היכן נמצא בימינו "חיל השריון השחור"?

(Minghui.org)

לפני אלף וארבע-מאות שנים, היות והקיסר יאנג משושלת סווי (יאנג גואנג) היה אכזרי ובלתי מוסרי, כל האומה הסינית הייתה במהומה, ורבים קמו והתמרדו. לי שי-מין, שמאוחר יותר הפך להיות הקיסר טאי-זונג של שושלת טאנג כשהיה רק בן שמונה עשרה, פתח במערכה צבאית כדי להשתלט על סין. הוא הביס את ליו וו-ג'ואו, את וואנג שי-צ'ונג, ואת דואו ג'יאן-דה ועוד מצביאים אחרים. בהמשך הקיסר טאי-זונג איחד את כל האומה הסינית. וכך יצר את העידן המשגשג של שושלת טאנג הגדולה. הקרב הקריטי ביותר במאמציו של לי שי-מין לאחד את סין היה הקרב של העיר לואו-יאנג, שהייתה ממוקמת במרכז סין. באותה התקופה, לואו-יאנג הייתה עיר הבירה המזרחית של שושלת סווי והייתה מוגנת בצורה האיתנה והחזקה ביותר. היא נכבשה על-ידי וואנג שי-צ'ונג. לי הוביל את חילותיו מהעיר שי-אן כדי לתקוף את העיר לואו-יאנג. המלחמה נמשכה זמן רב. בתקופה זו הקים לי את "חיל השריון השחור" רב העוצמה, שרק מראהו גרם לאויביו לרעוד מפחד.

לפי זי-ג'י-טונג-ג'יאן [בתרגום מילולי, "מראה מקיפה לסיוע בממשל", ספר סיני מפורסם שנכתב על-ידי ההיסטוריון המפורסם סימא גואנג (1019-1036) שסוקר 16 שושלות ומקיף 1363 שנים], "לי שי-מין מלך צ'ין, בחר למעלה מאלף פרשים, שכולם לבשו שריון שחור ומדים שחורים. הוא חילק את החיילים לאוגדות ימניות ושמאליות, ואפשר לצ'ין שוּ-באו, צ'נג ג'י-ג'יה, יו-צ'י ג'ינג-דה, וג'אי ג'אנג-סון [גנרלים מפורסמים של שושלת טאנג] להוביל את האוגדות. בכל קרב, לבש לי שריון שחור והוביל את החיל ככוח החזית התוקף את האויב. כשהכוח תחת פיקודו תקף אף כוח של האויב לא יכול היה לעוצרו.  ולכן האויבים פחדו מאוד ממנו".

"חיל השריון השחור" הביס פעם אויב שהיו לו פי עשרה יותר חיילים. הוא הרג ושבה יותר מששת אלפים מכוחות האויב. בקרב הו-לאו, לי שוב הוביל את "חיל השריון השחור" בחזית הקדמית. הוא הורה לשלושת אלפי הפרשים לתקוף את האויב ישירות. החיל הביס את כוחותיו של דואו ג'יאן-דה שמנו מעל מאה אלף חיילים ושבה יותר מחמישים אלף. וואנג שי-צ'ונג נדחף לייאוש ואחר כך נכנע. בזכות הניצחון הזה, לי שי-מין מונה כ"גנרל העליון של ארמון טיאן-צה" על-ידי הקיסר גאו-זוּ של שושלת טאנג, תפקיד שדרגתו הייתה מעל כולם. (הקיסר גאו-זוּ היה לי יואן, אביו של לי שי-מין והקיסר הראשון של טאנג).

עברו כבר תשע-עשרה שנים מאז שמאסטר לי החל את תיקון הפא בעולם האנושי. מול הרוע המשתולל, הישויות החיות האבודות, והמניפולציות של הכוחות הישנים, היכן נמצא "חיל השריון השחור"? עוצמת הלחימה המפחידה של "חיל השריון השחור" היא לא מיתוס; הוא היה גוף אמיתי בהיסטוריה. אני תוהה מאיפה בא כוח הלחימה היוצא מן הכלל של "חיל השריון השחור", ואילו לקחים אנחנו תלמידי הדאפא, המסייעים למאסטר בתיקון הפא היום, יכולים ללמוד ממנו?

ראשית, כל חייל ב"חיל השריון השחור" היה טוב מאוד בקרב, משום שכל אחד מהם נבחר מתוך מועמדים רבים.

שנית, בשלמותו ל"חיל השריון השחור" הייתה עוצמת לחימה חזקה ביותר. בספר ה"אי-צ'ינג" מוזכר, "כל עוד שני אנשים יכולים לעשות דברים באותו הלך מחשבה, המאמץ המרוכז הוא רב עוצמה כמו חרב חדה שיכולה לחצות מתכת". מחקרים מדעיים מודרניים מראים שכשני אנשים עובדים יחד בצורה קרובה בלי חיכוכים, העוצמה המשותפת היא לא רק חיבור העוצמה של כל אחד מהם; היא חזקה פי כמה מזה. כוח הלחימה של אלף חיילים, שכמכלול חלקו את אותה המטרה, ועשו מאמץ מרוכז, יהיה גדול בהרבה מזה של אויב שיש לו פי עשרה חיילים, אך אינם פועלים בצורה מלוכדת כיחידה.

שלישית, "חיל השריון השחור" פעל תחת הפיקוד של מפקדים מצטיינים, וכולם היו גנרלים מפורסמים, ומפקדו העליון היה לי שימין עצמו, שהיה אסטרטג צבאי מוכשר ביותר.

רביעית, ל"חיל השריון השחור" הייתה תשוקה עזה לניצחון וכמו כן מוראל גבוה. לחיילים הייתה אמונה שאי אפשר לגבור עליהם, לא משנה כמה חזק היה נראה האויב. סוג זה של אמונה אפשר לחיל להפגין עוצמה יוצאת דופן בשדה הקרב וליצור מומנטום אדיר שהיה יכול להביס כל דבר שחסם את דרכו.

אנחנו תלמידי הדאפא אנחנו גוף אחד. גודל הכוח שהגוף האחד הזה יכול להפגין וגודל התפקיד שהגוף האחד הזה יכול למלא בזמן תיקון הפא קשור מאוד לארבעת הגורמים המתוארים למעלה. הראשון הוא הטיפוח העצמי של תלמידי הדאפא. השני הוא שיתוף הפעולה בין תלמידי הדאפא. השלישי הוא תפקיד המתאמים של הדאפא. הרביעי הוא כוח הרצון והביטחון העצמי של מתרגלי הדאפא.

מי שיכול להיות תלמיד דאפא בתקופת תיקון הפא אינו עניין פשוט. כל דבר שהתרחש היום תוכנן בקפדנות לפני זמן רב מאוד בקוסמוס. התכנון הפרטני הזה לא היה מוגבל רק לחיים הנוכחיים שלנו בחברה האנושית. יתר על כן, הוא לא היה מוגבל לחיים השונים שלנו בעולם האנושי. מאותו הרגע שבו אנחנו, בעת שעדיין היינו בשמים, נבחרנו כבתחילה לישויות שיהפכו לתלמידי הדאפא של תקופת תיקון הפא של ימינו, כל דבר בחיים שלנו תוכנן מחדש. מאז אותו הזמן, קיום חיינו לא היה בשביל עצמנו, אלא למען תיקון הפא.

במשך ההיסטוריה הארוכה מאוד של הקוסמוס, חושלנו בהתאם לדרישות של תיקון הפא. הוענקו לנו, בהתאם לדרישות מתלמידי הדאפא של תקופת תיקון הפא, את כל היכולות שאנחנו נצטרך היום. אנחנו, תלמידי הפא, היינו לא רק הגיבורים והאנשים בעלי ההשפעה בהיסטוריה. בנוסף, בזמן שהלכנו בעקבות המאסטר, ירדנו בהדרגה מהרמות הגבוהות לרמות הנמוכות בקוסמוס, תוכנן עבורנו גם למלא תפקידים אדירים ולהשאיר מאחורינו הישגים מפוארים שלא ידהו באותן הרמות, דבר שאפשר לנו לצבור מוסריות עצומה. במשך התהליך הזה, החיים שלנו מולאו מחדש בדברים הכי טובים. במשך הזמן הזה, גם ביססנו קשרים גורליים עם החיים ברמות השונות האלו. כל אלו הם למען תיקון הפא של ימינו, ולמען שנוכל לפעול היטב כתלמידי דאפא של תקופת תיקון הפא.

למה אנו הישויות בנות המזל ביותר בקוסמוס? זה לא רק משום שאנחנו יכולים לקבל בחיים האלו את הפא. זה גם משום שמה שקיבלנו הוא הטוב ביותר בכל תהליך ההתפתחות של הקוסמוס, והוא נמשך שלב אחרי שלב, מעידן רחוק ביותר ועד לירידה שלנו מהשמים לכדור הארץ.

לא רק שלושת העולמות נוצרו למען תיקון הפא, מאז עידן רחוק מאד הקוסמוס תוכנן למען תיקון הפא הנוכחי. בהיסטוריה של הקוסמוס, מה שהתרחש בממדים השונים לא היה מקרי. דברים רבים התרחשו כדי לאפשר לנו להיות לתלמידי דאפא של תקופת תיקון הפא. אם המאסטר לא היה בוחר בנו, אם לא היה מתוכנן עבורנו שנסייע למאסטר בתיקון הפא של היום, אז לא היינו יכולים להיות כה ברי מזל בהיסטוריה, ולא היינו משיגים כל כך הרבה.

כיום אנחנו מסוגלים להיות תלמידי דאפא, כולנו בעלי יכולת גבוהה, או לפחות יש לנו פוטנציאל אדיר. אחרת לא היינו מסוגלים בכלל להפוך לתלמידי דאפא. השוני בין יכולת לבין פוטנציאל חייב להיות מודגש; במקרה הראשון, האדם כבר הפגין את העוצמה שלו/שלה, בעוד שבשני הוא/היא עדיין לא הפגינו את היכולת שלו/ה, והוא/היא עדיין צריכים לגרום ליכולת שלו/שלה להופיע.

כל תלמיד דאפא מקווה שלו או לה תהיה יכולת מאוד חזקה והוא יוכל למלא תפקיד גדול בתהליך של סיוע למאסטר בתיקון הפא. אבל, חלק ממתרגלי הדאפא מרגישים שאין להם מספיק יכולת, לפיכך אין להם מספיק ביטחון בזמן שהם עושים דברים, והם אפילו מטילים ספק בכך שהם יכולים לעשות דברים היטב. למתרגלים רבים הייתה מחשבה כזו, שהיא למעשה, היות שלא הייתה להם הבנה מספקת לגבי עצמם, משום שלא הייתה להם הבנה מספקת בקשר למשמעות המיוחדת של תלמידי דאפא של תקופת תיקון הפא, ומשום שלא השיגו הבנה מספקת על הדאפא.

כמה בודהות, טאואים או אלוהויות אחרות קיימים בקוסמוס? הם פשוט לאינספור. אפילו בעולם נמוך, ישנם טאטאגטות כמספר גרגרי החול בנהר הגאנגס. היום אנחנו יכולים להיכנס לדאפא ולהפוך לתלמידי דאפא של תקופת תיקון הפא - איך אנחנו עדיין יכולים להטיל ספק ביכולות שלנו? לא משנה אם היכולות העל-טבעיות שלנו התבטאו בחברה הרגילה או לא, לפחות יש לנו פוטנציאל עצום. בזמן שאנחנו מטפחים את עצמנו בדאפא ומסייעים למאסטר לתקן את הפא, בזמן שאנחנו עולים לרמות גבוהות יותר באמצעות הטיפוח, הפוטנציאל העצום שלנו יתבטא. כל עוד אנחנו עושים היטב את שלושת הדברים שהמאסטר ביקש מאיתנו לעשות, נגלה שהיכולות שלנו ייעשו יותר ויותר חזקות במשך התהליך. זה בטוח כך. למעשה, זה משום שהיכולות הפוטנציאליות שלנו מתבטאות. יש לכך דוגמאות רבות, ויש אפילו ניסים באזורים שונים, שמדווחים לעיתים קרובות בקלירוויסדום.

אין שום דבר מוזר בזה, משום שכל אחד ואחד מתלמידי הדאפא היה מלך שמימי שירד לארץ לסייע למאסטר לתקן את הפא. כל מלך שמימי הוא בעל היכולת הגדולה ביותר בעולמו. אך משום שיש מלכים רבים שירדו לעולם האנושי מממדים גבוהים, נושא אחד צף ועלה; כלומר, כמה טוב יכולים המלכים האלו לשתף פעולה אחד עם השני והאם הם יעבדו בתיאום.

אם תלמידי הדאפא יוכלו לשתף פעולה היטב, לא נוגע רק לאם הם יוכלו לעשות את הדברים טוב יותר וביעילות רבה יותר בחברה האנושית. משום שכל תלמיד דאפא מייצג גוף קוסמי ענק ואת היצורים הרבים הנמצאים בו, יש גורם מאוד רב עוצמה מאחורי כל תלמיד. אז מאחורי כל מחשבה, מילה, ופעולה של תלמיד דאפא נמצא בהתאמה הגוף הקוסמי הענק והיצורים הרבים שבו. אז האין שיתוף הפעולה בין תלמידי הדאפא אותו הדבר כמו שיתוף פעולה בין הגופים הקוסמיים והיצורים הרבים שאנחנו מייצגים, או אותו הדבר כמו תהודה בין הגורמים בעלי העוצמה שנמצאים מאחורי תלמידי הדאפא?

הקוסמוס הוא גוף אחד. המצבים של תיקון הפא בקוסמוס ובעולם האנושי נמצאים בהתאמה אחד לשני. אנחנו, עם העיניים האנושיות, יכולים רק לראות את מה שהתבטא בממד פני השטח בחברה האנושית. אז למרות ששיתוף הפעולה בין תלמידי הדאפא נראה פשוט ורגיל, למעשה, הוא מאוד משמעותי ויוצא מן הכלל מבחינת הגורמים המעורבים שמאחורינו, התפקיד שהם מילאו, כמו גם ההשפעה שהייתה להם.

למרות שאנחנו נראים כמו בני אדם רגילים ועושים דברים רגילים בחברה האנושית, אנחנו למעשה תלמידי הדאפא, ואנחנו עוזרים למאסטר לתקן את הפא. ישנו גורם רב עוצמה מאחורי כל תלמיד דאפא. איך נוכל לאפשר לגורמים רבי העוצמה שכבר יש לנו ליצור כוח מלוכד, לייצר תהודה והשפעה מגדילה, ולמלא את התפקיד העצום שהם צריכים למלא במהלך תיקון הפא? זוהי שאלה שכל אחד ואחד מתלמידי הדאפא צריך לשאול את עצמו או את עצמה. זה מתייחס לזאת, האם הגוף האחד של תלמידי הדאפא יוכל למלא את התפקיד שהוא אמור למלא במהלך תיקון הפא והאם אנחנו נוכל לפעול בהרמוניה בקשר למה שהמאסטר רצה. האין זה דבר מכריע ביותר? איך מישהו יכול לחשב מה השיגו תלמידי הדאפא בתיקון הפא? איך אפשר לדמיין כיצד כל תלמיד דאפא ימוקם אחרי תיקון הפא? האם אפשר פשוט להתעלם מכל הדברים האלו?

מאסטר לימד אותנו את הפא (ב"ג'ואן פאלון"), על מספר ישויות מוארות מרמות מאוד גבוהות שישבו עם לבבות שהיו כמו מים שקטים; נראה היה שאין להם שם כלום. הגעתי להבנה שהמים השקטים שהמאסטר התייחס אליהם, הם מים מקוריים של ממד מסוים. הם מאוד מיקרוסקופיים וצפיפותם גבוהה. כשדבר כלשהו נזרק לתוכם, הוא אפילו לא יוצר אדווה או גל, וכל דבר שנזרק לתוכם נמס מיד. המאסטר אמר ש-

"מחשבה וחומר הם אותו הדבר!" ("הוראת הפא בועידת הפא בניו זילנד" ב-1999 [תרגום זמני])

יתר על כן, ככל שהרמה של המתרגל גבוהה יותר, כך זה יהיה יותר ברור מאליו. הגעתי להבין שהמים המקוריים הם ביטוי של השין-שינג של הישויות הגדולות המוארות האלו; הוא ביטוי של הטבע המוצק-כיהלום שלהן, והוא גם ביטוי של הגונג החזק ביותר שלהן.

המים המקוריים של רמה מסוימת של הקוסמוס מורכבים מחלקיקים אפילו קטנים יותר של ממד אפילו עמוק יותר. כל אחד ואחד מתלמידי הדאפא הוא חלקיק דאפא. אם כל תלמיד דאפא יוכל להשיג את המצב השין-שינג להיות מוצק-כיהלום, אף אחד לא יוכל להזיז את הגוף האחד של מתרגלי הדאפא. הגוף האחד יהיה כמו המים השקטים; לא משנה אילו דברים רעים נזרקים לתוכם, הם מיד יתפוררו, ולא יגרמו כלל לגלים בין מתרגלי הדאפא. אם נוכל להשיג את המצב הזה, להפרעה של הכוחות הישנים לא תהיה כל השפעה.

מצד שני, האין זה כך שהיצורים הרעים יכולים לעשות את מה שהם רוצים לעשות משום שהם משמשים ככלי בידי הכוחות הישנים? הכוחות הישנים חושבים שתלמידי הדאפא חייבים לעבור מבחנים שכאלה כדי לראות אם הם באמת מוצקים-כיהלום ואם הם יכולים להיות מודעים להחסרות שלהם ולסלק אותן. לכן הכוחות הישנים ממשיכים להשתמש ברוע ולעשות את מה שהם רצו לעשות. אם אנחנו תלמידי הדאפא לא יכולים לשלוט בעצמנו היטב, הלב שלנו ייעשה נסער, ונלבה את הלהבות ברגע שאנחנו נתקלים בבעיות, מה שיגרום לגלים בין תלמידי הדאפא. אז האם זה אומר שמילאנו את תפקידנו בצורה גרועה? האם זה אומר שאלו הם הגורמים שלנו שמפיצים, מקדמים ומגדילים את הגלים האלו? האם זה המקרה שאנחנו, בכך שאנו עושים זאת, נתנו לכוחות הישנים תירוץ לעשות צרות? הכוחות הישנים יוכלו לומר: "אתה רואה שעשינו את הדברים נכון. הגוף האחד של מתרגלי הדאפא לא השיג את המצב שהוא כמו יהלום ולא ניתן לערעור. הם עדיין מלבים את הלהבות מבפנים. איך הם יוכלו, כשהם פועלים ככה, לעמוד בדרישות של הדאפא? אז עלינו להמשיך עדיין להיות מעורבים שוב ושוב עד שהם יוכלו לעמוד בדרישות".

למרות שאנו לא מכירים בתכנונים של הכוחות הישנים, תלמידי הדאפא עדיין צריכים לעמוד בדרישות שיש לדאפא מאיתנו! כשהגוף האחד של תלמידי הדאפא יפעל היטב, לכוחות הישנים לא יהיו כלל תירוצים לגרום להפרעה. אחרת, אם לא נפעל היטב, הכוחות הישנים עדיין ינצלו את הפרצות שלנו. האין זה אותו דבר כמו להכיר בקיומם?

לכל מתרגל יש שדות אנרגיה שלו או שלה בממדים אחרים. לגוף האחד של מתרגלי הדאפא גם יש את שדה האנרגיה שלו. אם שדה האנרגיה של מתרגל הוא טוב או רע, חזק או חלש, תלוי בשין-שינג של המתרגל הזה. באופן דומה שדה האנרגיה של הגוף האחד של מתרגלי הדאפא הוא טוב או רע, חזק או חלש, כתלות בכל תלמיד דאפא ובשיתוף הפעולה בין כל המתרגלים.

חיל מכיל חיילים אינדיווידואליים, שכמו חלקיקים קטנטנים משתלבים ויוצרים חלקיק גדול יותר. לפיכך הלחימה בין שני חילות יריבים היא כמו ההתנגשות בין שני חלקיקים. צד אחד יכול להביס את הצד השני משום שלצד המנצח יש אנרגיה חזקה יותר וכוח מלכד חזק יותר מאשר לצד המנוצח. באותו אופן "חיל השריון השחור" יכול היה להביס שוב ושוב אויבים עם מספר חיילים גדול הרבה יותר משלו. היום, אם הגוף האחד של תלמידי הדאפא יוכל להפוך לבשל במהירות קשור ישירות לשאלה אם אנחנו, בתקופת הזמן המוגבלת שעומדת לרשותנו, נוכל לעמוד בדרישות של תיקון הפא ולהיות בהרמוניה עם מה שהמאסטר רצה.

המאסטר אמר לנו:

"אדם האחראי על אתר תרגול אינו שונה מאב המנזר, או מהנזיר הבכיר המטפח במנזר." ("הסבר הפא לסייעים של פאלון דאפא בצ'אנג-צ'ון" מתוך "הסבר התוכן של הפאלון דאפא"

לפני שהחלה הרדיפה נגד הפאלון גונג ב-20 ביולי, 1999, זו הייתה בעיקרה תקופה של טיפוח אישי. אבל אחרי ה-20 ביולי, 1999 המצב השתנה; מאותו הרגע, היינו צריכים לשים בעדיפות את אימות הפא והצלת ישויות חיות. כדי לעצור את הרדיפה של הרוע, לאמת את הפא, ולהציע הצלה לישויות החיות, עלינו לפרוץ את המחסום שיצרו הכוחות הישנים, שכבה אחרי שכבה, ולהשמיד לחלוטין את הרוע. האין זה הדו-קרב בין הטוב לרוע בקוסמוס? האם זה שונה במשהו מקרב בין שני צבאות מהעבר? אז האין זה נכון שהמתאם של כל פרויקט לאימות הפא, שהוביל בהקמת הפרויקט, הוא כמו גנרל מפקד מההיסטוריה?

כדי להיות גנרל המפקד בשדה הקרב, לא מספיק רק שיפקד היטב על החיילים, אלא צריך גם לשתף פעולה היטב עם חלקים אחרים של הצבא. זוהי אחריות עצומה. בקרב גדול, השאלה אם כל גנרל מפקד יכול לפעול היטב היא קריטית. הדבר נכון באותה מידה למתאם של פרויקט דאפא. כשהמתאם עושה עבודה מצוינת, הוא לא רק ממלא את תפקידו היטב בפרויקט שלו, אלא הוא גם יכול לתרום לשיתוף הפעולה הטוב בין הפרויקטים, כך שתהודה רבת עוצמה יותר תוכל אפילו להיווצר. אחרת, אם מתאם הפרויקט לא פועל היטב, לא רק שהוא ישפיע על הפרויקט שהוא מוביל, אלא שהוא גם יכול לגרום להפרדה בין פרויקטים של דאפא. כתוצאה מכך, מתרגלי הדאפא לא יוכלו לנקוט בפעולות מלוכדות ולהפגין עוצמה אפילו יותר גדולה.

המאסטר אמר:

"בעבר אכן אמרתי שהזמן שנותר לתיקון הפא הוא לא ארוך כל כך, הוא למעשה קצר למדי. אני קיוויתי מאוד שתוכלו להגיע מהר לבשלות ולהיעשות רציונליים, וכך לאפשר לעניין הזה להסתיים בזמן קצר. אם תלמידי הדאפא לא יכולים להיות רציונלים ובשלים, והם פועלים מצורת מחשבה אנושית, וכזו המתבטאת באופן כה עז, איך העניין הזה יוכל להסתיים? איך אפשר להגיד שתלמידי הדאפא השלימו את הטיפוח שלהם?" ("הרצאת הפא בוועידת הפא הבין-לאומית ב-2009 בוושינגטון הבירה")

עברו 12 שנים מאז ה-20 ביולי, 1999. מדוע תיקון הפא לא הסתיים? עלינו באמת להתבונן היטב על עצמנו. על כל תלמיד דאפא או שעל כל הגוף האחד של תלמידי הדאפא לחשוב בתשומת לב כיצד להפוך לבשל יותר ורציונלי יותר כמה שיותר מהר וכך להיות בהרמוניה עם מה שהמאסטר רצה.

בזמן שתקופת תיקון הפא מוארכת, יש מתרגלים שהפגינו רמות שונות של רפיון, והם מרגישים שהם עושים את שלושת הדברים ושהם לא ייוותרו מאחור כאשר הרגע של ההגעה לשלמות של תלמידי הדאפא יגיע. עם הלך מחשבה שכזה, הם כבר לא מפגינים את הנחישות שאמורה להיות לתלמידי דאפא של תקופת תיקון הפא. אפילו כשהם עושים עבודת דאפא כלשהי, נראה שהם עושים את הדברים בצורה נינוחה. חסר להם המוראל המרומם, האמונה הבלתי-מעורערת, והמומנטום של תקיפה קדימה ופריצה דרך כל המכשולים, כמו של "חיל השריון השחור".

"תיקון הפא של הקוסמוס בטוח יצליח." ("לימוד הפא בועידת הפא הבינלאומית בניו יורק 2004")

אבל, זה לא אומר שכתלמידי דאפא אנחנו יכולים לעשות את מאמצי אימות הפא שלנו בצורה נינוחה. תיקון הפא נגרר כבר זמן רב מדי משום שלא הצלחנו לבצע פריצות דרך. אילולא תיקון הפא, המין האנושי היה כבר נעלם מזמן. עכשיו כל יום ויום שהמין האנושי חווה מוארך למען תיקון הפא. אבל, כשהמין האנושי נעשה מושחת לדרגה הנוכחית, הרבה אנשים בעולם עדיין מבצעים חטאים. אז כמה חטא שווה למין האנושי הארכה של יום אחד? איך הם יוכלו לעמוד בחטא שהתווסף ושנצבר בזמן ההארכה של תקופת תיקון הפא?

יש כמה מיליארדי אנשים בעולם היום שמחכים לקבל את הפא אחרי שהרדיפה המרושעת תסתיים. באשליה שלהם הם מבצעים חטאים. ככל שסוף תיקון הפא נדחה, כך הם מבצעים יותר חטאים. עם כל כך הרבה חטאים שנוספו, יחד עם החטאים המקוריים שלהם, כיצד הם יוכלו לשלם עבורם? אז בעתיד, כשכמה מיליארדי אנשים ייכנסו לדאפא ויתחילו את הטיפוח שלהם, איך הם יוכלו להתמודד עם החטאים שהם ביצעו במהלך התקופה המתארכת של תיקון הפא? מי יישא אותם עבורם? אם המאסטר לא יישא חלק מהחטאים שלהם, הם לא יוכלו להצליח בטיפוח שלהם. עם החמלה של המאסטר, אנחנו יכולים לדמיין מה המאסטר יעשה עבורם. הארכת תקופת תיקון הפא אומרת שאולי לתלמידי הדאפא יש הזדמנות לצבור אפילו יותר מוסריות אדירה, אבל עבור המאסטר, זה אולי אומר שהוא יצטרך לשאת יותר חטאים עבור הישויות החיות. אנחנו יכולים רק לחוש הכרת תודה למאסטר ולעבוד בנחישות, ובה בעת אין עלינו להטיל ספק במאסטר או לנטור טינות.

הארכת תיקון הפא ביום אחד אומרת שהמאסטר יצטרך לשאת יותר חטאים. אז הרפיון שלנו משמעו יותר סבל למאסטר. כתלמידי דאפא, אם לא נהפוך לבשלים כמה שיותר מהר, אם לא נוכל ליצור כוח גדול אפילו יותר כדי להניע את תיקון הפא קדימה, איך אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להמשיך ככה? ביחס למה שהמאסטר נשא עבורנו, כל התנכרות וקונפליקטים בין המתרגלים נחשבים לשום דבר. עלינו ליצור כוח מלוכד ואדיר ולפרוץ דרך המחסום שיצרו הכוחות הישנים ולהיות בהרמוניה עם מה שהמאסטר רוצה.

הביטוי בשטח נובע מתוך המחשבה. אם אנחנו תלמידי הדאפא נוכל להפגין באופן מלא את היכולות שלנו במהלך תיקון הפא תלוי בנו. אם כולנו לא נלך שולל מהביטויים של פני השטח של העולם האנושי; אם אנחנו לא נהיה מושלים על ידי הקשיים של פני השטח שהכוחות הישנים יצרו; אם נוכל ללכת על זה ולעשות את מה שאנחנו אמורים לעשות עם ביטחון מלא, ועם שיתוף פעולה קרוב והרמוני ונוכל ליצור כוח חזק ומלוכד, אז לכוחות הישנים לא יהיה סיכוי לחסום אותנו.

איפה נמצא בימינו "חיל השריון השחור"? הכוח האגדי הזה קיים בליבם של תלמידי הדאפא. אם נסתכל פנימה, נוכל לבטח למצוא אותו.