(Minghui.org)

מתרגלת אחת ואנוכי הלכנו לבקר מטפחת קשישה בשנות ה-80 שלה. לאישה כסופת שיער זו היה עור פנים ורדרד וחיוך ידידותי במיוחד. הדבר הראשון שאמרה לנו היה: "טיפוח רציני, טיפוח רציני הוא הדבר המהותי". לא הייתי בטוחה למה התכוונה והבטתי בה בהבעה של פתיעה. הקשישה סיפרה לנו את סיפורה על טיפוח רציני.

היא מקיימת בביתה קבוצת לימוד של הפא. לאחרונה הצטרפו כמה מתרגלים נוספים לקבוצה, ומספר העותקים של ספרי ג'ואן פאלון לא הספיק לכולם. היא ושני מתרגלים נוספים נתנו את ספריהם לחברים החדשים.

לאחר מכן היא קיבלה שלושה עותקים חדשים של הספר "ג'ואן פאלון" כדי למלא את החסר, אך כשדפדפה בהם שמה לב לבעייה בדפוס. בספר הראשון היא יכלה אך בקושי להבחין במילים. המילים בספר השני היו אף הן מטושטשות אם כי ניתנות לקריאה, ואילו המילים בספר השלישי היו ברורות מאוד.

בהגיע חברי קבוצת הלימוד לקחו שני המטפחים האחרים - אלו שמסרו את ספריהם - שניים מהספרים החדשים. כאשר המטפחת הקשישה לקחה את העותק האחרון של הספר "ג'ואן פאלון" היא ראתה כי זה הספר בו הדפוס היה הפחוּת ביותר בטיבו.

מוחה רחש מחשבות: "אני המבוגרת ביותר בקבוצה זו וראייתי אינה כה טובה. אתם, שני הצעירים, השארתם לי את העותק הגרוע ביותר. אתם אנוכיים מאוד".

ואז הבינה פתאום: "זה לא בסדר!"

המאסטר אמר:

"יש אנשים שלא מרוצים כשהם נתקלים בדברים לא משמחים. אז האם אתה לא בן אנוש? במה אתה שונה? כשאתה נתקל בדברים לא משמחים, זה בדיוק הזמן לטפח את עצמך, לטפח את הלב שלך." ("תלמידי הדאפא חייבים ללמוד את הפא" - הוראת הפא בוועידת הפא בוושינגטון DC בשנת 2011)

המאסטר גם אמר:

"אני רוצה גם להגיד לכם שהטבע שלכם בעבר נבנה למעשה על בסיס אגואיזם ואנוכיות. מעתה ואילך עליכם קודם לחשוב על אחרים כשאתם עושים דבר כלשהו, כך שתצליחו לטפח את ההארה האמיתית של "אין אנוכיות ואין אני, קודם האחר ואחר-כך אני". ("ללא החסרה בטבע הבודהא" ב-יסודות להתקדמות במרץ)

"אנחנו דורשים מכם להיות אנשים יוצאים מהכלל, לוותר לחלוטין על האינטרסים האישיים שלכם ולחיות עבור אחרים. עבור מה הישויות המוארות חיות? הן חיות לחלוטין עבור אחרים." ("הסבר הפא לסייעי פאלון דאפא בצ'אנג-צ'ון" 18 בספטמבר 1994) (תרגום זמני)

היא זיהתה מייד את השתקפות האנוכיות והקנאה שלה עצמה, ומיד הפעילה מודעות חזקה מאוד כדי לחסל את ההחזקות האלו.

כאשר פתחה את העותק שלה של הספר "ג'ואן פאלון" התרחש דבר מיסטי מאוד. כל מילות הספר זהרו באור זהב. היא לא יכלה לעצור בעד רגשותיה וקראה: "קסם, קסם! כמה זה קסום!"