לזכר וו-ג'ון-יאנג - "פרח הלוטוס העולה"

(Minghui.org)

המפלגה הקומוניסטית הסינית רדפה את  הפאלון גונג לאורך 10 שנים. לאחרונה נזכרתי בעמית מטפח, וו-ג'ון-יאנג, שהלך לעולמו לפני כ-5 שנים עקב הרדיפה. הוא היה צעיר, מוסרי ומבריק. כל האנשים שהכירו אותו הרגישו כאב בליבם לנוכח מותו.

וו-ג'ון-יאנג

מר וו-ג'ון-יאנג החל לתרגל ולטפח פאלון-גונג כאשר היה בן 22. הוא סיים לקרוא את הספר "ג'ואן פאלון" ב-2 לילות ובצהריים לאחר מכן כשהוא נסע באוטובוס לביתו, חש בחילה כשהריח את עשן הסיגריות, ומאז ואילך הפסיק לעשן ולשתות. הוא הרגיש שהדאפא הוא כל-כך על-טבעי, שאמר למשפחתו: "התחלתי לתרגל ולטפח ואעשה זאת עד הסוף. לעולם לא אסוג מהדרך הזאת."

ביולי 20, 1999 המשטר הקומוניסטי הסיני החל לרדוף את הפאלון-גונג. מר וו הלך לבייג'ין לערער ארבע פעמים ועוכב בבית המעצר פעמיים. לאחר שהגיע חזרה לביתו הוא משך 10,000 יואן, שהיו החסכונות היחידים שלו, כדי להכין חומרים של הבהרת האמת. לאחר שנעצר 3 פעמים הוא אולץ לעזוב את מקום עבודתו ואיבד את מקור ההכנסה שלו. כתוצאה מכך נאלץ להפוך לחסר-בית וחייו הפכו לקשים מאוד. בחורף, בגלל שלא היה לו כסף לקניית פחם, לא הייתה לו אפשרות לחמם עצמו. כאשר ראה שהשלג נמס, הוא אסף עלים ודשא כדי לשמור על חייו. הוא העביר את כל זמנו לאמת את הפא ולהציל ישויות חיות. רוב הלילות הוא היה עסוק מאוד ולא ישן הרבה, לעיתים ישן למשך שעתיים או שלוש שעות. הוא גם אכל מזון מאוד פשוט. הוא הקדיש את כל זמנו בלהבהיר את העובדות. לא משנה כמה קשה זה היה לעשות זאת, הוא ניהל עצמו לפי עקרונות הדאפא.

הוא רשם מאמרים רבים החושפים את הרוע ומבהירים את האמת. המאמרים שלו הפחידו את הרוע. פעמים רבות הוא פשוט ישב מול המחשב שלו וכתב את מה שחשב, ואנשים אחרים הרגישו שמאמריו רהוטים וחזקים. רדיו מינגהוי שידרו את הפואמה שלו "אני עדיין מבהיר לכם את העובדות". במטרה לעזור למטפחים ללכת בדרכם בצורה נכונה, הוא הלך במהרה לערים וכפרים, עזר בסבלנות למטפחים ושיתף איתם חוויות. בעקבות מאמציו הגדולים, הוא הביא מטפחים ומתרגלים רבים מאזורים גדולים לעמוד בדרישות.

בחצות הלילה של 18 בספטמבר, 2004, שוטרים רבים מהעיר בנשי, פרובינציית ליאו-נינג, קפצו לתוך החצר של הבית אותו שכר. הם שברו את חלונו הנעול וקפצו לתוך חדרו מ-3 חלונות. הם אזקו אותו והכניסו אותו למכונית המשטרה, כלאו אותו בחדר קטן וחשוך במרכז המעצר של בנשי ושם עינו אותו.

בכל יום הכו אותו בריונים כדי להכריח אותו לתת להם מידע על מקום הפקת חומרי הבהרת האמת ועל עמיתיו המטפחים. לא משנה באיזו דרך הם עינו אותו, הוא לא גילה כלום.

משפחתו של מר וו ביקשה לראות אותו פעמים רבות, אבל השומרים לא הרשו להם לפגוש אותו. לאחר שהיה עצור במשך 54 ימים, הוא ביקש ממשפחתו להביא לו חליפה חמה ומבודדת. לאחר שהיה עצור 57 ימים, משפחתו נתבקשה לחתום על מסמך כלשהו. כשמשפחתו פגשה אותו, הוא היה מונח על מיטה במסדרון של מרכז העזרה ראשונה של בית החולים בבנשי. וו-ג'ון-יאנג שהיה קודם לכן חסון, עונה עד שהפך לעור ועצמות וגם התעוור. כששמע את קולות משפחתו, הוא אמר, "מים, מים. מאז שהביאו אותי לפה לא נתנו לי מים." כשבני משפחתו ראו את הסצנה הזאת, הם בכו בקול רם. כשהרימו את מבטם, הם קלטו שכל השומרים נעלמו, כולל רופא בית הכלא.   וו-ג'ון-יאנג ידע שלמשפחתו אין כסף, אז הוא אמר להם, "לא נחוץ לרפא אותי. בואו נלך הביתה". כשמשפחתו לקחה אותו הביתה, היה לו כאב ראש רציני והוא לא יכול היה לדבר, מאוחר יותר דיבורו נעשה לא ברור. אף אחד לא ידע איזה סוג עינוי הוא סבל. בגדיו הקודמים נעלמו והוא לבש רק את חליפת הצמר החמה שמשפחתו סיפקה לו. גופו היה מלא בצלקות, עינו השמאלית בלטה, ואוזן אחת הייתה שחורה וסגולה. לא ניתן היה לגעת בצווארו, ידיו והצד הפנימי של רגליו היו מנוקבים בשכבת נקודות מוגלתיות ופיקת הברך השמאלית הייתה נפוחה וסגולה. הוא לא היה מסוגל לזוז, התעלף מפעם לפעם, ולא שלט בצרכיו לעיתים. הוא אמר למשפחתו שיש בכיסו 10 יואן שלא היו שלו. הוא אמר למשפחתו לתת אותם למרכז הפקת חומרי הבהרת האמת. איזה לב קדוש היה לו! אפילו השוטרים שידעו על מצבו היטב אמרו, "וו-ג'ון-יאנג הוא אדם טוב. הוא מספר אחד בעיר בנשי."

כאשר התקיימה הלוויתו של וו-ג'ון-יאנג, המשטרה הייתה מפוחדת מאוד. היו המון שוטרים וקציני בילוש בתוך ומחוץ למשרפה. המשטרה מנעה ממטפחים רבים להגיע להלוויה. המטפחים לא יכלו לראות את וו-ג'ון-יאנג בפעם האחרונה, ורק יכלו לדמיין את הלוטוס הקדוש הזה עולה ועולה.