על הנושא של רדיפה אחר נוחות

(Minghui.org)

אף על פי שאף פעם לא הפסקתי לבצע את שלושת הדברים הנדרשים מתלמידי דאפא, היו לי חלומות שחזרו על עצמם במשך זמן רב והפליאו אותי. בחלומות היו לי אינסוף דברים של אנשים רגילים שהעסיקו אותי עד שלא הצלחתי לנשום.

מאוחר יותר הבנתי שהחלומות שלי היו סימנים שהלב שלי עדיין שרוי בעולם האנושי על אף ששאפתי לטפח לרמות גבוהות.

אז מה היה הדבר שהחזיק אותי קבורה בעולם האנושי? חשבתי הרבה מאוד על זה אבל לא היה לי מושג מה זה.

יום אחד כשפתחתי את הספר "ג'ואן פאלון" ראיתי פתאום משפט אחד:

"אנחנו לא מדברים על אנשים רגילים, הם רק רוצים להיות אנשים רגילים ולמצוא הקלה זמנית." (הרצאה שישית, "על הלב להיות ישר")

הבנתי מיד מה הבעיה שלי – היה לי את הלב לחפש נוחות. כשחשבתי על עצמי, גיליתי דוגמאות אין ספור שבהן אני מחפשת נוחות בדרכים שונות. להלן רק קומץ מהן:

*בלילה, בשעה שחזרתי בעל פה על הפא, מעולם לא היססתי לתפוס תנומה קצרה בכל פעם שהרגשתי מנומנמת. *התקשיתי בדרך כלל לסיים את כל חמשת התרגילים בבת אחת בבוקר, ולעתים קרובות חזרתי לישון אחרי שעשיתי רק את תרגיל המדיטציה. *בשליחת המחשבות הנכונות שלחתי רק את 15 הדקות, ולא ניסיתי אף פעם לעשות יותר מכך. *אחרי שעמיתיי המתרגלים החלו לתרגל את התרגילים יחד בתום הלימוד הקבוצתי, לעתים נדירות הגעתי ללימוד הקבוצתי. חשבתי שזה יהיה בזבוז זמן משום שכבר תרגלתי בבוקר. *אמנם רציתי להבהיר את האמת לאנשים פנים אל פנים, אבל לעתים קרובות הלכתי הביתה אפילו לפני שהתחלתי, משום שלא הייתה לי סבלנות לחכות להזדמנות מתאימה לעורר שיחה. *בזמן הפנוי שלי בעבודה גלשתי באינטרנט לקנות בגדים במקום לנצל את הזמן היקר ללמוד את הפא.

נראיתי כעושה את שלושת הדברים בחריצות, אבל למעשה לא עשיתי את מיטבי על פי הסטנדרטים של הפא. הצד היודע שלי ערג לעלות לרמות גבוהות, אבל הצד האנושי שלי לא הצליח להיפטר מהמושגים הנרכשים שהיו מוטבעים עמוק במוחי. כתוצאה מכך לעתים קרובות אפילו לא קלטתי שהרפיתי בטיפוח שלי. לא פלא שתמיד חלמתי שאני מתעניינת בעניינים של אנשים רגילים ללא הרף.

המאסטר הנחה אותנו מזמן להרגיע את ליבנו וללמוד את "יסודות להתקדמות במרץ" עשר פעמים, אבל לא עשיתי זאת עד לפני כמה זמן. כשהגעתי לפעם העשירית, הבנתי פתאום שכל משפט במאמר "שיחה עם הזמן" וב"הסבר הפא", מדבר בעצם עליי.

במשך תקופה ארוכה אהבתי להשוות את עצמי עם מה שהייתי בעבר והייתי מרוצה שאני במצב טוב יותר מאשר פעם. בכל פעם שנתקלתי בהפרעה, נטיתי להשתמש בשיטות אנושיות לפתור את הבעיות, כשאני שוכחת לגמרי לזמן את המחשבות האלוהיות שלי. כתוצאה מכך החמצתי הרבה הזדמנויות שאורגנו עבורי על ידי המאסטר כדי לשפר את השין-שינג שלי. לא פלא שהתקשיתי לעשות פריצות דרך בטיפוח שלי.

הבנתי שה"אני" הישן שלי אינו שונה בהרבה מבני אדם רגילים, הנמשכים אל דברים שגורמים להם הנאה. רציתי לראות דברים יפים, להקשיב לצלילים נעמים, לאכול אוכל טעים ולחיות במקומות נוחים. אף על פי שהיית מסוגלת לעמוד בפני פיתויים של תהילה, אינטרסים חומריים ורגשות, עדיין נשלטתי מבלי לדעת זאת על ידי התשוקה שלי לחפש נוחות, ולעתים קרובות שכחתי לחשוב מנקודת מבט של מטפח.

למשל, בכל פעם שבעלי היה בבית חששתי מלצאת החוצה להשתתף בלימוד פא קבוצתי, משום שלא רציתי לעורר עימות. לא הבנתי שגם הוא הגיע לעולם האנושי כדי לקבל את הפא.

היססתי גם להעלות את נושא הפאלון גונג באוזני החברים של בעלי בכל פעם שהוא היה בסביבה. לא חשבתי על החברים שלו כישויות חיות המשתוקקות לשמוע את האמת.

בזבזתי המון כסף על בגדים כי הייתה לי אובססיה להתלבש הדור כדי לעשות רושם טוב כשאני מחלקת תקליטורים של מופע ה-Shen Yun. לא זכרתי שהמאסטר הוא המציל אנשים.

לאחר שזיהיתי את הבעיה, עבדתי קשה כדי לסלק את ההחזקה שלי לחיפוש נוחות. גיליתי שלא הצלחתי בשעה שניסיתי למצוא פתרונות בתוך המסגרת המוגדרת על ידי החשיבה האנושית. כשפעלתי על פי הדרישות של הדאפא והתייחסתי לכל מה שנתקלתי בו כמבחנים של השין-שינג שלי, זה היה כל כך יותר קל לעשות פריצות דרך.