Minghui Fahui: הוקירו כל יום בטיפוח הדאפא (חלק שני)

(Minghui.org)

החלק הראשון: http://he.minghui.org/?p=8697

החלק השלישי:  http://he.minghui.org/?p=8693

להתמתן

אחרי שפורסמתי כמתרגל, החלה סדרת הטרדות. באותו זמן סביבת הטיפוח הייתה קשה מאוד. משרד החינוך ו"משרד 610" איימו עלי לעתים קרובות באמצעות עבודה ושיעורי שטיפת מוח. מכיוון שהייתי באותו זמן חבר במק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית), רשויות המחוז גם ניהלו מה שנקרא "שיחות ארגוניות" איתי והפעילו עלי ועל בית הספר שלי לחץ עצום. המקומות בהם גרתי היו במעקב צמוד והפעילויות שלי הוגבלו. לעתים קרובות קראו לי לצאת מהכיתה במהלך השיעור, ושגרת עבודתי הופרעה ללא היגיון. כל הזמן איימו עלי במאסר וקנסות. אפילו בית ספרי נאלץ לדווח לרשויות הגבוהות יותר על פעילויותיי.

אולם כפי שהמאסטר אמר ב"יסודות להתקדמות במרץ II", ("חלק ממחשבותיי")

"צריך להבין שברגע שאדם יודע את האמת ואת המשמעות האמיתית של קיום החיים, הוא יכול להקריב את חייו בלי להתחרט בגלל זה".

כל מאמציהם של הרשויות למנוע ממני לחיות חיים הגונים וישרים היו לשווא. ברגע שסיימתי את עבודת יומי, במשך זמן מה ניסיתי ללמוד את הפא ככל האפשר. השתמשתי בפא כדי למלא את עצמי, להתעדכן עם התקדמות תיקון הפא ולהתנגד לרדיפה המתמדת של הרוע.

בקיץ 2002 לקחו אותי הרשויות למרכז לשטיפת מוח. כדי למחות על כך, פתחתי בשביתת רעב למשך 9 ימים. מ"משרד 610" צלצלו להוריי, לאשתי, לבני ולבתי וכמו כן לקרובי משפחה נוספים כדי לעודד אותם "לשנות" אותי באמצעות חיבה ואלימות. באותו יום, היה לוהט מהרגיל. ראיתי ממש מולי את הורי הקשישים ואת אשתי שכרעה על ברכיה לפניי, את גיסי וגיסתי שסובלים, את בני הבוכה ואת בתי הקטנה – שהייתה בת פחות משלוש ולא הייתה מודעת למצב, כשהיא מספרת לי שאחיה לא הכין את שיעורי הבית שלו בזמן – ולבי חש כאילו הוא נקרע מחזי וגופי הפך חסר אונים. כתוצאה מימים רבים של שביתת רעב, יום שלם של מבוכה ומזג אוויר חם, התחלתי להקיא דם. אבי התעלף מההלם כשראה אותי במצב כזה והיה זקוק בדחיפות לטיפול עם חמצן. אמי סבלה מהתקף ולחץ דמה עלה בצורה מסוכנת. שניהם היו זקוקים לטיפול נמרץ. ואפילו אז הרשויות לא אפשרו לי להשתחרר. כמה עשרות חברי סגל הקיפו אותי. שניים תפשו בזרועותיי וניסו לכפות עלי לחתום על "הצהרת ערבות" שכתבו עבורי. למרות שלא יכולתי לעמוד יציב, מחשבותיי היו בהירות מאוד. ידעתי שהמאסטר עומד לצידי ודואג לי. ידעתי שכל מה שראיתי היו מראות מזויפים. המאסטר לא ירשה שפגיעה אמיתית כלשהי תקרה להוריי. הכול היה מבחן שאורגן על ידי הכוחות הישנים. זזתי כדי להשתחרר, תפסתי את "הצהרת הערבות" וקרעתי אותה לגזרים. ניסיתי לברוח אבל הם תפסו אותי והשכיבו אותי על הרצפה. באופן בלתי צפוי אמר מנהל "משרד 610": "הוא כל כך קשוח ועקשן, שחררו אותו". תחת הגנתו של המאסטר, יותר לא נחשפתי לעינויים.

בעבר, כשתרגלתי את התרגיל החמישי של הישיבה במדיטציה, לא יכולתי לשבת בלוטוס מלא עם רגליים מצולבות במשך יותר מ-20 דקות. אחרי המצוקה הזאת יכולתי לשבת בקלות בלוטוס מלא למשך שעה. תודה לך מאסטר!

כשנרדפתי זכיתי לשטף רגשות כביר מהקהילה שלי. הורים רבים הביעו את אהדתם ואת דאגתם. גם בית הספר שלי החליט לאפשר לי להמשיך לעבוד, למרות כל הלחץ שהופעל על ידי הרשויות הגבוהות. כשחזרתי לבית הספר, התלמידים שלי כתבו על הלוח דברים מעומק ליבם כמו: "המורה, אני אוהב אותך", אנו מקווים לשובך". כשראיתי את הלבבות הטהורים שלהם, התרגשתי.

עם ההתקדמות המהירה של תיקון הפא, עשרות אלפי מתרגלים כתבו ללא פחד או היסוס פרקים רבים ומפוארים בסיפור של הצלת ישויות חיות ומאבק ברדיפה. גם אני התחשלתי בזרם העצום של תיקון הפא ורבים מהמושגים האנושיים שלי נעלמו אחד אחד. זמן קצר לאחר מכן הבנתי שכדי לקבל בברכה את בואו המוקדם של תיקון הפא של המאסטר בעולם האנושי, אינני צריך שהסביבה שלי תגביל אותי. בנוסף, לעבודה הטובה בבית ספרי, עלי לצאת החוצה מחוץ לבית הספר וליצור גוף אחד עם עמיתיי המתרגלים. לאחר זאת תליתי כרזות, שלחתי חומרי מידע, כתבתי מכתבים והבהרתי אמת פנים אל פנים. מצב הטיפוח שלי השתפר במהירות וחיי היו אינטנסיביים אבל מלאי סיפוק כששיתפתי פעולה בפרויקטים רבים עם מתרגלים עמיתים, כדי לסייע למאסטר בתיקון הפא ובהצלת ישויות חיות.

בחיי היום יום שלי ובעבודה בבית הספר הייתי מחמיר מאוד עם עצמי וידידותי לאחרים. דיברתי והתנהגתי בדרכים ששיקפו את התום, הנדיבות והיופי של הדאפא וניקיתי את האלמנטים הרעילים שהמפלגה המרושעת החדירה למוחות של ישויות חיות. על הלוח בכיתתי רשמתי את הפואמה של המאסטר "אדם ישר" מ"הונג יין". המוטו של הכיתה שלי נגזר גם כן מ"אמת-חמלה-סובלנות". אלו היו "חמלה טהורה ונדיבות, סובלנות והיגיון, חכמה, שלווה וכבוד". כל יום לפני ששרנו כולם קראו ביחד בקול רם את המוטו. נהגנו כך שלוש פעמים ביום כל יום. קבוצות תלמידים שידעו את האמת על הפאלון גונג התקבלו לבתי ספר גבוהים יותר או הפכו לחברים אחראיים בחברה.

פעם אחת, אחת ממנהיגות הכיתה שלי לשעבר חזרה וסיפרה לי שתלמידי בית ספר התיכון שלה נדרשו להצטרף לליגת הנוער של המק"ס. אחדים מהם סירבו בנחישות והושעו למשך יומיים. כדי להימנע מבעיות נוספות, בסופו של דבר המורה של הכיתה נתן להם כפתור של ליגת הנוער במסגרת סגל הכיתה.

בפעם אחרת לאחר הצטרפותם, עזבו תלמידיי את ליגת הנוער אחרי שלמדו את האמת. אף אחד מהכיתה לא רצה להצטרף ולא עמדנו במכסה המוקצבת למספר החברים בליגת הנוער. למרות שמזכיר ליגת הנוער של בית ספרנו לא הבין את האמת כולה, הוא לא דחק בעניין ולא חקר נוספות בנושא. בשנים האחרונות תלמידי הדאפא השמידו כמות גדולה של רוע במהלך הצלת ישויות חיות והמאבק ברדיפה. עוד ועוד אנשים חושבים עכשיו בצורה רציונאלית ועוד ועוד ישויות חיות מתעוררות. אני שמח בשמחתם של אלה שלמדו את האמת וניצלו.

http://he.minghui.org/?p=8693