רודנות במחנה עבודה בכפייה לנשים בצ'ונג-צ'ינג

(Minghui.org)

הסגל במחנה עבודה בכפייה לנשים בצ'ונג-צ'ינג משתמש באמצעים ברבריים כמו עונש פיזי, מכות ללא רחמים, עינויים וקללות, כדי לרדוף מתרגלות פאלון גונג. להלן מספר מקרים מפורטים המתארים את סבלן של מתרגלות פאלון גונג הכלואות במחנה:

גב' טאנג סו-ג'ן

גב' טאנג סו-ג'ן בת יותר מ-60. כשנאסרה במחנה העבודה הנ"ל בשנת 2005, כלאו אותה בבידוד ואילצו אותה להשתופף על עקביה או לעמוד בתנוחות צבאיות למשך פרקי זמן ארוכים. הסוהרות הסיתו אסירות מכורות לסמים להכות אותה, לקלל אותה ולספר לה שקרים. העמידו אותה בשמש הקופחת, הענישו אותה בעונשים פיזיים, הכניסו סמים בלתי ידועים למזונה והרשו לה לישון רק שעתיים עד שלוש שעות ביממה. לאחר חודשיים של עינויים כאלה היא רזתה מאוד, רגליה התנפחו והיא לא יכלה לנעול נעליים וכושר הריכוז שלה נפגע. כל אותו זמן לא הרשו לה להיפגש עם משפחתה.

גב' קונג שיאנג-פן

גב' קונג שיאנג-פן בת 60 מצ'ונג-צ'ינג היא גמלאית שעבדה באסדת קידוח נפט. היא נשלחה בדצמבר 2000 למחנה עבודה בכפייה למשך שנה. בינואר 2003 היא נידונה שלא כחוק לשנתיים במחנה עבודה בכפייה. היא נכלאה בבידוד פעמיים ובשני המקרים נמנעה ממנה שינה למשך שבוע. את ידיה כפתו מאחורי גבה, לא הרשו לה להתרחץ, סגרו את פיה בסרטי דבק צהובים והשאירו אותה כפותה בזמן הארוחות. בלילה לא הרשו לה להחליף תחבושות היגייניות. לקחו אותה בכוח לבדיקה פיזית וכפו עליה לשבת על עקביה למשך פרקי זמן ארוכים כשידיה כפותות מאחורי גבה - יד אחת מעל לכתף והשנייה משוכה למעלה מאחור. שני שוטרים משכו את החבל שקשר את ידיה וגרמו לה לבכות מכאב. הפושעות הפליליות ששמרו עליה כל הזמן הרשו לה לאכול רק כמה ביסים מהאוכל. היא עבדה כל היום ונאלצה לתעתק בלילה את הוראות המחנה בפיקוח סוהרים. רק אחרי חצות הא קיבלה רשות ללכת לישון למשך שלוש או ארבע שעות. שערה הפך לבן לגמרי, ראייתה נעשתה מטושטשת, וכשהשתחררה המראה הפיזי שלה שונה ללא הכר עד שילדיה לא הכירו אותה.

גב' וואן צ'ואן-לינג

גב' וואן צ'ואן-לינג בת כ-30 מצ'ונג-צ'ינג נשלחה באוגוסט 2000 למשך שנה למחנה עבודה בכפייה.

ב-2001 מצאו אצלה הסוהרות מאמרים של המורה שכתבה בכתב ידה. הן הכו אותה בכל גופה, עיניה השחירו מהמכות והחבלות על גופה נראו גם חודש לאחר מכן. במשך חודש ימים בעונת הקיץ מנעו ממנה להתקלח.

בשנת 2004 שוב כלאו אותה במחנה בשל אמונתה. היא הייתה כלואה שם במשך כשנתיים, מנובמבר 2004 ועד דצמבר 2006.

במשך תקופת מאסרה השני במחנה היא שהתה בבידוד יותר מארבעה חודשים וסבלה מהתמוטטות נפשית. רגליה התנפחו וזרימת הדם החלשה גרמה להתפרצות נימי דם, מה שהכאיב מאוד והקשה על הליכתה. פעם אחת קשרו את ידיה מאחורי גבה למשך 10 שעות. האזיקים חתכו בבשרה וגרמו לפצעים שהזדהמו על פרקי ידיה למשך זמן רב. עדיין נראות צלקות עמוקות על פרקי כפות ידיה. היא הולעטה בכוח תוך כדי סתימת אפה עד לחנק כמעט, בזמן שהסוהרות צחקו בקול כשנאבקה לנשום.

גב' באי שו-יינג

גב' באי שו-יינג בת 58 מצונג-צ'ינג, נשלחה במאי 2000 למשך שנה למחנה עבודה בכפייה. תקופת מאסרה הוארכה בשישה חודשים כיוון שסירבה לוותר על אמונתה. בספטמבר 2001 קשרו את כל גופה בחבלים מהודקים וחשפו אותה לשמש. הסוהרות הכו אותה פעם במשך יותר משעה. אחת השוטרות דחפה את ברכה בתוך חוט השדרה שלה וסובבה את זרועותיה מאחורי גבה, מה שגרם לשבר בזרועה. גם אז השאירו הסוהרות את ידיה כפותות מאחורי גבה במשך חצי יום ומשכו באזיקים כדי לגרום לה כאב. אסור היה לה לדבר, להתקלח, להחליף בגדים, לישון או להשתמש בשירותים. בזמן המחזור שלה הדם היה נוטף לרצפה.

אילצו אותה לשבת על עקביה או לעמוד בתנוחות צבאיות. הכו וקללו אותה לעתים קרובות ופגעו בכוונה בחלקים רגישים של גופה. היא הייתה מקבלת מנה זעירה של אורז בכל ארוחה, וכשהחלה בשביתת רעב כדי למחות על ההתעללות בה – הלעיטו אותה בכוח.

במארס 2005 היא שוב נידונה שלא כחוק ל-15 חודשים במחנה עבודה בכפייה.

גב' ג'אנג צונג יואן

גב' ג'אנג צונג יואן בת 55 מצ'ונג-צ'ינג נידונה בדצמבר 2001 שלא כחוק לשלוש שנים במחנה עבודה בכפייה בגלל שמצאו אצלה מאמר של המורה. חשפו אותה לשמש במשך 19 יום בטמפרטורה של 42 מעלות. מנעו ממנה שינה הושיבו אותה בידוד, איימו עליה, כפו עליה לשבת בתנוחות צבאיות, אילצו אותה לעבוד בעבודה פיזית קשה, אסרו עליה לדבר, שמרו עליה במשך שלושה חודשים תחת "משמעת חמורה" ולעתים קרובות היו מעליבים אותה בפומבי.

גב' ג'ואו צ'ון-הה

גב' ג'ואו צ'ון-הה סירבה בנחישות לשתף פעולה עם הרוע וסירבה ללבוש מדים של המחנה ותגית עם שם. הסוהרים הפשיטו אותה, קיללו אותה, וכך עמדה עירומה במשך 3 שעות.

גב' ג'ואו צ'נג-יו

לגב' ג'ואו צ'נג-יו לא אפשרו במשך זמן רב להתרחץ, להחליף את בגדיה, או להשתמש בשירותים באופן חופשי. כל יום במשך ארבעה חודשים כפו עליה לעמוד בתנוחות צבאיות, מה שגרם לנפיחות בכל גופה ולעיוות בפניה. היעדר זרימת דם גרם לניוון שרירים ברגליה. היא לא הייתה מסוגלת ללכת וסחבו אותה על גבן של אסירות. כששוחררה היא הייתה במצב קריטי ונפטרה מיד לאחר שחזרה לביתה.

---