סיפורה של משפחה העוברת גיהינום בגלל רדיפת הפאלון גונג בסין

בתה ובעלה של גב' גואו נידונו שניהם לתקופות ארוכות, הבעל ל-17 וחצי שנים בכלא, והבת ל-13 שנים במחנה העבודה בכפייה מא-סאן-ג'יא המכונה "מאורת הגיהינום", ולאחר מכן בכלא נשים בעיר שן-יאנג

גב' גואו, אם שבורת לב בשנות ה-50, מתחננת ביאוש: "אנא הצילו את בתי!". היא עיוורת בעין אחת בגלל כל כך הרבה בכי. דאגתה השפיעה חמורות על בריאותה, עד ששיניה נופלות.

בתה של גב' גואו, גב' לי הונג-שו, הייתה לפני שנכלאה עובדת בית-החולים העממי הראשון בעיר פאן-ג'ין ובעלת תואר הצטיינות באוניברסיטה. גם בתה וגם בעלה של גב' גואו נידונו לשנות מאסר ארוכות בגלל שלא הסכימו לוותר על אמונתם בפאלון גונג.

בעלה של גב' גואו נידון בשנת 1999 ל-3 וחצי שנות מאסר בגלל שתרגל פאלון גונג. אחרי שחרורו בשנת 2003, הוא שוב נידון מיידית ל-14 שנים בכלא. הוא הועבר לא מזמן מכלא פו-שון לכלא דא-ביי.

בתם, גב' לי הונג-שו נידונה בשנת 1999 ל-3 שנים במחנה העבודה בכפייה מא-סאן-ג'יא, ובתחילת שנת 2002, כשנגמרה התקופה שנקצבה לה, היא נידונה שוב ל-10 שנים. היום היא נמצאת בכלא הנשים דא-ביי בעיר שן-יאנג. לאורך השנים היא סבלה בשני המקומות עינויים בלתי אנושיים והתעללות נפשית.

ב-20 בנובמבר 2007, כשנסעה גב' גואו לבקר את בתה בכלא, הסוהר אמר לה: "גב' לי הונג-שו נמצאת תחת פיקוח קפדני ואסור לה לפגוש את משפחתה בגלל שקראה חומר הסברה של הפאלון גונג. תבואי בעוד חודשיים".

גב' גואו חזרה שוב בוכייה לביתה. היא לא ידעה אם בתה חיה או מתה, כי היא ידעה שהרבה מתרגלי פאלון גונג מתים בכלא.

היא חיכתה בחרדה עד ה-9 בינואר 2008 ושוב חזרה לבקר את בתה. כשראתה אותה היא הייתה המומה. פניה של גב' לי היו מושחתים. הצד הימני היה נפוח להחריד ועיניה חבולות כל כך, שהפכו לחרכים בלבד. הצד השמאלי של פניה היה כל כך דק שנראו בו רק עור ועצמות. היא הייתה רזה מאוד והלכה בקושי רב. אפילו עמידה או ישיבה היו מאמץ רב עבורה.

כשגב' גואו ראתה את מצבה של בתה, היא פרצה בבכי. היא שאלה שני סוהרים שעמדו לצד בתה: "איך זה יכול היה לקרות? מדוע הכו אותה בצורה כזאת?" המנהל ליו ענה: "היא הייתה תחת פיקוח קפדני במשך חודשיים ודיכאו אותה. הלחץ עליה פחת רק לפני כמה ימים". גב' גואו שאלה: "למה פיקוח קפדני?" ליו ענה: "זה רק בגלל התרגול שלה בפאלון גונג". גב' גואו בכתה ושאלה: "מדוע היא כל כך רזה? האם לא נתנו לה לאכול?" הסוהר ענה: "איך אנחנו יכולים למנוע ממנה מזון? הסיבה היא, שמה שהיא אוכלת זה משהו שונה מהרגיל".

גב' גואו הביטה בבתה ושאלה: "האם היא לא נכה ברגלה? הונג-שו, קומי ותני לאמך להביט!" הונג-שו לא הייתה מסוגלת לקום. גב' גואו כבר בכתה ללא הפסק ואמרה לסוהרים: "עליכם לעשות מעשים טובים! אל תתייחסו כך לבתי יותר! כולנו אנשים טובים - תנו לה לצאת מפה כל עוד שהיא חיה!"

הסוהר הרגיע את האם ואמר שהכול בסדר והם רק נקטו ב"לחץ קל" עליה. הם הצביעו על מיכל אוכל שהיה בו פחות מ-1,5 ק"ג מזון ואמרו: "הביטי, היא עדיין יכולה לשאת זאת, אז היא בסדר גמור". הסוהר  המשיך ואמר לגב' גואו: "לא רצינו בכלל לתת לך לראות את בתך בגלל שחששנו שתבכי ותעשי בעיות אחרי שתראי אותה". במשך עשר דקות של הפגישה, לא משנה מה גב' גואו שאלה, בתה, לי הונג-שו, לא אמרה דבר אלא רק בכתה.

הסוהר התנצל: "בדרך כלל לא משנה כמה אנחנו לוחצים עליה, היא מעולם לא בוכה". הפגישה עברה במהירות. גב' לי הונג-שו נעמדה בקושי רב. עם דמעות בעיניה ואמרה לאימה: "אמא, את יכולה לדאוג לעצמך". אחרי שאמרה זאת היא הסתובבה בקושי רב ונעה משם באיטיות, צעד אחר צעד, כל הזמן תחת עיניהם הפקוחות של שני השומרים.

כשגב' גואו הביטה בגופה המעונה של בתה נע לאט משם, היא ניסתה לא לחשוב כיצד תיראה בתה בפעם הבאה. היא עזבה את בית הכלא כשהיא בוכה בלבה.

בתקופת השנה הסינית החדשה, כאשר משפחות מתאחדות, גב' גואו נסעה בשארית כוחותיה להביא בגדים לעונה החדשה לבעלה ובתה בכלא. מקיץ לחורף, ללא הפסק, היא נראית צועדת לשם ובחזרה. אנשים המכירים אותה מזילים דמעות כשהם רואים אותה עוברת.