להתאחד מחדש בעולם החופשי לאחר סבל של עשר שנות רדיפה

(Minghui.org)

בנמל התעופה בפרנקפורט, גרמניה, חיכה בהתרגשות בשער הגעת הנוסעים, גבר מרכיב משקפיים ואוחז בידיו זר של חבצלות. לפניו עמדה כרזה האומרת: "העולם יודע שפאלון דאפא הוא טוב".

להתאחד מחדש בנמל התעופה של פרנקפורט

ב-22 ביוני הטיסה מבייג'ינג לפרנקפורט איחרה בשעתיים. עבור ג'ואו ג'ו-פנג, שחיכה 17 חודשים, שעתיים נוספות של המתנה לא היו סוף העולם.

ג'ואו הוא מהנדס. בעבר הוא עונה בסין בגלל שתרגל בפאלון גונג. הוא הגיע לגרמניה לפני 17 חודשים והוענק לו שם מעמד של פליט. אותו יום הוא חיכה לאשתו גב' יו האי-לינג, רופאה במקצועה, ולבנו גואו פאנג-ג'ואו שאותו לא ראה מעולם.

גואו ג'ו-פנג התאחד סוף סוף עם משפחתו ב-20 ביוני 2009

ב-5 ביוני 2002 גואו ג'ו-פנג שוחרר מכלא הולו-דאו בפרובינציית ליאו-נינג. עד אז היה במאסר בשלושה מקומות שונים. לצידו (מימין) ארוסתו גב' יו האי-לינג.

בנו בן החודשיים של ג'ואו ג'ו-פנג, ג'ואו פאנג-ג'ואו

לאחר שרוב הנוסעים מבייג'ינג נחתו, זיהה גואו לבסוף את אשתו ובנו. היא החזיקה אותו ביד אחת ואת המזוודה בידה השנייה. דמעות זלגו במורד פניו כשהושיט ידיו לקחת את בנו אך הפעוט  ניסה להתחמק כיוון שאביו היה לגביו זר מוחלט.

מעבר לכל דמיון

בשנת 1995 גואו היה סטודנט צעיר בן 22 בקולג' ותרגל פאלון גונג. לאחר שסיים את לימודיו לתואר, הוא הכיר מתרגלים רבים. לדבריו בימים ההם בסין רבים האמינו ב"אמת-חמלה-סובלנות".

"אני זוכר בבירור שאחרי העבודה, כשחבריי לחדר היו משחקים מה-ג'ונג ומעשנים, אני למדתי את הכתבים של הפאלון גונג לבדי או עם מתרגלים אחרים".

לאחר שהחלה הרדיפה בחודש יולי 1999, הכול השתנה בין-לילה. "כל כלי התקשורת השמיצו את הפאלון גונג. מתרגלים רבים נעצרו ואף אחד לא תרגל יותר בחוץ", סיפר גואו. הוא לא יכול היה לסבול את ההתייחסות לפאלון גונג בדרך זאת, הוא חיפש צדק לפאלון גונג וכך החל מסעו לעתור למען תרגול חופשי של השיטה.

הוא נעצר ארבע פעמים באופן בלתי חוקי על שסירב לוותר על תרגול הפאלון גונג. בפעם האחרונה הוא נשלח לכלא בליאו-נינג. "סוהר חישמל את צווארי באלת חשמל", הוא סיפר. "גופי הזדעזע ונשכתי את שפתיי. העור על צווארי נחרך וריח צריבת הבשר מילא את החדר".

גואו היה נעול במאסר מבודד למשך 50 יום בתא בגודל 1.5 מטר על 2 מטר. היה עליו לישון על הרצפה, לא משנה כמה קר היה מזג האוויר. הוא אכל שתי ארוחות ביום ובכל ארוחה קיבל חתיכת לחם קרה עם כרוב חמוץ. כשלא יכול היה יותר לשאת את הצמא האופציה הייתה לשתות מי ביוב.

עברו כבר שנים אחדות מאז, אבל לגואו יש לפעמים עדיין סיוטים בלילה. הכאב הפיזי עבר, אבל לנפשו ייקח זמן רב להחלים.

אף פעם אל תיכנע

כשגואו היה בכלא, חברתו יו נותרה נאמנה לו. היא עתרה פעמים רבות לשחרורו. פעם אחת היא חלמה שהוא מבקש ממנה להציל אותו כשפניו שטופות דם. היא נסעה לכלא לראות אותו אבל פניה הושבו ריקם. נודע לה מאוחר יותר שהוא סבל את העינויים הקשים ביותר באותו זמן.

יו הייתה תחת לחץ רב מצד משפחתה. "כל אחד שהכרתי לא רצה שאמשיך לראות אותו. כולם האמינו שחייו נגמרו ועלי להמשיך הלאה", היא סיפרה.

"לא הייתי מתרגלת פאלון גונג ולא ידעתי הרבה על השיטה, אבל דבר אחד ידעתי: גואו היה אדם טוב, כן מאד, נדיב, אחראי וקשוב לאחרים. הוא חיבב אותי מאד והסתדרנו מצוין ביחד. הייתי מאוהבת בו ולא יכולתי לשכוח אותו". מחשבות אלה נתנו ליו כוח באותו זמן.

גואו ויו היו חברים לכיתה בבית ספר תיכון ובקולג'. היא הכירה אותו במשך זמן ארוך וידעה שהיא צודקת לגביו. "משנת 1999 ועד שנת 2004, כולם אמרו לי לעזוב אותו, אבל לא שמעתי להם והם הפסיקו להטריד אותי בנושא. כשנישאנו בשנת 2004, כולם ידעו שחיכיתי לרגע הזה במשך זמן כה רב, לכן הם לא ניסו להניא אותי מכך", סיפרה.

ב-13 במאי 2004 הם נישאו. הם לא הזמינו אף אחד לחתונה ולא היה טקס כלשהו. היא אפילו לא לבשה שמלת כלה. הם צילמו מספר תמונות כדי לזכור את האירוע. כל מצוקה גרמה להם רק לאהוב עוד יותר זה את זה.

לעמוד שנית בפני דילמה

החיים לא היו קלים לאחר שנישאו. אם הרדיפה לא הייתה בעיצומה גואו היה ממשיך בחייו כמהנדס ויו כרופאה. הם יכלו לחיות בנוחיות וברווחה. ואילו עתה, כדי לא להוות מטרה נוחה לרדיפה הם עזבו את ביתם ונעו לעתים קרובות ממקום למקום כדי שלא ימצאו אותם. בסופו של דבר החלו ללמד תלמידים שיעורים פרטיים.

בשנת 2007 יו הרתה. הזוג היה אחוז התרגשות וציפו בקוצר רוח ללידת התינוק החדש. הם התכוונו לקרוא לתינוק גואו פאנג-ג'ואו , שם שביטא את המשאלה של הוריו עבורו. "רצינו שהוא יהיה כמו התיבה (פאנג-ג'ואו) של נוח במערב, שהיה ידוע בכך שעזר לאלה שהיו בסכנה", הסביר גואו.

דברים החלו להשתנות לטובה בחייהם. אחת החברות שכרה את שירותיו של גואו כמהנדס והוא נשלח למסע עסקים בגרמניה. בחודש ינואר 2008, גואו הגיע למרכז הפיננסי באירופה, לפרנקפורט, שם קידמו את פניו אוויר הבוקר ואור השמש של מדינה חופשית.

אחרי הגיעו לגרמניה נעצרו 5 אנשים בעיר מגוריו שואנג-יא, בהיילונג-ג'יאנג. לאחר מכן שוטרים פרצו לבתיהם של מתרגלי פאלון גונג ועצרו עוד 15. [...]

המעצרים זעזעו אותו והעציבו אותו מאד. הייתה לו הרגשה שתוך זמן קצר יתחילו מעצרים של מתרגלים בקנה מידה לאומי. "כשנודע לי על הסבב החדש של דיכוי הפאלון גונג לפני האולימפיאדה, הבנתי שאני עומד בפני דילמה. מה יקרה אם אחזור לסין? האם עלי להישאר למען הביטחון שלי? מגרמניה אני יכול לעזור להציל את אלה שנעצרו", חשב גואו.

לגואו היה לילה אחד לחשוב על כך. באותו לילה אשתו ובנו העתיד להיוולד תוך עשרה ימים העסיקו בעיקר את מחשבתו. "אחרי שהגעתי לגרמניה דיברנו על התינוק בטלפון כל הזמן - איך הוא ייראה, איך נקרא לו ואיך להיות הורים טובים. ציפיתי כל כך להתאחד עם אשתי ובני לאחר שאחזור הביתה.

"אם לא הייתי חוזר האם היא תוכל להבין זאת? זה יכול היה להשפיע על הלידה שתהיה מסוכנת יותר אם היא הייתה מודאגת. אם הייתי מחליט להישאר לא אוכל להיות איתה בזמן הלידה ואני לא יודע אם אי פעם שוב אראה אותה. יהיה עליה לגדל את הילד לבדה ולסבול הערות לא נעימות מצד אנשים".

אבל גואו נזכר גם שבמשך תשע השנים שעברו, תשעה ממתרגלי פאלון גונג שהכיר עונו למוות. הצעיר שביניהם היה בן 27. חמישה מהם הותירו מאחוריהם ילדים. "אם הייתי חוזר האם הייתי יכול להישאר עם אשתי והתינוק, או שהייתי נלקח למחנה עבודה בכפייה? הם כל כך ידאגו לי אם אהיה בכלא. האם לא עדיף שאשאר בגרמניה"?

לחיות רחוקים בנפרד ולתמוך אחד בשני

גואו לא יכול היה לישון באותו לילה. "אני לא חושב שמישהו היה מבין איזו החלטה כואבת זו הייתה. הייתי כל כך חסר אונים", הוא הסביר. בסופו של דבר הוא החליט להישאר ולבקש מקלט מדיני בגרמניה.

יו לא יכלה לקבל את החלטתו של גואו בתחילה. היא לא ידעה אם היא אי פעם תראה אותו שוב. "הייתה לי הרגשה שלא אראה אותו שוב לעולם. יהיה עלי לגדל את הילד שלנו לבד", נזכרה יו. "מאוחר יותר התחלתי לחשוב בהיגיון. קיוויתי שהוא יישאר בגרמניה ולא יחזור לעולם לסין כדי שיהיה בטוח ויהיה בחיים. בסין הממשל לא יאפשר לנו להתאחד מחדש והוא יהיה בצרות".

גואו היה מופתע שיו הבינה את החלטתו. היא הבטיחה ללדת את הילד ולטפל בו. גואו מצידו הבטיח שהוא יעבוד ללא לאות בעולם החופשי, כדי להציל מתרגלים האסורים באופן בלתי חוקי בסין. "אני עדיין האמנתי שיום אחד אתאחד מחדש עם משפחתי בעולם החופשי, אפילו שלא הייתה לי תעודת זהות באותו זמן", נאנח גואו כשנזכר בעבר.

על-אף שהיו רחוקים זה מזה, הם תמכו אחד בשני וקיימו את הבטחותיהם בתוך הזמנים הקשים במשך 17 החודשים בהם נפרדו אחד מהשני.

יו סיפרה כיצד היא חיה באותם ימים: "גרתי לבדי בעיירה אחרת עם בני. אנשים חשבו שאני גרושה. בעונת החורף היה לי כל כך קר בצפון מזרחה של סין, ואנשים אחסנו פחם לחורף. לקח לי שלושה ימים רק להעביר שלושה טון פחם לאט לאט. עם התינוק לא היה לי לפעמים זמן להתקלח והייתי צריכה שמישהו יביא לי מצרכי מכולת".

הזוג שוחח בטלפון כל יומיים. היו המון דברים לעשות בחודשיים הראשונים לאחר שהתינוק נולד. פעם אחת יו אמרה לגואו: "בקושי ישנתי בגלל שהתינוק מעיר אותי לעתים קרובות. אני צריכה לרחוץ את החיתולים שלו. החיים נראים קשים כל כך וכל דקה עוברת כנצח. אבל אני מאמינה שאני יכולה לעשות זאת. זה בטוח קל יותר מהעינויים שתצטרך לסבול אם היית כאן".

יו כתבה במכתב לגואו: "חצות עכשיו. התינוק ישן שינה עמוקה. הוא בריא והוא ילד יפה. אפו, עיניו והגבות שלו ממש כמו של אביו. זוהי נחמה גדולה עבורי".

גואו לקח חלק בפעילויות רבות כדי למחות על הרדיפה. היו לו ראיונות עם כלי התקשורת כדי לחשוף את שקריה של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) וההשמצה של הפאלון גונג. הוא הפגין מחוץ לשגרירות הסינית, השתתף בקטעי המחזה על עינויים, הצטרף למשמרת נרות, נכח כעד בוועידות זכויות אדם, כתב מכתבים לפוליטיקאים באירופה כשהוא מבקש מהם לתמוך וכך הלאה.

שוב ביחד

היה חשש גדול אם גואו יוכל להישאר בגרמניה. "הגשתי בקשה למקלט מדיני בחודש ינואר 2008 וב-24 בדצמבר הממשלה הגרמנית אישרה את הבקשה שלי. האמנתי שזו הייתה מתנה מאלוהים", הוא סיפר.

מאחר ובקשתו התנהלה בצורה חלקה, משקל רב הוסר מכתפיה של יו. היא ומשפחתה לא האמינו שיוענק לגואו מקלט מדיני. עבור גואו זה היה דבר מובן. בגלל רדיפת הנאצים את היהודים במלחמת העולם השנייה, הגרמנים מרגישים מחויבים יותר מאחרים להעניק סיוע לאלה הנרדפים.

פאנג-ג'ואו דיבר הרבה בטלפון עם אביו במשך הימים הבאים, כאילו הוא רצה לפצות על השנה וחצי שעברו.

אין זוגות רבים שיכולים לסבול מצוקות כאלה. גואו ויו שמרו על הבטחתם אחד לשני ומשאלותיהם התמלאו בסופו של דבר. יו נזכרה בעשר שנות הרדיפה שעברו: "עברנו ממקום למקום כל הזמן. היינו חסרי כל והופרדו על-ידי הממשל פעמים אחדות. כעת הכול עבר.

"הרדיפה של המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) גרמה לי צער רב. אני לא מתרגלת ולא הייתי מטרה ישירה לעינויים, אבל מעולם לא הפסקתי לדאוג והייתי מפוחדת. דאגתי שבעלי יילקח ממני בכל רגע, כך שבחרתי לנוע איתו ממקום למקום ולא יכולתי לעבוד בעבודה קבועה. רדיפת הפאלון גונג לא רק שינתה את חייהם של עשרות מיליוני מתרגלים, אלא גם את חיי בני משפחותיהם וחבריהם".

גואו העיר: "אנחנו לא רוצים באמת לחיות במדינה זרה. הסיבה היחידה שעזבנו את סין היא כדי לשמור על האמונה שלנו והחופש. ראיתי נתונים סטטיסטיים שישנם מתרגלים ב-114 מדינות. רק המפלגה הקומוניסטית הסינית רודפת את הפאלון גונג. העם הסיני צריך באמת לחשוב ברצינות על המציאות שלו.

"היום משפחתי מאוחדת מחדש. אבל ישנם עדיין עשרות אלפי מתרגלים כלואים שמשפחותיהם התפרקו. נעשה כמיטב יכולתנו לעזור לסיים את הרדיפה הזאת מהר ככל האפשר ונסייע למשפחות נוספות להתאחד מחדש".