לסלק את הלב של ההתלהבות

"שיתוף התנסות מוועידת פאלון דאפא השביעית לשיתוף התנסויות בישראל"

שלום למאסטר הנכבד! שלום לכל המטפחים והאורחים!

הייתי רוצה לשתף אתכם בהתנסות שחוויתי בנוגע להתלהבות. מאז שאני מטפחת, היה לי ברור מאוד שהתלהבות היא סוג של רגש (צ'ינג) ושזה משהו לא נכון עבורי. אך הסיטואציה שחוויתי לאחרונה עזרה לי לחדד עוד יותר את הבנתי בנושא.

יום אחד נסעתי לפגישת עבודה של  NTD ומטפחת א' הצטרפה אלי לנסיעה. כשהפגישה הסתיימה ניגשה אלי מטפחת אחרת ושאלה אם אוכל להקפיץ אותה למקום מסוים. אמרתי שאין לי בעיה רק אם היא תוכל לכוון אותי כי לא הכרתי מספיק את האזור. היא אמרה שהיא לא ממש יודעת לכוון. מטפחת א' שהייתה אמורה לחזור אתי, אמרה שהיא מכירה את הדרך והיא תכוון אותי.

התחלנו לנסוע ואצל מטפחת א' צלצל הטלפון הנייד. היא ענתה על שיחה והתחילה לדבר בנושא הכתבה שהיא מתכננת להכין היא נשמעה מאוד אמוציונאלית בדיבורה כאשר הגעתי למקום שממנו כבר לא ידעתי לאן להמשיך, שאלתי את מטפחת א' שעדיין שוחחה בטלפון, איך אני ממשיכה הלאה.

היא התחילה לעשות תנועות עם הידיים. כיוון שהיה חושך והכביש היה די סואן, לא יכולתי להתרכז בתנועות שהיא עשתה וביקשתי שהיא תגיד את זה במילים. היא המשיכה לעשות תנועות ידיים ולדון בטלפון על פרטי הכתבה שלה. חזרתי על בקשתי והסברתי שאינני מצליחה להבין בחושך את התנועות שלה, אך לא היה מצדה שום מענה קולי. אז התחלתי להאט כדי לקרוא את השלטים. מכוניות התחילו לצפור לי ולא היה לי מושג לאן אני ממשיכה. פניתי עוד פעם למטפחת א' עם בקשה להפסיק את השיחה לדקה כדי לכוון אותי, אך היא לא יכלה לשמוע אותי.

בסופו של דבר הצלחתי למצוא את הדרך הנכונה ולהביא את המטפחת השנייה למקום אליו הייתה צריכה להגיע. זמן קצר לאחר מכן סיימה מטפחת א' לדבר בטלפון. הלב שלי לא היה שקט. רציתי להגיד לה עד כמה שהיא לא בסדר. אך באותו רגע עלו לי בראש מילים של המורה :

"כשאתם עובדים ביחד ומרגישים תרעומת או נעשים כועסים, קשה לכם באותו רגע לחשוב על עצמכם או להסתכל פנימה ולהבין מה היה המצב שלכם או איזה לב אנושי גרם לאירוע הזה." (הרצאת הפא בוועידת הפא הבין-לאומית ב-2009 בוושינגטון הבירה)

החלטתי לעשות צעד אחורה. מטפחת א' המשיכה לדבר אתי כאילו שום דבר לא קרה (כי מבחינתה באמת כנראה לא היה שום דבר) ואני הגבתי כלפיה בצורה רגילה. לאחר שהיא ירדה מהרכב, התחלתי תהליך של הסתכלות פנימה. שאלתי את עצמי "למה נתקלתי בסיטואציה זו, ומה אני אמורה ללמוד ממנה?" התשובה לא איחרה להגיע. הבנתי שהמורה מראה לי איך אני נראית כאשר אני עושה דברים עם התלהבות. למעשה, כאשר נסענו ברכב, ביני לבין מטפחת א' היה מרחק של מספר סנטימטרים אך באותו זמן היה נדמה כאילו יש בינינו חומה בעובי של מספר מטרים. החומה הזאת נוצרה על ידי ההתלהבות הצ'ינג של שתינו.

הבנתי כשאני מתנהגת מתוך התלהבות, אני בונה סביבי כל פעם חומות כאלה. חשבתי שהתלהבות בעבודתי ב-NTD היא חלק מהמקצוע ושזה אפילו מסייע לי להשקיע בעבודה עוד יותר. אבל עכשיו אני מבינה שכאשר יש בי התלהבות אני לא יכולה להיות קשובה לאנשים מסביבי. לא פעם שמעתי טענות מבני משפחתי שהעבודה שלי בפרויקטים של דאפא קודמת לכול. היום אני מבינה שלא הפריע להם עצם העובדה, אלא פשוט בגלל ההתלהבות שלי הם לא קיבלו ממני את תשומת הלב לה הם ציפו. כאשר אני עושה משהו עם התלהבות, למעשה באותו רגע אני מתרחקת מתכונת היקום. האם במצב כזה אני יכולה לעשות היטב את עבודתי לצורך הצלת יצורים חיים?

כאשר התגבשה בי הבנה הזאת וכבר לא היה שום כעס כלפי מטפחת א', אז החלטתי לשתף אותה בהתנסות הזאת. לאחר שסיפרתי לה, היא אמרה שזה חשוב מאוד ושגם היא תתחיל יותר לשים לב לדברים האלה. יתר על כן, היא עודדה אותי לכתוב את התנסות הזאת כדי לשתף את כל המטפחים.

תודה למאסטר הנכבד. תודה לכם.

---