עינויים, מכות, עבודת פרך של 16 שעות ביום במחנה העבודה בכפייה שואנג-קואו בטיאן-ג'ין

(Minghui.org)

מחנה העבודה בכפייה שואנג-קואו בטיאן-ג'ין מנהל רדיפה אכזרית נגד מתרגלי פאלון גונג במהלך 14 השנים האחרונות. המתרגלים הכלואים שם סובלים מתנאים אכזריים, לא אנושיים, ומאולצים לעבוד בעבודת פרך במשך 16 או 17 שעות ביום ב"תנאי עבדות".

מתרגלי פאלון גונג סובלים התעללויות נוספות במהלך העבודה ולאחריה. הם נתונים ללא הרף לשטיפות מוח, מאלצים אותם לצפות ולהאזין לתעמולה שמשמיצה את הפאלון גונג אחרי העבודה. לאחרונה הסלים השימוש בעינויים במחנה העבודה בכפייה במיוחד כלפי מתרגלי הפאלון גונג.

מכות אכזריות

מיד כשמגיעים מתרגלי פאלון גונג למחנה העבודה בכפייה מכים אותם מכות אכזריות. הסוהרים מסיתים את האסירים הפליליים הכלואים שם להצטרף להכאת המתרגלים כשהמטרה היא "לשנות" את המתרגלים ("חינוך מחדש").

כמה מתרגלים, כמו מר לי גואנג-יואן, הוכו עד שצלעותיהם נשברו. מר לי ג'יה הוכה עד שלא יכול היה ללכת יותר. רגליו של מתרגל אחר שותקו כתוצאה מהמכות. כמה מהמתרגלים הוכו למוות או נפצעו כה קשה שהם מתו לאחר מכן. חלק מהם חושמלו באלות חשמליות.

באגפים 1 ו-2 של מחנה העבודה בכפייה שואנג-קואו לרוב המתרגלים היו חבלות כתוצאה ממכות, ופצעים פתוחים. סוהרים באגף 3 היו אפילו יותר אכזריים. הם אספו את המתרגלים החדשים שנשלחו לשם ל"ספריה" כדי להכות אותם בקבוצה, לפעמים 20 מתרגלים בקבוצה.

הסוהר טונג שיו-הה ניצח על העניין מאחורי הקלעים, בשעה שהאסיר הפלילי לו ליו הנהיג את האסירים האחרים להכות את המתרגלים. האסיר הפלילי פאן שי-גאנג בעט בכוונה באיבריהם המוצנעים של המתרגלים.

פעם אחד האסירים הפליליים סטר 30 פעם על פניו של המתרגל לי פנג-קון, שהגיע לאחרונה למחנה. במתרגל ג'אנג יונג בעטו כה קשה שהוא לא היה יכול לשבת או לשכב לאחר מכן.

מטייחים את הפשעים

אגף 4 של המחנה, בשיתוף פעולה עם תחנת המשטרה של שואנג-קואו, שימש בתפקיד מפתח לרמות את המפקחים שביקרו במחנה העבודה בכפייה כדי לבדוק טענות על התעללויות במחנה. הם גייסו "משתפי פעולה" כדי שישחקו בתור מתרגלי פאלון גונג, וכך מה שהמפקחים ראו לא היה אמיתי כלל.

גם אגף 5 היה מעורב בטיוח. מתרגלים שהוכו ונפצעו הועברו לפני ביקור לאגפים אחרים.

עינויים והתעללויות חמורים

אסיר פלילי ששמו הפרטי מו ואסירים אחרים באגף 5 עינו מתרגלים באופן חמור. פעם הם סחבו מתרגל מבוגר, מר ליאן שנג-צ'ון, לחדר שבו הם הפשיטו אותו ושפכו עליו מים קרים בקור המקפיא של החורף. המתרגל הזה היה איתן באמונתו ואמר לאלו שהתעללו בו: "אני לעולם לא אשנה את מחשבתי. זה כל מה שאתם יכולים לעשות לי? תחסכו לעצמכם להירטב מהמים, אני אעשה את זה בעצמי". והוא קפץ ישר לחבית של המים הקרים. הנחישות הישרה שלו זעזעה כל כך את המענים, שהם ברחו מיד מהחדר.

למר לי וואנג-בין התפתחה מוגלה על קרסולו כתוצאה מתנאי עבודת העבדים הממושכת שלו. אסירים פליליים בכוונה העבירו מברשת שיניים מטונפת הלוך ושוב על פני הפצע כדי שהזיהום יגבר. החלק התחתון של רגלו השחיר והתנפח. אפילו במצב הזה הוא היה צריך לעשות את עבודת הפרך כל יום. כאשר מצבו התדרדר, הסוהרים לקחו אותו סוף סוף למרפאה. לאחר שהפצע שלו נרפא הוא הועבר לאגף 1 לשטיפות מוח. הסוהר וו מינג-שינג הורה לו לעמוד 15-16 שעות ישר, מה שגרם לבריאותו להתדרדר שוב.

את המתרגל ששמו הפרטי דו כלאו בצינוק מבודד למשך זמן ארוך מאוד. מספר אסירים פליליים מונו להיות במעקב אחריו במשך 24 שעות ביממה כל יום. את המתרגל כבלו באזיקי ידיים שנאזקו למוט של מיטת ברזל, ולא שחררו אותו לשירותים. כשהוא פתח בשביתת רעב למחות על ההתעללות, הוא הואבס בכפייה על ידי אסירים פליליים וסוהרים, וסבלו היה נורא.

המתרגל מר לי רונג מסצ'ואן היה נתון לעינויים אכזריים משום שהיה איתן באמונתו בפאלון גונג. הוא אולץ לעתים קרובות לשבת בתנוחת לוטוס למשכי זמן ארוכים ואף הושלך למַשתֵנה עד שהתעלף. מאוחר יותר מצבו התדרדר, ורשויות המחנה לא רצו להיחשב אחראים למותו, אז הם קראו למשפחתו לקחת אותו משם.

מתרגלים במחנה הכפייה הזה ניתלו למספר שעות, לא אפשרו להם ללכת לשירותים, ואולצו ללכת עם אוזניות ששפכו לאוזניהם בווליום מקסימלי השמצות נגד הפאלון גונג מהבוקר עד הלילה ללא הפסקה.

כתוצאה מהעינויים השונים שתוארו, מתרגלים רבים הרגישו סחרחורות ובחילות, וכמה מהם איבדו את הכרתם. ואלו רק מעט מזעיר מהמקרים של רדיפה ועינויים המתרחשים במחנה העבודה בכפייה שואנג-קואו בטיאן-ג'ין, וממשיכים עדיין עד עצם הרגע הזה.

עבודת פרך בסביבה רעילה

מלבד באגף 4, המבצע פשעים מסוג אחר, כל הסוהרים באגפים האחרים מצאו כל מיני דרכים לנצל את האסירים לעבודת עבדות כדי להרוויח על גבם.

במחנה העבודה בכפייה שואנג-קואו בטיאן-ג'ין מייצרים בעיקר מוצרים של עבודת יד. יעדי עבודת הכפייה שם כוללים הדבקת תיבות קרטון, תפירת פרחים וכדורים, עטיפות וליפופים של צילינדרים, קיבוץ כמה פריטים לאחד וכולי. כל זה נעשה בסביבה של אדי דבק רעיל המסכנים את בריאותם של המתרגלים.

דוגמה אחת היא הדבקת קופסאות קרטון או פרחי עץ. מאלצים את האסירים לעבוד עם דבק רעיל באיכות נמוכה, שכאשר מחממים אותו, אדי גז נוצרים במקום. לכן אסירים רבים ששואפים את אדי הדבק משתעלים, והעור על ידיהם מתקלף.

רווח על גבם של האסירים

רשויות הכלא לוקחות משימות שמקומות אחרים דוחים בשל רווח נמוך. אולם היות שהעבודה במחנה היא חינם, והיות שהרשויות מעבידות את האסירים במכסות שאנשים בדרך כלל לא מסוגלים לעמוד בהן, הן מרוויחות על גבם של האסירים.

לדוגמה, המכסה של הכנת בלונים הייתה הכנת ארגז אחד ליום, שזה אומר מאות בלונים, שזה בשביל עובד מיומן יותר מעשר שעות עבודה. מתרגלי הפאלון גונג עזרו זה לזה להתגבר על המכסות והיו חרוצים בעבודתם, הם הצליחו לסיים את העבודה מוקדם יותר, ואז הגדילו להם את המכסות לארגז וחצי, ואחר כך לשני ארגזים. אבל כיוון שמכסה של שני ארגזים ליום לא ניתן היה להשיג, הסוהרים החזירו את המכסה לארגז וחצי. אם צוות אחד הרים את המכסה לאדם, כל שאר הצוותים הרימו את המכסה, וזה היה קשה מאוד לאסירים.

משותקים פיזית ותשושים נפשית

אסיר אחד מאגף 1 היה צריך לשים פקקים בבלונים. כדי לסיים את המכסה שלו היה עליו לעבוד יום ולילה. כתוצאה מעבודה של שעות ארוכות הצפרניים שלו נשחקו ונפלו, ונגרם לו כאב רב. אז העבירו אותו לעבוד בניקוי שירותים. כך הסוהרים מעבירים את המסר ש"אפילו שאתה לא יכול לעבוד אתה עדיין צריך לעבוד".

אסיר אחד מאגף 5 לא הצליח אף פעם לסיים את המכסות שלו. אז לעתים קרובות היכו אותו והענישו אותו. יותר מאוחר הוא העדיף להיענש בעמידה נוקשה כשגופו מכופף ב-90 מעלות עם ידיים על הברכיים במשך יום עבודה שלם, מאשר לעשות את עבודת הפרך.

הייתה פעם שמספר הצילינדרים שהאסירים היו צריכים ללפף הועלה מ-1,200 ל-1,500. אחר כך הוא הועלה ל-1,800. אם מחשבים שש שעות שינה, לא נותר זמן לאכילה משום שלהשיג מכסה כזו צריך לעבוד 17 או 18 שעות. הכמות הענקית של העבודה ושעות השינה הספורות גרמו לאסירים להיות רדומים וחסרי צלילות. לכן קראו לעבודת הליפוף הזאת "צילינדרים פסיכולוגיים".

אותו סוג של עינוי פסיכולוגי קורה בעבודת התפירה. שמים ערימה גדולה של בדים מול האסיר. זה כמעט בלתי אפשרי לסיים את המשימה. אסירים גברים לא עשו מעולם קודם עבודה של תפירה, ואם הם לא מהירים מספיק אז יקללו אותם ויכו אותם. הרבה מהם היו תשושים לגמרי והקיאו לעתים קרובות כתוצאה מהפגיעות הפיזיות והלחץ הנפשי.

לפעמים נגרמו לאסירים פגיעות וחתכים כתוצאה מניסיונם לעבוד מהר יותר כדי להספיק את המכסה שניתנה להם. הם לא הורשו לשטוף את ידיהם לפני האוכל, למרות שידיהם היו מלאות עופרת או דבק רעיל.

כל זה לא סיפק את הסוהר טונג שיו-הה, שרצה עוד רווח, קילל את האסירים ואיים שיפסיק להאכילם. פעם כשמפקחים עמדו להגיע למחנה העבודה הסוהר טונג אסף את כל האסירים ושאל אותם: "אם ישאלו אתכם כמה שעות אתם עובדים ביום, מה תענו?" אסיר אחד ענה: "שמונה שעות". הוא חשב שזו תשובה טובה משום שהיא רחוקה מאוד ממספר שעות העבודה האמיתי. אבל הוא חטף מכות על התשובה הזו, והסוהר טונג אמר: "אתם לא עובדים רק ארבע-חמש שעות ליום? כל שאר היום אתם מתרכזים בלימוד, לא? כך תענו!"

כשהפשעים המתבצעים בתוך מחנות העבודה בכפייה נחשפים בתקשורת העולמית, אנו מקווים שממשלות ואנשים טובים ברחבי העולם יקדישו תשומת לב לנושא הזה ויעזרו להפסיק את ההתעללויות הבלתי אנושיות שמבצע המשטר הקומוניסטי הסיני.