תרבות והיסטוריה: הדרך הגדולה ללימוד בסין העתיקה

(Minghui.org)

בפורום שנערך ב-2011 בדאבוס שבשוויץ, העלה אחד הפרופסורים הסינים את הסיבה העיקרית לכישלון מערכת החינוך הסינית בעשורים האחרונים. לדעתו, מערכת החינוך הסינית אינה מייחסת חשיבות ליצירתיות של האדם ולאופיו המוסרי. לדבריו, אחת הסיבות לכך היא: "מפני שחונכנו לשקר מאז בית ספר היסודי, ואנו הולכים בדרך הזאת צעד אחר צעד". הוא גם הרחיק לכת לומר שאם כל בתי הספר בסין ייסגרו והידע יצטמצם באופן דרמטי, הסטנדרטים המוסריים של הסינים יעלו באופן משמעותי.

הפרופסור מצביע על נקודה בת תוקף אודות כישלונה של מערכת החינוך הסינית. כיום ניתן למצוא בסין יותר מוסדות חינוך להשכלה גבוהה ויותר תלמידים בכל מקום, אבל לא ניתן למצוא כישרונות ברמת מאסטר. להיפך, אי יושר אקדמי נפוץ מאוד. מורים רבים אינם ישרים ולתלמידים רבים באקדמיה יש ציונים גבוהים אך ריקים מתוכן. מהי הסיבה לתופעה זו? ניתן למצוא את התשובה כשמשווים בין מערכת החינוך של סין העתיקה לזו של היום.

ישנה אמרה ש"הלימוד הוא הבסיס לייסוד מדינה או לחינוך של עם". בתרבות הסינית המסורתית, המדינה הייתה מושתתת על מוסריות ומידות טובות. לפיכך, כל אדם, כולל הקיסר, העניקו חשיבות רבה לטיפוח העצמי וראו בו אבן יסוד בחייהם. משמעות ההוראה הייתה חינוך בני האדם. החלק החשוב בה היה לטפח אמות מידה מוסריות נאצלות. כפי שמצוין ב- The Analects of Confucius (הלקט הספרותי של קונפוציוס): "יסוד הלימוד אינו הידע. מה שקודם לו הוא טיפוח אמות מידה מוסריות כגון: כיבוד אב ואם, אהבת אחים, חמלה, כבוד וכנות. לאחר מכן, אם יהא עת בידו, ילמד האדם קצת ידע".

[...]

בסין העתיקה, ילדים החלו ללמוד בבית ספר בגיל שמונה. שם הם החלו בלימוד הטקסים הבסיסיים, מלאכות בית יומיומיות בליווי מוסיקה, שימוש בחץ וקשת, אותיות סיניות ומתמטיקה. בגיל 15 הלכו התלמידים לקולג' ללמוד את הדרכים לתיקון הלב, טיפוח עצמי, ניהול משפחה ושליטה על המדינה, כדי להפוך לאנשים בעלי אופי מוסרי נאצל. את עקרונות הטיפוח העצמי הם יישמו כשטיפלו ביחסים אישיים ובבעיות בין מדינות. כמו כן הם יישמו את אותם עקרונות כדי לנהל את המדינה.

המשפט הראשון בספר The Great Learning מדגיש את מטרת הלימוד: "לטפח את המוסריות הגבוהה שהוענקה על ידי השמים ולהגיע לרמה הרוחנית הגבוהה ביותר של חמלה". "בעת שהחמלה מתפתחת אפשר להשתמש בה לניהול מערכות יחסים. כדי לנהל מערכת יחסים עם בני אדם צריך להיות קרוב אליהם ולאהוב אותם. על הקיסר להיות בעל חמלה. הפקיד הבכיר צריך לכבד את הקיסר. הבן צריך לכבד את הוריו. על ההורה להביע חיבה וחברים צריכים להיות כנים זה כלפי זה. כל אחד ניסה להגיע לרמה הרוחנית הגבוהה ביותר של חמלה.

כמו כן, נאמר בספר: "קידום מידות טובות בא אחרי ניהול המדינה; ניהול המדינה בא אחרי ניהול המשפחה; ניהול המשפחה בא אחרי הטיפוח העצמי".

אם כן מהו טיפוח עצמי? טיפוח עצמי מתמקד בטיפוח מידות טובות וערכים מוסריים. האנשים הקדמוניים למדו את העקרונות של החומר כדי לרכוש תבונה ולחפש את הטאו ("הדרך"). במשך התהליך הם הוארו לחוקים היסודיים של התפתחות החומר ולדרך הגדולה, אשר שימשו להם כפילוסופיה מנחה בהתנהגותם. הם זיקקו את מחשבתם, זיככו את ליבם וטיפחו את עצמם בכנות וברצינות. אדם בעל אמות מידה מוסריות גבוהות נעים הליכות ונבון יהיה, כמובן בעל יכולת לנהל את המשפחה, להנהיג מדינה ולחלוש בעולם בדרכי שלום.

[...] יצירתו הקלאסית של קונפוציוס מכילה פחות מ-2,000 תווים סיניים, אבל הוא עדיין מזכיר את תשתית החינוך. מטרת ההוראה היא להצמיח ילד שיהא מבוגר עצמאי ומכובד בעל אמות מידה מוסריות נאצלות שהוטמעו באמצעות טיפוח עצמי. לאמוד אדם דגול כלל אינו קשור לגילו, השכלתו, כוחו, עושרו או מעמדו החברתי אלא רק לסגולותיו המוסריות של אותו אדם. הגדולה שב"לימוד האדיר" מונחת ב"תמיכה במוסריות" התובעת מבני האדם לסלק את השלילי ממחשבתם ובהתמדה לשפר את הרמה המוסרית שלהם. כך אדם דגול עומד בין שמיים לארץ בצורה מכובדת. יש בו חמלה, חוכמה ואומץ לב. כמות האחריות שאדם יכול לשאת תלויה במידת רוחב לבו, ברמת מעלותיו המוסריות וברמת הזיקוק של כישרונו.

למרות שמשפחה, מדינה ועולם שונים בגודלם, אך הם נושאים את אותם עקרונות של טיפוח עצמי. מפני ששגשוג או שקיעה, הצלחה או אי הצלחה של ניהול משפחה, מדינה או עולם קשורים באופן הדוק לטיפוח של יחידים. שיטות הטיפוח העצמי יכולות להתרחב ולהיות מיושמות בניהול משפחה, בהנהגה של מדינה והובלת העולם בדרכי שלום. לדוגמא טיפוח עצמי מוביל אדם להיות בן טוב להוריו. אם הוא מראה את אותה מידה טובה לקיסר שלו אז הוא יהיה משרת נאמן. בדומה לכך, אם למישהו יש אחוות אחים עם אחיו, והוא מתייחס כך גם כלפי קשישים, אז אותו אדם ייחשב מכובד. כאשר אדם שיש בו חיבה מפנה אותה כלפי אנשים שהוא מנהל, יאמרו שהוא מלא חמלה. מכאן יוצא שאדם המטפח היטב יכול לנהל היטב את משפחתו, ואחר כך הוא יכול להנהיג היטב מדינה, והוא בהחלט יוכל לגייס אנשים מוכשרים בעלי אמות מידה מוסריות גבוהות ולהנהיג את העולם בדרכי שלום. טיפוח עצמי הוא הדבר הבסיסי ביותר. אם כל אחד ייחס חשיבות לטיפוח עצמי, יישא באחריות על כתפיו ויעשה טוב בעצמו, אזי העולם יהיה שליו ושקט. לא כל אחד יכול להגיע לרמה אישית גבוהה כמו יאו או שוּן (דמויות ראויות להערצה בהיסטוריה הסינית). למרות זאת המוסריות של אדם אציל היא כמו רוח והמוסריות של אדם רגיל היא כמו דשא. המוסריות של אדם אציל יכולה להשפיע על אדם רגיל רק כמו מערכת היחסים בין הרוח לדשא.

היפוכו של דבר, אם אדם לא מטפח את עצמו וכל מחשבותיו נתונות לכיצד לשלוט באחרים, אזי אף אחד לא משתפר. וכתוצאה מכך פקידים הנושאים משרות רמות לא יהיו בעלי מוסריות וכישרוניים, והם ישתמשו באמצעי דיכוי ועינויים "לנהל" אנשים. בידי אנשים במשרות נמוכות לא תיוותר הברירה, ולא יעלה בידם לשמור על לב ישר. התוצאה תהיה שאיש מפקידי הקיסר הורים, ילדים, לא יבצע את עבודתו כראוי. וקונפליקטים שייווצרו יכניסו את העולם לכאוס. זה נובע מהתייחסות לענף כאילו היה השורש. לכן המרכיב הבסיסי בהנהגת מדינה, בניהול משפחה או בהובלת העולם בשלום – מונח בטיפוח העצמי של הפרט.

מר פאן (Fan) ג'ונג-יאן היה פקיד בכיר ומפורסם בשושלת סונג הצפונית. הוא נהג להציע לקיסר הצעות כנות. הוא בנה בקהילות שונות פרויקטים לשימור מים, עזר להנחות אנשים כישרוניים, שימר את האדמות ויישב אנשים במקומות בהם יכלו לחיות חיים שלווים. הישגיו זכו לשבחים במשך המאות הבאות.

מר פאן ייחס חשיבות גדולה לטיפוח עצמי מגיל צעיר. הוא נולד למשפחה ענייה מאוד. בתקופת לימודיו נהג להכין כל לילה סיר דייסה. ביום המחרת הדייסה נעשתה מוצקה. מר פאן היה חותך אותה לארבעה חלקים ואוכל שניים לארוחת הבוקר ושניים לארוחת הערב. בנו של אחד הפקידים המנהלים בנאן-ג'ינג ראה את מר פאן אוכל כל בוקר דייסה, והדבר נגע מאוד ללבו. במצוות אביו הוא הביא מזון למר פאן. אולם מר פאן סירב באדיבות והביע את תודתו בכנות. הוא אמר: "אני באמת מעריך את עזרתו של אביך, אבל אני רגיל לאכול דייסה בכל יום ולכן אינני חש כלל סבל. אם אתאווה למזון הטעים הזה, כיצד אוכל להתמודד עם סבל כלשהו בעתיד?" מר פאן היה חרוץ מאוד, אפילו כאשר חי בתנאים קשים. הוא היה דל אמצעים וחי בצמצום, אבל טיפח היטב. בסופו של דבר הפך למלומד והתפרסם כשעמד בראש הפקידים בחצר הקיסר.

[...] מר פאן לימד את ילדיו באמצעות החוויות האישיות שלו והוראות מילוליות. כל ילדיו היו מוצלחים. הדורות המאוחרים ירשו את האיכויות הטובות שלו. בגיל 16 בנו בכורו, פאן צ'ון יואו, הלך בעקבותיו להגן על ארצם מפני ממלכת שיאה המערבית, ותרם רבות למדינה. בנו השני, פאן צ'ון רן, היה ראש ממשלה, ונהג באופן אחראי במהלך 50 שנות שלטון. בנו השלישי, פאן צ'ון לי, שימש בתפקיד אחראי על כל השרים. בנו הרביעי, פאן צ'ון צווי, שימש בתפקיד של שר הכלכלה. כל בניו היו ישרי לב ולא חששו לומר את דברם. הם אהבו את בני עמם ושמעם יצא למרחוק על היותם הוגנים וישרים בעודם משמשים במשרות רמות בעמדות מפתח בשלטון. הם תרמו את רוב משכורתם למוסד בכפר שהקים אביהם פאן ג'ונג-יאן לטובת אנשים עניים.

בסין העתיקה היו הרבה אנשים כמו מר פאן ג'ונג-יאן. לא משנה עד כמה עניים הם היו, או עד כמה עשירים הפכו, הם לא סטו אף פעם ממטרתם לטפח את עצמם. הם ייחסו חשיבות גדולה למוסריות. הם חיבקו את כל העולם, דאגו לארצם ולעמם, ושאפו להשיג את הדרך הגדולה כל חייהם.

כעת, בואו נבחן את מערכת החינוך הנוכחית של סין. מאז עלתה לשלטון המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) באמצעות הונאה, היא סילפה את ההיסטוריה, הציגה טוב כרע ורע כטוב, והכפישה את התרבות המסורתית כ"זבל פיאודאלי". בתי ספר, האמורים להוות מקומות להפצת ידע, משמשים אותה כשדה קרב למאבק כנגד הטוב. המק"ס מפחדת מאנשים החושבים חשיבה עצמאית. ההיסטוריה משמשת בדרך כלל כראי קסם, נקודת התייחסות לזהות רמייה. ההיסטוריה יכולה לחשוף את המוסריות המושחתת של המק"ס, את טבעה המרושע ואת אכזריותה. לכן המק"ס הרסה את התרבות הסינית המסורתית. במשך 60 השנים האחרונות המק"ס מוליכה שולל את העם הסיני ואת התלמידים במערכת החינוך. כתוצאה מכך המהות של התרבות הסינית המסורתית, המדגישה את המוסריות וטיפוח הלב, אבדה כליל.

[...] בסין של היום התלמידים לומדים רק את תרבות המפלגה ואת ההיסטוריה השקרית שלה. כל מה שהם שומעים וקוראים הינם השקרים והתעמולה של המק"ס, המתרברבת בשלום ושלווה מזויפים. מבית הספר היסודי ועד הלימודים באוניברסיטאות, תלמיד שתשובתו אינה תואמת את "ערכי המפלגה" ייכשל ולא יקבל ציונים גבוהים. כל מי שינסה לומר את האמת ידוכא ויותקף. כאשר שקרים נמצאים בכל מקום כיצד האמת יכולה להתפשט? אם חשיבה עצמאית לא קיימת כיצד יכולה להתקיים יצירתיות?

בבתי ספר אין אפשרות לתלמידים לפתח חשיבה עצמאית ומעלות אציליות. התלמידים רודפים רק אחר ציונים אקדמיים, ומטרת הלימוד שלהם היא להתחרות באחרים. אם כן, כיצד הם יכולים להיות בעלי מעלות אציליות? שלא לדבר על לטפח את עצמם, לנהל משפחה, לשלוט על מדינה ולחלוש על העולם בדרכי שלום. תחת שליטתה של המק"ס, החינוך בסין הפך באופן חמור לתעשייה, והתלמידים הפכו לסחורה. המדינאים, שאינם מלומדים וגם אינם בעלי יכולת כלשהי, יוצרים כאוס במדינה. הם הופכים את בתי הספר למקומות בהם יוכלו להפיץ תיאוריות מזויפות ולאסוף כסף. לכן אי אפשר למצוא מוסריות בחברה. רוב האנשים רודפים אחרי כסף.

]...] לכן, בלתי זה אפשרי לטפח כישרונות ברמה גבוהה תחת שליטתה של המק"ס. נהפוך הוא, אנשים רבים חונכו לחשיבה מעוותת. רבים הנקראים "מומחים" אומרים דברים לא אחראיים כי משלמים להם כספים לומר דברים המשרתים את יעדי המפלגה. הם עומדים לצד המק"ס ומדכאים אנשים טובים. כתוצאה מכך קולות של אנשים ישרי לב לא יכולים להישמע, והמוסריות בחברה הסינית אבדה כליל.

למרבה המזל ברגע הקריטי הזה, כאשר המוסר הושחת, מופצת שיטת הפאלון דאפא. בתוך פרק זמן של כעשר שנים בלבד, יותר מ-100 מיליון אנשים מתרגלים את השיטה וחיים על-פי העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות". אנשים נוספים מבינים את העיקרון של "טוּב יתוגמל בטוב ורוע יזכה בגמול רע". אנשים מתחילים להתעורר לתרבות המסורתית שאבדה למשך תקופה ארוכה וחוזרים לטפח את מוסריותם.

להקת Shen Yun Performing Arts, עם הטוּב והיופי הטהור שלה, מעוררת לתחייה את המהות של התרבות הסינית שנהרסה על ידי המק"ס. ההופעות של ה- Shen Yun שזכו להצלחה בקרב החברה המערבית עוררו מודעות גדולה ועניין רב בתרבות הסינית המסורתית. אולי בעתיד הקרוב, האנשים בסין שכבר יודעים את האמת ומתנגדים לתרבות המק"ס, יאמצו ללבם את המורשת התרבותית היקרה שהותירו להם אבותיהם. יתרה מכך, אולי הם יטפחו את לבם על פי העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות". בידיהם של האנשים הסינים שהתעוררו, התרבות הסינית המסורתית והמרהיבה תיוולד מחדש וצבעיה הנהדרים יבהיקו.