע גיליתי שבגדיי השתנו כמו אלו של הישויות השמימיות והתחלתי להתרומם למעלה. האנשים בסביבתי התחילו להסתכל עלי עם מבט מופתע. הם לא חשבו שגם ביניהם נמצאות ישויות שמימיות. הם הקיפו אותי כשהתרוממתי מעלה. הייתי מאושר מאוד ורציתי שהם ידעו שגם אני יכול לעוף ושאני ישות שמימית, לא בן אדם. בפני כל כך הרבה אנשים התרוממתי לגובה של מטרים ספורים.

למבוכתי, לא יכולתי לעלות גבוה מזה והייתי פשוט תלוי שם. אנשים החלו לדבר זה עם זה. הרגשתי שגופי הפך למאוד כבד. הבטתי בעצמי וראיתי שאני לבוש בבגדי אנשים רגילים מעל בגדי השמימיים. בגדי האנשים הרגילים מנעו ממני לזוז. כשתהיתי מהיכן הגיעו בגדי האנשים הרגילים, נראו לפתע בשמים המון ישויות שמימיות. אמרתי לעצמי: "עם כל כך הרבה ניסים שקורים, האם זה הפא שמתקן את העולם האנושי?" לאחר מכן ראיתי המון תלמידי דאפא בדמויות של אלוהויות, בודהות או טאואים מתרוממים מעלה מעל האדמה. הייתי נרגש מאוד.

אבל ראיתי גם מספר סצנות מכאיבות: מספר מתרגלי דאפא, וביניהם רבים מאלה שאני מכיר, שלא עשו היטב את שלושת הדברים נופפו בידיהם בבכי כשהם נפרדים לשלום מאותם מתרגלים שעפו הלאה משם. הדרת הכבוד של תלמידי דאפא בשמים והמחזות המופלאים שהקיפו אותם הפכו להשוואה דרמטית מול צערם של מתרגלי הדאפא שנותרו על האדמה, אלה שלא הצליחו לטפח את רמתם. על-אף שהתרוממתי מהאדמה, הייתי תלוי בשמים וגם לא יכולתי להגיע לשלמות. כשהבנתי את זה לבי כל כך כאב כאילו שחתכו אותו בסכין. הרגשתי שאני כל כך מצטער ומתחרט. צעקתי בקול רם: "המורה, בבקשה תן לי הזדמנות נוספת". בשלב זה התעוררתי מחלומי.

תיקון הפא עומד להסתיים. הייתי במקום מסוכן מאוד, אחרת המורה לא היה מאפשר לי לראות זאת. אם הכול יושלם היום, הסוף שלי יהיה דומה לזה שבחלומי ואתחרט על כך בכל ליבי. לפיכך אני רוצה לומר לעמיתי המתרגלים, אם מצבכם דומה לשלי ואתם שקועים בהרהורים על דברים של אנשים שאינם מתרגלים, בבקשה אל תעשו את הבחירה השגויה, בחירה שלנצח תתחרטו עליה, בכך שתבזבזו את הזמן שנועד לשמש לטיפוח ולעשיית שלושת הדברים. אם הכול יסתיים מחר, האם אתם עדיין מתכוונים לרוץ היום אחר דברים של אנשים רגילים ולהתעלם ממשימות תיקון הפא? העבודה היא רק אמצעי פרנסה עבורנו. אל תשכחו את השליחות שלנו. אנא חשבו בזהירות על מה באמת חשוב יותר.