פאלון דאפא מדריכה אותי להיות חסרת אנוכיות וסובלנית

(Minghui.org)

המאמר נבחר מתוך המאמרים שהוגשו לציון יום פאלון דאפא העולמי

בעבר אנשים היו אומרים, "קל יותר לשנות שושלת מאשר לשנות את אופיו של אדם". עם זאת, באמצעות תרגול בפאלון דאפא, סילקתי את האופי הסוער והאנוכי שלי.

להיות נקייה היה זה אצלי דבר טבעי. הבגדים שלי היו צריכים להיות נקיים ומסודרים, ללא כתמים או קמטים. מקלות האכילה שבהם השתמשתי סומנו על מנת שאחרים לא ישתמשו בהם. לא הייתי אוכלת מאותה צלחת עם אף אחד אחר, ולא הייתי הולכת למסעדות מתוך חשש שהן עלולות להיות מלוכלכות. יש אנשים שאולי יחשבו שהייתי נקייה במידה מוגזמת ובני המשפחה שלי אמרו שאני "יוצאת דופן", אבל לא הייתי שותפה לדעתם.

אחרי שלמדתי את הדאפא, נהגתי לפי הדרכת המורה. ההתנהגות שלי שהייתה שונה במידה ניכרת מזאת של אנשים רגילים הייתה עשויה לגרום להם לחשוב שאני מוזרה. אי הנכונות שלי לאכול יחד עם אחרים עלול לפגוע ברגשותיהם וזו צורה של אנוכיות. רציתי להיות מתרגלת ואני יודעת שעל מתרגל להיות חסר אנוכיות! לכן החלטתי להתחלק באוכל עם המשפחה שלי, והייתי פחות מודאגת מהניקיון. למעשה, נהניתי מזה. כמו כן, לא דאגתי לנושא הניקיון כאשר שטפתי את רגליי חמי, כשהיה חולה.

בעבר היה קשה להסתדר איתי. כאשר גיסתי רצתה שנצא יחד, ראשית הייתי חופפת את שערותיי והייתי מחכה עד שיתייבשו. לא הייתה בי שום התחשבות לאורך הזמן שהיא נאלצה להמתין עד שאסיים. בדרך כלל בעלי וגיסתי אולצו לחכות זמן די רב. אם הם ניסו לזרז אותי, הייתי מסרבת לצאת. לאחר שהתחלתי לטפח בדאפא, למדתי שעליי להתחשב ברגשותיהם של האחרים. עכשיו כשאנחנו עומדים לצאת, אני מתכוננת תמיד מוקדם, כדי לוודא שאני זאת שמחכה להם.

לפני כמה שנים משפחתי גרה בדירה שכורה. לבנו של בעל הבית היה ויכוח עם הבן שלי, הוא לקח סכין מטבח וגרם לחתך עמוק בכתפו של בני. דם רב זב. הוא כל כך נבהל מהדבר הנורא שעשה, וברח מהבית.

הרגשתי ממש עצובה וכואבת בראותי את הכאב שבני סובל. היה קשה שלא לבכות. בעבר לא הייתי מסוגלת לסלוח לו, אבל כמטפחת דאגתי לגבי מקום הימצאו של הילד, ולדאגה והעצבות שהוריו חשים. לא התלוננתי על האירוע ושילמתי לבית החולים את הוצאות הטיפול בבני על חשבוני. בעל הבית רצה לשלם את ההוצאות הרפואיות ואמר לי, "אנחנו יודעים שאת מתרגלת. כל אדם אחר היה רוצה פיצוי הרבה יותר גדול מאשר רק התשלום לבית החולים".

לאחר התקרית, המשכנו להתגורר בדירה שלנו ושמרנו על קשרי ידידות עם בעל הבית שלנו שאמר, "חשבתי שתכעסו עלינו ותעברו דירה". נשארנו בדירה הזאת במשך שש שנים. כשעברנו דירה, בעל הבית שלנו ואשתו התעצבו לראות שאנחנו עוזבים. כשהרדיפה החלה, השוטרים הלכו לראות את אשתו של בעל הבית שלי לשעבר כדי לשאול על מקום המצאנו. היא לא סיפרה להם. לאחר מכן סיפרה לאחרים, "מתרגלי פאלון דאפא הם אנשים טובים. אנחנו לא צריכים לתת למשטרה לעצור אותם".

לאחר יותר מעשר שנות טיפוח בשיטה, השתניתי מאדם אנוכי לאדם חסר-אנוכיות וסובלני. אם כל אדם היה עובר את השינוי שחל לי, החברה הסינית הייתה נעשית מאד יציבה.