כרזה נפלאה ששמרתי בליבי במשך עשור

(Minghui.org)

ה- 13 מאי 1992, היה היום שבו המורה לי החל ללמד את הפאלון גונג לציבור הרחב. למרות הרדיפה האכזרית בת עשר השנים, מיליוני מתרגלים נשארים איתנים וממשיכים לטפח. מתרגלים רבים שנטשו זמנית את דרך הטיפוח חוזרים לטפח. כרזה מיוחדת מאוד החזירה מחשבותיי עשר שנים אחורה.

לאחר שהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) החלה לרדוף את הפאלון גונג, ב-20 ביולי 1999, מתרגלים רבים הגיעו לבייג'ינג כדי לעתור למשרדי הממשלה השונים, ולספר להם על הדברים הטובים שבהם התנסו לאחר שתרגלו בפאלון גונג, בתקווה שהמשטר ישים קץ לרדיפה. אבל במקום להודות להם על חוות דעתם הכנה, המשטר כלא אותם. הרדיפה לא הפחידה ולא הרתיעה את האנשים, ובמקום זאת עוד מתרגלים רבים הגיעו ישירות לכיכר טיאננמן להביע בגלוי את התייחסותם ולבקש צדק.

בני בן השבע ואני הגענו לתחנת הרכבת של בייג'ינג ב-28 ביוני 2000, מוקדם בבוקר.

בעת הנסיעה באוטובוס לכיכר טיאננמן, הכרנו כמה מתרגלים שגם באו כדי להגן על הדאפא. כיכר טיינאנמן הייתה ריקה למדי, ולכן ניידות המשטרה שהיו במקום נראו מיד ובצורה בולטת. יכולנו להרגיש את המתח באוויר. אבל ראינו אנשים פה ושם מוציאים בכרזות, צועקים "פאלון דאפא טוב!" השוטרים מיהרו למקום דחפו אותם לתוך ניידות המשטרה ועזבו. מסרתי לבני את הכרזה עם המילים אמת-חמלה-סובלנות. והוא הרים אותה עם שתי ידיו מעל ראשו; פתחתי עם מתרגל עמית עוד כרזה גדולה עם המילים "פאלון דאפא" שוב ושוב צעקנו "פאלון דאפא טוב"! פאלון דאפא היא שיטה ישרה! השיבו את כבוד המורה שלנו!

שוטרים חמושים מיהרו וחטפו את הכרזות שלנו: ניידת משטרה הגיעה, וכמה שוטרים קפצו ממנה החוצה, בועטים וחובטים בנו באגרופיהם. שוטר משך אותי בכוח בשערי לניידת, ובני גם נדחף פנימה. מהר מאד הטנדר היה מלא במתרגלים. כשהגענו לתחנת המשטרה בטיאננמן, מתרגלים אחרים כבר היו עצורים שם, מאזרחים קשישים בעלי שיער שיבה ועד לילדים צעירים בגיל בני. בעוד שעורכים בנו חיפוש וחוקרים אותנו, חזרנו וסיפרנו לשוטרים שוב ושוב על התועלת של דאפא לנו ולחברה. השוטרים חסרי אונים נדו בראשיהם וציינו: "הם באמת תלמידים של המאסטר שלהם!"

הרגשתי כאב בלבי כאשר הבחנתי בכרזות שנערמו על הרצפה. שתי הכרזות שלנו הוכנו על ידי בעלי, כמה ימים לפני שיצאנו לבייג'ינג. בזמן שהתכוננו לנסיעה שלנו אמר, "אגיע לבייג'ינג אחרי שאבדוק את המבחנים של התלמידים שלי." ואני השבתי לו, "אני אשיב את הכרזות".

כרזה בסינית "אמת-חמלה-סובלנות"

עת שהשוטרים לא היו בחדר, מיהרתי להרים את הכרזה עם המילים אמת-חמלה-סובלנות ומסרתי אותה לבני. כאשר הרמתי את הכרזה השנייה עם המילים "פאלון דאפא" שוטר ראה אותי וניסה לתפוס אותה ולקחתה ממני. מתרגל עמית ואני התחבקו בחוזקה כשהכרזה בינינו. מתרגלים אחרים ביקשו מהשוטרים לוותר. בסופו של דבר השוטרים הצליחו למשוך את הכרזה מאתנו. הבן שלי החביא את הכרזה שלו מתחת ללבושו. פניו האדימו בנחישותו, אך המשטרה לא מצאה את הכרזה שלו.

השוטרים הובילו את בני ואותי למקום אחר. לא היה פחד בלבנו. לבסוף, הובלנו מחוץ לתחנת המשטרה. הם שחררו אותנו! אבל הכרזה שלי נלקחה על ידי השוטרים. תפסתי את יד בני והתקדמנו לעבר תחנת המשטרה, " לא השבתם לי את כרזת הפאלון דאפא שלי, תנו לי את אותה!" כמה שוטרים חשאיים באו לעברנו כדי להציק לנו. מאחר ולא הצלחנו להיכנס לתחנת המשטרה ולקבל בחזרה את הכרזה, עזבנו בלעדיה.

בנסיעה ברכבת חזרה לביתנו, זמן ממושך לא מצאנו מושבים פנויים, לכן בני ואני עמדנו במקום חיבור קרונות רכבת. לאחר זמן רב, מצאנו מושבים פנויים. נוסעים אחדים שאלו אותנו למה נסענו במזג אוויר כה חם, התחלתי לספר להם את הסיפור שלנו, וכמה נפלא פאלון דאפא. בני הראה להם את הכרזה אמת-חמלה-סובלנות שהחביא מתחת לבגדיו. גברת צעירה הצליחה להתקרב, כשראתה את הכרזה, החלה לבכות. היא סיפרה לנו שהיא מתרגלת מהעיר שי-אן, וגם היא נסעה לבייג'ינג כדי לעתור. אך היא נאסרה ונשלחה למשרד הקישור של שי-אן בבייג'ינג. עכשיו היא מלווה בחזרה לשיאן על ידי מספר אנשים מהחברה בה היא עובדת. באותו רגע, היינו קרובות מאד זו לזו.

חזרנו הביתה עם הכרזה אמת-חמלה-סובלנות. בשנים לאחר מכן, בעלי ואני נעצרנו שוב ושוב, ונידונו לתקופות מאסר, הבית שלנו נבזז. אבל באופן מפתיע, הכרזה הייתה מוגנת. אחרי שנים של מאסרים ועינויים, כאשר שבתי הביתה ומצאתי את הכרזה, התמלאתי שמחה ואושר.

בשנים שלאחר השחרור שלי מהכלא, חייתי עם הפציעות והפגיעות שסבלתי כתוצאה מהעינויים, וחיכיתי עם בני לאביו שהיה כלוא בבית סוהר. למרות שהחיים שלנו היו קשים, ידענו באופן ברור שאנחנו תלמידי דאפא, ואנחנו הולכים אחר המורה בנתיב לעולם השמימי. בגיל רך, בני הרים כרזה באומץ בכיכר טיאננמן. הוא בוודאי יעבור את כל המבחנים ואת התלאות יחד עם אמו. למעשה, עשינו זאת.

לאחר עשר שנות סבל ורדיפה אכזרית, תלמידי דאפא לא רק עברו מבחנים, נעשינו גם איתנים יותר, בוגרים ויציבים. אנחנו הולכים בדרך כדי לסייע למורה בתיקון פא, אנחנו מפיצים את יופייה של הדאפא לכדור הארץ ולשמים.