הייתי בת מזל להתחיל בתרגול פאלון גונג בהיותי כלואה בכלא הסיני

(Minghui.org)

(עבודות נבחרות שנמסרו לציון 20 שנה להצגת הפאלון דאפא לעולם)

התחלתי לתרגל פאלון גונג ב-2008. החוויה שלי בהתחלת התרגול היא די מיוחדת במינה, לכך רציתי לכתוב התנסות זו ולשתף אותה עם מתרגלים עמיתים.

עצורה ללא כל בסיס חוקי וסבל מכאבים חזקים

לפני שהתחלתי לטפח, מאז שנולדתי סבלתי ממחלת לב. עקב התרופות שהיה עלי לקחת כל הזמן, התפתחו אצלי עוויתות בקיבה. הכאבים היו כל כך חזקים שפניי היו הופכות כחולות וגלי זיעה קרה היו שוטים אותי. כתוצאה מכך שפתיי הפכו סגולות במשך זמן ארוך.

ב-2006 נעצרתי אחרי שהפלילו אותי ללא צדק והוחזקתי במרכז מעצרים. כשתסמיני המחלה שלי הופיעו, איבדתי את ההכרה. זה הפחיד את הסוהרים לכן קיבלתי טיפול מיוחד והרשו לי לישון בתנאים קצת יותר טובים. אולם תסמיני המחלה עדיין התפרצו לעתים קרובות. הסוהרים פחדו פן אמות בכלא.

במרכז המעצרים סבלתי התקפי כאבים חוזרים ונשנים. לאחר שהשוטרים האחראיים על המקרה שלי ווידאו זאת, הם דרשו ממני לשלם להם סכום מזומנים גדול. הם אמרו שידאגו שאשתחרר בערבות. טלפנתי להרבה חברים כדי לנסות ללוות את הסכום המבוקש, אולם למרות מאמציי הרבים לא יכולתי להשיג מספיק כדי להשתחרר בערבות.

קבלתי את הפא במרכז המעצרים וחוויתי שינויים פיזיים ונפשיים גדולים

אחת הנשים, אישה כבת 60 לכדה את תשומת לבי. אכנה אותה בשם א'. התחלתי להתבונן בה בתשומת לב ושמתי לב שעיניה של א' היו יפות, זוהרות ונוצצות. היו נשים רבות באגף והקונפליקטים התלהטו לעתים קרובות. בכל פעם שקונפליקט התרחש, א' פעלה בענווה והתחשבה באחרות. שאלתי את א' מדוע נעצרה.

השנה ימלאו ל-א' 62. כשהייתה בת 47 התפתח בחזה גידול סרטני והיא הייתה זקוקה לניתוח. פעם כשבאה לטיפול בבית החולים, ראתה קבוצת אנשים מתרגלים על דשא בית החולים. היא נגשה אליהם וגילתה שהם מתרגלי פאלון גונג. הם אמרו לה שהם מתאספים כל בוקר באותה שעה כדי לתרגל. כל אחד שרוצה לתרגל פאלון גונג מוזמן להצטרף כל אימת שירצה ללא תשלום. א' הייתה צריכה לעבור את הניתוח כעבור 10 ימים, כך שיכלה לצפות במתרגלים כל יום, ולפעמים הייתה מצטרפת אליהם בתרגול. מדי יום חשה שהכאב פחת ופחת ו גם הגושים בחזה נעלמו. הרופאים שלה לא יכלו להסביר את התופעות הבלתי רגילות האלה ורק חזרו ואמרו: "פאלון גונג הוא פלאי!" בנקודת זמן זו א' החלה לתרגל פאלון גונג.

אחרי שהמק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) החלה ברדיפת הפאלון גונג ביולי 1999, ניסו השוטרים לכפות על א' להעיד עדות שקרית, כדי להכפיש את הפאלון גונג ואיימו שאם לא תעשה זאת יכלאו אותה בכלא. היא סירבה לשתף פעולה ולכן נעצרה ונכלאה במרכז המעצרים.

הייתי מלאת התפעלות מהמאסטר של א'. היא סיפרה לי שתלמידי הדאפא מודרכים ומנהלים את עצמם על-פי דרישות המאסטר, וכך הם משתפרים פיזית ונפשית. היא שאלה אותי אם אני רוצה לתרגל איתה פאלון גונג ואני הנהנתי בהסכמה. היא שיננה בפני את המאמרים האחרונים של המאסטר. אף על-פי שלא הבנתי עדין את המשמעויות של הדאפא, המאסטר של הדאפא הרשים אותי עמוקות.

באותו ערב כששיננתי את מאמריו האחרונים של המאסטר, לפתע התפתח אצלי כאב ראש (הייתי עצבנית, מפני שזה מה שחוויתי בדיוק לפני שהחלו התסמינים בלב). לא הבנתי את המשמעות של סילוק קארמה, וכך מתוך הרגל לקחתי את התרופה (כדורים) שלי, אבל מיד לאחר מכן הקאתי. הקאתי כשש או שבע פעמים, דבר ש"גרם לי לראות כוכבים" והתעלפתי. באותו רגע א' ניגשה אלי וקראה בשמי. לא יכולתי לדבר אבל הייתי בהכרה. א' אמרה לי: "המאסטר נמצא קרוב. האם את מאמינה במאסטר?" היא חזרה שוב ושוב על המשפט הזה. שמעתי זאת והבנתי זאת. האמנתי בצורה איתנה במאסטר של הדאפא. אמרתי: "אני לא אמות, אני אעבור את זה!". התעוררתי לזמן קצר ושוב התעלפתי. בסופו של דבר חזרתי להכרה בהדרגה. נגעתי בראשי והבחנתי שכאב ראשי חלף. כל זה קרה בין השעה 18:00 לבין 02:00 לפנות בוקר. כלומר, רק 8 שעות חלפו. בעבר עקב תופעות הלוואי השליליות והקשות של התרופה, הייתי שוהה במיטה כ-3 עד 4 ימים ולא היה לי כוח לקום. אולם הפעם ידיי ורגליי היו חסונות, ומחשבותיי היו צלולות כאילו שום דבר לא קרה. רציתי רק לצעוק: "פאלון דאפא הוא אמיתי". דמעות שמחה זלגו מעיניי. זה היה אושר שניתן לחוש בו, אבל לא ניתן להסבירו במילים. יש לי מאסטר! פשוט שיננתי כמה ממאמרי המאסטר האחרונים והמאסטר החל להגן עלי. זו הייתה הפעם הראשונה שחוויתי עד כמה בלתי רגיל הוא הדאפא.

למחרת בבוקר א' לימדה אותי את תרגילי השיטה. בצעתי את התרגיל הראשון בעדינות רבה, אבל הבגדים שלי היו רטובים מזיעה. אף על-פי שהרגשתי נינוחה ורגועה, המשכתי להרגיש כאילו אני עומדת להתרומם מעל פני האדמה. במשך כל היום יכולתי לחוש בגופי זרם, והרגשתי משהו מסתובב בכל גופי. שבוע לאחר שהתחלתי לתרגל, אשכולות של שלפוחיות הופיעו בשלושה מקומות בגופי שהתמלאו במוגלה ונרקבו. זה כאב מאוד. אמרתי לעצמי "אני תלמידת דאפא ואין לי שום מחלה". אבל אנשים באגף פחדו שיידבקו וכפו עלי להירשם לטיפול. זכרתי שהמאסטר לימד אותנו כשנתקלים במשהו להתחשב קודם כל באחרים, לכן אמרתי לפצעים: "הבריאו מהר. אני יודעת שיש לי חוב לשלם, אבל זה לא צריך לגרום לאי הבנות". למחרת, שלושת המקומות החלו להבריא. כולן באגף היו מופתעות ושאלו אותי כיצד החלמתי ללא כל טיפול. סיפרתי להן את האמת, לכן הן החלו להפיץ את השמועה שפאלון גונג הוא דבר מדהים ושהתעמולת המשטר שקרית.

השלפוחיות החלו להבריא, אבל אז החלו כאבים בעצמות שהיו מתחת למיקום הפצעים. ב-8 בערב באותו יום התחלתי להרגיש עמוק בגופי בקור. זה גרם לשיניי לנקוש. ולבסוף לא יכולתי להחזיק מעמד והתעלפתי. התעוררתי לפרץ חום שהלך והפך חם יותר ויותר. גופי דמה לעוגה בתנור, ככל שנראה שהחום עולה הוא הלך ותפח. כשחשתי שגופי לא יכול עוד לסבול את ההתנפחות והחום, גופי פתאום החל להתקרר שוב. הפעם לא התעלפתי וסבלתי את הקור בהכרה מלאה.

בתהליך הזה של הטלטלות מקור לחום, הבנתי לפתע מהו הטיפוח. באותו לילה נשאתי עד הבוקר את ההטלטלות של השינויים בין קור לחום. למחרת הצמרמורות והחום נעלמו. למרות שלא ישנתי הייתי בכל זאת מלאת אנרגיה. אבל במיקום של שלושת השלפוחיות חשתי בכאבים חזקים. בעבר, מחלתי עינתה אותי ללא סוף, אבל בפעם הזו לא יכולתי אפילו לתאר את הכאבים. נראה שהוא לא היה שייך לממד הזה, אבל בגופי חשתי בכאב אמיתי. במהלך היום הייתי מלאת אנרגיה ועשיתי כל דבר שהייתי אמורה לעשות. בלילה, לא יכולתי לישון כשאני ממתינה לאור השחר תוך הבלבול מהכאבים.

לאחר עשרה ימים הכול נעלם. הכול חזר לשגרה ולא היו לי עוד כאבים באזורים הנגועים. האסירות באגף אמרו לי שעורי נראה בריא, שפתיי וורודות ועיניי נעשו צלולות. הייתי במצב רוח טוב. שלושת המקומות הנגועים החלו להתקלף. פתאום מישהי באגף צעקה: "למה יש לך צורות של סימני קישוט על הפצעים שלך?" הן התקבצו סביבי כדי לראות זאת. הייתי כאילו איזה זן נדיר. הן בחנו בתורנות בזהירות את הסימנים בחלקה הפנימי של זרועי הימנית. גם אני הייתי בהלם ממה שראיתי. שורות סימני קישוט הופיעו על עורי וכולן אמרו: וואו, בודהא באמת קיים". א' לא החמיצה את ההזדמנות להבהיר את האמת לכולן. כולן באגף פרשו מהמק"ס ומארגוניה. אחת האסירות השתמשה בציפורן שלה לחרוט על הקיר: "פאלון דאפא הוא טוב! אמת-חמלה-סובלנות הוא טוב" היא אמרה שהיא מקווה שאנשים שלא הבינו את האמת ייראו זאת.

כשראו את הניסים של הדאפא כולן רצו ללמוד לתרגל. וכך, במהלך היום ישבנו בשורות מסודרות משננות את הפא עם א'. היה לנו זמן שהוקצב להתעמלות פעמיים ביום וניצלנו את הזמן הזה לתרגל יחד. המחלקה עברה שינוי. בעבר, הן רבו כל יום ואף נלחמו ביניהן. לאחר שלמדו לתרגל פאלון גונג הן התחשבו יותר אחת בשנייה והפכו באופן ספונטני לנשים טובות וענוות בהתאם להדרכת המאסטר. בעבר, כשהופיע הרופא באשנב הקטן, כולן במחלקה נדחקו וניסו להגיע לראשית התור. לאחר שהחלו לתרגל פאלון גונג, הן השתנו לחלוטין. הן חשבו באופן חיובי וידעו שמחלה נגרמת כתוצאה מהקארמה, לכן הן לא דיווחו על זאת. יום אחד הרופא פתח כרגיל בגסות את האשנב הקטן, אבל אף אחת לא הייתה שם. הרופא צעק בקול: "מי מדווחת על מחלה?" כולן ענו בלי לחשוב "אף אחת". הרופא נראה נבוך וסגר בעדינות את האשנב ועזב. כולן חייכו.

הרופא דיווח לסוהרת שאף אחת באגף לא דיווחה על מחלה כלשהי. המצב שהשתרר לאחרונה ללא רעש ובלי צרות במחלקה, וזה שכולן ממושמעות ומסודרות, התמיה את הסוהרת. זה יחד עם הערת הרופא גרם לה להיות מתוחה. היא נגשה מיד לצפות בצילומי המעקב בווידיאו. כשגילתה שהפושעות האלה השתנו בצורה כזו, בגלל שהתחילו לתרגל פאלון גונג, היא זימנה אותן אחת אחת לשיחה. היא איימה עליהן ואמרה: "המשטר מדכא את הפאלון גונג, האם את מעזה לא לציית? את רוצה שיפסקו לך עונש מוות?" האסירות במחלקה הדגישו את התועלות שהן השיגו מהדאפא ושפאלון גונג הוא טוב.

כשהגיע תורי לשוחח איתה היא אמרה "אני יודעת שכל מה שקרה במחלקה זה בגללך. אני מכירה את התיק שלך. אם לא תקשיבי לעצתי אנחנו נמיין את תצלומי מצלמת המעקב בווידיאו ונמסור זאת למשרד התביעה כראייה. עם הראייה הזאת הם יגזרו עלייך לפחות 10 שנות מאסר". עניתי לה: "כשהייתי במעצר, לא היה לכם אכפת ממני, אני הדגשתי שוב ושוב שאני סובלת ממחלת לב. ובכל זאת החוקרים השתמשו ב-12 אנשים כדי לחקור אותי בתורנות. הם עינו אותי ללא הפסק במשך 4 ימים ולילות. במשך השנתיים האחרונות התעלפתי פעמים רבות. כעת למזלי, למדתי פאלון דאפא והכאב שלי נעלם. אני משתנה בכיוון טוב, אז מדוע במקום לדכא אותי אינך שמחה עבורי? אם אינך אוהבת אדם טוב אז איזה מן אדם את אוהבת?" הסוהרת החרישה. במשך הימים הבאים הסוהרות בתורנות השפילו אותי, כשהן מנסות לגרום לי לוותר על אמונתי. סיפרתי להן על השינוי האדיר שחל בי אחרי תרגול בפאלון גונג. לאחר ששמעו את הדברים האלה לא נותר להן דבר לומר.

לאחר כמה ימים ישבנו בצורה מסודרת לשנן את הפא. פתאום שמענו קול רעש של שלשלאות מחוץ לדלת הברזל הגדולה. סוהרים פרצו בבעיטות את שערי המחלקה. לא ראיתי אף פעם מהומה כזאת במהלך הזמן שאני כלואה כאן (מעל שנתיים). הסוהר הראשי פרץ למחלקה ואחריו שלוש שורות של סוהרות. במסדרון עמדו סוהרים של המשטרה הצבאית מחזיקים בידיהם אלות מחשמלות ושלשלאות. הסוהר הראשי קרא בקול בשמי ואמר: "כבר דיברנו איתך. עכשיו תסבירי את העמדה שלך לפני כולם, אם את עדיין מתרגלת פאלון גונג". האווירה הייתה מתוחה ושקטה.

עניתי: "איני מתכוונת להקשות עליכם, אבל מרכז המעצרים הוא רק מקום להגביל את הגוף האנושי. הוא לא יכול לשלוט על מחשבותיי. אחרי שלמדתי את הדאפא המום מלידה בלבי נעלם. הייתי עדה באופן אישי לכך עד כמה יוצא מן הכלל הוא הדאפא. אני מרגישה טוב! מהפורענות שעברתי זכיתי לברכה. כלומר, התחלתי לתרגל פאלון גונג אחרי שכלאו אותי במרכז המעצרים. מאז, גופי ונפשי במצב טוב. אולם הוריתם לי לא לתרגל פאלון גונג. האין אתם כופים עלי למות?" הסתכלתי בשקט על הסוהר הראשי. גם הוא הביט עלי ואז הסתובב ויצא ללא מילה. שאר הסוהרות הלכו בעקבותיו נסוגות משם.

שבוע לאחר מכן, זכיתי לחופש שלי. לאחר שעזבתי את מרכז המעצרים, השגתי את כל המאמרים האחרונים של המאסטר והוקרתי את הקריאה בהם. אמרתי לעצמי: התחלתי לתרגל יותר מאוחר מאחרים, אך לבטח אהיה מסוגלת להשלים את החסר!" כיום, בכל פעם שאני מרפה קצת מלימוד הפא ומהתרגול אני דורשת מעצמי: "בסביבה כל כך קשה כמו מרכז המעצרים לא וויתרתי, וכעת בסביבה רגועה ונינוחה אין לי כל סיבה שלא אתקדם במרץ".

כיום המשטר הסיני עדיין רודף את הפאלון גונג. אני מקווה בכנות שאנשי העולם יכולים להבין את האמת, כדי שיהיה להם עתיד מזהיר.