כשמתרגל אחד הוא המעסיק והמתרגל השני הוא המועסק

(Minghui.org)

כל מתרגל שהוא מעסיק, מעדיף שמתרגלים עמיתים יעבדו עבורו כחברי הצוות שלו. לא רק שלמתרגלים עמיתים יש גישה מעשית כלפי מה שהם עושים, זה גם יהיה קל יותר עבורם ליצור סביבת שיתוף ושיפור יחדיו. סביבה כזאת חשובה מאד להצלת יצורים חיים ולקידום השיפור של הגוף האחד.

אולם אני מגלה שהמציאות אינה בדיוק כך. ברגע שמתרגלים עמיתים מתחילים לעבוד תחת " מתרגל מעסיק ", מתעוררים קונפליקטים כשמספר מצבים הופכים יותר ויותר מתוחים. בסוף מתרגלים רבים עוזבים את העבודה ושני הצדדים מרגישים לא בנוח ולב כבד. הסיבה העיקרית לבעיה הזאת היא ששני הצדדים מתמקדים כל אחד על החסרונות של האדם השני, במקום להביט פנימה ללא תנאים ולהתייחס לעבודה כסביבת טיפוח, כך שהגוף כולו יוכל להשתפר דרך שיתוף אמיתי. כשמתרגלים אינם פועלים היטב, התנהגותם יכולה לפעמים להיות גרועה אף יותר מאשר של אלה שאינם מתרגלים, ועלולה אף להשאיר רושם רע על אחרים.

מתרגל אחד עבד בחברה שבה מתרגל עמית היה המעסיק. המעסיק העריך אותו מאד. מיד לאחר שהחל לעבוד שם, כל חברי הצוות שלו שיבחו אותו על עבודתו המעשית והיכולת שלו, כמו גם את העובדה שהוא תמיד עבד בהתנדבות שעות נוספות. הוא קודם במהירות לעמדת מנהל יחידה. אולם הוא לא חש בנוח עם הדרך בה המתרגל המעסיק, ניהל את החברה, כך שהוא הציג לעתים קרובות נקודות השקפה מנוגדות לאלה של המעביד. כל פעם שהוא העלה את הנושאים האלה, המתרגל המעסיק, היה מקשיב ושוקל אותם בזהירות, כיוון שהאמין שלמתרגל העמית הזה היו כוונות טובות, על-אף שהבעיות וההצעות שהציע לא היו ישימות. לנהל חברה זה כמו לנהוג מכונית בדרך מסחרית מהירה: למעסיק יש תמונה ברורה יותר כיצד לאמוד את המצב והוא מסוגל להחליט יותר טוב, היכן להאיץ והיכן להאט. לפיכך, אף על-פי שהמתרגל המעסיק הקשיב בתשומת לב להצעות אותן העלה המתרגל מהצוות (לפעמים בצורה נמרצת) הוא לא בחר לאמץ את כל הצעותיו. כשזה קרה, המתרגל המועסק לא היה מרוצה ואמר, "הצעתי הצעות לטובתך ולתועלת החברה. מדוע לא אמצת אותם?"

אחרי פעמים אחדות כשהצעותיו לא התקבלו, המתרגל המועסק אמר שהוא יתפטר. מאוחר יותר על-אף ששוחחו ושיתפו פעמים אחדות, שניהם דבקו בנקודות המבט האיתנות שלהם. אם המתרגל המעסיק היה מאמץ את הצעותיו של המתרגל העמית, זה היה פוגע בעבודתה התקינה של החברה כולה. "ההצעות, הטובות התבססו על מצבים מוגבלים ולעמית המתרגל לא הייתה את ההבנה הכוללת לגבי הפיתוח והתכניות של החברה. מנקודת מבט זו, המתרגל המועסק לא הראה מספיק הבנה כלפי המעסיק שלו וכשל לראות את הבעיות מנקודת מבט מקיפה יותר. כשהציע את הצעותיו, הייתה לו החזקה לאגו במידה מופרזת, ולאימות העצמי שלו. "אם לא תאמץ את הצעותיי, אעזוב". זה גרם למעסיק להתעצב מאד: "זה ממש קשה, הוא (המתרגל המועסק) מצטיין בעבודתו, אבל כשהוא במחלוקת איתי, הוא פועל גרוע יותר מכל אחד אחר. אף איש צוות אחר לא היה מעז להתייחס אלי בדרך זאת".

המפתח פה הוא, שהעובד המתרגל התייחס למתרגל המעסיק כמישהו ממשפחתו, כלומר עם יותר מידי קרבה ואפילו הציב את עצמו מעליו, כשהוא פועל כאילו הוא המעסיק. כשדיבר הוא לא שמר על כללי התנהגות נכונה ולא חשב אפילו על ההשפעה השלילית שיכולה להיות להתנהגותו על אנשי צוות אחרים. הוא החשיב את עצמו וניסה להתפאר, במקום להביט על הדברים מנקודת מבטו של המתרגל שהיה גם  המעסיק. הוא לא הציג את הצעותיו בשלווה. כשאנחנו מחשיבים את עצמנו יתר על המידה, אפילו בדרך סמויה, ודאי שיהיה רגש אגו חזק מאחורי זה. כמתרגלים עלינו לטפח את הלבבות שלנו, כלומר להביט בכנות פנימה ולמצוא את ההחזקות האנושיות האלה שנחשפות בקונפליקטים ולהיפטר מהן. אם לא נצליח לעשות זאת, אנחנו מבזבזים הזדמנות טיפוח יקרה שהמורה תכנן עבורנו. לפחות זה מראה שעדיין איננו בשלים עוד במונחים של להיות מסוגלים להביט פנימה.

מתרגל עמית אחר עבד אצל מתרגל מעסיק שלא היה מוכשר כמו אותו מתרגל מצוות העובדים. במקום העבודה הזה, העובדים דברו לעתים קרובות מאחורי גבו של המעסיק, מעירים על פרצות בדרך הניהול, והדרך בה דיבר ועשה דברים. בדרך כלל זו הייתה אמורה להיות הזדמנות טובה למתרגל לעזור למתרגל המעסיק ולגרום לסביבת עבודה הרמונית ולשפר את עצמו כמתרגל. אולם המתרגל לא רק שכשל בעזרה שקטה ליצירת מצב הרמוני, אלא הצטרף גם הוא לאחרים בדיבורים מאחורי גבו של המעסיק. לאחר שהמעסיק הבין את הבעיה, אבל גילה שקשה מאד לפתור אותה, שני המתרגלים גילו שקשה להם להגיע להבנה משותפת. בסופו של דבר המעסיק, בפגישה כללית, ביקר את המתרגל על מה שעשה. המתרגל שסבל מבושה התפטר מיד לאחר מכן.

למעשה בין אם אתה מעביד או עובד בתקופת חיים זאת, כל דבר תוכנן בהתאם לכמה דה (מוסריות) יש לך, או סיבות היסטוריות אחרות. אתה עלול לחשוב, האדם הזה לא שווה ובכל זאת הוא המעסיק, בזמן שאני יכול להיות רק עובד פשוט. למעשה, האין זו הזדמנות טובה להרפות מההחזקות שלו? אם לא תסלקו את ההחזקות שלכם, אפילו אם תתפטרו מהעבודה הזאת, בניסיון לברוח מהמצב, תעמדו בפני אותם מצוקות בכל מקום אליו תלכו.

ישנו מתרגל מעסיק אחר. כששמע שלמתרגל עמית אחד אין עבודה, הוא הציע לו בחום לב עבודה בחברה שלו. אולם הוא גילה שהוא והמתרגל העמית אינם מתאימים בהרבה דרכים. לדוגמה, בהבהרת העובדות לאנשים, הבוס חשב שעליהם להיות רגועים ויציבים ולשים לב לבטיחות, כמו כן, לא לאפשר לתת לרוע יתרון כדי שינצל פרצות  כלשהן. העובד המתרגל חשב שבהבהרת האמתובהצלת אנשים, עליהם להיות נועזים ותקיפים, ולהעז לדבר בגלוי כדי לעודד אנשים לעזוב את המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית). לדעתו של המתרגל המועסק, לכל לקוח יש יחסים גורליים שנועדו מראש, ואסור להחמיץ אף הזדמנות להצילו. בסוף שניהם החלו בוויכוחים וחיכוכים ואף אחד מהם לא יכול היה לשכנע את השני לראות את הדברים מנקודת המבט שלו. לרוע המזל התוצאה הסופית הייתה דומה. המתרגל המועסק התפטר ועזב.

אני חושב שלא משנה איזה תפקיד אנחנו ממלאים בתקופת החיים הזאת, אנחנו נשבעים אותה שבועה ואנחנו חולקים אותה נקודת התחלה, שהיא להציל יצורים חיים. אם כך, כיצד נעשה זאת?

ראשית אנחהו צריכים לקיים דיון ולתכנן דרך פעולה: אם יהיה לנו אדם אחד המבהיר את העובדות בזמן שאחרים שולחים מחשבות נכונות, או שכמה מתרגלים מדברים כך שהם יוכלו להשלים אחד את השני, כשמספר קטן יותר של מתרגלים שולחים מחשבות נכונות. עלינו לשתף פעולה עם הגוף האחד כולו ורק אז נוכל להיות יותר יעילים בהצלת יצורים חיים. כמטפח, הנושא החשוב הוא אם האדם יכול להרפות, או לשחרר את ההחזקה לאגו העצמי ולשתף עם הגוף האחד כולו. אם האדם לא נכשל בזאת, האדם לא יגיע לשלמות המלאה, לא משנה איזו תפקיד הוא ממלא בחברה האנשים הרגילה.

אני מאמין שגם המתרגל המועסק וגם המתרגל המעביד, צריכים לשמור על התנאים של הרמה של האנשים הרגילים במונחי ניהול. זה לא צודק, בגלל שאתה מתרגל עמית, תשתלט בשמו של המתרגל העמית, ותפעיל את השפעתך במקום העבודה. שני הצדדים צריכים לשתף בכנות וביושר את צורת חשיבתם אחד עם השני. כמובן המתרגל המעסיק לא צריך להרים את האף ועליו לכבד את ההצעות של המתרגל המועסק ואת ההשפעה שעלולה להיות להן עליהם. מאידך, המתרגל המועסק לא צריך להתפטר בקלות ראש, באופן לא בוגר. במקום זאת, שני הצדדים צריכים לנסות לשתף פעולה אחד עם השני בכנות, ולעשות כמיטב יכולתם לפתח סביבה טובה גם לעבודה וגם להצלת יצורים חיים.