Minghui Fahui: הוקירו כל יום בטיפוח הדאפא (חלק שלישי)

(Minghui.org)

החלק הראשון: http://he.minghui.org/?p=8697

החלק השני: http://he.minghui.org/?p=8695

להיות בשלים

עם ההתקדמות המהירה של תיקון הפא, הטיפוח של תלמידי דאפא הפך רציונאלי ובשל יותר. ב-2010 הועברתי לבית ספר יסודי מרוחק ליד המחוז השכן שלנו.

בגלל שזה אזור מרוחק, הסביבה המקומית לא הייתה טובה כל כך ורבים לא ידעו את האמת על הפאלון גונג. כל שבעת המורים בבית הספר ואיש הביטחון לא ידעו את האמת. הנחתי ספרי דאפא וחומרי הבהרת אמת על שולחני ולמראשות מיטתי, אבל הם אפילו לא העזו לגעת בהם. כשראיתי זאת הבנתי את הדחיפות בהצלת ישויות חיות. ידעתי שעלי להשתמש בחכמה ובחמלה של הפא כדי ליצור סביבת טיפוח חדשה ולהציל פה את כל הישויות עם היחסים הקארמתיים, בפנים ומחוץ לבית הספר.

בראש וראשונה, בתוך בית הספר לא הסתרתי מעולם את היותי מתרגל פאלון גונג. אני גאה מאוד בדאפא. בטיפוח הדאפא אני פתוח, ישר ונדיב. שמתי בגלוי במשרד שלי ספרי דאפא, את ה-“Minghui Weekly” , כמה פרסומים של Minghui, תקליטורים, ולוחות שנה יפים על הקיר ועל השולחן. המשרד שלנו משמש לחדר מורים במשך ההפסקות. התכוונתי להשתמש בחמלה ובטוהר שלי בדבריי ובהתנהגותי כדי לפתוח חלון לישויות החיות להבין את האמת על הדאפא.

בבית הספר אני עובד קשה ושמח לשתף פעולה עם עמיתיי. בחיי היום יום שלי אני מתחשב קודם כל באינטרסים של אחרים, ומחפש פנימה כשצצה בעיה, חושב באופן פעיל על אחרים ומציע עזרה. כמו כן אני מנצל כל מיני הזדמנויות לספר לאנשים את האמת על הדאפא ולשכנע אותם לעזוב את המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) ואת ארגוניה. מאחר שביתי רחוק מבית הספר ולכל הישויות החיות המקומיות יש יחסים קארמתיים איתי, אני נוסע הביתה רק בסופי שבוע. אני אוכל וישן בבית הספר אף על-פי שאני מסיים את העבודה די מוקדם. אחרי העבודה אני מנצל את זמני הפנוי ואת הערבים לבקר את התלמידים שלי ואת עמיתיי לעבודה בבתיהם, או מבהיר את האמת לאנשים המקומיים ומסייע בעדם לפרוש מהמק"ס וארגוניה.

כדי לנקות יותר טוב את האלמנטים המרעילים אליהם היו חשופים המורים אחרי שנים של זיהום מהמפלגה, קניתי צלחת לוויין וסידרתי את ערוץ הטלוויזיה של NTD. הם חייבים לראות בצורה חיה את העובדות על המפלגה המרושעת ואת האמת על הדאפא. אחרי שצפו בטלוויזיית NTD ובתקליטורי הבהרת אמת כל המורים והמנהל התעוררו וכעת יש להם יחס חיובי כלפי הדאפא. כיום רובם פרשו מהמק"ס וארגוניה.

נוסף לכך, אף על-פי שתלמידיי צעירים מאוד, הם גם מהווים מטרה בשבילי להצילם. אני מלמד אותם בשיעור את עקרונות הדאפא ומתייחס אליהם כאל ילדיי. אני מחמיר מאוד לגבי דבר אחד וזה שכל תלמיד צריך להיות רחום לאחר ולא לפגוע באף אחד אחר. אני מנסה לדבר ולהתנהג בהתאם לפא, להציג את היופי של הדאפא ולהחדיר את עקרונות הפא לליבם. פעם אחת אחזתי במקל כדי להפחיד תלמיד שהפר את החוקים, אבל ברגע שהרמתי את ידי, התלמיד השובב תפס בה בחוזקה וצעק: "אמת-חמלה-סובלנות, לא מכות". כולם בכיתה צחקו.

כיום הסביבה שלי ידידותית מאוד ותלמידיי מחבבים אותי. אם מישהו סובל מכאב ראש או כאב בטן הוא אומר בשקט: "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות הוא טוב". גם הם זוכים לרווח ומכירים את היופי והעוצמה של הדאפא.

בנוגע לשיתוף פעולה עם מתרגלים מקומיים, כשהגעתי לכאן לראשונה, החלטתי שאם המאסטר שלח אותי לכאן, אני אצא החוצה ואהפוך חלק מהגוף האחד של המתרגלים המקומיים. לכן, זמן לא רב אחרי שהגעתי הצלחתי ליצור עימם קשר. למעשה יש כאן שני מתרגלים שגרים בכפר אחד, אבל הם אינם לומדים את הפא ביחד ולא עושים הרבה בנוגע לשלושת הדברים שהמאסטר ביקש מאיתנו לעשות. אחרי ששיתפנו, הסכמנו בינינו שכדי לשמור על התקדמות תיקון הפא, ניצור גוף אחד אמיתי ונלמד כל יום את הפא כקבוצה, נחפש פנימה ונוקיר את הזמן המוגבל שנותר לתיקון הפא, נעשה את שלושת הדברים היטב ונהפוך לתלמידי דאפא אמיתיים.

שני המתרגלים האלה הם באמת אנשים יקרים. ליבם טהור כמו זהב עבור הדאפא והמאסטר. בשנתיים האחרונות הם סייעו לי ללא סוף עם דאפא ובחיי היום יום שלי. אני מלא הכרת תודה ומודה למאסטר על התכנון הזה. כולנו מוקירים את היחסים הגורליים שלנו בדאפא, אנחנו מחפשים פנימה באופן פעיל בכל המקרים ואף פעם לא מאשימים אחד את השני. כולנו משתפרים בטיפוח ובהבנת עקרונות הפא ואנו ברורים לגבי האחריות שלנו והשליחות שלנו כתלמידי דאפא. כולנו פרצנו מהמוגבלויות העצמיות שלנו ומתייחסים ברצינות למשימה שלנו כתלמידי דאפא. אנחנו שולחים חומרי הבהרת אמת ומשכנעים אנשים פנים אל פנים לפרוש מהמק"ס. כל אחד משתפר בטיפוח אמיתי. בשנתיים האחרונות שלחנו יותר מעשרה שכנים מהכפר לחלק חומרי הבהרת אמת ואת "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית" לכל פינה בכפרים השכנים.

כיום בעזרתו של מתרגל מאזור אחר יש לנו מרכז יצור חומרי מידע משלנו ואנו צועדים ביציבות יותר בנתיב העזרה למאסטר עם תיקון הפא.

המאסטר אמר ב"הונג יין"-"ללא הפרעה" (תרגום לא רשמי):

"נתיבי הטיפוח מגוונים  אבל אף אחד מהם אינו מחוץ לחוק הגדול"

כמורה יש לי הרבה זמן פנוי אחרי העבודה. אולם מי יכול להתרווח בקלות על נתיב תיקון הפא? סופי שבוע ארוכים וחגים, כולם הזדמנויות טובות להבהרת האמת. בחורף האחרון מתרגלים עמיתים הכינו חומרים נהדרים שכללו לוחות שנה לקיר ולשולחן וצמדי חרוזי שיר. הקמתי צוותים עם מתרגלים עמיתים בעיר מגוריי והלכנו לכפרים מבית לבית לחלק מתנות יפות וחדשות טובות שדאפא מציל ישויות חיות. התמקדנו גם על איך ללמוד את הפא ולטפח ולהשתפר ביחד בשקדנות כדי למלא את המשימה כתלמידי דאפא.

עשרים שנה חלפו מאז החל מאסטר בתיקון הפא ולא נותר זמן רב לתלמידי הדאפא לטפח. כמתרגל לפני סוף תיקון הפא אני מעריך עמוקות את הזמן היקר שנותר. כמו כן תלמיד דאפא בשל צריך לפתח יושר וחמלה של ישות מוארת. אני חש בצורה נחרצת שאחרי שמשחררים החזקות אנושיות גופו ונפשו של המתרגל יכולים להיות כל כך פשוטים, נינוחים, מסופקים, חופשיים ושלווים ושאפשר לצעוד ביתר יציבות על הנתיב האלוהי. במהלך החודשיים של חופשת הקיץ דחיתי הצעה להרוויח קצת כסף בללמד שיעורים נוספים ופשוט יצאתי להציל אנשים עם יחסים גורליים. הייתי חוזר הביתה בלילה כדי לסכם את ההחסרות שלי, ללמוד את הפא, לחפש פנימה ולהטמיע עצמי בפא. כעת בשלב הזה של העולם האנושי, תלמידי דאפא הם השחקנים הראשיים. אני אוקיר כל יום שהמאסטר השיג עבורנו באמצעות סבל עצום, אעשה את שלושת הדברים היטב, אקיים את שבועתי בכל לבי ואצעד היטב את הצעדים האחרונים בנתיב שלי לשלמות!

תודה רבה לך מאסטר! תודה לכם עמיתיי המתרגלים!

הא-שי מאסטר!