כמעט הפכתי קורבן לקצירת איברים שמבצעת המפלגה הקומוניסטית הסינית

(Minghui.org)

בין השנים 2000 – 2002 נעצרתי מספר פעמים על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) בגלל שתרגלתי פאלון דאפא (פאלון גונג). בשנת 2001, הייתי כלואה במחנה העבודה בכפייה לנשים מספר 2, בשאן-דונג שם הכריחו אותי לעבוד סדרה של "בדיקות רפואיות" מוזרות. המשטרה גם צילמה אותי ואיימה לשלוח אותי למקום מרוחק בצפון מערב סין. פעמים אחדות בחרו בי לעבור את הבדיקות יוצאות הדופן. הודות למאמצי ההצלה של בני משפחתי והנחישות האיתנה שלי לא לשתף פעולה עם הרשעים, בסופו של דבר, הרופאים והשוטרים המרושעים ויתרו ואני ניצלתי, לא נרצחתי עבור איבריי.

1. מאסר עולם

נעצרתי באופן בלתי חוקי ב-1 במאי 2000 כשביצעתי את תרגילי הפאלון דאפא בכיכר טיאננמן. הם הובילו אותי למשרד יאנטאי שבבייג'ינג. מאחר ותעודת השהייה שלי בוטלה במהלך הרדיפה נגד הפאלון גונג, פקיד המשטרה ששמר עלי לא ידע מה לעשות איתי והתקשר כדי להתייעץ. יום אחד הוא קיבל שיחת טלפון. אחרי שהניח את השפופרת הוא אמר לי: "קיבלנו את ההוראות האחרונות מלמעלה. לקבוצה זו של מתרגלים ייגזר מאסר עולם". הבהרתי לו את העובדות על הרדיפה והוא מיד שחרר אותי.

2. בדיקות רפואיות מבהילות

נעצרתי שוב ב-4 בנובמבר 2001 ונלקחתי למחנה העבודה בכפייה מספר 2 לנשים, וואנג-קון, בשאן-דונג, הממוקם בעיר זיבו (המחנה ידוע בשם מחנה העבודה וואנג-קון). בדרך לקחו אותי לבית החולים של מחנה העבודה (בית החולים 83). המשטרה הכניסה אותי לשם. הבדיקות לא דמו לבדיקות רגילות בהן מודדים גובה, משקל, לחץ דם וכו'. הם בדקו שני דברים בלבד: בדיקת דם ובחינת איברים. לחצו אותי על מיטה לסקירת אולטרה-סאוד מסוג B. כשסירבתי לאפשר להם לקחת דגימת דם, רופא אמר בפנים מרושעות: ""אם לא תשתפי פעולה, אשתמש במזרק עבה יותר ואקח ממך יותר דם". התנגדתי בכל כוחי והם לא הצליחו לדגום ממני דם.

אחרי שלקחו אותי למחנה העבודה בכפייה, התחלתי שביתת רעב. ביום השביעי או השמיני לשביתת הרעב שלי, השומרים לקחו אותי לבדיקה בריאות נוספת בטענה שנמצאו סימפטומים בגופי מהבדיקה הראשונה. הולכתי שולל, חשבתי שזו בדיקה אמתית ואפשרתי להם לקחת ממני דגימות דם. נראה שהיו מרוצים מאוד מתוצאות הבדיקה. כשבקשתי להסתכל בגיליון המעבדה, הם אמרו, "אין לזה כול קשר אתך". מאוחר יותר שמעתי מהם שזו בדיקת חובה לכל אחד לפני קבלתו למחנה העבודה.

3. "כלא מיוחד"

סבלתי מאוד בחורף 2001. יום אחד ראש הצוות צ'ן סופינג באה אליי ואמרה, "לא ישנת במשך זמן רב, אבל עדיין יש לך עור ורוד". "ודאי נמאס לך להיות מוקפת באנשים האלו (משתפות פעולה שבגדו דאפא ופיתחו הבנות שגויות). את רוצה שאשלח אותך למקום שבו אין אף אחד? ואף אחד לא יפריע לך שם". "בסדר", עניתי, "היכן המקום הזה?" היא פרצה בצחוק ואמרה "את כל כך נאיבית. אם תלכי, לעולם לא תחזרי. יש לנו הוראות מלמעלה. אם לא תעברי "שינוי" (חינוך מחדש), תהייה כלואה לכל החיים". אמרתי, "נדרשות סיבות לכליאת אדם. מה הוא החוק שבו את עושה שימוש כדי להרשיע אותי?" היא ענתה, "בכלא זה לא צריך שום משפט ולא כל הליך חוקי. אנחנו יכולים פשוט לשלוח לשם אנשים".

מאוחר יותר, קצינת המשטרה לי צ'יאן סיפרה גם כן על אותו "כלא מיוחד", ואמרה שאין שם אף אחד ואף אחד לא יכול לחזור משם, ואין שום צורך בשום הליכי משפט. מה שהיא אמרה היה דומה מאוד למה שאמרה לי קודם לכן צ'ן סופינג.

הייתה בתא שלי אישה שהפנתה עורף לפאלון גונג וסייעה לרשויות מחנה הכפייה. היא הלכה לעתים קרובות למשרד כדי לעזור להם. פעם אחת היא אמרה לי בשקט, "כדאי שתזהרי. הם מגישים מסמכים לגביך. נראה שהם רוצים לשלוח אותך למקום מיוחד מאוד".

4. "הוראות מלמעלה"

בחודש אוגוסט 2002, הקצינה צ'ן סופינג נסעה לבייג'ינג להכשרה שאורגנה על ידי משרד המשפטים. אחרי שחזרה, היא באה יום אחד למרתף בו הייתי כלואה. היא אמרה שהיא תשלח אותי ושכעת יש להם הוראות מלמעלה כדי לשלוח אנשים "צעירים ומשכילים" כמוני לצפון מערב הרחוק, ושעליה למלא מכסה.

כמה ימים לאחר מכן, היא חזרה למרתף ואמרה, "חשבתי על זה. אם אני אשלח אותך מכאן, המשפחה שלך תרדוף אחריי. אז מוטב שלא אשלח אותך מכאן". לאחר מכן, היא אף פעם לא הזכירה שוב את "צפון המערב הרחוק" או את "בית הסוהר המיוחד".

באותו הזמן, בני משפחתי עשו מאמצים גדולים כדי לשחרר אותי. הם באו כל חודש לבקר אותי. למרות שהם נדחו בכל פעם, הם עדיין הגיעו בכל חודש והגישו מכתבי ערעור רבים.

5. מספר מוזר

יום אחד, בחורף של 2002, מחנה העבודה פתאום אסף את כולנו בבניין, נאמר שזה חשוב מאוד אך לא אמרו לנו מדוע.

כשהלכנו במסדרון, ראינו שוטרים ממקום אחר וכולם נראו חשאיים וקרים מאוד. הם אפילו לא אמרו שלום אחד לשני ולכולם היה על הפנים מבט מרושע, כאילו משהו רציני וחשוב עומד לקרות. לאחר שהמשטרה בדקה את השמות ותעודות הזהות שלנו, הם הורו לכל אחת מאתנו לעמוד על פלטפורמה כדי לצלם אותנו. לפני החזה שלנו הונחה לוחית עם מספר.

אחרי זה, קבלנו הוראה לעבור לחדר אחר ושם כל אחת מאתנו צריכה הייתה להטביע טביעות האצבעות (של שתי ידיים) על פיסת נייר ריק. הרגשתי מאוד לא נוח מכל העניין ולא רציתי להטביע את טביעות האצבעות שלי. שוטר תפס את ידי והצמיד את כל כף היד שלי על הנייר. נאבקתי כדי לשחרר את ידי מידו. השוטר הביט בשוטרת שהביאה אותי לשם ואמר, "לא משתפת פעולה". השוטרת לאחר מכן לקחה אותי אל מחוץ לבניין ושלחה אותי חזרה לתא.

כעבור זמן מה, המתרגלות האחרות חזרו וכולן אמרו שהן הרגישו אווירה בוגדנית. יכולתי לראות שכולן היו מבוהלות במקצת. במשך זמן רב, אף אחת לא אמרה דבר. מתרגלת אחת (המכונה ווי) משדה נפט שנגלי, רעדה בכל גופה. היא אמרה לי בשקט, "נראה שהם בוחרים מישהו. אני מקווה שהם לא יבחרו בי". לא שאלתי אותה מה התהליך שהן עברו אחרי שנלקחתי בחזרה. היא הייתה מבוהלת מאוד במשך כמה ימים לאחר מכן.

מאוחר יותר, השומרים הסבירו שהקצינים האלה היו מג'י-נאן ושמטרתם להקים "מסד נתונים". מסד נתונים של מה? מראיות למכביר שנחשפו מאוחר יותר, מסד הנתונים היה כנראה מיועד לקצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג חיים.