China Fahui: מכתבים מהכלא מתארים את אצילות וכבוד הדאפא ואת זוועות הרדיפה (חלק שלישי)

(Minghui.org)

התנסות מהוועידה האינטרנטית העשירית לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין החלק הראשון בקישור אתר האינטרנט: http://he.minghui.org/?p=2115

החלק השני בקישור אתר האינטרנט: http://he.minghui.org/?p=2160

רקע: הבהרת האמת שלי יצרה אנרגיה שדיכאה את הטבע הדמוני שבי, והעצימה אותי להתגבר על מצוקות פוטנציאליות. הבהרת אמת אינה רק המפתח להתגברות על מצוקות אלא גם אוצר שניתן להציל באמצעותו ישויות חיות.

מכתב עתירה משותף שני

במהלך הרדיפה שסבלתי הוארתי לכך שהמאסטר שולט בכל מצב והוא בעל המילה האחרונה.

מחנה העבודה בכפייה מינה מנהל חדש, גבר מגודל כבן 50. במטרה להביא רווחים למחנה, הוא מצא משקיע ובנה מפעל לסריגת כפפות ובו יותר מ-50 מכונות. המשקיע דרש שהעובדים יהיו מתרגלי פאלון גונג בלבד.

אחר צהריים אחד, המנהל ערך לכמה מבכירי המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) סיור במפעל. ניצלתי את ההזדמנות לתת לו מכתב עתירה משותף שני. כששאל מה זה עניתי לו: "במהלך ארוחת הצהריים סגן ראש צוות האסירים נתפס כששלח יד לכיס של מתרגל. הוא טען שהיה נייר בכיס ושהמתרגל ניסה להפיץ מידע על הפאלון גונג. המתרגל טען שהאסיר ניסה לכייס אותו למעשה, משום שכבר הורשע 3 פעמים באותו פשע עצמו. הסוהר של אותה משמרת לא חקר את התקרית ומיד שלח את המתרגל לריתוק בבידוד. מחר בבוקר יפתחו בשביתת רעב בארוחת הבוקר, ראה פרטים על כך במכתב העתירה". המנהל הבטיח לחזור אלי.

כשעתיים לאחר מכן נמסר לי שהמנהל ממתין לי תחת עץ הערבה שבחצר. ניגשתי לשם והתיישבתי. המנהל אמר לי שהמתרגל שב למחלקה שלו והסוהר ננזף: "הוא חרג מסמכותו, אסור לאף אחד לשלוח אסיר לבידוד ללא אישורי. תודה לך על הדיווח בזמן, אחרת היינו סובלים מהפסד גדול".

שאלתי אותו: "למה המפעל מעביד רק מתרגלים? האם זה בגלל שהם דבקים באמת – חמלה - סובלנות והם אנשים טובים? כולם יודעים שג'יאנג דזה-מין פתח ברדיפת הפאלון גונג רק מתוך קנאה. לא היה לו אכפת מהאנשים". המנהל הציץ בשעונו ואמר שהוא ממהר לפגישה אבל נשוחח מאוחר יותר והלך.

למרות שנראה היה שהמנהל בעל חוש צדק, למעשה הוא הוליך שולל ותמרן את הסובבים אותו. הוא הודה לי כששוחחנו, אבל ערך פגישה באותו הלילה לדון כיצד לשלוח אותי משם.

למחרת ב-5 בבוקר, המדריך הפוליטי מהמפלגה העיר אותי ואמר לי לארוז את חפציי ולהתכונן לעזוב. כששאלתי לאן, הוא ענה: "ניידע אותך כשיגיע הזמן", והוסיף: "נסיע אותך במכונית החדשה של המנהל. שני מנהלים ילוו אותך. זהו מקרה חסר תקדים. מצבך רק ילך וישתפר". השבתי: "תודה על דבריך הנדיבים".

כשעצרנו לארוחת בוקר שאלתי מדוע שולחים רק אותי. המדריך ענה: "אנחנו חושבים שטוב להפריד אותך ממתרגלים אחרים. זה לטובת כולנו". היה לי ברור שהם פחדו שהמתרגלים ייצרו גוף אחד! לכן הם רצו להפריד בינינו.

שעה לאחר מכן הגענו ללובי של משרד המשפטים של הפרובינציה. המנהלים ניגשו להשיג את האישור להעברתי, בזמן שהמדריך נשאר איתי במכונית.

לאחר 40 דקות מנהל אחד חזר ונראה ממש לא מאושר. הוא אמר: " לפני שיצאנו לדרך הגענו להסכמה שייקח רק 10 דקות להכין את תהליך ההעברה לג'יו-טאי בפרובינציית ג'י-לין. עכשיו שינו את ההעברה למחנה עבודה בכפייה 'מתקדם' הנמצא תחת פיקוח הפרובינציה והתהליך מתעכב. מחנה העבודה ה'מתקדם' מסרב לקבלך. כל המתרגלים שם נשלחו למחנה המבוסס על מתרגלי פאלון גונג. כעת הפרובינציה מנסה למצוא פתרון".

המדריך מהמפלגה הביט בי ואמר: "מחנה העבודה 'המתקדם' הוא מקום טוב. המגורים והבידור שם ממדרגה ראשונה, כמעט כמו בבית מלון". הוא חשב שאשמח לשמוע זאת, אבל אני לא הגבתי להערות האלה. הוא שתק ולא הוסיף לדבר.

שעה נוספת עברה עד שלבסוף המנהל השני חזר. הוא הסתכל עלי בחיוך נבוך ואמר למלווים האחרים: "לאחרונה יש לנו הפתעות מדי יום. אתמול הזקן (הוא התכוון אלי) נתן לי מכתב עתירה משותף והייתי מופתע. לא האמנתי שהוא עשה זאת. היום ההעברה לא הייתה קלה וגם לזה לא בדיוק ציפיתי".

הוא הביט לעברי ואמר: "איחוליי. מחנה העבודה המתקדם הוא מקום בו תוכל לנהל חיים בדימוס. רק תישאר במקומך, אל תהיה כל כך רעשן, אתה במילא כל כך זקן". המדריך הוסיף: "המנהל שלנו אומר זאת לטובתך".

הצמדתי את כפות ידי זו לזו וחשבתי בלבי: "מאסטר נכבד, אעשה את שלושת הדברים טוב יותר במקום החדש ואגשים את שליחותי ההיסטורית כדי להיות ראוי להצלתך".

מאוחר יותר, כשמתרגלים נתנו משוב על התקרית, הבנו שהגוף האחד שלנו הוא הדבר שהפושעים פוחדים ממנו ביותר. במחנה העבודה בכפייה הואן-שי-לינג בפרובינציית ג'י-לין, המתרגלים התגבשו לגוף אחד עוצמתי מאוד והתנגדו לרדיפה ביעילות, והממו את הרוע.

כתוצאה מכך, אותם מתרגלים נחושים נשלחו למחנות עבודה שונים. אולם לכל מקום שהועברו, הם שיתפו פעולה היטב עם המתרגלים האחרים כדי לדכא ולהשמיד את הרוע. כך ש100 אחוזי השיעור המצופה מה"שינוי" הפכו ל-100 אחוז של חידוש הטיפוח. הפושעים פחדו כשזה קרה ושוב העבירו את המתרגלים הנחושים למקום אחר.

אימות הפא באמצעות מכתבים ועזרה לאסירים להבין את האמת

הסביבה במחנה העבודה בכפייה של הפרובינציה הייתה שונה מזו שבמחנות אחרים בהם הייתי עצור. איבדתי את סביבת הקבוצה והרגשתי בודד בסביבה האכזרית והמדכאת. אך אז נזכרתי שאין מה לפחד כל עוד יש את המאסטר והפא לצידי. לא משנה לאן אנו הולכים, עלינו פשוט להיזכר בנדר שלנו, לחשוף את הרדיפה, להבהיר את העובדות ולהציל ישויות חיות.

ארבעה אסירים מונו למעקב צמוד ומצולם אחרי במשך עשרים וארבע שעות, שבעה ימים בשבוע שניים בבוקר ושניים אחר הצהריים. בלילה אסיר אחד שמר עלי בחצי הראשון של הלילה ואסיר אחר בחצי השני. לא הייתה לי פרטיות כלל. אפילו כשהלכנו לקפטריה שניים ליוו אותי משני הצדדים, מחזיקים בזרועותיי מִחשש שאנסה לברוח.

בשני מחנות העבודה הראשונים לא חוויתי רדיפה מסוג זה. אף על- פי שהסביבה במחנות האחרים הייתה מרושעת, עדיין היה לי מרחב אישי כלשהו. חשבתי לעצמי: "מדוע האסירים מתנהגים בצורה כזו? מה הסיבה הבסיסית לכך? איך אוכל לגרום להם להפסיק להתנהג כך?

ב"לימוד הפא בוועידת הפא באטלנטה 2003" המאסטר אמר:

"הבהרת האמת היא מפתח המאסטר"

נדרשנו לרשום באופן קבוע "דו"ח מחשבה", אז ניצלתי את ההזדמנות הזו להבהיר את האמת. בכל שבוע בחרתי נושא אחד לדון בו והתמקדתי בהבהרת עובדה אחת או שתיים. בכל פעם שהאסירים קראו את "דוחות המחשבה" שלי, נראה שהרוויחו מכך.

ראש המחלקה במחנה העבודה נראה שפוף לעתים קרובות בגלל כאבי בטן. תוך שבוע ימים מאז שהגעתי למחנה, כתבתי לו מכתב ארוך. סיפרתי לו מדוע אנשים סובלים ממחלות, מדוע למטפחים אין מחלות ועל הדמיון והשוני שבין ריפוי מחלות בבית החולים לבין ריפוי בעזרת צ'יגונג. כמו כן כתבתי לו על תרופות עממיות ודיאטה על בסיס מידע שקראתי בעיתונים ובכתבי עת. סיימתי את המכתב במידע על פאלון דאפא ועל הרדיפה.

האסירים השומרים עלי היו צריכים לאשר קודם כל את המכתב לפני שיימסר לראש המחלקה. שניים מהם לא יכלו להגיע להסכמה. אחד חשב שהמכתב בסדר ואפשר להעבירו לראש המחלקה והשני לא הסכים. זה שהסכים להעביר את המכתב הבין על מה כתבתי. הוא חשב שהחלק העוסק בהבהרת אמת היה מספר תיאוריות ברמה גבוהה מתוך רפואה עממית.

אמרתי לו שקארמה ודה אינם אמונות טפלות אלא קיימים באמת. המדע המודרני יכול לזהות גלי מוח אלקטרוניים והם ברמה מיקרוסקופית יותר מחלקיקים. למרות שהעיניים שלנו אינן יכולות לראות אותם, הם אכן קיימים. האסיר הבין מה שאמרתי והאמין לי. הוא נהנה לדון איתי בדברים שונים ואמר לי: "אני מבין יותר מהשיחות איתך מאשר כשהייתי בבית הספר! אם הייתי מבין קודם את מה שסיפרת לי, לא הייתי כאן".

ראש המחלקה קרא את מכתבי וקיבל את מה שכתבתי לו. לאחר זמן מה הוא לא נראה שפוף כפי שהיה בעבר. הוא גם הפך נינוח יותר בסביבתי ולעתים קרובות ברך אותי לשלום.

כתבתי לו מכתב שני מייד לאחר המכתב הראשון. המכתב התמקד בהבהרת אמת ברמה עמוקה יותר. כתבתי כ-6,000 מילים. באותו זמן האסירים השומרים עלי כבר הפכו לידידיי, כך שלא התערבו. גם ראש המחלקה השתנה. הוא אמר לסוהרים: "תראו את האיש הקשיש הזה, הוא מעל גיל 60 אבל אין לו מחלות, אני לא רואה שהוא לוקח תרופות. לי יש המון בעיות בריאותיות ואני אפילו לא בן 50. אני אתרגל פאלון גונג אחרי שאפרוש לפנסיה".

כתבתי גם מכתב ממש ארוך בן 10 עמודים לבני ולבתי. כתבתי על איך גדלתי וחונכתי, מה אבותינו לימדו אותנו בנוגע לעשיית מעשים טובים וצבירת דה. על הוריי שתרגלו בודהיזם, על השירות הצבאי שלי ועל איך התחלתי לתרגל פאלון גונג. התמקדתי על איך להיות אדם טוב ואיך השגתי בריאות טובה דרך תרגול פאלון גונג.

כל ארבעת האסירים השומרים עלי קראו את המכתב והתרגשו ממנו. מלבדם, כמעט כל האסירים במחנה קראו את המכתב. אחד השומרים אמר לי: "אף אחד, אפילו לא הוריי, לא לימדו אותי את הדברים האלה שכתבת במכתב הזה. אם הייתי יודע זאת בבית הספר, בהחלט לא הייתי מסיים במקום הזה". הוא רצה שאהיה הסנדק שלו אבל חשש לבקש. אמרתי לו שאני באמת מחשיב אותו כחלק ממשפחתי עכשיו והוספתי: "אני יכול לעזור לך לכתוב מכתבים הביתה אם אינך יודע איך".

לאחר מכן, הוא טיפל בי היטב. הוא ידע שאהבתי תה והשיג עבורי תרמוס. בקיץ הוא השיג לי כרית ומזרון. במשך היום כשרוב האסירים הסתדרו בשורות ללכת לעבוד בסדנת הדפוס, הוא "נעל" אותי בחדר הכושר. כך יכולתי ללמוד את הפא ולתרגל מבלי שיפריעו לי. הוא פתח את הדלת לאחר שעתיים בדיוק. בלילה הוא נהג לישון למרגלותיי כשתרגלתי את התרגיל החמישי.

במשך שנה וארבעה חודשים שהייתי שם, ימיי במחנה העבודה בכפייה כללו תרגול, לימוד הפא והבהרת העובדות.

פעם בחודש או חודשיים היו מחליפים את אחד הפושעים האסירים ששמרו עלי מקרוב. כשהשומר החדש הגיע שלושת הנותרים "לימדו אותו" וכבר בשבוע הראשון הוא היה מבין את האמת. הבהרת האמת ואימות הפא בדבריי ובמעשיי עזרו לשנות אותם לאנשים טובים יותר ויצרו סביבה מדכאת פחות עבורי.

הבנתי עוד יותר את מה שמאסטר אמר במאמרו "דרך": 

"הדרך של תלמיד דאפא היא היסטוריה נהדרת ועל ההיסטוריה הזאת להיווצר על-ידי האימות וההתעוררות של עצמו" ("יסודות להתקדמות במרץ II")

הבהרת אמת היא המפתח

ב"מהו תלמיד דאפא" המאסטר אמר:

"עבורם, בתוך הרדיפה הקשה עד מאוד, כל מחשבה ורעיון הם קריטיים. אם פעלת היטב או לא, אם היית מושפע מהרדיפה או לא, אם טיפלת בדברים באופן נכון או לא, ועד לאיזו דרגה נרדפת – יש לזה קשר ישיר לדרך שאתה עצמך הולך ולאופן שבו חשבת על עניינים".

זכרתי את לימוד הפא הזה כשראש מחלקה אחר, האחראי על רדיפת מתרגלי פאלון גונג ניסה "לשנות" אותי. כינו אותו במחנה "לשון כסף" מפני שהיה ידוע כמשכנע רהוט לשון אבל בעל דם קר ואכזר.

הוא הזעיק אותי למשרדו. כשנכנסתי למשרד והתיישבתי חשבתי בלבי: "לא משנה שאתה נקרא 'לשון כסף' או 'לשון ברזל', אני פשוט אבהיר את האמת. הבהרת אמת היא המפתח לסילוק התכנונים של הכוחות הישנים וליצירת קשר מלב אל לב".

הוא שאל אותי באופן לא פורמלי מתי התחלתי לתרגל פאלון גונג. שאלתי אותו אם הוא מתכוון להשתמש בדבריי כנגדי והוא ענה: "אני מחבב את האנשים שלכם מפרובינציית שאן-דונג. אתם ישרים וכנים. פשוט ספר לי מה שיש לך לומר".

סיפרתי לו שבני משפחתי היו בודהיסטים שהדגישו עשיית מעשים טובים וחיפוש גמול בחיים הבאים, ושחבר בצבא לימד אותי את תרגילי הפאלון גונג. "אחרי שלמדתי את התרגילים הבראתי לגמרי ממחלת כבד שהייתה לי. חצי שנה לאחר מכן ראייתי השתפרה ולא הייתי זקוק עוד למשקפיים". הוא הקשיב בתשומת לב מרובה, כך שסיפרתי לו עוד על גלגולים, על כמה מגוחך הוא האתיאיזם, על נפלאות הדאפא ועל מראות שראיתי דרך העין השלישית שלי. הוא התעניין מאוד.

סיפרתי לו שנסעתי 4 פעמים לבייג'ינג לעתור למען הפאלון דאפא ונעצרתי פעמיים. אך בעזרת הגנתו של המאסטר לא הועברתי למעצר בעיר מגוריי, אלא שוחררתי. לאחר מכן פרטתי את השקרים על תקרית ההצתה העצמית, על עתירת ה-25 באפריל, על מקרי רצח שהמשטר הסיני ניסה להעליל על הפאלון גונג ועוד.

הוא שאל אותי איך הצטרפתי למק"ס ועניתי שהמפלגה המציאה מושגים מופשטים כמו "אפיונים סינים" כדי לרמות אנשים. הוספתי ואמרתי לו: "כבר מההתחלה הקומוניזם היה רק הנחה היפותטית. בכל רחבי העולם מסתכלים בשלילה על הקומוניזם. השמיים מסלקים אותו. זו רק שאלה של זמן. מדענים מפורסמים רבים פנו לדת בשלב מאוחר בחייהם כיוון שהבינו שרק אמונה בשמיים יכולה לגלות את האמת. גלגולי נשמות וגמול קיימים באמת".

שוחחתי איתו במשך יומיים וחצי ולבסוף הוא אמר: "למדתי רבות מלהקשיב לך. אנשים רבים לא סיפרו לי את זה מפני שפחדו. איני יודע מדוע, אבל היושר והפשטות שלך נוגעים לי מאוד. אתה חף מפשע וטהור כמו ילד. אני נמצא בקונפליקט מפני שאני אמור לשנות אותך, אבל אין לי לב לכפות עליך לנטוש את אמונתך. אני רק רוצה לומר, שלמען ביטחונך אל תספר לאחרים מה ששיתפת איתי ".

מאוחר יותר חשבתי על מדוע הוא התנהג איתי בצורה שונה.

ב-"הרצאת הפא בוועידת הפא בפילדלפיה ארה"ב ב-2002" המאסטר אמר:

"למרות שקיימים הכוחות הישנים, אבל אם אין לכם את הלב ההוא, הם לא יוכלו לעשות שום דבר. אם המחשבה הנכונה שלך מספיק חזקה, הכוחות הישנים לא יכולים לעשות כלום".

באותו הזמן לא הייתה בי המחשבה שהוא בא כדי ל"שנות" אותי. הייתה לי פשוט מחשבה שעלי להבהיר לו את האמת.

הבהרת האמת שלי הייתה אנרגיה שדיכאה את טבעו הדמוני והעצימה אותי להתגבר על מצוקה אפשרית. הבהרת האמת אינה רק המפתח להתגבר על מצוקות, אלא גם אוצר המשמש להצלת ישויות חיות.

המאסטר הוא בעל המילה האחרונה

ראש השנה הסיני עמד להגיע בעוד שבוע וכבר הייתי 3 חודשים נוספים במחנה העבודה בכפייה, אבל עדיין לא שמעתי דבר בנוגע לשחרורי. פניתי לראש המחלקה שיבדוק זאת עבורי והוא הבטיח לעשות כן.

ברגע שהוא עזב, האסיר שהוצב לשמור עלי תפס אותי וצעק שהוא רוצה פשוט להכות אותי: "האם אתה בבית שלך? איך יכולת לדבר עם ראש המחלקה ללא אישורי?"

במחלקה שלי היו יותר מ-20 איש וכולם אמרו שאני תמים מדי. במיוחד מתרגל לשעבר שסטה לנתיב של רשע: "אתה לא לומד מספיק את הפא. האם אינך זוכר? ככל שיש לך יותר החזקה לכך, כך יותר לא תשיג זאת. שלא להזכיר שעדיין לא עברת "שינוי". אני עדיין נמצא כאן חצי שנה לאחר שעברתי "שינוי". יש כאלה שעדיין כאן שנה לאחר מכן, פשוט השאר במקומך". האמנתי שלא מגיע לי להיות כלוא עוד. חשבתי שלמתרגלים שעברו שינוי יש החזקה רבה לפחד והם אינם חיים בהתאם לכבוד של תלמיד דאפא.

שלושה ימים לפני ראש השנה הסיני אשתי ביקרה אותי והביאה חטיפים מיוחדים לראש השנה. כשאכלנו ארוחת צהריים יחד בחדר המבקרים, הגיע סוהר ובידו הודעה על שחרורי. הוא ביקש מאשתי לגשת למשרד 610 כדי לקדם את התהליך.

באותו ערב התחלקתי בחטיפים עם כולם ואיחלתי ברכות לראש השנה. כל המתרגלים שמחו בשבילי. המתרגל שעבר "שינוי" עצר ואמר לי: "המצב שלך פתח לי את המחשבה. לא חשבתי שאפשר להשתחרר מבלי לעבור "שינוי", כיוון שזה לא קרה לפני כן. בדרך כלל אנשים יכולים לחזור הביתה כשישה חודשים או שנה אחרי שעברו "שינוי". המחשבות שלי אינן תואמות למצב הנוכחי. עלי להשתנות".

אמרתי לו: "זה לא עניין של התאמה למצב הנוכחי או לא. אני לא מכיר בכללים שלהם. תזכור, המאסטר הוא זה שאומר את המילה האחרונה. אל תערבב את התכנונים של הכוחות הישנים עם השתקפויות של החזקות. אחרת, לא תוכל לשלול את הרדיפה. כל המחשבות שלנו צריכות להיות בפא". הוא הניד ראשו בהסכמה.

למחרת, אשתי חזרה למחנה העבודה ואחד הסוהרים עזר לנו להשיג את כל החותמות על טופס השחרור. הכול הלך חלק עד הצעד האחרון לפני השגת המסמך לאישור לעזוב את מחנה העבודה. הצוות סירב לתת לי לעזוב אם נציג "משרד 610" לא יהיה נוכח בתהליך השחרור.

אשתי החלה להיות חסרת סבלנות כי לא רצתה לפספס את האוטובוס הביתה. היא הציעה להשאיר את תעודת הזיהוי שלה כדי להבטיח את שחרורי. הפקיד אמר שירים טלפון לבדוק זאת. לאחר שסיים את השיחה החמיא לה שהיא עובדת לדוגמה והבטיח לטפל בכך הפעם.

הסוהר ליווה אותנו החוצה ואמר לי: "אתה כל כך בר מזל, מניסיוני כאן אתה מקרה מיוחד. עשית שני דברים שנעשו בפעם הראשונה במחנה הזה". אשתי שאלה למה הוא מתכוון והוא ענה: "בעלך הוא הראשון שמשתחרר מבלי לכתוב את שלושת ההצהרות. הוא גם הראשון שמשתחרר ללא נוכחותו של נציג "משרד 610". זה לא משהו שכל אחד יכול לעשות. אל תחזרו הנה שוב!".

הייתי במשך שנתיים ושלושה חודשים, 810 ימים בכלא. איך הייתי שורד ללא הגנתו של המאסטר? כמה המאסטר נשא עבורי? אני יכול רק לזכור את השליחות ההיסטורית שלי, ושאני תלמיד דאפא בתקופת תיקון הפא ועלי לעשות את שלושת הדברים היטב כדי להחזיר למאסטר על החסד האין סופי שלו.

כמו שהמאסטר אמר בשיר מ"הונג יין 2":

"החסד בין המאסטר לתלמיד

במשך ארבע שנים רוע פראי משתולל

עם הגה יציב לא טועים בכיוון

תלמידי הפא עוברים מצוקות מרושעות

חרף הלחץ הגדול, כוח רצונם לא הוזז.

אין צ'ינג** בין מאסטר לתלמיד

חסד הבודהא משנה שמים וארץ

כשלתלמידים יש מחשבות נכונות בשפע,

למאסטר יש הכוח להפוך את המצב."

לסיכום, שהותי במשך שנתיים במרכז מעצרים וב-4 מחנות עבודה בכפייה שונים סייעה לי להבין שכל עוד אנו מאמינים באמת במאסטר ובפא ודבקים בדרישות של המאסטר והפא, אנחנו יכולים להתגבר על כל דבר.

לא משנה היכן אנו, עלינו לחשוף את הרדיפה, להבהיר את האמת ביעילות ולהציל ישויות חיות. בואו ונוקיר את מסע הטיפוח שלנו ונישא את האחריות ואת המשימה שלנו במחשבותינו כל הזמן!.

תודה לך מאסטר! תודה לכם עמיתיי המתרגלים!