הסיפור אודות האל סוּ

(Minghui.org)

(הסיפור לקוח מהספר "סיפורי בני האלמוות" של גֶה הוֹנְג משושלת גִ'ין).

רכס סוּ שִיאָן (האל סו) ממוקם ליד נהר צֶ'ן-ג'יאנג בצֶ'ן-ג'וּאו, פרובינציית הוּנָאן. בינות סלעים עוצרי נשימה ומים ירוקים ברכס סו שיאן, התרחש נס: האל סו עלה השמימה לפני כ-2000 שנה.

בשנה הרביעית לשלטונו של הקיסר הווי בשושלת האן המערבית, בכפר דונג-יאזי-טאנג הנמצא בצ'ן-ג'ו גרה נערה בשם פאן. יום אחד כאשר פאן  כיבסה את בגדיה על סלע גדול ליד נהר צ'ן- ג'יאנג, הופיע לפתע על פני המים צמח ירוק מרהיב ביופיו, שסבב סביב הסלע מספר פעמים. פאן התבוננה בו בהתרגשות ובשמחה ולבה הלם בקרבה. היא חזרה לביתה וימים לאחר מכן גילתה שהיא בהריון. פאן סיפרה לאמה את הקורות אותה סמוך לנהר אך האם סירבה להאמין. לאחר עשרה חודשים, נולד לפאן בן. בני משפחתה בושו במצבה וחששו מאנשים הולכי רכיל. אמה של פאן החליטה לנטוש את התינוק במערת פריחת האפרסק בהר נִיוּפּי הסמוך לכפר. לפני שהותירה אותו לנפשו נשבעה: "אם הילד נועד לחיות, הוא ייוותר בחיים אחרי שבעה ימים. אם לא, הוא ימות בתוך שבעה ימים". שבעה ימים מאוחר יותר פאן התגעגעה מאוד לתינוקה ונחפזה למערת פריחת האפרסק. היא ראתה עגור לבן יפהפה פורש כנפיו מעל התינוק לחממו, ואיילה לבנה מיניקה את התינוק. פאן לא ידעה נפשה מרוב אושר. היא לקחה במהירות את התינוק לביתה וגידלה אותו בחשאי. היא נשבעה בליבה שהיא לא תינשא לעולם.

הילד גדל והתפתח בחדר סודי במשך שבע שנים. הוא לא הכיר איש מלבד אמו ואפילו לא זכה בשם. יום אחד אמר הילד לפאן: "הנה גדלתי עכשיו, בבקשה אל תסתירי אותי עוד". מאותו יום ואילך הלך הילד כל יום להר נִיוּפִּי לחטוב עצים להסקה לבני המשפחה. הנוף בהר ניופי היה קסום ומיוחד במינו ולעתים קרובות ביקרו שם אלוהויות וישויות על טבעיות. יום אחד בדרכו אל ההר פגש הילד באלוהות בעלת חזות מבוגרת. האלוהות הבינה שאין לו שם ושאלה אותו מה ראו עיניו בעוזבו את ביתו באותו בוקר. הילד השיב שבעת שישן על שורשיו של עץ הוא ראה אדם תולה דג מהעץ באמצעות עשב לימון. האלוהות אמרה: "הדג עם עשב הלימון יוצרים את הסימנייה 'סו'. שכיבה על עץ יוצרת את הסימנייה 'דאן'". וכך קיבל הילד את השם "סו-דאן" והפך לתלמיד של האלוהות הזאת, שהורתה לו את הטאואיזם.

סוּ התקדם במהירות בטיפוח[i] הטאו. יום אחד, בזמן הארוחה, פאן אמרה שחשקה נפשה בדג מטוגן משומר, מאכל מיוחד ממחוז ביאן (כיום מחוז יונג-שינג). למשמע דבריה הניח סו את מקלות האכילה שלו ויצא. הוא שב כהרף עין עם שני דגים משומרים. פאן תהתה האם גם בשוק המקומי בצ'ן-ג'ואו מוכרים דגים משומרים. סו אמר לה שהוא הביא את הדגים ממחוז ביאן. בפעם אחרת כשפאן חלתה ואיבדה את תיאבונה, סו שאל אותה מה תרצה לאכול. היא ענתה שהיא רוצה קרישת שעועית מותססת משיאנג-טאן, הרחוקה מצ'ן-ג'ואו כ- 1127 ק"מ.  תוך זמן קצר סו הביא לאמו את שביקשה. היא שמחה מאוד לקבל את קרישת השעועית המותססת, אך ספק היה בליבה שסו באמת צעד את כל הדרך לשיאנג-טאן כדי להשיג אותה. לאחר חודשיים, אחיה של פאן בא לבקר אותה וסיפר לה שראה את סו בשיאנג-טאן. פאן הייתה בהלם ופתאום חילחלה בתוכה הבנה שאכן סו הלך מרחק כה גדול בזמן כה קצר.

ב-15 במאי, בשנה השלישית לשלטונו של הקיסר וון בשושלת האן (177 לפנה"ס), הגיע סו להארה בטיפוח שלו. מוקדם יותר באותו בוקר, אחרי שסיים את הטיפול באמו, נשמעה מוזיקה שמימית מהרקיע מעל, ועשרה עגורים שמימיים בערפל סגול ודחוס ירדו היישר מהשמים. סו נתן לאמו קופסת אבן ואמר לה: " כל מה שתזדקקי לו תוכלי לקבל  מהקופסה הזאת, אך היי זהירה". סו סיפר לה כי מגיפה תפרוץ, וכשזה יקרה, היא תוכל להשתמש במים מהבאר ובעלים מעץ המנדרינה שבחצר הקדמית, כדי להציל אנשים. סו רכב על גבו של העגור והעגור נשאו השמימה. מאותו יום ואליך נקרא הר ניופי "רכס סו-שיאן".

שנה לאחר מכן, פרצה בצ'ן-ג'ואו מגיפה מדבקת מאוד שהתפשטה במהירות. אמו של סו הצילה את חייהם של אנשים רבים בעזרת המים ועלי עץ המנדרינה מהחצר הקדמית, בדיוק כפי שסו הורה לה. המגיפה שככה לבסוף וחלפה. והסיפור אודות סו הגיע למרחקים.

באשר לקופסת האבן שהשאיר לה סו, בכל פעם שפאן הזדקקה למשהו היא רק הקישה על הקופסה והדבר שביקשה הופיע. עם קופסה זו חייתה פאן  במשך 100 שנים ומתה מוות טבעי.

---

[i] טיפוח - תהליך רוחני של שיפור טבע הלב והמחשבה לרמות מוסר רוחניות גבוהות יותר, העוברות את אלו של החברה האנושית.