העינויים שעברתי מידי "צוות הביטחון הלאומי" במשרד הביטחון הציבורי במודאן-ג'יאנג

(Minghui.org)

בנובמבר 2008, כשבאתי לבית משפט לתמוך בארבעה מתרגלים שנערך להם משפט לא חוקי, נעצרתי נחקרתי ועוניתי על-ידי צוות הביטחון הלאומי במשרד הביטחון הציבורי במודאן-ג'יאנג.

ב-28 בנובמבר הלכתי לשימוע בבית הדין, כדי לתמוך בארבעה מתרגלים שנעצרו באופן בלתי חוקי. הייתי בספק אם השימוע יהיה הגון עבורם. על-פי החוקה הסינית משפטים הם פומביים וכל אחד יכול להיות נוכח. אולם זמן קצר אחרי שהגענו, כעשרה מתרגלים ואני בתוכם נזרקנו החוצה מאולם בית הדין. השוטרים החרימו מאיתנו תמונות וקלטות וידיאו ועצרו את כל מתרגלי הפאלון גונג בקרבת בית הדין.

לפני השימוע השוטר המוסווה פנג פו-מינג שהיה בבגדים אזרחיים הצליח להטעות את המתרגלים שהגיעו לבית הדין. הוא אמר להם שהוא כתב עיתונות וצילם אותם. השוטר יאנג דאן-פיי, אף הוא בבגדים אזרחיים, התערבב בקרב המתרגלים ואסף מהם מידע. לאחר מכן השוטרים האלה קראו לשתי מכוניות משטרה לפיזור הפגנות והחלו לעצור את המתרגלים. קרוב ל-50 מתרגלים נעצרו באותו יום, חלקם נשלחו, מאוחר יותר בלילה למרכזי מעצר.

בדצמבר 2008 הועברתי ממרכז מעצרים לחדר החקירה בתחנת משטרה. "ספסל נמר" עמד באמצע החדר ומכשירי עינויים נוספים נראו בצדו השמאלי של החדר. הייתי מבוהלת מאוד.  הקירות היו מכוסים בחומר ריפוד ובדים, ללא חלונות, כך שחדר העינויים היה סגור לחלוטין. בפינה הימנית העליונה של הקיר היה תלוי מוניטור ומתחתיו שולחן החקירה. השוטר פנג פו-מינג שאל את השאלות והשוטר מא רשם את התשובות.

השוטר פנג אמר לי: "פשוט הודי שאתם ארגנתם את האסיפה הזאת. אם תאמרי כך, נציין שאת היית אחראית לכך, אבל לא נחקור הלאה ולא נעצור מתרגלים אחרים. לאחר מכן נשלח אותך הביתה". ידעתי שהוא משקר ומנסה להפליל אותנו כדי שיוכל לשלוח אותנו לכלא. אמרתי לו: "אני לא אדבר בשמם של אחרים ולא אקח על עצמי אחריות על שום דבר שאתה טוען שעשיתי". הוא איים עלי בעינויים ומאחר שסירבתי להסכים לשקריו השוטרים החלו לענות אותי. הם משכו את זרועותיי לאחור ובאמצעות חבלים קשרו אותן בצורה הדוקה כשהם מעליבים אותי. הסבל היה פיזי ונפשי כאחד. כשלא אמרתי דבר, השוטר מא הוסיף חבל נוסף כדי להגביר את הלחץ. הוא עיקם את ידי מאחורי גבי כשהוא גורם לי כאב בלתי נסבל. כשראו שהייתי על סף עילפון מרוב כאב, הם שחררו את החבל ומשכו בכוח את זרועותיי לאחור. הכאב בזרועות היה חזק ביותר.

 שחזור עינויים: קשורה בחבלים

אחרי הפסקה קצרה הם שוב עינו אותי, כשהם משתמשים באותם חבלים. הם חזרו על העינוי הזה שלוש פעמים, בכל פעם לזמן רב יותר. בשעה 22:00 הם הפסיקו. מבלי שאמרו דבר, שלחו אותי שעה לאחר מכן למרכז המעצרים של הרכבת. אחרי שעזבו החלפתי את בגדיי והבחנתי שזרועותיי מכוסות בחבלות שחורות. לא יכולתי להזיז אותן כהלכה.

לאחר 20 יום נשלחתי חזרה למרכז המעצרים מס' 1. אחרי שבועיים שם, ב-13 בינואר 2009 החזירו אותי  שוב לחדר העינויים. גם השוטר פנג היה שם. הוא ניסה בכל הדרכים לשכנע אותי שאגלה מי הודיע למתרגלי פאלון גונג לבוא לבית הדין באותו היום, עם מי יצרתי קשר באותו יום, והיכן המקומות בהם מכינים חומרי הבהרת אמת. הוא ניסה גם לקחת את המחשב הנישא שלי, אבל סירבתי לתת לו אותו.

פנג חזר שוב אחר-הצהריים. כדי לשדל אותי לשתף עמו פעולה. הוא אמר: "את יכולה פשוט לומר לי מי שלח לך את ההודעה לבוא לבית הדין". עניתי לו "אני לא אומר לך ואני לא אגרום נזק לאחרים. אני פשוט הלכתי לבית הדין להקשיב לשימוע ציבורי, שזוהי זכותי החוקית, ואין לך כל זכות לחקור אותי בעניין הזה". פנג אמר: "כולם יכולים לבוא לבית הדין חוץ ממתרגלי פאלון גונג. אסור להם להיכנס לפגישות בית הדין".

לאחר מכן ביקש מאחד השוטרים להביא מכשיר עינויים אחד. כשהבנתי שהוא מתכנן לענות אותי שוב. לקחתי סיכון וברחתי החוצה מבעד לדלת שנותרה פתוחה בטעות. פנג רץ אחרי וגרר אותי בשערותיי חזרה לחדר כשהוא מטיח את ראשי כנגד הקיר. התעלפתי ונפלתי לרצפה. כשהתעוררתי דיממתי מחתך בשפה.

שחזור עינויים: הטחת הראש כנגד הקיר

השוטר פנג יישר סיכת ביטחון בעזרת צבת וקשר את הקצה לחוט. הוא דחף אותי למטה על כסא הברזל. כששוטר נוסף מחזיק בראשי הוא השחיל את קצה הסיכה לתוך נחיר אפי ומשך בחוט. דמעות החלו לרדת מעיני מרוב הכאב הנורא. המקום הפגוע נרפא רק לאחר זמן רב אבל ראייתי נפגעה.

שחזור עינויים: כסא הברזל

כשלא הצליחו להשיג ממני את המידע שביקשו, הם השתמשו בשיטת עינויים אחרת. הם כבלו את ידיי, משכו אותן לאחור וכפתו אותן לכיסא הברזל. הם קשרו את רגליי מלפנים בחבל ומשכו ברגלי בכוח, כך שכל גופי היה תלוי כחוט השערה מעל הרצפה. כל המשקל שלי נפל על הידיים והשוטר הוסיף את משקלו כשהוא דוחף למטה את רגליי התלויות באוויר. סבלתי כאב נורא. את אחת הרגלים שחררו והיא נגעה ברצפה, אבל לא יכולתי לעמוד עליה. להחזיק את הגוף בתנוחה כזאת היה ממש קשה. כל גופי התכסה בזיעה. פנג הסתכל על השעון והחליף את התנוחה ברגליי לאחר שעה בערך. השוטר השני תחב מקל בקצה רגליי. כשלא זכו ממני לתגובה הם שחררו אותי.

עברתי עינויים משעה 14:00 ועד השעה 21:00 ולאחר מכן נשלחתי חזרה למרכז המעצרים. רגליי היו ללא תחושה ונפלתי על הרצפה כשהגעתי לשם. הסוהר בתורנות ביקש מאסירים פליליים לשאת אותי למרפאה ורופא בשם וון רשם את כל הפרטים.

הייתי פצועה בצורה רצינית ובכלל זה אבריי הפנימיים. סבלתי מקוצר נשימה וגבי היה חסר תחושה. לא יכולתי להרים את זרועי הימנית. אפי שתת דם, השפה התחתונה הייתה נפוחה ודם ירד עדיין מפי. לא יכולתי לשכב על לוח הקרש. שני מתרגלים שהיו כלואים אתי טיפלו בי.

אחרי עשרה ימים, כשיכולתי כבר לשבת שלחו אותי למחנה עבודה למשך שנתיים. אתי נשלחו ארבעה מתרגלים ומתרגלת אחת. השוטר פנג עינה גם אותם באותן שיטות עינויים.

פנג עינה גם את שתי האחיות וואג אי-לינג, וואנג אי-פינג שגרו במי-שאן, כשהוא משתמש באותן שיטות. נוסף לכך הוא סחט מהן 10.000 יואן במזומן לפני שאיפשר למשטרה המקומית לקחת אותן חזרה.

---