התאונה שלי

(Minghui.org)

ב-18 בינואר, 2009, בדרכי הביתה מלימוד פא קבוצתי, אופנוע הגיח לפתע מאי שם ופגע בי מאחור. הפגיעה הייתה כה חזקה שנזרקתי מספר מטרים באוויר ולאחר מכן הוטחתי ארצה, ונחתי ישירות גבי. הדבר היחיד ששמעתי לפני שפגעתי באדמה היה קול החריקה של הצמיגים.

רוכב האופנוע המשיך כברת דרך קצרה ואז נעצר. באותו הזמן, היו לי מחשבות נכונות חזקות ולא פחדתי. לפני שרוכב האופנוע ניגש אלי כדי לראות מה מצבי, עמדתי ישר ולא חשתי שום כאב. הוא היה חסר מילים.

אמרתי לו, "אני בסדר. שום דבר לא נפגע. אני מתרגלת פאלון גונג, כך שהמורה שלי מגן עלי. אנא זכור כי "פאלון דאפא הוא טוב". " כשהוא ראה שאני בסדר ושאין לי שום רצון להתווכח איתו, עזב בשקט בלי לומר מילה. לא כעסתי עליו, למרות שלא אמר שהוא מצטער שפגע בי.

בעל מכולת, הנמצאת בצד השני של הכביש, ניגש אלי ואמר, "איך יכולת להניח לנהג הזה ללכת בלי שייקח אותך לבית החולים? לכל הפחות, הוא צריך לפצות אותך בכמה מאות יואן." כששמעתי את זה, מיד חשבתי על הדוגמא שהמורה לי נתן בספר "ג'ואן פאלון", שבה הוא מסביר שאנשים רגילים רק רוצים להתקדם בחיים.

לאחר שהסברתי לבעל החנות שאני מתרגלת פאלון גונג, שאל: "האין מר לי הונג-ג'י המורה שלך?" אמרתי לו שזה נכון. ואז הוא אמר, "אתם כולכם אנשים כל כך טובים, ועדיין ג'יאנג זמין רודף אתכם. ג'יאנג כל כך מרושע! באמת, אתם כל כך טובי לב. עלייך לחזור הביתה ולנוח".

חשבתי לעצמי, "הנה עוד אדם נוסף שיודע את האמת, ואשר מיקם את עצמו נכון". שמחתי מאוד בשבילו. אחרי שהלכתי כברת דרך די ארוכה, הסתובבתי וראיתי שהוא עדיין עומד שם, מביט בי מתרחקת.

כשהגעתי הביתה והתחלתי לעשות את התרגילים, שמתי לב שהחלק החיצוני של רגלי השמאלית היה שחור וכחול ושהזרוע השמאלית שלי הייתה חבולה. כשהלכתי לישון באותו ערב, הרגשתי כאילו מישהו מעסה את הפציעות שלי. הייתה לי את אותה הרגשה כל לילה במשך כשבועיים. זמן קצר לאחר מכן, שמתי לב שכל הפציעות שלי החלימו והכל שב לקדמותו.

קשה להאמין כי סבתא בת 70 כמוני יכולה להתאושש באופן מלא בתוך כשבועיים מתאונה שהייתה יכולה להיות קטלנית. זה היה באמת נס! התעוררתי לעובדה שזה היה המורה שהציל את חיי שוב. אין מילים בפי להביע את הכרת התודה שלי כלפי המורה הנפלא שלנו.

הדבר היחיד שאני יכולה לעשות הוא לנצל את הזמן שלי כדי לטפח היטב. אני אירגע, אלמד את הפא, אסתכל פנימה בכל פעם שאני נתקלת בצרות, ואתקן את עצמי בדאפא. אעשה את מיטב יכולתי כדי להציל יצורים חיים, ולא אנצל את החסד הרחום של המורה.

זאת רק ההארה האישית שלי. אנא הצביעו בפניי על כל דבר שאינו ראוי. הא-שי.