אשת קצין צבא מספרת על אמונתה האיתנה בפאלון גונג למרות הרדיפה המרושעת

(Minghui.org)

יום אחד, בשיחה שהייתה לי עם עורך כתב עת בדרג מרכזי, הוא אמר לי בהתרגשות: "לעתים קרובות אני בוחן את הסטודנטים שלי לתואר MA ודוקטור וגיליתי שכולם פשוט מעתיקים את התשובות מהספר. הם נעדרי חשיבה עצמית. אבל את שונה. את חושבת בעצמך בצורה ברורה ואנליטית. בהשוואה אליהם את פשוט מעולה. עברו 20 שנה מאז שנפגשנו לאחרונה, אבל את עדיין אותו אדם".

בעלי היה קצין בשירות צבאי פעיל. משום שהיה עובד חרוץ הצבא שלח אותו ללמוד לתואר גבוה יותר. עקב ההתפוררות של החברה כיום, השחיתות בתוך הצבא השתוללה. מאז התחלנו לתרגל פאלון גונג תמיד התנהלנו על פי העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות". לא שיחדנו את הממונים עלינו כדי להשיג דירה חדשה, התייחסנו לאינטרסים חומריים בקלות. אף על-פי שהיו זמנים בהם היו לי ולבעלי קונפליקטים על דרך חיי היום יום שלנו, הצלחנו תמיד לחפש פנימה ולמצוא את הליקויים שלנו. לדוגמה, בעבר נהגתי להתלונן על כל דבר ונראה שתמיד הייתי רואה רק את החסרונות באנשים. כיום אני לומדת לבחון את הליקויים שלי עצמי והפסקתי להתלונן על דברים. כמו כן הצלחתי לתקן את החסרות שלי תוך שימוש בעקרונות הפאלון דאפא "אמת-חמלה-סובלנות". בדרך זו כל הקונפליקטים נפתרים בקלות.

בעלי ואני נישאנו ב-1993. התחלנו לתרגל פאלון גונג ב-1999. באמצעות לימוד הפא הגעתי להבנה של עקרונות רבים גבוהים יותר ושל משמעות החיים. הפכתי בהתמדה לאדם טוב ומוסרי. עבדתי כרואת חשבון בחברה. כל בוקר לפני שהייתי יוצאת לעבודה, נהגתי לתרגל את תרגילי הפאלון גונג בפארק מול ביתנו. כשחזרתי הביתה אחרי העבודה, הייתי לומדת את הפא או מתרגלת את התרגילים. עקב השיפור בשין-שינג שלי זכיתי לכינוי "אשת צבא מצטיינת" על ידי הצבא. במשך שישה חודשים טבלתי ביופיו של הטיפוח בפאלון דאפא.

ביולי 1999 החלה המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) ברדיפה אכזרית נגד הפאלון גונג. מאז, כל המתרגלים נחשפים לרמות שונות של רדיפה. ב-2001 נרדפתי על ידי "משרד 610" ומשרד הביטחון הציבורי המקומי ועברתי מסכת עינויים שכתוצאה מהם נשברו לי עצמות לרסיסים בחלק התחתון של הגוף. הרופא אמר לי שאחד השברים לא נראה בצילום וקרוב לוודאי שאזדקק לשימוש בקביים לשארית חיי. שוטרים מ"משרד 610" ומשרד הביטחון הציבורי המקומי המשיכו להטריד אותי שוב ושוב אפילו שהייתי רתוקה למיטה בבית החולים. כשלא השיגו מה שרצו הם המשיכו הלאה וערכו חיפוש וביזה בבית הוריי כשהם מאיימים עליהם: "בתכם עלולה להיות נדונה ל-5 עד 10 שנים בכלא. אם אתם רוצים להפחית את תקופת מאסרה, עליכם לשתף עימנו פעולה". אף על פי שהורי הקשישים התחננו לפניהם שוב ושוב לקבל רשות לטפל בי בבית החולים, הם סרבו. הם גם לא ספרו להורי היכן הייתי לאחר שנעצרתי. משום כך הורי בכו כל יום. יום אחד ניסה מנהל משרד הביטחון הציבורי המקומי לטמון לי מלכודת באמצעות הרגשות שלי למשפחה. ראשית הורה להורי לכתוב לי יותר מ-20 מכתבים. עם המכתבים בידו הוא השתמש בהם כשוחד. הוא הסתובב בחדר שלי לאחר שנתן לי אחד המכתבים לקרוא ואמר: "את רוצה לדעת מה קורה בבית? את רוצה לקרוא את כל המכתבים של הורייך? תגלי לי מהיכן מגיעים כל חמרי הבהרת אמת של הפאלון גונג. מיהם אנשי הקשר שלך ושל בעלך? "כשנוכח שהתחבולה הזאת לא צלחה הוא עזב. הורי היו מתוחים מאוד כשלא שמעו חדשות ממני.

כמה ימים לאחר מכן הגיעו יותר מעשרה אנשי צבא, ממשרד הביטחון הציבורי המקומי, מ"משרד 610" ומיחידת העבודה שלי, לבקר אותי באגף המעצר בו הייתי עצורה. האגף היה נעול ובהשגחה צמודה של שני סוהרים בתורנות האחראים על מצלמות ניטור במשך 24 שעות ביממה. הם הביאו את בעלי איתם. במקור, בעלי המתין בסוף השנה שהצבא יסיע אותו חזרה לעיר מגוריו. אחרי שנפגעתי הצבא שלח ארבעה אנשים לעיר מגוריו להחזיר אותו לצבא.

באותו זמן עדיין סבלתי מסדקים בחוליות הגב התחתון. שכבתי במיטה מבלי יכולת לזוז. כשראיתי את בעלי לא יכולתי לעצור את דמעותיי. ידעתי שלא עשיתי כל דבר רע. המק"ס רודפת אנשים טובים. האדם היחיד שמבין אותי הוא בעלי. ידעתי שהוא לא יתלונן על מה שעברתי רק קיוויתי שלא ידאג לי יותר מדי, או ירדף על ידי המק"ס. משום שהיו שם כל כך הרבה אנשים, לא יכולתי לומר לו דבר. הפגישה בינינו ארכה פחות מ-10 דקות כשהיא מצולמת ובמעקב של יותר מ-20 איש. טרגדיה כזאת יכולה לקרות רק תחת שלטון המק"ס המתעלמת מזכויות אדם ומכבוד האדם.

שוטרי משרד 610 ומשרד הביטחון הציבורי המקומי באו מספר פעמים להאשים אותי בכל מיני דברים. קניתי את המחשב שלי ב-1997, לפני שהתחלתי לתרגל בפאלון גונג, אבל הם התעקשו להפליל אותי כאילו קניתי את המחשב בכוונה תחילה כדי ליצר חומרי הבהרת אמת של הפאלון גונג. כמה חברים טובים באו לבקר אותי בבית והבכירים האשימו אותי ב"התקהלות בלתי חוקית". בהאשמות אלה הם התכוונו להפליל אותי. כשראו שלא שיתפתי פעולה הם איימו עלי שאם לא אומר להם מהיכן הגיעו החומרים ולמי הם ניתנו, הם ישתמשו בספרי הדאפא ובחומרי הדאפא שהחרימו מביתי כדי להאשים את בעלי ביצורם, בהאשמה של "הפרעה לסדר החברתי". זה כמובן יהרוס את עתידו ולא תהיה לו יותר הכנסה כלשהי.

כוחות הצבא היו מתוחים ועצבניים מאוד לגבי קציני צבא שבני משפחתם היו מתרגלי פאלון גונג. הם ניהלו פגישות על גבי פגישות וכתבו דוחות העוסקים בנו. כדי לשמור על משרותיהם, הקומיסרים הפוליטיים בצבא ניסו ללחוץ על בעלי להתגרש ממני. אחד מהם איים עליו: "אם לא תגיש בקשה לגירושין העתיד הפוליטי שלך יסתיים. ואם תתגרש, נדאג לך". מישהו אחר אמר לו: "כיום זו אופנה להחליף בתים, מכוניות ונשים. זוהי הזדמנות עבורך לעשות את השינוי הזה". בעלי ענה לו: "כבני אדם צריך שיהיה לנו מצפון ומוסריות. איננו יכולים לנטוש אותה כשהיא בצרה". אחד מחבריו הטובים של בעלי יעץ לו: "על אשתך ייגזרו לפחות 5 שנות מאסר בכלא. הרופא טוען שהיא תהיה נכה. האם אתה רוצה באמת לטפל בה כל חייה? אם תעשה כך לא יהיה לך העתיד ". בעלי לא השתכנע.

במשך אותו זמן כולם דיברו על קניית דיור רווחה. כדי להשיג דירה אחרת אנשי צבא רבים הגישו תביעות מזויפות לגירושין. לדוגמה, אם בעלי היה מקבל ממני גט היו מקצים לו דירה אחרת מלבד זו שהוא גר בה. נוסף לכך הוא היה מקבל עשרות אלפי דולרים כתמיכה כספית לדיור. בעלי לא התפתה כלל.

מפקדי הצבא לא וויתרו בנקל על שכנועו של בעלי להתגרש ממני. הם שלחו את סגן מפקד הצוות לעיר מגוריו של בעלי הממוקמת במרחק אלפי קילומטרים, כדי לשכנע ולאיים על חמותי: "אם בנך לא יתגרש מאשתו, אני אאסור אותו". חמותי ענתה לו: "החוק מאפשר את חופש הנישואין. בין אם הם רוצים להתגרש או לא, זה העסק שלהם. שלחתי את בני לשרת בצבא ואם תאסור אותו רק בגלל שאינו מוכן להתגרש, אני לא אתן לכם מנוחה".

אבי היה סטודנט אוניברסיטה. הוא גם עבר דרך תנועות שונות רבות שהשיקה המק"ס המרושעת . כשהוא חושש שבגללי עתיד בעלי יהיה בסכנה, ניסה אבי לשכנע את בעלי להתגרש ממני ואמר: "בתי תהיה בבית כלא לפחות 5 שנים ונוסף לכך היא נכה. עכשיו היא גם לא רוצה לעבור "שינוי". "משרד 610" ומשרד הביטחון הציבורי המקומי לא יחוסו עליה. אם תתגרש ממנה לא נאמר שעשית משהו רע" בעלי ענה: "היא לא עשתה שום דבר רע. מדוע עלי להתגרש ממנה? אדם צריך להיות בעל עקרונות מוסר טובים".

כמטפח, בעלי האמין בעקרונות ובסטנדרטים המוסריים של הפאלון דאפא. כשזה נגע באינטרס אישי זה לא נגע ללבו כלל. אובד עצות, הצבא החזיק את בעלי בניתוק למשך 3 חודשים. אושרה לו העברה למקום אחר, אבל עכשיו היה במעצר בית.

הייתי עצורה בבית חולים של הכלא. אחד האחראים שראה אותי סיפר להורי שכמעט התעלפתי במהלך ביקורו. הורי פנו למשרדים שונים כדי להשיג עזרה עבורי. לבסוף, 3 חודשים לאחר מכן שוחררתי בערבות. "משרד 610" והביטחון הציבורי דרשו מהורי לשתף פעולה ולגרום לי ל"שינוי". הם נעלו את הטלפון שבביתי בקופסת מתכת כדי שלא אוכל להשתמש בו. הם לא הרשו לאנשים מבחוץ לבוא ולבקר אותי. יכולתי לשהות רק אצל הוריי.

מחשש שאיאסר על ידי משרד הביטחון הציבורי ואשלח לכלא לעינויים נוספים, כדי להגן עלי, אבי פיתח יחס של שנאה כלפיי. הוא החל להכות ולקלל אותי בניסיון לשנות אותי. הייתי איתנה בדאפא וסירבתי לעבור "שינוי". כשראה את התוצאות ניסה אבי לכפות על בעלי להתגרש ממני, כשהוא מקווה שללא הכנסה כלשהי או תמיכה מיקיריי, אוותר על התרגול בדאפא. אחרי שבעלי סירב לשתף עימו פעולה הוא כעס. הוא קרא לכל קרובי המשפחה להגיע לביתנו ואמר להם שזוהי ההזדמנות האחרונה שלהם לראות אותי, לפני שישלח אותי חזרה לכלא.

מאז הייתי ילדה קטנה הייתי הילדה החביבה ביותר על אבי. תחת השגחת הוריי, גדלתי ללא דאגות. כעת לנוכח הרדיפה של המק"ס הוא פחד מאוד שאירדף שוב. הוא השתמש בכל מיני תכסיסים כדי לעצור בעדי מלתרגל פאלון גונג. התחלתי לתמוה: "מדוע נראה אבי כל כך בלתי הגיוני ואינו יכול להבחין בין טוב לרע? מדוע הוא כה פוחד מהמק"ס? הוא יודע יותר טוב מכל אחד אחר שבתו לא עשתה כל דבר רע, אלא היא רק רוצה לטפח בדאפא. מדוע הוא ניסה לכפות על בתו לספר שקרים? אנשים מדברים על הרוח הרעה של הקומוניזם. כנראה שאבי היה אחוז בדיבוק הרוח המרושעת של הקומוניזם. אנשים הופכים לקרבנות על ידי תעמולת המק"ס." מוכה ונזופה על ידי אבי בכיתי בשקט. ידעתי שהוא הורעל על ידי החדשות המפוברקות של המק"ס. הוא עשה מעשה רע כשחשב שהוא עוזר לי לברוח מהרדיפה.

אחרי שלבעלי נודע כיצד מתייחסים אלי, הוא מיהר לבית הוריי והחזיר אותי לביתנו (למרות הלחץ מכל הצדדים). כל ספרי הדאפא שלנו, המחשב, מצלמת הוידיאו, מכתבים אישיים, שעונים דיסקים ועוד הוחרמו על ידי משרד הביטחון הציבורי. אף על-פי שעברו 6 חודשים של דברים נוראים שקרו לנו, לא יכולתי להאמין שחזרתי לביתי. ידעתי שבעלי עבר רבות . הסגל הצבאי ניסה שוב ושוב לכפות עליו להתגרש ממני. ועתה לא רק שסירב אלא גם הביא אותי לביתנו כדי להשגיח עלי. אחרי שבעלי החזיר אותי הביתה הצבא הצמיד לנו מעקב. הם לא נתנו לו שום עבודה מסוימת. הם הכריחו אותו לדווח לצבא במשך היום. בסופי שבוע אם רצה לעזוב את הבית, היה עליו לבקש מהצבא רשות והם היו מציבים לו ליווי של מפקח. כעת לשומר הייתה עוד משימה אחת לבצע, כלומר, לנטר אחרינו. הטלפון הביתי וכל יציאה של בעלי היו תחת מעקב מתמיד.

שוטרים ממשרד הביטחון הציבורי צלצלו לבעלי ודרשו ממנו לא להחזיק אותי בבית. בעלי סירב להקשיב להם. בינתיים אמי הגיעה ביחד עם מורה שלי לשעבר מהאוניברסיטה ועם אשתו (פרופסורית באוניברסיטה) כדי לשכנע אותי לוותר על התרגול בדאפא. בעלי שישב לידם אמר להם: "כמורים, אתם אמורים ללמד את הסטודנטים שלכם בצורה נכונה, להוות דוגמה ולפתור דילמות של התלמידים שלכם. כיצד אתם יכולים להשתמש בשקרים כדי ללמד היטב את הסטודנטים שלכם?" לא נותר להם לומר דבר והם עזבו.

אפילו תוך כדי הרדיפה הייתי מסורה ללימוד הספר "ג'ואן פאלון" ולתרגול חמשת התרגילים. תוך זמן קצר בריאותי השתפרה באופן פלאי. בעלי נשלח לשנתיים למחנה עבודה, על שלא דיווח לצבא על תלמיד פאלון גונג החי בביתו. ביקשתי שוב ושוב לבקר אותו אבל לא קיבלתי רשות. כשראו שבריאותי השתפרה במהירות, כמה קציני צבא שאלו אותי כיצד עשיתי זאת. אמרתי להם שאני מתרגלת פאלון גונג. המשכתי ועניתי לשאלותיהם, כשאני מבהירה את אי ההבנה שלהם ואת התפיסות המוטעות שלהם לגבי הפאלון גונג. אחרי שהקשיבו להסברים שלי, אחד הקצינים בדרגה גבוהה אמר: "האמת חייבת להיות מסופרת", קצין אחר סגר את הדלת והקשיב לי מבהירה את העובדות לגבי ההצתה העצמית המבוימת בכיכר טיאננמן. הוא הגיב ואמר: "הדברים שאת אומרת הם כמו פצצת אטומית. סגל המנהיגים המקומיים ממש פוחדים ממך ובכל זאת הם אינם יכולים לשחרר אותך".

כשהם משתמשים בכל מיני תואנות הצבא סירב לתת לי לראות את בעלי. כתבתי מכתב למפקדה הצבאית בבייג'ינג, אבל לא קיבלתי תשובה. לעתים קרובות התבוננתי בעננים בשמים ונמנמתי, בחשש המק"ס המרושעת עלולה לגרום נזק לבעלי. חשבתי לעצמי: "כאשת איש העניין זה מובן שיש לי הזכות לראות את בעלי". לכן הלכתי לפגוש את הקומיסר הפוליטי הצבאי ולבקש ממנו לתת לי תשובה ברורה. אמרתי לו שאם לא אראה את בעלי אפתח בשביתת רעב מרגע זה ואילך. שלושה ימים לאחר מכן כשהוא פוחד שאמות מרעב אבי התרגז ולקח אותי לצבא כדי לראות את הקצינים. אחד הממונים בצבא התייעץ במהירות עם הממונה עליו ושאל כיצד עליו לטפל במצב, אבל אמר לי לחזור הביתה ולחכות לתשובה. התעקשתי שלא אלך לשום מקום, ללא שאראה את בעלי בין אם הוא חי או מת. שעה לאחר מכן הם הסכימו לשלוח מכונית לקחת אותי לראות את בעלי. לאחר זאת יכולתי לנסוע לשם לבדי כדי לבקרו.

3 חודשים מאוחר יותר הצבא החל לשחק איתי משחקים. הם שלחו 3 אנשי סגל שהטיסו אותו במטוס כדי והעבירו למחנה עבודה בכפייה מרוחק אלפי קילומטרים משם.

אחרי שבריאותי השתקמה לגמרי שוב ניסה "משרד 610" לאסור אותי. לכן נאלצתי לעזוב את ביתי ולהתגורר במקום אחר. צוות מהכוחות המזוינים חיפש אחרי בטירוף בכל מקום. הם עקבו אחרי הוריי, והם התחבאו בביתה של אחותי. יום אחד בבית אחותי אמי שנגשה לסגור את החלון לפתע ראתה ראש מציץ מאחד השיחים שקרא לעברה: היכן בתך?". הוא סיפר שהתחבא שם במשך כמה ימים.

שנה מאוחר יותר לאחר תום מאסרו, בעלי שוחרר ממחנה העבודה ונשלח חזרה לצבא. הצבא לא אִפשר לו לחזור הביתה בתואנה שאשתו אינה בבית ואין לו בית לחזור אליו. לכן עליך להישאר בצבא. למעשה, הם ניסו להחזיק אותו במעצר בית. שנתיים קודם לכן נרדף על כך שהגן על אשתו (רק בגלל שהייתה מתרגלת פאלון גונג) ולחצו עליו להתגרש ממנה. כעת הוא לא יכול לחזור הביתה בגלל שאשתו לא נמצאת שם.

אחרי קשיים רבים נודע לי דרך משפחתי וחבריי על מצבו הקשה של בעלי. החלטתי לחזור הביתה ולחפש אותו. כשהגעתי למחנה הצבאי, הסגל הצבאי היה בהלם כשראו אותי. דרשתי שירשו לבעלי לחזור איתי הביתה. בו בזמן שחייגו ל"משרד 610" הם ניסו לעכב אותי בטענה שהם רוצים לקחת אותי לארוחת ערב. כמה דקות לאחר מכן הגיעו כמה מכוניות של "משרד 610" ולקחו אותי אתם. הצבא צלצל במהירות לבעלי ונאמר לו: " תתכונן לכך נפשית אשתך לא תחזור הפעם הביתה". בכל אופן אחרי החקירה של "משרד 610" הם לא מצאו דבר להשתמש בו כנגדי ושחררו אותי. גם הצבא התעייף מכל התכסיסים לרדוף אותי. בסופו של דבר, אחרי שנתיים בעלי ואני שבנו לחיות ביחד.

לאחר כמה שנים נתקלתי במורה שלי לשעבר ובאשתו שבאו פעם לבקר אותי. הם סיפרו לי שסיימו לצפות ב"תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית". הם ידעו כל מה שעבר עלי. כשראו שהחלמתי כל כך מהר ונראיתי הרבה יותר צעירה מבעבר, הם נדהמו והביעו עניין לתרגל בפאלון גונג.

זהו נתיב הקשיים שעברנו במשך השנים האחרונות . מתוך ההתנסות שלי אפשר לראות שהמק"ס המרושעת מאבדת לגמרי את הרצינליות ברדיפה היוצאת מגדרה נגד הפאלון דאפא. הסיפור שלי משקף גם כיצד אלפי תלמידי פאלון דאפא שאמונתם האיתנה בפאלון דאפא עוזרת להם לעבור מצוקות רבות, להתנגד לרדיפה ולהשיג חיים חדשים.