מספר הבנות על נתיב הטיפוח

"שיתוף התנסות מתוך ועידת פאלון דאפא השביעית לשיתוף התנסויות בישראל"

ברכות מורה נכבד!

ברכות מתרגלים עמיתים!

אני חש זכות גדולה להשתתף בוועידה היום. אני מודה למאסטר שפתח את השער לשמים בחמלה חסרת-גבולות כדי להציל יצורים חיים, ושהעניק לי את ההזדמנות היקרה הזו להשיג את הפא.

לרוע המזל החמצתי את הוועידה בשנה שעברה. באותו זמן הייתי במעמד של עובד זר השוהה בישראל באופן לא חוקי, ועדיין לא היה לי המסמך המאשר שאני פליט של האו"ם. נעצרתי ונכלאתי בבית הכלא ברמלה, והפכתי ל"אורח במעמד מיוחד" השוהה בישראל ללא תאריך ברור לשחרור.

במהלך שהייתי בכלא לא שכחתי את הפא שהמורה נתן לי. מלבד העבודות שהיה עלי לעשות שם, ביליתי את שאר זמני כשאני קורא את הפא. כשפתחתי את הספר "ג'ואן פאלון" וקראתי את "לון-יו", נרעדתי עמוקות. בעבר חשבתי ש"פוא פא" הוא מין מונח של אמונה טפלה – איזו הבנה שטחית! כתבי המורה העמוקים והתמציתיים נגעו ללבי וגרמו לי לטפח ביתר נחישות.

בסביבה המיוחדת ההיא, ובלי מוזיקה, תרגלתי את חמשת התרגילים מזיכרוני. כשהייתי מגיע לתרגיל המדיטציה בישיבה החלו הקשיים. בעבר יכולתי לשבת רק בתנוחה של חצי לוטוס, אך דרשתי מעצמי יותר. למה מתרגלים אחרים מסוגלים לשבת בלוטוס מלא ואני לא? יש אמרה בסינית: "שום דבר בעולם איננו קשה אם יש לך את הלב לעשותו". הייתי נחוש בדעתי – עלי לשבת בלוטוס מלא.

בתחילה באמת לא יכולתי. אז ביקשתי מאחרים לעזור לי להרים את הרגל. אחרי פחות מעשר דקות הכאב כבר היה בלתי נסבל, אך עדיין ישבתי. מה שעלה בדמיוני הוא מה שמאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון" הרצאה תשיעית:

"כשקשה לסבול, אתה יכול לסבול את זה. כשזה בלתי אפשרי לעשייה, אתה יכול לעשות את זה."

כך המשכתי. בהדרגה הצלחתי לשבת בתנוחת לוטוס מלא במשך 30 דקות. אחר כך כל ערב הגדלתי את הזמן במדיטציה, כל פעם הוספתי דקה אחת, עד שהגעתי ל-45 דקות. חשוב לציין שבכל פעם שתרגלתי הגוף שלי ייצר חום. היה חורף וכל האנשים היו לבושים במעיל, ואילו אני עברתי את החורף לבוש חולצת טי בלבד. פעם סוהר אחד אמר לי: "סיני, חזק!".

עקב לימוד הפא והתרגול, לא רק שמצבי הפיזי השתפר פלאים, גם השין-שינג שלי התקדם בהדרגה. בסביבה שכזו תמיד קיים חוסר בציוד בסיסי של היום יום. כמה אנשים ניצלו את הזמן שאני מתרגל כדי לגנוב את חפציי האישיים שוב ושוב. מספר פעמים כמעט התרגזתי, אבל נשאתי זאת, כי אני מטפח של "אמת-חמלה-סובלנות". אילו רבתי עם אחרים על זוטות כאלו, זה היה אומר שאני באותה רמה כמותם. רציתי שהם יחושו את ההבדל בין מטפח, תלמיד של דאפא, לבין בן אדם רגיל.

באופן זה האנשים סביבי החלו להכיר בהדרגה את הפאלון גונג. כמה מהם אף תיקנו את המושגים המוטעים שלהם לגבי הפאלון גונג. מאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון", הרצאה שמינית:

"כולכם יודעים שאסכולת הטיפוח שלנו לא נמנעת ממגע עם חברת האנשים הרגילים בטיפוח ולא מתעלמת או בורחת מקונפליקטים. בסביבה המורכבת הזו של אנשים רגילים, אתה מודע בראש צלול ומפסיד ביודעין במובן של אינטרסים. כשהרווחים שלך ייגנבו על-ידי אחרים, אתה לא תתחרה ותילחם עבורם כמו אחרים. כשכל מיני דברים מפריעים לשין-שינג שלך אתה תפסיד. בסביבה הקשה הזאת תאמן את הרצון שלך ותשפר את השין-שינג שלך. בתוך ההשפעה של כל מיני מחשבות רעות של אנשים רגילים תוכל לצאת מעבר לכל זה."

כשאני חושב על העיקרון הזה של הפא, אני מבין – האם הם לא באו כדי לתת לי דה? האם הדה הזה הוא לא מה שאנחנו, המתרגלים, צריכים? למה שלא אשמח בזה? עלי להודות להם!

באותה תקופה היו לי גם מבחנים של רגשות משפחתיים שנבעו ממשפחתי שבסין. משפחתי רצתה כל הזמן שאחזור הביתה, לסין. אבל לא נקבע לי יום שחרור מהכלא (כלומר גירוש מישראל – המת'). חשתי לחץ רב ולעתים רציתי להיכנע (ולבקש לנסוע חזרה). לילה אחד היה לי חלום מוזר שבו חזרתי לעיר מגורי. פתאום הגיע שיטפון גדול וכל קרוביי נעלמו. טיפסתי למקום גבוה. כשכמעט טבעתי בשיטפון ראיתי פתאום מתרגלת עמיתה מרחפת לכיווני. אחזתי בבגדיה וריחפתי אתה הרחק משם.

כשהתעוררתי חשבתי על זה הרבה, אבל לא יכולתי להבין את החלום. אז סיפרתי על כך למתרגל עמית. הוא אמר שזה רמז מהמאסטר שזה הזמן בשבילי לוותר על הרגשות, הרי אנחנו חיים בעולם האנושי כמה עשרות שנים, זה כמו לשהות זמן קצר בבית מלון. כל דבר בעולם הזה הוא אשליה, אז למה להיות קשור לזה כל כך?

המורה אמר ב"יסודות להתקדמות במרץ", "טיפוח אמיתי":

"תלמידי המטפחים האמיתיים, מה שאני לימדתי אתכם הוא הפא לטיפוח הבודהא והטאו. אבל אתם באים אלי בטענות בגלל שהפסדתם במובן האינטרסים האישיים שלכם בקרב אנשים רגילים, במקום להיות מוטרדים מזה שאתם לא מסוגלים להניח את ההחזקות של האנשים הרגילים. האם זה טיפוח-תרגול? השאלה האם אתה מסוגל להניח את הלב של האדם הרגיל היא המעבר הפטאלי בדרך להיות אדם שבאמת מעבר לרגיל. על כל תלמיד של טיפוח אמיתי לעבור אותו, כי זהו הקו המבדיל בין המטפח לבין האדם הרגיל".

המטפח העמית אמר שעלי לעשות החלטה מודעת בין להיות מתרגל אמיתי לבין להיות אדם רגיל. דבריו גרמו לי למחשבות עמוקות. תחת הלחץ העצום של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) והרדיפה האכזרית שלה נגד הפאלון גונג, לחזור לסין פירושו לזנוח את הטיפוח. איך אוכל להפסיד את הזדמנות היקרה הזו לטיפוח שלא מגיעה באלפי שנים? בסוף בחרתי בבחירה החכמה ביותר – בחרתי בדאפא. כך שהשקטתי את לבי, והמשכתי ללמוד את הפא ולתרגל. בטחתי במורה שיארגן בשבילי. אני משתמש בהזדמנות זו להודות לכל המתרגלים שעודדו אותי, ומודה למורה שעזר לי לצאת מהסביבה ההיא של הכלא ולחזור ללימוד הפא הקבוצתי עם מתרגלים אחרים.

הימים שביליתי בכלא היו יקרים לי. קראתי את כל כתבי המורה והמאמרים. המורה הסביר את החוק הגבוה ביותר ביקום כשהוא משתמש בשפה הפשוטה ביותר. שוכנעתי לגמרי: "אמת-חמלה-סובלנות" נכנסו עמוק לתוך לבי.

לאחר שחרורי השתתפתי במספר פעילויות דאפא וניסיתי כמיטב יכולתי לעשות את שלושת הדברים שהמורה אומר לנו לעשות. ב-20 ביולי עמדתי מול השגרירות הסינית בפעם הראשונה כדי למחות על הרדיפה של משטר המק"ס נגד הפאלון גונג, והרגשתי את האצילות שבהיותי מתרגל אמיתי.  למחרת לקחתי חלק במצגת פומבית של שיטות העינויים שהמק"ס משתמשת בהן. למרות ששיחקתי את השוטר הרע וניסיתי להיראות אכזרי, כששמעתי את המתרגלת ששיחקה את תפקיד הקורבן של קצירת האיברים צועקת "פאלון דאפא האו, ג'ן-שן-רן האו!" עיניי מלאו דמעות. טוב שהיו לי משקפי שמש, כך שיכולתי לשמור על החזות ה"אכזרית" שלי עד סוף המצגת. הרגשתי זכות גדולה להשתתף בהזדמנות הזו להבהיר את העובדות ולאמת את הפא.

אני יודע שהטיפוח הוא עניין רציני ושדרך הטיפוח היא קשה ביותר. זה קשה למישהו שאין לו כוח רצון להגיע עד הסוף. אבל כשהגלים יסחפו את החול, מה שיישאר הוא הזהב האמיתי. כמתרגל חדש עלי ללמוד "לחפש פנימה", ולסלק החזקות בהתמדה כשאני נטמע בדאפא, וכך להתקדם בחריצות עד שאגיע לשלמות המלאה.

לסיום אחלוק אתכם את המאמר "מדוע לא ניתן לראות", מתוך "יסודות להתקדמות במרץ 1":

"להאמין למה שרואים ולא להאמין למה שלא רואים – זו דעה של אדם נחות. בני אדם נמצאים בתוך אשליה, יוצרים קארמה רבה, וזה מבלבל את הטבע המקורי שלהם. איך אפשר לראות? התעוררות באה קודם והראייה אחר-כך. בעקבות טיפוח הלב וסילוק הקארמה, ברגע שהטבע המקורי מתגלה אפשר יהיה לראות. אבל אדם עליון הוא שלם גם אם הוא רואה וגם אם הוא לא רואה, והוא מגיע לשלמות בהסתמך על ההתעוררות. בין כל האנשים חלק רואים וחלק לא. זה נקבע על-ידי הרמה והאיכות המולדת של כל אחד. רוב המטפחים שלא רואים, זה בגלל שהם רודפים אחרי הראייה. זוהי החזקה, לכן אי אפשר יהיה לראות אם היא לא תסולק. אצל הרוב זה בגלל החסימה מהקארמה, או שהסביבה לא מתאימה, או בגלל דרך הטיפוח – יש הרבה סיבות, וזה שונה אצל כל אחד ואחד. אלה שרואים, למרות שהם רואים, הם לא רואים בבירור. רק אם זה לא ברור אפשר יהיה להתעורר לטאו. אם זה כאילו האדם נמצא שם ואין שום דבר שאינו ברור, אז אדם זה הגיע להארה ולא יוכל עוד לטפח, כי אלמנט ההתעוררות כבר לא קיים."

בשל תכונת ההארה המוגבלת שלי, אנא ציינו בפני בחמלה כל דבר שאינו הולם.