למצוא את דרך הטיפוח

(Minghui.org)

שמי צ'ין סאן (שם בדוי) ואני בן 37. אני מתרגל חדש שהחל לתרגל פאלון גונג בספטמבר 2008. לפני כן סבלתי מסרטן בכליה בשלב מתקדם שחדר גם לגב, לזרועות ולירכיים. איבדתי כמעט את כל מאור עיני, את שערי, ופי ואפי היו מעוותים.

עבדתי כפועל מחוץ לעיר מגוריי ובזבזתי את כול מה שהרווחתי ואת כל חסכונותיי על טיפולים. בהתחשב במשבר עמו אני ובני משפחתי התמודדנו, לא הייתה לי ברירה אלא ללוות כסף. רציתי להפוך לנזיר ולסיים כך את חיי.

הלכתי למקדש בהר וו-דאנג, שם שהיתי במשך חמישה ימים. שילמתי שישה יואן עבור כל ארוחה ועוד שמונה יואן עבור כל יום מגורים, כלומר שילמתי בסך הכל 26 יואן מדי יום. כעבור מספר ימים פגשתי בנזיר זקן. כשהסברתי לו את מטרת בואי למנזר הוא השיב לי בבוטות: "איננו יכולים לקבל אותך במקדש הזה. אנחנו מנהלים כאן מיזם תיירותי. מוטב שתמצא טאואיסט זקן שאולי ייקח אותך כתלמידו", הוא אמר והמשיך לדרכו. הייתי מאוכזב והרגשתי שעלי לחפש טאואיסט זקן כלשהו.

באמצע ההר יש מערה קטנה בצוק סלע, ובה מתגורר טאואיסט מסוים. טיפסתי למערה צעד אחר צעד ובסופו של דבר נקרתה לפני הזדמנות לפגוש אותו. הוא אמר לי: "אני תלוי בנדבות כדי לחיות, כך שאיני יכול לקחת אותך ולהציל את חייך. רק המורה של הפאלון גונג מסוגל להציל את חייך, אז עליך למצוא את הפאלון גונג". אמרתי לו מיד: "הוריי מתרגלים פאלון גונג". והוא השיב: "מוטב שתחזור חזרה מיד". לא היה לי כסף אז האיש נתן לי 300 יואן להוצאות הנסיעה. הערכתי את עזרתו ואמרתי: "תודה רבה לך. אני זקוק רק ל-100 יואן". מיד ירדתי מההר וחזרתי הביתה.

ברגע שחזרתי הביתה, הוריי ראו את הופעתי המזעזעת ואמרו לי שאין עלי לדאוג ממחלתי, רק פשוט להאמין שהדאפא יכול לרפא אותה. הורי השמיעו לי את ההקלטות של הרצאות המורה. בגלל ראותי הלקויה לא יכולתי לקרוא. כששמעתי את ההרצאות התעניינתי בהן מאוד והורי גם לימדו אותי את התרגילים.

ביום הרביעי, המורה עזר לי טהר את גופי. הפרשתי כמות גדולה של חומר שחור שהיה דומה קצת למים. (למעשה לא אכלתי כבר זמן רב). הרגשתי במצב רוח מרומם ונינוח. כשישבתי במדיטציה הרגשתי הבהובי אור בהיר בעיני. בהדרגה הצלחתי לראות את אבי וכול משפחתי הייתה כה מאושרת.

מיד התחלתי לקרוא את הספר "ג'ואן פאלון", וגמרתי לקרוא אותו תוך יומיים. כשקראתי את הפא הבהובי האור הופיעו שוב. קראתי חומרי הבהרת אמת רבים ועזבתי את ליגת הנוער הקומוניסטית ואת החלוצים הצעירים. קראתי גם את שאר ההרצאות של המורה, את ספרי הדאפא ואת "הונג יין". כל יום למדתי את הפא, תרגלתי את חמשת התרגילים ושיתפתי את הוריי בהתנסויות שלי. התעקשתי לתרגל פעמיים ביום, בבוקר ובערב תרגלתי את התרגיל השני במשך חצי שעה ואת החמישי במשך למעלה משעתיים (בחצי לוטוס). טיפחתי ביחד עם הוריי והנס הופיע.

שבועיים לאחר מכן כל הגידולים בגופי נעלמו, ציפורני אצבעות רגליי חזרו לצבען הרגיל ושערי החל לצמוח. שכן שלי אמר: "הפאלון דאפא הוא באמת טוב". שלושים ושלושה ימים לאחר שהתחלתי לתרגל פאלון גונג, חזרתי לבריאותי התקינה. התחלתי שוב לעבוד במקום אחר כדי לתמוך במשפחתי ולקחתי איתי את הספר ג'ואן פאלון.

בעזרת התכנונים של המורה השגתי את הפא. המורה הוא זה שנושא את כל הקארמה שלי והוא הרים אותי בחזרה מהגיהינום. המורה הציל אותי והדאפא נתן לי חיים חדשים. אני מעריך מאוד את הצלתו של המורה.

אינני יודע כיצד להביע את הערכתי למורה. לאחר שהשגתי את הפא התעוררתי מהאשליה של העולם. אוקיר את הזמן היקר הזה שנותר לי לטיפוח בחריצות, לביצוע טוב של שלושת הדברים ולהצעת הצלה לכל היצורים החיים.