מר צ'ן לין ואשתו נרדפים שוב ושוב; הבן כמעט גווע ברעב

(Minghui.org)

מר צ'ן לין ואשתו הגרים בכפר דא-טונג בפרובינציית שאן-שי עונו באכזריות ונגזר עליהם עונש במחנה עבודה בכפייה בגלל אמונתם בפאלון גונג. בנם בן ה-14 כמעט גווע ברעב אחרי מעצרם. להלן סיפורו של מר צ'ן על מה שקרה למשפחתו בשנים האחרונות.

ב-1997 התחלנו אשתי ואני לתרגל פאלון גונג עקב מצבה הבריאותי של אשתי. שאפנו להיות אנשים טובים על-פי עקרונות השיטה "אמת-חמלה-סובלנות". נטשנו את ההרגלים הרעים וחיינו חיים בריאים והרמוניים במשפחה. שיפרנו את המוסריות שלנו והתחשבנו כל הזמן באחרים. אולם מאז יולי 1999 אנחנו נרדפים בגלל אמונתנו על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס).

מתחילת הרדיפה החלה המק"ס להסית את הציבור לשנאת מתרגלי פאלון גונג בכל כלי התקשורת. היא החלה לרדוף מתרגלים תוך שימוש בטקטיקות של דיכוי. עקב היחס הזה נסעתי לעתור במשרד העתירות, בתקווה לספר לאנשים את העובדות הנכונות על הפאלון גונג. אולם נתקלתי רק ביחס בלתי אנושי נוסף. המשטרה עצרה וכלאה אותי. הם בזזו את ביתי וגרמו לפיטוריי ממקום עבודתי. המק"ס רדפה גם את בני משפחתי וקרוביי, ואיימה עליהם לבל יתנו לי מחסה. הקרובים לא העזו לסייע בעדי מתוך פחד. לא יכולתי למצוא מקום עבודה חדש כי המשטרה החזיקה בתעודת הזהות שלי. במשך החורף הקר נאלצתי לישון ברחובות או בשדות, מפני שלא יכולתי לחזור הביתה. נאלצתי אפילו להתחנן לאוכל.

יום אחד נעצרתי על ידי אנשים ממחלקת ההגנה בשאן-דונג. הם ערכו עלי חיפוש, עצרו אותי והעבירו אותי למרכז המעצרים דא-טונג. השוטרים הורו לעצירים להכות אותי. נאלצתי לישון ללא בגדים כשאני נשען על קיר חדר האמבטיה. במשך היום אפשרו לי ללבוש חולצה דקה כשאני חשוף לקור.

הועברתי משם למחנה עבודה בכפייה בטאי-יואן. לאחר מספר חודשים הייתי רזה כל כך שנראיתי כמו גל עצמות. בקושי יכולתי לזוז. האיברים הפנימיים שלי לא תפקדו, רעדתי ללא שליטה והייתי במצב קריטי.

באותו הזמן גם אשתי נשלחה באופן בלתי חוקי ל-3 שנים למחנה עבודה לנשים בטאי-יואן, היות שחילקה חומר המבהיר את העובדות לגבי הפאלון גונג.

אחרי ששוחררתי הייתי חלש מאוד, נבהל בנקל וקשה היה לי אפילו לדבר. השוטרים המשיכו במעקב צמוד, הטרידו אותי והגבילו את החופש האישי שלי. לעתים קרובות ניתקו את החשמל בביתי ובזזו אותו.

לאחר שאני ואשתי נעצרנו בננו בן ה-14 נאלץ לעזוב את בית הספר כדי להרוויח כסף. הוא נתקל באפליה ובהצקות. במשך ימים רבים לא הגיע אוכל לפיו והוא הסתובב לו ברחובות חסר בית וחסר כל. כדי למלא את קיבתו היה אוכל שיירי מזון של אנשים. ציער אותי מאוד לראות כמה מלוכלכים היו בגדיו. שכנים סיפרו לי שאחרי שאשתי ואני נעצרנו הבן שלנו כמעט גווע ברעב. הם ריחמו עליו וביקשו ממנו לבוא לביתם לאכול. אך היו כאלה שהורעלו מתעמולת המק"ס והורו לו להתרחק מהם.

שנה לאחר שחזרתי הביתה שוחררה גם אשתי. מנהל מחלקת הביטחון במקום עבודתה הקודם וסוכן "משרד 610" הורו לארבע קבוצות אנשים לעקוב אחרינו מקרוב ולהטריד אותנו. הם נהגו לדפוק על הדלת שלנו ולשבור לנו חלונות בלילה. כשניסינו לדבר אליהם בהיגיון, הם ענו שהמק"ס משלמת להם: "אם היא תבקש מאיתנו להרוג מישהו, נעשה זאת", הם אמרו.

בהכנות לקראת אולימפיאדת 2008, בתואנה של שמירה על הביטחון, נעצרה אשתי שוב לשנתיים במחנה עבודה בכפייה.

במשך 10 השנים האחרונות אני מנסה למצוא עבודות שונות אבל המשטרה מחבלת במאמציי.