כלא באו-דינג מנסה לגרום למותו של מר ג'נג שיאנג-שינג

(Minghui.org)

מתרגל הפאלון גונג מר ג'נג שיאנג-שינג  סבל מפגיעת ראש קשה כתוצאה מעינויים בכלא באו-דינג. הוא הובהל לניתוח שאף אחד לא ציפה שישרוד ממנו. כשהחל להתאושש חקרו בכירים את הרופא אם נענה לדרישותיהם וכיצד ייתכן שמר ג'נג מתאושש. הרופא אמר שמילא אחר הוראותיהם וזהו פשוט נס רפואי שאי אפשר להסביר.

אך מר ג'נג עדיין אינו יכול לטפל בעצמו. הוא זקוק נואשות לטיפול בבית חולים מתקדם יותר. אשתו, סון סו-יון ובנו שוהים כ-7 חודשים ליד הכלא. כל בקשותיהם הסבירות ובכלל זה לשחררו בערבות מטעמים רפואיים נדחו על הסף. גם מנהל הכלא וגם סגנו התעקשו שעל מר ג'נג לעבור ניתוח שני לפני שישקלו לשחררו בערבות.

הדבר לא נראה הגיוני למשפחתו, משום שמה שלפי החוק צריך זה לשחררו בערבות כדי לקבל טיפול, ורשויות הכלא טוענות שהן רוצות לנתח אותו, אך נראה שבפועל הם מנסים לעכב את החלמתו. אשתו של מר ג'נג חולה מדאגה ומחלת הלב שנעלמה אצלה לפני 10 שנים הופיעה שוב. גם בנו ששוהה ליד הכלא סובל, הוא יכול לאפשר לעצמו לאכול רק בצמצום. שניהם ממתינים מודאגים וכואבים לגורלו של מר ג'נג.

סון סו-יון, אשתו של מר ג'נג מפגינה מול כלא באו-דינג- 7 במאי 2013

גב' סון שואלת מדוע מתכנן הכלא לנתח שנית את בעלה בבית החולים שנבחר על ידם. היא מספרת שכשהגישו ב-6 במארס בקשה לשחרר את בעלה בערבות מטעמים רפואיים, הכלא התעלם מכך. "אם כן מדוע הם רוצים לנתח אותו שנית? כלא באו-דינג חשוד שהוא גרם לעינויו של מר ג'נג וגרם למצבו הנוכחי. הם טרם נקיים מחשד לפלילים, איך הם לוקחים סיכון של ניתוח מסכן חיים?". ב-8 במאי היא הדפיסה על בגדיה מסר וצעדה ברחובות ליידע עוברים ושבים בנעשה, כדי למנוע מהכלא לבצע ניתוח שני שגוי בבעלה. עוברים ושבים התרגזו מאוד כששמעו זאת והיו שהתרגשו עד דמעות.

ב-8 במאי גב' סון מפגינה ברחוב על הדרך בה גרם הכלא נזק לבעלה

בכל פעם שומרים שלושה או ארבעה אנשים בתורנות על מר ג'נג. כיוון שאינו יכול לדאוג לעצמו הוא בהחלט צריך להשתחרר בערבות על-פי חוק, הקובע 3 סיבות לכך:

1. מחלה קשה, מוות אפשרי תוך תקופה קצרה. 2. נכות, או קושי לאדם לטפל בעצמו. 3. זקנה, שאינו במצב להזיק לחברה

רקע

זהו דיווח על מתרגל הפאלון גונג מר ג'נג שיאנג-שינג שעבר עינויים בכלא באו-דינג. הוא הובהל עם פגיעת ראש חמורה לניתוח שאף אחד לא ציפה שישרוד ממנו. אך הוא התאושש ממנו. כעת בכירי הכלא רוצים לגרום למותו באמצעות ניתוח נוסף כדי לטייח את פשעיהם.

מר ג'נג ומשפחתו מוערכים בעיר טאנג-שאן בשל שהם מנהלים ביושר ובטוב לב. הזוג ניהל את חנות האלקטרוניקה שלו ביושר וכולם העריכו אותם מאוד.

מר ג'נג נעצר ונגזר עליו עונש מאסר

ב-25 בפברואר 2012 נעצר מר ג'נג על ידי המשטרה המקומית והיה עליו לסגור את עסקיו. אשתו ובנו עשו כל שביכולתם להציל אותו. תחת הוראות "משרד 610" (המכונה "הגסטאפו של סין") נגזרו על מר ג'נג ללא עילה חוקית 10 שנות מאסר. ב-8 באוגוסט 2012 הועבר לכלא באו-דינג שם לחצו עליו "להשתנות" (לעבור "חינוך מחדש" קומוניסטי). בספטמבר, כשמשפחתו באה לביקור נאמר להם שבמשך 3 חודשים הוא תחת תצפית קפדנית ולא ניתן לבקרו.

פציעה חמורה וניתוח

ב-28 באוקטובר 2012 הגיעו בכירים מהכלא לבית המשפחה והודיעו שמר ג'נג נפל וגלגלתו נסדקה. הם שלחו אותו לניתוח ומצבו קריטי. באותו יום נסעה המשפחה לבית החולים המרכזי מס' 1 בבאו-דינג. ראשו של מר ג'נג היה עטוף בתחבושות מבעדן נראו שתי צינורות. עינו הימנית חבולה, עינו השמאלית סגורה, פיו פעור לרווחה ולשונו מפותלת פנימה. דם נראה באפו ובאוזניו. הוא היה כחוש ורגליו וידיו היו קשורים למיטה כשהוא חסר הכרה. אשתו התמוטטה למראהו.

אבחנות הרופא

בית הכלא שלח את מר ג'נג לניתוח ללא הודעה כלשהי למשפחתו. הרופא דיווח שמר ג'נג הגיע לבית החולים במצב של תרדמת. אישוניו היו מורחבים והוא לא שלט על צרכיו ולכן הועבר לטיפול רפואי דחוף. נערכה לו סריקת CT שהראתה שבר בעצם השמאלית של הגולגולת עם שטפי דם פנימיים וחבלות בכל הגולגולת. המוח ניזוק חמורות. הם ניתחו מיד בניתוח שארך 6 שעות.

המשפחה מתלוננת ומבקשת הסברים

אף על-פי שהיה במצב קריטי כל כך לאחר הניתוח, הועבר מר ג'נג לאגף רגיל ללא מאוורר אפילו. כשבדקו בני משפחתו את התרופות שרשמו לו, ראו שרק קיבל אנטיביוטיקה. הם התרגזו וכעסו על סוג האנטיביוטיקה שקיבל ואמרו שאפילו לבעלי חיים מתנהגים טוב יותר. רק לאחר הצעקות שהקימו הסכים בית החולים להעבירו ליחידת טיפול נמרץ.

המשפחה החלה לחקור בכירים בכלא כיצד נפצע מר ג'נג. נאמר להם שהוא נפל בחדר הרחצה. אפשרו להם לצפות בוידיאו שתיעד את מר ג'נג נכנס לחדר, ויורד לישיבה שפופה ומקיא. הוא קם על רגליו כדי להטיל את מימיו ונשען על הקיר. הוא נפל על אחוריו וחטף מכה בצד האחורי של ראשו. הוא שכב על הרצפה כשפניו למעלה עד שאחד האסירים מצא אותו וקרא לאחרים לעזור לו לשאת את מר ג'נג החוצה. הם הניחו אותו בתא סמוך שם המשיך מר ג'נג להקיא שלוש פעמים נוספות. במשך כל אותו זמן לא נראה אף איש צוות בשטח ורק האסירים עזרו לו לנקות את הרצפה. אחרי כמעט כשעה נשאו אותו האסירים מחוץ לתא. כאן הסתיים הווידיאו. כשביקשה המשפחה לראות את הווידיאו מבית החולים אמרו להם שהוא אינו זמין.

הרופא לא קיבל מידע מהכלא

המשפחה פגשה את הרופא האחראי ושאלה שאלות לגבי הליך הטיפול. הוא סיפר שכשמר ג'נג הגיע לבית החולים הוא ראה דם בזווית פיו ולכן טיפל בו כמו בדימום מהקיבה או מערכת העיכול. הוא קיבל אינפוזיה עם תרופה לעצור את הדימום. המשפחה שאלה אותו אם הוא יודע שמר ג'נג הובהל לבית החולים לאחר נפילה ואיבוד הכרה והרופא ענה בשלילה. הוא הסביר שבדק את ראשו ביד. המשפחה הייתה מופתעת איך הרופא לא הרגיש שלמר ג'נג יש שבר בגולגולת. לשאלת המשפחה כיצד טופל ובאיזה תרופות, בית החולים סירב לגלות מידע נוסף כלשהו בעניין. הם טענו שהם יכולים לדווח רק למישהו מהכלא ועל המשפחה לברר עם אותו אדם.

המשפחה במעקב

לא רק שבית החולים סירב לעדכן את המשפחה בטיפול שניתן למר ג'נג, אלא שארגנו אחריהם מעקב יום יומי של המשטרה בבית החולים ובמלון שלהם. כמו כן הביאו שני אנשי צוות נוספים מהרשות המקומית במחוז בה הם גרים, כדי שיעקבו אחריהם מקרוב.

חזרה לכלא

כעבור חודש מר ג'נג התאושש באופן פלאי. אף על פי שלא יכול היה עדיין לראות, הוא יכול היה לפתוח את עיניו, להניע את ידיו ורגליו ולדבר אבל לא ברור כל כך. הוא יכול היה כבר לאכול אבל עדיין לא שלט על צרכיו. צוות בית החולים היה מופתע מאוד. כולם חשבו שהוא ימות ואף רמזו שאם אכן ימות יהיה למשפחה קל יותר. מר ג'נג חזר להכרתו בכל יום שעבר, מה שהפתיע את בכירי הכלא. אך אף על-פי שבריאותו השתפרה חייו עדיין בסכנה. כשהחל להתאושש חקרו בכירים את הרופא אם נענה לדרישותיהם וכיצד ייתכן שמר ג'נג מתאושש. הרופא אמר שמילא אחר הוראותיהם וזהו פשוט נס רפואי שאי אפשר להסביר.

ב-21 בפברואר הוציאו אותו מטיפול נמרץ ושלחו אותו חזרה לכלא.

עשרה ימים לאחר מכן סירב הכלא להרשות למשפחה לבקר אותו. אשתו פתחה במחאה כשעל בגדיה כתבה את כל הקורות את בעלה ופתחה בצעקות ברחוב עד שירשו לה לראותו.

ב-19 במארס קיבלה היא ובנה רשות סוף סוף לבקר את מר ג'נג. מר ג'נג נעמד כשהוא מחזיק במעקות המיטה והוא מזיע ורועד בכל גופו. הבן ניגש במהירות ונשא אותו לכיסא. ידיו ורגליו היו בצבע סגול כהה. הקרסוליים שלו היו נוקשים מאוד ורגליו נפוחות. הוא אמר כל הזמן שיש לו כאבים ואשתו ובנו עשו לו עיסוי. ברכיו היו מעוקמות ולא ניתן היה לישר אותן. הוא סבל מרפיון שרירים. פניו היו מצומקות והוא איבד את רוב כושר הראייה שלו. הוא לא יכול היה לטפל בעצמו.

באמצע אפריל, כשבאו לבקר אותו הוא היה חלש מאוד. הוא איבד את היכולת לדבר, פיו נפתח ונסגר כל הזמן. כשהחליפו לו חיתול ראו בני משפחתו נקודות סגולות על גבו ונקודות אדומות על חזהו.

אשתו, סון סו-יון ובנו שוהים כ-7 חודשים ליד הכלא. כל בקשותיהם הסבירות ובכלל זה לשחררו בערבות מטעמים רפואיים נדחו על הסף. גם מנהל הכלא וגם סגנו התעקשו שעל מר ג'נג לעבור ניתוח נוסף לפני שישקלו לשחררו בערבות לטיפול רפואי. זאת למרות שהוא עונה על כל שלושת הקריטריונים לשחרור כזה. הם רוצים להכניס אותו לניתוח בבית חולים שהם בחרו, שאינו מתאים כלל לסוג הטיפול הנדרש.

הדבר לא נראה הגיוני למשפחתו, משום שמה שלפי החוק צריך זה לשחררו בערבות כדי לקבל טיפול, ורשויות הכלא טוענות שהן רוצות לנתח אותו, אך נראה שבפועל הם מנסים לעכב את החלמתו. אשתו של מר ג'נג חולה מדאגה ומחלת הלב שנעלמה אצלה לפני שנים הופיעה שוב. גם בנו ששוהה ליד הכלא סובל, הוא יכול לאפשר לעצמו לאכול רק בצמצום. שניהם ממתינים מודאגים וכואבים לגורלו של מר ג'נג.

---