התנסות בזמן הוועידה "רפואה בישראל" – אנשים בוחרים לעצמם עתיד טוב

התנסות שהוקראה בפגישת המתרגלים לפני ועידת פאלון דאפא ה-11 בישראל

לא מזמן קיבלתי באימייל הודעה ממטפח עמית על כך שבקרוב תתקים בעיר מגוריי ועידה שנתית של מקצועות הרפואה. בהודעה של המטפח פרט לקישור לאתר של הוועידה, גם היה כתוב "אולי המטפחים יכולים לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להפיץ את המידע על קצירת האיברים?".

נזכרתי איך לפני מספר שנים באותו מבנה התקיים אירוע גדול ואנחנו, המטפחים, עמדנו מחוץ לאולם הכניסה וחילקנו חומרי הבהרת אמת לאנשים. ההזדמנות להבהרת האמת הייתה מינימלית, האנשים מיהרו להגיע בזמן לאירוע ולקחו את החומרים בעיקר מתוך נימוס. נזכרתי באופן ברור בתמונה הזאת ואמרתי לעצמי: "הפעם אנחנו חייבים להיות בפנים ולקבל אישור למקום בשביל החומרים שלנו והעצומות". אך כאן עלתה השאלה – איך להגיע לשם?

חשבתי שיהיה עדיף לפנות לרופא ישראלי החבר בארגון "רופאים נגד קצירת איברים בכפייה" (DAFOH). בשביל זה ביקשתי ממטפחת עמיתה שתעזור לי לכתוב לו מכתב רשמי בעברית, כי לא ידעתי בדיוק איך לכתוב בעברית מכתב רשמי. היא בקשה שאכתוב את הטקסט ברוסית ולאחר מכן תרגמה אותו, אך במכתב שלה היא שאלה מדוע צריך לפנות לרופא הזה אם אפשר לפנות ישירות למארגני האירוע. כשקראתי את זה ראיתי שיש אצלי פחד וחוסר ביטחון עצמי והבנתי, דחיתי את המחשבה לפנות ישירות אל מארגני האירוע בדיוק בגלל הפחד שיסרבו. כשגיליתי אצלי את הבעיה הבנתי שהגיע הזמן להיפטר ממנה.

אחרי ששלחתי מחשבות נכונות, התקשרתי בבטחון לטלפון שהיה רשום באתר של הוועידה, ובדיבור רגוע ובטוח אמרתי לפקידה, האחראית על הרישום לאירוע, שיש לי עצומה שערכו קבוצת רופאים שקוראת להפסיק קצירת איברים ממתרגלי פאלון דאפא חפים מפשע בסין. היא רשמה את מה שאמרתי ואת מספר הטלפון שלי, והבטיחה שתחזור אלי. עברו מספר ימים ואיש לא התקשר. התקשרתי שוב, היא הייתה מופתעת שאף אחד עוד לא התקשר אלי, והבטיחה שתברר. עברו עוד מספר ימים, התקשרתי שוב והצעתי לשלוח לה במייל את העצומה, כדי שתוכל להתרשם. שאלתי אותה האם היא מבינה עד כמה זה חשוב לעצור את הפשע הזה. היא הסכימה איתי ונתנה לי כתובת אימייל ושלחתי לה את העצומה, מידע כללי וקישור לכתבה במערכת המדיה שלנו על פעולותיהם של DAFOH. סוף סוף, ימים ספורים לפני תחילת הוועידה התקשרו אלי ואמרו שיש לנו אישור ושנקבל שולחן.

חשבתי שכך אמור היה לקרות והתחלתי להכין את החומרים של הבהרת האמת, ולחשוב, איך לעצב את השולחן שלנו, כדי שימשוך את תשומת ליבם של משתתפי הוועידה.

שלחתי מייל לרשימת התפוצה של המטפחים בישראל על היום והשעות שבהם תתקיים הוועידה וביקשתי ממטפחים לבוא לעזור. חשבתי שבאירועים כאלה צריכים לקחת חלק מטפחים שמדברים עברית טובה, ושזה חשוב מאוד. שלושה מטפחים ששולטים טוב בעברית נענו לבקשתי, בנוסף לכך הציעו לעזור כמה מטפחים שהשפה שלהם לא נראתה לי מספיק שוטפת. מארגני הוועידה לא הגבילו אותי במספר המטפחים והייתי שמחה שכל מי שענה לי יוכל לבוא. יום לפני הוועידה המטפחת שתליתי בה הכי הרבה תקוות אמרה שהיא לא יכולה לקחת חופש מהעבודה. נשארו שניים שמאוד סמכתי עליהם בהבהרת האמת.

העריכו שבוועידה ישתתפו כאלף איש. איך להגיע אל כולם? צריך לדעת לספר בקיצור את העיקר. לכן שלחתי שוב מייל לרשימת התפוצה שדרושים מטפחים דוברי עברית שוטפת. שניים נוספים ענו. כאן התבטאה ההבנה הלא נכונה שלי לגבי תלות ברמת השפה של המטפחים להשגת הצלחה בהבהרת האמת. ההחזקה הזאת לא איפשרה לי להיות במצב שליו, והמחשבות שלי חזרו כל הזמן לשאלה, מי מהמטפחים יוכל להבהיר את האמת בצורה טובה? בחנתי כל אחד מהם.

אקדים את המאוחר ואומר, שכל מי שהגיע, כולל אלו שלא הייתי בטוחה בהם, ואפילו אלו שכמעט לא ידעו להבהיר את האמת בעברית ורק למדו איך לעשות זאת – עשו עבודה טובה מאוד! הלב הנקי שלהם היה מלא בחמלה ורצון להביא להצלה של כמה שיותר אנשים, לכן אספנו מאות חתימות על העצומה. הבנתי שלא הייתי צריכה לדאוג. הפחד שלי היה התבטאות של חשיבה אנושית, ובעצם הכל היה מתוכנן על ידי המאסטר, ואנחנו רק היינו צריכים לעשות היטב את מה שתוכנן עבורנו לעשות. לא חשוב באיזו רמה אנחנו שולטים בשפה, האנרגיה שלנו והלב הנקי שלנו עוזרים לאנשים לבחור לעצמם עתיד טוב.

חלק מהמטפחים הגיעו למקום האירוע לפני הזמן, ואנחנו התחלנו לעצב את השולחן שלנו. הזמנתי הדפסה של מאה עצומות עם כריכת ספירלה וזה נראה אסתטי. חוץ מזה על השולחן היו מונחות חוברות המספרות על השיטה הרוחנית של הפאלון גונג בשפות שונות, וכן הוצבו שני סטנדים, בעברית ובאנגלית, עם הסבר כללי על הסיבות ליצירת העצומה של DAFOH, דפי מידע על "דו"ח החקירה בעניין קצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג (פאלון דאפא) בעודם בחיים, שנכתב על-ידי דיוויד קילגור ודיוויד מטאס. הספר "קציר הדמים" גם היה מונח על השולחן. ליד השולחן תמיד נמצאו מטפחים, שהראו במחשב סרטים של NTD על קצירת האיברים. לא היינו במרכז רחבת הכניסה, אלא קצת משמאל, אך היו שם הרבה אנשים. חוץ מזה הסתובבנו כל הזמן עם עצומות ועלוני מידע בין האנשים שהגיעו, ופנינו אליהם.

חלק מהאנשים כבר ידעו על הרדיפה המתקיימת בסין ועל קצירת האיברים בכפייה ממתרגלים. לא היה צורך להסביר להם הרבה, הם לקחו מיד את העט וחתמו. אולם לרוב האנשים אלו היו חדשות מזעזעות.

ברצוני לספר על מקרים מסוימים:

ניגשתי לשולחן סמוך, שם שני יהודים אורתודוכסים הציגו את השירות של עזרה ראשונה על אופנועים במקרי חרום. סיפרתי להם על איסוף החתימות והוספתי, שאני יודעת איך היהדות מתייחסת לפגיעה בכבוד המת. על זה אחד מהם ענה כשחתם: "אין צורך להיות דתי כדי להבין את זה ולחתום על העצומה".

בין כל האנשים ראיתי אשה מבוגרת אחת וניגשתי אליה. לפני שסיפרתי לה על הסיבה שבגללה אני נמצאת כאן אמרתי לה שהיא נראית לי מוכרת. שוחחנו והתברר שלפני 30 שנים היא הייתה רוקחת בבית מרקחת בטשקנט שהיה ממוקם קרוב לביתי. סיפרתי לה על הרדיפה, על הפאלון גונג, על איך השיטה הזאת שינתה את חיי. האשה המקסימה הזאת חתמה מיד על העצומה. חשבתי על כך שזו פגישה יוצאת מהכלל, ושהמאסטר תמיד מפגיש אותי עם אנשים בעלי קשר גורלי.

מטפחת עמיתה שהשתתפה גם באיסוף החתימות, שיתפה אותי בפגישות המיוחדות שלה.

בחור צעיר בשנות השלושים, שמע על הרדיפה בסין ואמר שצריך הוכחות למה שנעשה. היא סיפרה לו שנושא תרומות האיברים בארץ הוא נושא חשוב מאוד. האנשים מחכים בתור שנים וקורים מקרים שלאנשים נמאס לחכות והם נוסעים להשתלה בארצות בחו"ל בינהן בסין, והם לא מודעים לכך שלצורך ההשתלה שלהם יתכן שיהרגו אדם בריא. לכן בארץ העבירו חוק שאוסר על כל אירגוני הבריאות לממן השתלות איברים בסין. העובדה הזאת מצביע על חומרת הפשע הנעשה בסין, אך למרבה הצער לא כולם יודעים על כך. ישראל, נכון להיום, היא המדינה היחידה בעולם שחוקקה חוק כזה. הוא חתם מיד על העצומה.

עובדת של "קופת החולים הכללית", כשחתמה על העצומה, שאלה: "הרי יש איברים שאם מוציאים אותם מגופו של אדם הוא יכול להמשיך לחיות, האם אינכם מגזימים?". על זה המטפחת ענתה לה שבסין מתבצעת קצירה של איברים חיוניים בכפייה ואחרי קצירתם האדם לא יכול להמשיך לחיות. היא הזדעזעה.

כששמע פיזיקאי בן 50 על קצירת האיברים בסין, התחיל לדבר בקול רם על כך שזה מזכיר לו את אירועי מלחמת העולם השנייה, כשחתם על העצומה, הוא התקומם באמת.

אנשים רבים אמרו לנו שאנחנו עושים מעשה חשוב ואצילי ואיחלו לנו הצלחה, אך לא כולם הסכימו לחתום.

בין האנשים שהתאספו ראיתי שלושה רופאים ידועים מאוד, הם בלטו בין כולם, הרבה אנשים נגשו אליהם, ואפשר היה לראות שהם קשורים לאירגון האירוע הזה. גם אני ניגשתי. תחילה, לזה שידעתי את שמו. הצעתי לו לחתום על העצומה, הייתי בטוחה שלא אצטרך להסביר הרבה. הוא אכן ידע במה מדובר, אך סירב לחתום. עבורי, זו הייתה הפתעה. הוא הגיב בצורה חיובית לטיעונים שלי לגבי הפרת כללי האתיקה הרפואית, אך אמר שיש לו מספיק בעיות משלו. ראיתי שהנושא של העצומה מוכר לו, אך יש סיבות אישיות שגורמות לו לבחור באינטרס האישי. אנשים הם אנשים, בשבילם אינטרסים אישיים מאוד חשובים. אך מתברר שהוא נתן את הסכמתו לנוכחותנו בוועידה הזאת, ובכך הוא עשה את הבחירה שלו לטובת הטוב והצדק. אז הבנתי למה הבקשה שלי על ההשתתפות בועידה התעכבה כל כך הרבה זמן. אני מקווה שהכל אצלו יסתדר לטובה.

באותו יום, כשהם חותמים על העצומה של ה"רופאים נגד קצירת איברים בכפייה", אנשים רבים בחרו לעצמם עתיד מזהיר.