מופע אמנויות הבמה השמימיות וטיפוח

התנסות בעקבות צפייה במופע ה-Shen Yun שנערך בטוקיו ב-11.02.2009

כמתרגלת ידעתי שהמופע נועד להציל את אנשי העולם וחשוב שאנשים רגילים יצפו בו ויזכו בחסד הדאפא. על פני השטח נראה שהבנתי זאת, ורציתי שבני משפחתי המורחבת יראו את המופע למען עתידם. כך, ברגע שידעתי על מועד המופע בטוקיו, בערך חודשיים מראש, בקשתי מבני המשפחה "לשריין" יום זה לשם בילוי משפחתי משותף בטוקיו. ברגע הראשון לא הסברתי להם ישירות, חשבתי קודם לוודא שאכן הם פנויים באותו יום ורק אחר כך אקנה הכרטיסים ואזמין אותם למופע. כנראה שחששתי לקבל סירוב במידה וישמעו כי זה מופע הקשור לדאפא.

בעבר עשיתי טעויות רבות, דיברתי בהתלהבות יתרה ובקיצוניות רק על הדאפא ובכך גרמתי להם להירתע מהנושא. כשהבנתי שזו דרך שגויה עברתי לקיצוניות השנייה: לא הזכרתי ולא ניסיתי לדבר איתם על הנושא בכלל, כדי לא להעמיק את הנזק שגרמתי להם. לא מצאתי את הדרך להיות פשוט אמיתית אִתם בכל הקשור לנושא - על פני השטח נראה שזה בגלל שאיני רוצה לגרום נזק נוסף לדאפא או להם במידה ויחשבו דברים רעים על הפא. למעשה החשש שלי היה מה הם יחשבו עלי, דאגה תמידית לתדמית שלי בעיניהם. כך שעל פני השטח עשיתי דברים שמתרגל עושה, אחד מהם הוא להזמין אנשים רגילים למופע כולל בני משפחה, אבל למעשה עשיתי זאת מתוך מחשבה מה הם יחשבו עלי, שזו אנוכיות מוחלטת ואימות עצמי תוך ניצול היופי והחסד של הדאפא וללא שמץ של מחשבה אמיתית על האנשים האחרים העומדים מולי. כמובן שבעקבות המהות האנוכית של מחשבתי, מעשי לא הניבו תוצאות טובות, ועל אף שחודש לפני מועד המופע בני המשפחה הודיעו שהם יגיעו לבלות איתנו יום בטוקיו וכבר קניתי כרטיסים, יומיים לפני המופע הם פתאום נאלצו לנסוע לסעוד קרוב משפחה חולה ולא הגיעו למופע.

ברגע שידעתי על כך בקשתי ממתרגלת שעזרה לי לקנות הכרטיסים למכור את הכרטיסים שלהם, ואותה מתרגלת אמרה לי בחריפות שכדאי שאסתכל פנימה לראות למה הם לא מגיעים למופע ושהכל תלוי במחשבה שלנו. דבריה פגעו וכאבו כך שהיה לי ברור עוד יותר שהיא צודקת ואני נושאת באחריות למצב שנוצר עבורם ומנע מהם להגיע למופע ולזכות להצלה. להפתעתי ברגע שנודע לי שלא יגיעו, שמתי לב שחשתי מעיין הקלה מסוימת, ולאורך כל הדרך הייתי מתוחה מה יהיה אם הם לא יאהבו את המופע או חלקים ממנו, מה יחשבו עלי, או להבדיל מחשבה "כשיראו את המופע עם היופי והטוהר של הפא הם יבינו בעזרתו שאני "צודקת בדרכי". בקיצור כל מחשבה ופעולה שלי נשאו את הטבע האנוכי של לדאוג לתדמיתי, לאמת את עצמי ולדאוג לנוחות האישית שלי. נראה שלאורך כל הטיפוח שלי נוח וקל יותר לדבר ולהסביר על הדאפא לעוברי אורח זרים ברחוב או בצעדות. איתם המפגש הוא קצר, לא מחייב ולא נושא את נושאי הקשרים הקרמאתיים הגורליים. לא הצלחתי לאמת את הפא בצורה נכונה וטובה כי לא הצלחתי לטפח את השין-שינג שלי ולוותר באמת על אינטרסים אישיים ביחסים אִתם, לוותר על רדיפה לתהילה בעיניהם, בקיצור לוותר על עצמי ובאמת לחשוב קודם כל על אחרים מעומק לבי ולא רק על פני השטח במעשים חיצוניים.

בסופו של דבר הגענו למופע בעלי, אני ובתנו בת השנתיים. ילדים מתחת לגיל 6 או 7 אינם מורשים להיכנס למופע והיה לי חשוב שבעלי יוכל לצפות במופע לכן שלחתי אותו לאולם ועמדתי עם בתי מחוץ לאולם מוכנה לוותר על צפייה במופע בעצמי. אז פנתה אלי מתרגלת נוספת עם שני ילדים ואמרה שהיא ממילא תישאר בחוץ עם ילדיה והיא תשמח לשמור על בתי כך שאוכל לצפות במופע. פה עלתה ההחזקה של דאגת יתר לבתי וחוסר יכולתי לסמוך על אנשים אחרים בנוגע לשמירה ולטיפול בבתי. לאחר רגע קל של היסוס הסכמתי "להפקיד את האוצר שלי" בידי אחרים עם המחשבה: "אני סומכת רק על מתרגלים..." המחשבות האלה שוב שיקפו הבנה שטחית של המציאות או בקיצור חוסר אמונה בגורל שנקבע מראש, ושישות מוארת גדולה כבר תכננה את חייו של אדם (כולל בתי) והבנה/אמונה שהכל בידי האל ולא בידיים שלי אפילו שאני אמא שלה. מי שקבע ונתן לה את חייה הוא אלוהים ואני לא יכולה לשנות חיים של אחרים. חוסר האמונה הזה והמחשבה שאני יכולה/צריכה לעשות משהו מוביל לצורך לשלוט בכל רגע במצב ובהפרעה לזרימה ולמהלך הטבעי של הדברים. במהלך המופע צפו ועלו שוב כמה מחשבות רעות של מה שעלול לקרות לילדה במהלך המשחק בפארק, שוב זו הייתה השתקפות של הפרעות וגם לקחת אחריות על המחשבות ומיד להחליף את המחשבות הרעות במחשבות חיוביות ובאמונה. לא לתת למחשבות לא נכונות מקום בממדים שלי.

שמתי לב שבמהלך המופע, מדי פעם הצצתי לראות, "לוודא" שבעלי אכן נהנה מהמופע, ושוב צפה המחשבה הכה שטחית ואנוכית, של אימות העצמי, "שיראה איזו אישה "איכותית" יש לו, שמביאה את המשפחה למופע כזה ...". ברגע הזה כבר היו דמעות בעיני על-כך שאיני מצליחה באמת לוותר על האנוכיות שלי ואפילו ביחסים עם בעלי הם עולה הצורך לקבל חיזוקים ולהזין את האגו שלי, ולא מחשבה אמיתית עליו כאדם נפרד אלא כמישהו שמספק פידבקים וחיזוקים תמידיים לאגו שלי. בליבי כבר ממש לא יכולתי לסבול את עצמי ובקשתי מהמורה שינקה את שורש האנוכיות מהממדים שלי.

בהפסקה שאלתי את בעלי, "נו, מה אתה חושב על המופע?" (רק מספר ימים קודם לכן הוא צפה במופע תאטרון סיני בטייפה, מופע מאוד מרשים ועוצמתי...) תשובתו הייתה שהמופע כמובן יפה אך הוא "MILD" (הכוונה לאמצע, מתון, כמו בטעמים חלש, בינוני, חזק...).

הבנתי ששאר מופעי האמנויות המוצעים כיום לאנשים עובדים חזק כדי לתת לצופה "חוויה עוצמתית" תוך שימוש באמצעים המגבירים ומקצינים את הרגשות האנושיים, ואילו המופע של להקת אמניות הבמה השממיות הוא בדיוק להפך. הוא בא (באספקט אחד מסוים) לעדן ולמתן את רגשות הצופה ולתת מקום גם לחלקים האחרים (שהם יותר גבוהים מהרגשות האנושיים) לקבל מסר, וגם להחזיר את האמנות למקומה, למקורה ולמטרתה הנכונים שהם לא לשעשע, לחזק רגשות ותשוקות אלא להלל ולהוקיר תודה לאלוהיות וליופי הבריאה וכן להוביל את הצופה להבנה שהיופי נובע מהמוסר.

במהלך המופע, יש סצנות רבות של השתחוויות, קידות ותנוחת הידיים הא-שי לדמויות של האלוהויות ושמתי לב שכל אלה גורמים לי להרגיש חוסר נוחות מסוימת. כנראה שלסביבה האתאיסטית בה גדלתי ובה אני חיה עדיין יש שורשים והשפעה על היכולת שלי לקבל ולהאמין ללא כל ספק בקיום האלוהויות, או לפחות מקשה עלי לגלות ביטוי לאמונה באמצעות השתחווית וכו', בעקבות כך עלה במוחי משפט שהמורה אמר, לא ציטוט מדויק - השאלה האם תוכל לזהות את הפא שמציל אותך, היא השאלה אם תוכל להיות מוצל - הבנתי מכך שעלי להזדרז לנקות את כל האלמנטים בי שעדיין חוסמים ומפריעים לאמונה שלי להיות מוצקה ולא רבב.

לאחר המופע, בדרך הביתה הרגשתי את הפאלון מסתובב בעוצמה בבטן שלי, תחושה שהרגשתי גם בתחילת הטיפוח שלי. הבנתי שניתן לי להרגיש את סיבוב הפאלון כדי לעודד אותי, שעל אף מצבו הלא טוב והלא גבוה של שין-שינג שלי, המורה עדיין לא ויתר עלי, נותן לי עוד ועוד הזדמנויות לטפח ומנסה לעודד אותי להאמין שאני יכולה להתרומם ולהשתנות בעזרת טיפוח בדאפא ולא להתייאש כשרואה אני את הלכלוך הצף בתהליך הטיפוח.

כשהגענו הביתה, בתי בת השנתיים הביאה לידי את הספר ,ג'ואן פאלון, וקראה איתי בקול את העמוד הראשון של לון-יו מיוזמתה ובשמחה רבה. (אני קוראת בקול ובתי חוזרת אחרי בקול, תוך סימון המילה הנקראת באצבע).

אלה ההתנסויות וההבנות ברמתי הנוכחית, הערות והארות יתקבלו בברכה