משל: גילוף ושיוף רבים הופכים את אבן הג'ייד ליקרת ערך

(Minghui.org)

בספר "כתבי שלוש התכונות" ישנה אמרה: "ג'ייד לא תהפוך לאבן חן מבלי לעבור גילוף ושיוף". גילוף הוא תהליך מכאיב, לכן לאחר סבלנות מתמשכת וכוח סבל רב האבן הופכת לבעלת ערך. אגדה מספרת כי לפני זמן רב בעיר נבנה מקדש. המקדש היה קדוש ושקט מאוד. הדבר היחיד שהיה חסר במקדש היה פסל בודהא בשביל הסגידה של המאמינים. לכן הם הזמינו גלף מפורסם המומחה באבן ג'ייד, לגלף פסל בודהא, כדי שיוכלו לבטא את הערצתם לבודהא.

הגלף של הג'ייד ראה את מסירותם של המאמינים לכן הוא בעצמו הלך להרים כדי לבחור את האבן. לבסוף, עבודתו הקשה השתלמה כשמצא אבן באיכות מעולה. בשל גודלה הרב הגלף חצה את האבן לשתי חלקים. הוא הרים באופן אקראי אחת מהן והחל לעבוד עליה. פיסת האבן לא יכלה לסבול את כאב הגילוף ואמרה לגלף: "זה כואב מאוד. האם אתה לא יכול להיות עדין יותר? סבלתי את הרוח  ואת הגשם בהרים, אך מעולם לא חוויתי כאב כזה. האם אתה באמת יכול להפוך אותי לפסל בודהא?". הגלף השיב: "כוח סבל הוא תהליך. כל עוד את נחושה יהיו חיים חדשים בסוף הכאב. בטחי בי ובבקשה המשיכי לסבול".

פיסת האבן חשבה לזמן מה ואמרה לגלף: "אני אחשוב על זה. מתי תסיים לגלף אותי?". הגלף הניח את  האזמל והשיב: "אני רק התחלתי לעבוד עלייך. תצטרכי להמשיך לסבול במשך 30 יום. אחרי שאסיים, אם האנשים לא יהיו מרוצים מעבודתי אני אצטרך לעבוד מחדש ולשפר. אם האנשים יהיו מרוצים, תהפכי לפסל בודהא".

פיסת האבן שתקה לזמן מה. מצד אחד, היא חשבה עד כמה נהדרת תהיה ההרגשה ביום שתהפוך לפסל בודהא, אך מצד שני היא לא יכלה לסבול את הכאב הרב של הגילוף. לאחר שעתיים היא בכתה: "זה הורג אותי! זה הורג אותי! בבקשה תפסיק להשתמש באזמל לגלף אותי, כי אני באמת כבר לא יכולה יותר לסבול את הכאב".

הגלף הניח את האבן ושבר אותה לארבע חתיכות עבות והניח אותן על רצפת המקדש. הוא הרים את פיסת האבן השנייה והחל לעבוד עליה. לאחר זמן מה, הוא שאל את פיסת האבן: "את לא חשה בשום כאב?". האבן השיבה: "פיסת האבן הקודמת ואני במקור היינו אותה אבן. הכאב הרב הוא אותו כאב אבל אני לא נכנעת בקלות".

הגלף שאל: "מדוע אינך מבקשת לגלף אותך בעדינות?". האבן השיבה: "אם אבקש ממך לגלף אותי בעדינות, פסל הבודהא לא ייצא מלוטש ויוחזר כדי לשפר אותו. עדיף שתעשה את העבודה באופן מושלם בפעם הראשונה ואל תבזבז את זמנו של אף אחד". הגלף התרשם מהאופי הקשוח של פיסת האבן השנייה ושמח להמשיך בעבודתו. לאחר שפיסת האבן סבלה במשך  30 יום, היא גולפה בהצלחה לפסל בודהא יפהפה.

זמן קצר לאחר מכן, פסל בודהא חגיגי ובעל עוצמה הוצג למאמינים של העיר. הפסל הונח על המזבח והאנשים העריצו ושיבחו אותו. הפופולאריות של המקדש גדלה מיום ליום ובכל יום בקרו בו אין ספור אנשים.

יום אחד, פיסת האבן הראשונה, שהייתה על הרצפה בארבע חתיכות עבות, שאלה את פסל הבודהא: "מדוע אתה מונח כה גבוה כדי שיסגדו לך ואני צריכה לסבול את כאב הרמיסה מרגליהם של אלפי אנשים בכל יום?". האבן שהפכה לפסל הבודהא השיבה בחיוך: "זה פשוט. היית צריכה רק לעבור תהליך פשוט כדי להפוך לחתיכות אבן. אני הייתי צריכה לסבול חתכים רבים כדי להפוך לפסל בודהא".

במהלך ההיסטוריה ובהתבוננות בחיים האנושיים המצב הוא כך בכל דבר בעולם. למעשה, ההבדל היחיד בין הבחירה לסבול לבין חיפוש אחר נוחות היא מחשבה אחת. אם אדם מפספס הזדמנות שניתנה לו, בסופו של דבר האדם יעמוד בפני כאב שלא נגמר. אם אדם מאמין בהבטחה של עתיד טוב יותר והוא עובר את הקושי בסבלנות חזקה מאוד, יהיה לו עתיד מזהיר.