מר לי שי-וואנג מת מהעינויים בכלא, המשפחה מודאגת שלאחיו הכלוא יהיה גורל דומה

(Minghui.org)

מר לי שי-וואנג ואשתו נעצרו באופן בלתי חוקי ב-21 בדצמבר 2010. לאחר שהוחזק במשך יותר משישה חודשים במרכז המעצרים הה-שי, הועבר מר לי לכלא בין-האי (ידוע גם בשם גאנג-בי). מר לי מת עשרה ימים לאחר מכן ב-29 ביולי 2011 כתוצאה מעינויים קשים.

9 שנים קודם לכן, ב-2001, מר לי שי-וואנג נעצר יחד עם אחיו לי שי-ליאן ונגזרו עליהם 8 ו-12שנות מאסר בכלא. מר לי שי-וואנג שוחרר מהכלא ב-2009 במצב קריטי. אחיו נותר בכלא ותקופת המאסר שנקצבה לו עומדת להסתיים ב-20 בנובמבר 2013. מצבו בכי רע והוא אינו יכול לדאוג לעצמו. המשפחה דורשת את שחרורו אולם הכלא מסרב לבקשתם. בית הכלא טוען שהם אינם משחררים אסיר, אלא אם הוא במצב קריטי. המשפחה מודאגת מאוד וחוששת שמא ימות בכלא עקב העינויים כמו אחיו.

מר לי שי-וואנג – מת מעינוייו ביולי 2011

מר לי שי-וואג היה בעבר בסגל בקרת איכות במפעל מס' 2 לאופניים בטיאן-ג'ין. הוא פתח עסק בעצמו ב-1982 והחל לתרגל פאלון גונג ביחד עם אשתו ב-1995. הם חיו על-פי הסטנדרטים של פאלון דאפא (אמת-חמלה-סובלנות) והיו להם ציפיות גבוהות מעצמם. הם היו נדיבים וישרים והעסק שלהם פרח.

הפרטים לגבי העינויים והתעללות הפיזית שסבל מר לי בעודו בכלא עדיין לא ידועים, אך אתר מינג-הווי תיעד דוחות רבים המתייחסים למקרהו של מר לי. להלן עדכונים לגבי עינויים בלתי אנושיים שסבל מר לי בהיותו כלוא בשני בתי כלא בטיאן-ג'ין.

השוטרים שעצרו אותו ב-2001 שהגיעו לביתו החרימו ספרי פאלון גונג, תמונה של המורה לי הונג-ג'י וטלפון נייד. מר לי היה כלוא תשעה חודשים במרכז מעצרים של סניף המשטרה בהה-גונג. לאחר מכן נגזרו עליו שמונה שנות מאסר בכלא טיאן-ג'ין.

שחזור עינויים: עינוי העוגן

בכלא טיאן-ג'ין סבל מר לי עינויים בלתי אנושיים מפני שהאמין בנחישות בפאלון גונג וסירב לוותר על השיטה. הוא הוכנס למאסר מבודד כשהוא כבול בשתי ידיו ורגליו. הוא סירב "להשתנות" ולכן כבלו את ידיו מאחורי גבו ועינו אותו בעינוי "העוגן", בו כפו עליו לשבת על הרצפה כשרגליו בפיסוק של 130 מעלות. שני הקרסוליים כבולים לרצפה ושתי הידיים כבולות מתחת לקרסול אחד. לדברי הסוהר יאנג בו, אפילו מחרחרי הצרות הגדולים ביותר בכלא אינם יכולים להחזיק מעמד כך יותר מיומיים. הוא רצה לראות כמה זמן יחזיק מעמד מתרגל פאלון גונג. לדבריו, מתרגלים אחרים עברו "שינוי" לאחר ישיבה על "שרפרף קטן" במשך כמה ימים. "שרפרף קטן" הוא צורת עינוי נוספת ולאלה שיושבים עליו אין ברירה אלא לשבת בכל משקלם על החלק הגרמי של אחוריהם.

מר לי עונה 39 יום ב"עינוי העוגן" עד שאיבד את הכרתו. אי אפשר היה להעירו במים קרים או בדקירות מחטים. נשאו אותו חזרה לתאו והוא לא היה מסוגל להזיז את חלק גופו התחתון. הסוהר יאנג בו אמר: "כעת כשהוא נכה הוא לא יוכל לתרגל פאלון גונג" על בני המשפחה אסרו לבקר את מר לי מחשש שיתבעו את בית הכלא כשיראו את מצבו. ברגע שמצבו השתפר קמעה, החל סבב עינויים שני, משום שהוא עדיין לא הסכים לעבור "שינוי". מסיבה זאת נגרר מר לי במדרגות לקומה הרביעית ובחזרה לקומה הראשונה בכל יום כשהוא כבול בידיו וברגליו בכבלים ששקלו 24 קילוגרם. כתוצאה מהגרירה פרקי ידיו וקרסוליו נחתכו ודיממו.  הסוהר יאנג בו הזהיר שאם לא יעבור שינוי יעמידו מישהו בכל כובד משקלו על האזיקים.

במשך שמונה שנות היותו בכלא סבל מר לי אין ספור עינויים כאלה. כששוחרר ב-16 במאי 2009 הוא נראה חיוור כמו מת ולא היה לו כוח לזוז כשהחזירו אותו לביתו.

שנה וחצי לאחר מכן ב-21 בדצמבר 2010 נעצרו מר לי ואשתו בפעולה משותפת של "משרד 610" ושוטרי תחנות משטרה ממחוזות הה-שי והה-בי. הם הוחזקו במרכז המעצרים בהה-שי ונשלחו למשפטים חשאיים שם נגזרו על מר לי שמונה שנות מאסר. ביולי 2011 נשלח מר לי לכלא גאנג-ביי שנקרא כעת בין-האי. אשתו נשלחה למחנה עבודה לנשים באן-צ'יאו, בטיאן-ג'ין שם הייתה כלואה שנה אחת.

עשרה ימים לאחר שמר לי נשלח לכלא, קיבלה משפחתו הודעה שהוא נפטר בשעה 2:00 לפנות בוקר ה-29 ביולי. בנו בן ה-15 היה לבדו בבית כשקיבל את ההודעה. מאוחר יותר אחותו הגדולה של מר לי נסעה לכלא ודרשה לראות את הקלטות הוידיאו של סגל הכלא. הם טענו שההקלטות נחתמו בצו בתי דין. המשפחה התעקשה ובסופו של דבר גילה הכלא הקלטת וידיאו באיכות ירודה מאוד בה נעשה ניסיון החייאה למר לי.

בוידיאו נראה מר לי שוכב בחדר קטן ברוחב מטר אחד. הקירות היו מגומי, ולא היו בו חלונות או מערכת אוורור, רק דלת. מר לי שכב בחדר כשהוא כבול בידיו ורגליו. הסוהר שיחרר את ידיו ורגליו של מר לי רק לאחר נשימתו האחרונה,  במשך כשעה מר לי נאבק תוך ייסורים עד שנותר ללא תזוזה. במהלך אותו זמן לא נעשו כל פעולות החייאה. הסוהר אמר משהו כמו: "השמיים לא יוכלו להחזיר אותו". היה ברור שהוידיאו עבר עריכה.

אמו בת ה-85 של מר לי אינה יודעת עדיין שבנה נפטר. בנו אינו יכול ללכת לבית הספר. אשתו חזרה ממחנה עבודה בכפייה. היא נמצאת במעקב ומצותתים לטלפון שלה. כל מי שיוצר עימה קשר יותר משלוש פעמים נחקר על ידי המשטרה המקומית  והוא מוזהר לשאת באחריות אם ימשיך בקשר עימה.