שוטרים סינים עוצרים מתרגלי פאלון גונג בתואנות שווא כדי שהציבור ישתף פעולה

(Minghui.org)

הסיפור הזה קרה לפני כמה שנים אבל אני זוכרת כל דבר כאילו זה קרה היום.

היה זה יום קר. אני ועוד מתרגלת נסענו לכלא בעניין מתרגלת ששבתה רעב במשך יותר משלושה חודשים. היא שוחררה באותו יום ובעלה אסף אותה מהכלא. השעה הייתה 16:00 אחר הצהריים כשהגעתי לשכונה הישנה בה גרתי בעבר. הלכתי לשוק לקנות כמה פירות כי תכננתי לבקר אמא של חברה. לפני שהספקתי לארוז את הפירות שמעתי סירנה של מכונית משטרה. כמה שוטרים בלבוש אזרחי יצאו מהמכונית וצעדו לקראתי כשהם צועקים: "מישהו כאן מעורב בסחר אנשים. באנו לכאן לבצע מעצר". בעודי תוהה את מי הם מתכוונים לעצור, סוכנת בבגדים אזרחיים תפסה בצווארוני וצעקה: "היא חטפה את הילד שלי". נתפסתי כשאני לא מוכנה. ניסיתי להסביר ל"אם המסכנה" שהיא מחליפה אותי במישהי אחרת. אחד השוטרים אמר לי: "תפסיקי להסביר. אנחנו יוצאים לדרך". הוא החטיף לי מכה בראש וגרר אותי לתוך מכונית המשטרה.

במכונית הנהג חבט בי בפניי והתעלפתי. כשהתעוררתי משהו היה תחוב לי בפה. הייתה לי סחרחורת וידיי רעדו. אחד הגברים מישש אותי בטענה שהוא עורך עלי חיפוש. אמרתי שוב שאני לא עוסקת בסחר בבני אדם. אחד השוטרים צחק ואמר: "אנחנו יודעים שלא. אבל האם אינך מתרגלת פאלון גונג?" הבנתי מה קורה. אמרתי להם שאני אכן מתרגלת פאלון גונג ואין להם הזכות להשפיל אותי ולהאשים אותי בתואנת שווא. אמרתי להם שהם הפרו את החוק והם היכו אותי שנית.

האיש שערך עלי חיפוש אמר: "בפעם האחרונה שניסינו לתפוס מתרגל, האיש היה על אופניים ופשוט לא הצלחנו לתפוס אותו. השתמשנו ברמקול וביקשנו את העוברים ושבים לעזור לנו לעצור אותו, אבל במקום זאת הם עצרו את מכונית המשטרה שלנו. הפעם למדנו את הלקח. עקבנו אחרייך במשך כמה חודשים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לטעות. כולם שונאים את אלו שסוחרים בבני אדם. זה הקל עלינו לתפוס אותך". הוא צחק ונראה גאה מאוד בתרמית שלו.

לאחר מכן נודע לי שנערכו מעצרים בכל העיר. מתרגלים רבים נעצרו ונערך עליהם חיפוש מפני שמישהו הצליח לחדור למערכת שידורי הטלוויזיה בעיר ושידר סרטי וידיאו שסיפרו את האמת על "אירוע ההצתה העצמית" שבוים בכיכר טיאננמן. לאנשי העיר שצפו נודע שהאירוע היה מבוים כיוון שהמפלגה הקומוניסטית הסינית רצתה לערער את האמון של הציבור בפאלון גונג ולהכפיש את השיטה. הרשויות זעמו והחלו לעצור מתרגלים בהיקף נרחב ובכלל זה עצרו את כל משפחתי. הם בזזו את ביתי והותירו אי סדר ובלגן. רוב עבודות הג'ייד (אבן ירקן) שהתכוונתי למכור אבדו או נהרסו. איבדתי סחורה בשווי ערך של כמעט 300,000 יואן.

בני משפחתי אפילו אינם מתרגלים של פאלון גונג. בעלי חטף בעבר שבץ והיה לו ליקוי בתנועות. כשראיתי אותו במרכז המעצרים ידיו היו כפותות מאחורי גבו והוא בקושי הלך אפילו כששוטר דחף אותו. הוא לא היה מסורק והיה מכוסה בלכלוך. בלילה בו נחטפתי ראיתי את בתי למשך רגע קצר. פניה היו חיוורים ומתוחים וידיה כבולות. ידעתי שהיה לה חום יום קודם לכן. כשראתה אותי לבושה בבגדים קלים אמרה: "אמא, אינך לבושה מספיק, בואי אתן לך את בגדיי". השוטר מיד סטר על פניה. לאחר מכן, כששוחררה, סלקו אותה מהקולג' בגלל שהיא בת של מתרגלת פאלון גונג.

הייתי עובדת של רשת הטלוויזיה. השוטרים עינו אותי במהלך החקירה. הם ניסו לכפות עלי להודות שאני זאת שחדרתי למערכת שידורי הטלוויזיה בעיר. קשרו אותי ל"כיסא ברזל" כשידיי כפותות בגסות למשך פרקי זמן ממושכים כשהם מכים בי בצורה זדונית. כשהתעלפתי השוטרים שפכו עלי מי קרח כדי שאתעורר והם ימשיכו להכות אותי. יום אחד אחר הצהריים היה עליהם להעיר אותי שלוש פעמים במהלך החקירה. מאותו זמן הם צירפו רופא כשחקרו אותי.

בחודש אפריל הם פשטו מעלי את המעיל קשרו אותי ל"כיסא הברזל" והעמידו את הכיסא בפתח הדלת כשכל החלונות פתוחים. בעודי קופאת הם שיחקו מה-ג'ונג בחדר מחומם כשהם לבושים היטב במעילים. כשהלכו הביתה הם החזירו אותי פנימה. כך הם עשו במשך חמישה ימים. במשך מספר ימים אסרו עלי להשתמש בשירותים. הם אמרו לי: "את לא מקלה עלינו. ואת מונעת מאיתנו לקבל גמול של מאות אלפי יואן". הם ניסו להכות אותי כדי שאודה. ניסיתי להבהיר להם את האמת ואמרתי להם שהם מבצעים פשע. אחד מהם הקשיב לדבריי והפסיק לענות אותי.

פעם אחת אחרי יומיים הרשו לי ללכת לשירותים. כשחזרתי לחדר, המים בספל השתייה שלי היו צהובים. אין צורך לומר שלא שתיתי אותם.

כך, במשך חודשים רבים עברתי עינויים עד ששוחררתי.

כשהייתי עצורה המורה היה תמיד לצדי. פעם אחת השוטרים כפתו את ידי בצורה כל כך הדוקה שהמתכת חתכה בבשרי. זה כל כך כאב שזעקתי לעזרת המאסטר. באותו רגע השוטרים הורידו את הכבלים והביטו סביבם בחשש. פעם אחרת כשחקרו אותי בתורנות הכו אותי בפראות כשהם מבקשים לדעת אם אני זו שחדרתי למערכת שידורי הטלוויזיה.  זה ארך יום שלם ובערב הייתי במצב ממש גרוע. אחרי שחזרתי לתאי שכבתי על הגב והרגשתי חלשה, אבל נס קרה: הרגשתי פאלון נוגע בחבורות שעל גופי כמו אם המלטפת את ילדה. זה היה חם כל כך ונעים. זו הייתה הפעם הראשונה שבכיתי במשך היותי במעצר.

גם לאחר שהמתרגל שחדר לשידורי הטלוויזיה נעצר, השוטרים עדיין לא שחררו אותי כי פחדו שאתבע אותם. הם זייפו ראיות והפלילו אותי. הרשויות גזרו עלי חמש שנות מאסר בכלא. לפני גזר הדין שוחררו בעלי ובתי. בעלי היה על סף מוות. הם שחררו אותו כי לא רצו שימות במעצר שלהם.

במשך אותן שנים כל יום עבר כמו תקופת חיים שלמה ואני סבלתי נוראות. ביום שחרורי הבטתי מעלה לשמים הכחולים ולא הרגשתי כל שמחה. מאות מתרגלים עדיין עוברים עינויים באותו הכלא. מי יודע כמה אחרים נרדפים עדיין במדינה הזאת?

לא וויתרתי על אמונתי וחזרתי הביתה בגלוי ובדרך אצילה. אני מודה למאסטר שהיה עמי ועזר לי לאורך כל הדרך.