China Fahui: תיאום ושיתוף פעולה

(Minghui.org)

התנסות מהוועידה האינטרנטית האחת-עשרה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

אני מטפחת מזה 18 שנים תחת הגנתו של המאסטר. מנערה אנוכית ומפונקת הפכתי לתלמידת דאפא, הפוסעת בנתיב ובאימות הפא באמונה מוצקה.

הייתי רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולברך את המאסטר המכובד שלנו. מאסטר, עשית כל כך הרבה למעני. אני מתגעגעת אליך עם דמעות. כל פעם שאני נתקלת בקשיים בטיפוח, אני מזכירה לעצמי שהמאסטר ממתין לחדשות טובות ממני, לכן איני יכולה לאכזב אותו. הייתי רוצה להבטיח למאסטר שאשתדל לעשות את שלושת הדברים טוב יותר, כדי שהמאסטר לא יהיה מודאג לגביי.

במהלך שבע השנים האחרונות, התחלתי לעסוק קצת בעבודות תיאום. ההארה החשובה ביותר שלי במהלך הזמן הזה היא, שמתאם צריך להסתכל פנימה ולטפח את עצמו, במקום להתמקד בבעיות של אנשים אחרים. יש לי שתי דוגמאות לכך.

לפני כמה שנים הבאתי קצת חומרי הבהרת אמת לקבוצת לימוד הפא. מבלי שהייתי מוכנה לכך שאלה אותי אחת המתרגלות בעצב ,"מדוע את מביאה חומרים למתרגלים אחרים ולי לא?" לא ידעתי מה לענות לה. ואז החלה להתלונן ואני הבנתי שהתלונות שלה באות כתוצאה מאי ההבנה שלה.

כשהזכרתי לעצמי לחפש פנימה, היא צעקה עלי בכעס: "למה את מביאה חומרי דאפא לקבוצת לימוד הפא, אליה שייכת אמך? האם חומרי הדאפא הם הרכוש של משפחתך?" אמרתי לעצמי שזהו מבחן שתוכנן עבורי על ידי המאסטר, כדי לסלק החזקות כלשהן. נשארתי רגועה ולא התווכחתי איתה.

אך הרגשתי שיכולתי לפעול טוב יותר. לכן, קראתי בשקט את הפא וחיפשתי עמוק יותר פנימה. והתגלה לי שבעבודת התיאום הייתה לי החזקה לתהילה. רציתי הכרה מהמתרגלים העמיתים. לא רציתי שתהיינה דעות שליליות לגביי, ולפעמים הייתי עושה רק דברים שגרתיים ואת המינימום האפשרי. שאלתי את עצמי: אם אני באמת עושה את עבודתי בחמלה, מדוע שמתרגלת תצעק עליי?

אמרתי לעצמי שלמתרגלת הוותיקה יש סגולות רבות שחסרות לי. יש לה אמונה מוצקה בפא ומעולם אינה פוחדת מקשיים, כשהיא מבהירה את האמת. היא התגברה על מצוקות רבות, ואף פעם לא התפארה כשהיו לה כמה הישגים. כשחשבתי על כך לבי התמלא באשמה ובכבוד כלפיה.

לפני התקרית הזאת ניסיתי תמיד לחשוב על דרכים לעזור למתרגלים עמיתים לפתור קונפליקטים. זו הייתה הפעם הראשונה מאז נהייתי מתאמת, שבמהלך קונפליקט חיפשתי ברוגע פנימה. באותו הרגע הייתה לי הרגשה עמוקה – הייתה לי הבנה בעבודת התיאום עמוקה לגבי חמלה. יכולתי להתעלם מהבעיות של האחר ולהתמקד רק במה שאני עשיתי לא כשורה. הבנתי שחמלה כוללת סובלנות וכבוד לאחרים והיא נובעת מעומק הלב. אני אסירת תודה למאסטר על הנחייתו.

בבוקרו של היום המחרת, המתרגלת הוותיקה נקשה על דלת ביתי עם מתנה בידה. היא התנצלה ואמרה: "ילדה, אני מצטערת על מה שאמרתי. זה לא היה נכון ונבע ממנטליות תחרותית וקנאה, יש לי חילוקי דעות עם הורייך והוצאתי את זה עלייך. התנהגותי לא הייתה כשל תלמידת דאפא". אמרתי לה שכשחיפשתי פנימה, ראיתי גם אני את המעשים הלא נכונים שלי ושתינו בכינו.

לאחר מכן ניסיתי כמיטבי לעזור לה ולאמי להשלים ביניהן. בעזרתו של המאסטר אני ומתרגלים עמיתים פוררנו את התכנונים של הכוחות הישנים הרעים ויצרנו גוף אחד. ההתנסות הזאת גרמה לי להאמין בנחישות שהחיפוש פנימה זו הדרך הטובה ביותר לפתור קונפליקטים.

המקרה השני התרחש לפני כשלוש שנים. גיליתי ששתי מתרגלות בקבוצת לימוד הפא שלי מרכלות על אחרים מאחורי גבם. הן התלוננו בפני המתרגלים בקבוצות לימוד אחרות והשאירו רושם רע על אנשים בקבוצות האחרות.

המחשבה הראשונה שלי הייתה שלילית , מפני שהתנהגותן הפריעה לגוף האחד. תכננתי לשוחח איתן אבל ההיגיון עצר בי. נרגעתי וחיפשתי פנימה.

לפתע ראיתי שלא הייתה בי חמלה. בחיפוש פנימה, ראיתי את היהירות שלי ואת הבעיה של הסתכלות מגבוה על אחרים. אני שופטת לעתים קרובות אחרים על-פי הכללים שלי ומשווה את החסרות של אנשים אחרים עם הנקודות הטובות כביכול שלי.

אם הייתי משוחחת איתן בתואנה של "יצירת גוף אחד", או "לעזור להן להשתפר", הייתי פוגעת בהן ומפריעה לתיקון הפא, משום שלחפש החוצה זהו כוח שלילי מזיק. עם מנטליות כזאת איני יכולה לעזור למאסטר לתקן את הפא. הוארתי לכך שעלי לסלק את החומר השלילי שבלבי.

לאחר כמה חודשים מצב הטיפוח שלי השתפר וסוף סוף לבי התאים עצמו למצב הנכון. שוחחתי בענווה עם שתי המתרגלות ושיתפתי איתן את הבנותיי. הן התרגשו עד דמעות והתחרטו על מה שאמרו ועל הדרך בה התנהגו, מה שנחשב לסטייה מהפא. הן הרגישו שאכזבו את המאסטר.

באותו יום יצרנו שדה אנרגיה הרמוני שהמס אותנו. הלבבות שלנו התחברו וכולנו יצרנו מחשבות נכונות חזקות לשאוף קדימה במרץ בטיפוח.

התקרית הזאת הראתה לי שלחפש פנימה זה באמת דבר בעל ערך רב בטיפוח.

להגיע בשלווה להרמוניה לטובת הכלל – שינוי עצמי ולא בקשה אחרים להשתנות

המאסטר אמר:

"אם אתם יכולים להשלים בשקט את מה שאתם רואים שחסר, בשקט לעשות היטב את מה שאתם אמורים לעשות, ובשקט לעשות משהו היטב כשאתם מגלים שהוא לא נעשה באופן מושלם – אז לאין-ספור האלוהויות תהיה הערכה עצומה כלפיכם והם יגידו שהאיש הזה הוא פשוט יוצא מן הכלל. רק כשפועלים כך זה נחשב למה שתלמיד דאפא צריך לעשות." ("התקדמו יותר במרץ")

המילה "בשלווה" המשיכה לרצד במוחי. הוארתי לכך שזה יהיה היעד לטיפוח שלי בעתיד.

מיד לאחר שקראתי את ההרצאה הזאת היה לי מבחן. אחת המתרגלות התקיפה אותי פתאום ליד האחרים בקבוצה בטון גבוה. הייתי צלולה והבנתי מיד שזה תוכנן על ידי הכוחות הישנים, שניסו להרוס את המוניטין שלי. ידעתי שזה קרה מפני שהייתה לי החזקה לתהילה כמתאמת, שהייתה פרצה גדולה בטיפוח שלי ושאותה ניסו הכוחות הישנים לנצל.

שלחתי מיד מחשבות נכונות חזקות כשאני מנסה לפורר את התכנונים של הרוע כלפי המתרגלים המתאמים. יכולתי לעמוד ברוגע מול ההתקפה הפתאומית. הדבר היחיד במחשבתי היו המילים שהמאסטר אמר:

"רק על ידי כך שתישאר בלתי מושפע, תוכל לטפל בכל המצבים." ("לימוד הפא במערב התיכון של ארה"ב"-1999) (תרגום זמני, לא רשמי)

אולם המבחן האמיתי רק החל. אחרי המתקפה הזאת עלי, אף מתאם באזור שלנו לא האמין שאוכל לטפל בכך. הציפו אותי כל מיני הבנות ומחשבות לא נכונות. מתאמים רבים נגשו אלי בתורם. הם חשבו שהייתי מתוסכלת ולכן ביקשו ממני לא להיות עצובה, ולא לפתח רגשות שליליים. כל המחלוקות האלה הותירו אותי חסרת מילים. מה שגרוע יותר היה, שכשהיו לנו קשיים בפרויקטים של דאפא, אחרים חשדו אפילו שאני מעכבת בכוונה את ההתקדמות שלהם עקב רגשותיי השליליים.

היו חילוקי דעות רבים בין מתרגלים מקומיים על מספר סוגיות, כמו איך לטפל באנשים המערערים את הפא, כיצד ליצור גוף אחד, האם מתרגל ומתרגלת יכולים לעבוד ביחד ללא נוכחות של אחרים, וכיצד לטפל בבעיות ביטחון. תמיד ניסיתי לפשר בחמלה בין הדעות של המתרגלים ולציין את החסרות שלהם בזהירות.

בכל אופן, היוחילוקי דעות רבים מדי, הייתי צריכה לשוחח איתם לעתים קרובות, מה שיצר לחץ על המתרגלים. היו מתרגלים שפתחו אלי יחס של דחיה וסירבו להקשיב לי. היו כאלה שהאמינו שיש לי דעות שליליות על אנשים, שאיני סובלנית ואיני יכולה לפתוח את לבי כשאני משוחחת איתם. הם הניחו שיש לי הרבה חומר שחור שלמעשה לא היה לי.

באותה תקופת הייתי תחת לחץ רב. לא הבנתי מדוע מתרגלים התייחסו אלי כך, ולא ידעתי מה לעשות. אף על-פי שידעתי שההחסרות שלי היו הגורמים, לא יכולתי לטפל במצב כל כך מסובך, דבר שהפתיע אותי בפתאומיות. מה שהכי הטריד אותי היה, שפִתחתי דעות שליליות כלפי אדם מסוים בו בטחתי מאוד לפני שהקונפליקט התחיל.

כל זה גרם לי לראות שהטיפוח אינו דבר פשוט. מה שאנו צריכים לעמוד בפניו אינה רק הרדיפה המרושעת. היחסים בין המתרגלים לא תמיד ורודים ומזהירים. כולנו מטפחים ולכולנו מושגים אנושיים, העלולים לגרום לנו סבל. כיצד עלי לטפל בכל זה? מהן הבעיות בטיפוח שלי? איך אוכל "להצליח להשלים בשקט במה שהבחנתם שחסר לי?"

למדתי את הפא בצורה אינטנסיבית וחיפשתי פנימה. חשתי בעזרתו והנחייתו של המאסטר. ראשית ראיתי את ההחזקה שלי למחמאות. לא יכולתי להתייחס כראוי לביקורת. היכולת לקבל ביקורת היא יכולת בסיסית בטיפוח. במשך זמן ארוך, לא הצלחתי להשתפר בהיבט הזה, מה שהוביל לחוסר סובלנות מצדי ולקטנוניות. המצב שהייתי צריכה לעמוד מולו היווה בעצם קריאת התעוררות עבורי להשתפר. דעות שליליות ממתרגלים כלפיי, היו למעשה אשליות, הן נוצרו כדי להעניק לי הזדמנויות לשפר את השין-שינג שלי.

אחרי שהוארתי לכך נקטתי בפעולה. במהלך אותו זמן לא יכולתי להירגע בזמן שליחת מחשבות, לכן צעקתי בקול: "תלמידי דאפא אינם מכירים בתכנונים של הכוחות הישנים. איני מכירה באשליות ובדעות השליליות כלפיי. אני רק צועדת על הנתיב אותו תכנן המאסטר. עמיתיי המתרגלים הם ישויות אדירות. הם מטפחים טובים. אני ועמיתי המתרגלים, אנחנוגוף אחד". הייתי חוזרת על זה שוב ושוב עד שלא נותרו בי מחשבות רעות. כשסיימתי, פני היו מכוסות בדמעות.

מאוחר יותר הייתה לי הזדמנות לשוחח עם מתרגלים מהאזורים הכפריים, ולמדתי מהי ענווה אמיתית. מתרגלים עמיתים הם כמראות, משקפים את החסרות שלי עצמי. הייתה לי מחשבה שהבנתי את הפא יותר טוב מאחרים, ולעתים קרובות שפטתי אחרים מנקודות המבט שלי. כששוחחתי עם מתרגלים, חשבתי שאני מדברת בהתאם לפא, למעשה סטיתי מהפא.

הטיפוח שלי היה רדוד. שמתי לב יותר להתנהגות שלי ברמת פני השטח, והתעלמתי מהיסודות בטיפוח הכרוכים בחיפוש פנימה וטיפוח הלב. העיקרון הבסיסי הזה אינו יכול להיראות בעיני אדם רגיל. הוא מתבטא בממדים האחרים כמוסריות אדירה.

בעקבות זאת הייתי מסוגלת ללמוד את הפא ברוגע ולחפש פנימה, ואז גיליתי בעיה אחרת שלי. לא ידעתי כיצד לחשוב מנקודות המבט של האחרים. אחרי שהבנתי זאת, הייתה לי הבנה טובה יותר של דברי המאסטר ש-

"החומר והנפש הם דבר אחד." ("ג'ואן פאלון"-הרצאה ראשונה)

כששיניתי את מחשבתי, יכולתי להבין דברים עם בחמלה ובסובלנות. כמו כן גיליתי שלא קשה להבין את הרגשות והדעות של מתרגלים עמיתים.

לבסוף, אחרי לימוד אינטנסיבי של הפא וחיפוש פנימה, גיליתי את האנוכיות שלי. הייתה לי הערכה עצמית מופרזת ותמיד ניסיתי לגונן על עצמי יותר מדי. אנוכיות, החומר המלוכלך והגרוע ביותר ביקום, נובע מקנאה, ואפילו ממחשבות תאווה בלבי. כיצד אוכל להיטמע בפא עם חומר כזה? איך אוכל לשפר את השין-שינג שלי על בסיס הפא? בלי שהשין-שינג שלי ישתפר, מה היו המשמעויות של שלושת הדברים שעשיתי? לסלק אנוכיות זהו המבחן האמיתי וביטוי אמיתי לכבוד שאני רוחשת למאסטר ולפא.

הבנתי שהכוחות הישנים הם למעשה שום דבר. יש לי את הפא האוניברסאלי של המאסטר. בשימוש בשיטה היקרה מפז שהעניק לנו המאסטר – לחפש פנימה – אנחנו יכולים לתקן, לחדש ולטהר את עצמנו בפא. המאסטר משתמש למעשה בתכנונים של הכוחות הישנים והופך אותם למבחנים וצעדים המובילים לשלמות המלאה.

אני מודה למאסטר ולעמיתיי המתרגלים שוב ושוב. הלב שלי נרגע ובסופו של דבר הגעתי להבנה עמוקה יותר של המשמעות העמוקה והכוח החזק של המילה "שקט". זהו מצב טבעי שנוצר כאשר אדם מגיע לרמה הזאת. מטפח אינו צריך לבטא את התנהגותו, וגם לא צריך להוכיח את מה בלבו.

וכך חדלתי לאמת ולבטא עצמי. כשהבחנתי בהחסרות אצל מתרגלים אחרים, הייתי מסוגלת להציג את דעתי ולהמתין עד שהמתרגלים נרגעו. אני מכבדת את דעותיהם. אני מנסה לשתף בגלוי את דעותיי עם האחרים, אבל איני מנסה לשנותם, או לכפות עליהם את דעותיי. כשאני מסוגלת לעשות זאת הם מקבלים תמיד את דבריי ללא ספק.

גיליתי גם שלמרות שיש לנו דעות שונות, חילוקי הדעות אינן מהוות יותר מכשול בשיתוף הפעולה בינינו. כשלכולנו יש לב שקט אני דנה במה שאני חושבת. כשאני מבחינה בבעיות של מתרגלים, אני שולחת עבורם מחשבות נכונות חזקות. אני יודעת שעלי "להצליח להשלים ברוגע את מה שאתם רואים שחסר אצלי". המאסטר מאפשר לי לראות את הבעיות של האחרים, מפני שהוא רוצה שאטפח את עצמי.

לאחרונה הייתה לנו ועידת פא לשיתוף התנסויות בטיפוח. אני שיתפתי פעולה עם מתרגלים אחרים כדי לארגן אותה. סיפרתי בסבלנות למתרגלים כמה חשובה היא הוועידה ואיך לכתוב מאמרים באיכות גבוהה. כמה מתרגלים, במיוחד הוותיקים שביניהם, משתפרים היטב בטיפוח, אבל הם אינם מסוגלים לכתוב, לכן הקלטתי את ההצהרות שלהם וכתבתי את הנאומים עבורם. נסעתי לאזורים הכפריים כמה פעמים, שוחחתי שם עם מתרגל ועזרתי לו לשפר את נאומו, שהתקבל לאחר מכן בחמימות בוועידה.

למרות שלא יכולתי להשתתף בעצמי בוועידה, שלחתי בשקט מחשבות נכונות חזקות עבור הוועידה והמשתתפים בה. ניסיתי כמיטב יכולתי לעשות למען הוועידה. במשך התהליך, חשתי מה המאסטר עשה עבורנו. בכל פעם שמטפח יכול לסלק כמה החזקות, הוא או היא עושים זאת בעזרת המאסטר ובהדרכתו.

אני, תלמידת דאפא, אף פעם לא אחמיץ את ההזדמנויות היקרות בטיפוח. אני אשאף קדימה במרץ, ולא אבגוד בהצלה שהמסטר מעניק לי .

ושוב תודה למאסטר רב החמלה. כמו כן אני מודה לעמיתיי המתרגלים. אם אתם מבחינים בהחסרות כלשהם במאמר הזה, אנא תקנו אותי.