מחשבותיי על מתרגלים שנפטרו

(Minghui.org)

אחרי שקראתי את המאמר "אל תסתכל על הבעיה עם לב אנושי" שהתפרסם במהדורה 559 של Minghui Weekly, הרגשתי שברצוני לשתף את ההתנסות שלי בנושא הזה.

בעלי נפטר עקב קארמת מחלה. כשאני מביטה אחורה לימים בהם בעלי ואני התנסינו בנתיבי הטיפוח שלנו, הרגשתי כאב עמוק בלבי. חשתי צער רב.

בעלי ואני היינו מתרגלים וותיקים והתחלנו לתרגל פאלון גונג לפני שהחלה הרדיפה. בתקופה המוקדמת הזאת של טיפוח אישי הוא הבין את הפא ברמה נמוכה, אבל הוא הצליח לפרוץ דרך קשיים רבים ומצוקות ושחרר החזקות אנושיות רבות.

בתקופת תיקון הפא, כמו מתרגלים אחרים, הוא יצא החוצה לחשוף את רדיפת הרוע, להבהיר את האמת ולאמת את הפא. בעבודתו הוא ביקר אלפי משפחות. הוא הבהיר את האמת לכל אחד שבא עמו במגע. כשהלשינו עליו למשטרה, או כאשר "משרד 610" והבוסים בעבודה שלו לחצו עליו, הצליח להתגבר על כך ולא וויתר. הוא דרש מעצמו לעשות כל דבר בהתאם לעקרונות הפא "אמת-חמלה-סובלנות". הוא עבד קשה וסירב לקבל שוחד. הלקוחות והממונים עליו שבחו אותו מאוד. הוא קיבל פעמים אחדות את פרס "העובד המצטיין" ברמה הפרובינציאלית בעבודתו.

אנשים רגילים האמינו שבעלי מאמין בצורה נחושה בדאפא. גם מתרגלים רבים חשבו שהוא מטפח אמיתי. אף על-פי שהייתה לו עבודה מעייפת בה צעד ברגל 5-6 שעות ביום, הוא לא הפסיק לתרגל או ללמוד את הפא אפילו לא ליום אחד. אולם טיפוח הוא עניין רציני. בתקופת תיקון הפא, הפא הציב עבורנו סטנדרטים גבוהים יותר, לא כמו בזמן שהתחלנו לתרגל את השיטה, בזמן שרק הגבלנו את עצמנו באופן שטחי.

בעלי היה אדם קצר רוח, אף על-פי שהשתנה רבות אחרי שהחל לתרגל את השיטה. בשנים שלפני מותו הוא נפל למלכודת חשיבה שהוא די חרוץ משום שעשה את שלושת הדברים די טוב. אולם הוא לא הקדיש תשומת לב רבה לטיפוח השין-שינג והיה קשה לו לשחרר החזקות תוך כדי מצוקות רבות שנתקל בהן. כשהחלה הרדיפה היו לו רעיונות שונים היכן עלינו לחלק חומרי הבהרת אמת. פעם אחת הוא כעס עלי כל כך שבעט בדלת וכמעט שבר אותה. בננו היה עסוק במשחק והפך נרפה בטיפוח, אבל בעלי  דחף וגרר אותו והכריח אותו לתרגל את התרגילים. בננו בכה ורצה לוותר על הטיפוח פעמים אחדות.

בעלי היה נדיב מאוד ומלא חמלה כשהציל ישויות חיות. הוא בזבז את כל החסכונות שלו על חומרי הבהרת אמת ובקושי הוציא כסף על עצמו. ביום קיץ חם אחד הוא צעד כארבע עד חמש שעות והיה צמא מאוד. הוא הגיע לחנות גלידה וצעד הלוך ושוב לפני החנות שלוש פעמים. בסופו של דבר לא קנה אפילו בקבוק מים קרים כדי לחסוך דולר אחד. הערצתי אותו מעומק לבי משום שהיה חרוץ כל כך בהצלת ישויות חיות.

אבל בעלי לא ידע כיצד לחפש פנימה ולטפח את עצמו. במקרים רבים הוא הצליח להרגיע את עצמו מפני שחשב שהוא מתרגל ואסור לו להתנהג כמו אדם רגיל. אולם למעשה הוא לא גילה את ההחזקה שלו או את המושגים האנושיים וגם לא ניסה להיפטר מהם. פעמים רבות הוא לא דרש מעצמו לעמוד בסטנדרט של הפא, לכן הצטברו אצלו מצוקות וסבל.

יום אחד הגובים האחראים על המים הגיעו לביתנו לגבות את התשלום. רוב בתי האב שלמו מחיר קבוע היות שתשלום המים היה זול יותר בדרך זו. גם בעלי רצה לשלם את המחיר הקבוע עבורנו. הוא התווכח עם הגובים על כך פעמים אחדות, אבל הם סירבו לאפשר לו לשלם מחיר קבוע. באחת הפעמים הוא לא יכול היה לשלוט בעצמו והתפרץ  בכעס. הוא לא הרשה לי לשלם לגובים, אבל אני שילמתי. הוא הורה להם להחזיר לי את הכסף. הם כל כך פחדו שעזבו את הבית במהירות.

באותו הזמן גם אני לא הייתי במצב טיפוח טוב. לעתים קרובות הייתי נוהגת לחפש החוצה במקום לחפש פנימה. התייחסתי אל בעלי בהתנשאות מפני שחלק מהתנהגותו לא היה בקו עם דרישות הפא. ביקרתי אותו לעתים קרובות והחמצתי הזדמנויות רבות לשפר את עצמי.

יום אחד, במארס 2006, בעלי ביקש ממני לקנות לו זוג מכנסיים. יצאתי וקניתי לו מכנסיים אופנתיות. הוא התרגז מאוד והאשים אותי במחשבות חריגות. הוא המשיך בצורה זו במשך כמה שעות. הבנתי שבאמת היו לי מושגים חורגים. הוא כעס כל היום. למחרת, כשהזכיר את העניין, הוא עדיין לא יכול היה לשלוט בעצמו ונזף בי במשך זמן ארוך. כתבתי מאמר לשיתוף התנסות. הקשבתי מבלי שאומר דבר עד שלא יכולתי להתאפק יותר. בכיתי. קרעתי את המאמר שכתבתי. הוא היה מעט המום והבין שטעה. הוא הדביק את הדף בנייר דבק ואמר לי: "אם הפרעתי לטיפוח שלך, אז ביצעתי פשע. אני לא יודע מדוע לא יכולתי לשלוט על עצמי". זמן מה לאחר מכן הוא שוב התעצבן בקשר המכנסיים. כששלחתי מחשבות נכונות של השעה 6 ראיתי בעין השלישית שלי ששתי אלוהויות מהכוחות הישנים הופיעו לפני מצידי השמאלי אחת מהן הצביעה עלי ואמרה בבוז: "תסתכלי עליו". באותו רגע הבנתי שהרוע לא ראוי לרדוף מתרגלים. שלחתי בקביעות מחשבות נכונות חזקות עד שאלוהויות הכוחות הישנים נעלמו. באותו לילה ב-12 כששלחתי מחשבות נכונות ראיתי בעיני השלישית באמצע הכרית שלו פגיון חד באורך כ-15 סנטימטר כשחודו כלפי מעלה. הייתי קצת המומה. זה היה במקום שם הניח את ראשו כשהוא שכב במיטה. שלחתי מחשבות נכונות חזקות לפורר את הרוע. אבל בעלי לא חשב ברצינות על העניין הזה.

יום אחד בתחילת אפריל אח של בעלי צלצל אליו כשהיה פנוי מעבודה. אחיו ביקש ממנו שיצטרף אליהם למשחק מהא-ג'ונג בבית אימם. (בעלי נהג להמר הרבה לפני שהחל לתרגל פאלון גונג. הוא הפסיק, אבל לא וויתר על ההחזקה הבסיסית שלו, בכל פעם כשכל המשפחה התאספה ביחד הוא שיחק איתם). הוא ידע שהוא לא צריך ללכת אבל בכל זאת הוא הלך ללא היסוס. הוא אמר שזו הפעם האחרונה ואחרי זה הוא יוותר על מהא-גו'נג. לא רציתי שילך ו"התלוננתי" על כך: "מדוע אינך אומד כל דבר לפי הפא? איך אתה מטפח? אם אתה רוצה לטפח, טפח ברצינות. אם אינך רוצה לטפח אזי לך ואל תזכיר עוד אף פעם את הטיפוח". (אמרתי זאת יותר מדי ברצינות ולא נתתי את דעתי על זאת אם יקבל זאת או לא. אני מצטערת על כך מאוד) ניסיתי להכריח אותו להשתנות באמצעים אנושיים, דבר שלא יכול כלל לסייע למתרגלים.

ב"ג'ואן פאלון" (הרצאה שביעית) המורה אמר:

"אין השפעה מרסנת בין צ'י לצ'י".

אחיו צלצל שנית. והוא הבטיח שיגיע מייד. כשהוא ממשיך את הוויכוח בינינו וכדי להצדיק את עזיבתו, הרחיב את הדיבור על מה שאמרתי ואמר בקול רם: "מעתה ואילך אני אוותר על התרגול, אבל זה בגלל שהכרחת אותי לוותר. אני אעשה מה שאני רוצה לעשות. אני אצא ואחפש בחוץ נערות. חכי ותראי". למרות שעזב, יכולתי לחוש שהוא עזב עם רגשי אשמה בלב.

למחרת כשחזר הביתה הוא התחרט, ואיכשהו היה שונה. הוא אמר שעשה טעות. אבל טיפוח אינו משחק ילדים. הרוע ניצל את הפרצה שלו והחל לרדוף אותו. שלושה ימים לאחר, מכן בזמן העבודה אפו דימם בצורה רצינית. הוא דימם 5 פעמים במשך 40 יום וכל פעם חזק יותר מהפעם הקודמת. הדימום נמשך בין חצי שעה ל-שש וחצי שעות. בפעם האחרונה הוא התעלף. אבל בסופו של דבר בעזרת מתרגלים וכוחו המחזק של המורה הוא התגבר על כך.

אולם, לאחר התקרית הזאת בריאותו התדרדרה. הוא נראה חיוור והיו לו קשיים לעלות מדרגות, הוא השתעל כל הזמן. הוא חש חסר ישע במצב הממושך הזה של מחלה. בסוף 2006 הוא המשיך להשתעל, היה לו דם בשתן, כל גופו התנפח והוא סבל מנדודי שינה. קרוב לראש השנה הסינית הציעו לו עמיתיו לעבודה ללכת לרופא. הוא ידע שהוא לא צריך ללכת אבל הוא היה מדוכדך. ניסיתי לשתף עמו אבל הוא לא אמר הרבה. כל יום הוא שלח מחשבות נכונות. שבוע לפני שנפטר ראיתי את עיניו והייתי בהלם. ידעתי שהוא הולך למות. מחשבתי התרוקנה באותו הזמן. התחלתי לשלוח מחשבות נכונות חזקות יום ולילה כדי לשלול את רדיפת הרוע, אבל הפרעות הרוע היו עצומות והרגשתי רדומה באותם ימים.

הדברים הפכו גרועים עקב התכנונים של הכוחות הישנים. יומיים לפני ראש השנה הסינית בעלי שאל אותי אם אוכל לאפשר לו לנוח במשך החג. לא הייתי מאושרת מכך, אבל לא ידעתי כיצד לשכנע אותו לא לעשות זאת. הוא שיחק מהא-ג'ונג במשך שלושה ימים.

ביום השלישי של ראש השנה כשחזר הביתה והיה עליו לטפס במדרגות, רגליו הפכו נוקשות. הוא הושיט את ידיו לסמן לי לגרור אותו למעלה. יצאתי מכליי מכעס וצעקתי: "כך, יצאת לשחק. אני לא אגרור אותך". ראיתי שנעמד שם בכאב, אבל פניתי ממנו והמשכתי ללכת. לבסוף עזרתי לו לעלות במדרגות. תוך 10 דקות הוא נפטר.

במשך כל השנים האלה כשאני מסתכלת על נתיב הטיפוח שבו צעדנו, אני תמיד חושבת על הרגע בו הושיט אלי בעלי את זרועותיו וביקש ממני לגרור אותו במעלה המדרגות. לפעמים איני יכולה לשלוט בעצמי.

טיפוח הוא עניין רציני. בעלי עזב את העולם הזה עם חרטה רבה. הוא שיחק תפקיד שלילי ועכב אנשים רבים לבוא ולהכיר את הפא. לא טיפחנו את עצמנו באמת. התייחסנו למצוקות כאי נוחות של אנשים רגילים. רצינו רק תוצאות טובות אבל לא טיפחנו את עצמנו במשך התהליך. ההפרעות הפכו גדולות יותר ויותר ובסופו של דבר הפכו ללא נשוא. המורה תכנן את הדרך לכל מתרגל עד השלמות. בעלי התרומם לאט ולא שלל את התכנונים של הכוחות הישנים ולכן נפטר כשהגיע זמנו.

אני מקווה בכנות שמתרגלי דאפא העושים דברים לפי הלבבות האנושיים שלהם יוכלו להיפטר מהצורה השטחית ולטפח עצמם בצורה אמיתית. מתרגלים, אנא אל תחמיצו את ההזדמנות האחת שהגיעה פעם במיליון שנה והיו ראויים לאמונם של ישויות חיות.

אנא ציינו בנועם כל דבר שאינו הולם.