China Fahui: מכתבים מהכלא מתארים את אצילות וכבוד הדאפא ואת זוועות הרדיפה (חלק שני)

(Minghui.org)

התנסות מהוועידה האינטרנטית העשירית לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין החלק הראשון בקישור אתר האינטרנט: http://he.minghui.org/?p=2115

כל המתרגלים שעברו שינוי חזרו לטפח

חמישה ימים אחרי הזוועה של ה-14 במארס, חמישה עשר מאיתנו נשלחו למחנה העבודה "L" בפרובינציית ג'י-לין. מאחר שכולנו הוכנסו לאותו החדר, יכולנו לשתף ולתקשר אחד עם השני, אפילו תחת מעקב חמור. בהיותנו שם, אחד המתרגלים ראה בעין השלישית שלו קרב גדול מתחולל בממד אחר. הוא ראה קבוצת חיילים שמימיים שירדו למטה. הוארנו להבנה שהם נשלחו על ידי המאסטר לסייע למתרגלים שאיבדו דרכם עקב הרדיפה. שמענו שכל 42 המתרגלים שהיו כלואים במחנה העבודה הזה כתבו הצהרות ויתור על הפאלון גונג.

מפקד אגף החינוך ניסה לצבור נקודות לעצמו באמצעות רדיפה אכזרית נגד מתרגלי פאלון גונג. כדי לשַמֵר את שיעור מכסת ה"שינוי" של מתרגלים, הוא חסם מ-15 המתרגלים שלנו ליצור קשר עם מתרגלים מקומיים הכלואים שם. זמן הארוחות היה ההזדמנות היחידה שיכולנו לראות אחד את השני. הוא בחר בכוונה מתרגל שעבר שינוי לתפקיד סגן ראש הצוות.

סגן ראש הצוות שירת בצבא והיה לו רקע דומה לשלי. הוא היה בן 55, צעיר ממני ב-5 שנים. היו לנו נושאי שיחה משותפים רבים, כך שהפכנו במהירות לחברים טובים. הוא שאל אותי שאלות לגבי ההצתה העצמית בכיכר טיאננמן כמו: "האם אתה חושב שזו אמת? אני ספקן אבל איני יכול להחליט בדעתי לגבי זה".

הוא ושאר המתרגלים המקומיים לא ידעו את האמת. הם נאסרו לפני שקרתה תרמית ההצתה העצמית. אמרתי לו שלא רק שההצתה העצמית בוימה על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס), גם כל התעמולה שהם ראו ושמעו על הפאלון גונג הייתה רק שקרים והכפשה.

אחרי ששהה במחיצתנו שלושה ימים סגן ראש הצוות השתנה והיה נחוש לחזור לדאפא. הוא התנצל ואמר: "תחת הלחץ המסיבי במחנה העבודה אני ורבים מ-42 המתרגלים המקומיים כולנו 'עברנו שינוי'. היו כאלה שגילו ספקות לגבי ההצתה העצמית. היו שגילו ספקות באופן כללי, אבל לא העזו לומר זאת בקול. והיו כאלה גם שבכלל לא חשבו יותר מדי. אולם כל עוד סילקנו את הפער ופרצנו את המחסומים כדי לעזור לעוד מתרגלים מקומיים כאן לדעת את האמת, הם יכלו להשתנות. לי למשל יש החופש לנוע כרצוני בתוך מחנה העבודה".

הוא רצה לפצות על טעויות העבר ועזר לשאר המתרגלים ש"עברו שינוי" לחזור חזרה לדאפא. לחצתי את ידיו, הודיתי לו על עזרתו ואמרתי: "תלמידי הדאפא הם גוף אחד. יש לי מזל רב לקבל את עזרתך". לאחר מכן היינו נפגשים כל יומיים או שלושה ומשתפים פעולה היטב אחד עם השני בפעילויות הבהרת האמת בכלא.

לנצח אותם במשחק שלהם עצמם ולאמת את הפא

ביום השלישי להגיענו למחנה העבודה, הורה לנו מפקד אגף החינוך לכתוב "דו"ח מחשבות". הוא אמר שיש לנו כל הזמן הדרוש לכך והנהלת המחנה לא תגיב אם נכתוב משהו נגדם.

ידענו שזוהי טקטיקה להבין אותנו טוב יותר כדי לגרום לנו ל"שינוי" מהיר. הצעתי למתרגלים לנצל את ההזדמנות הזאת להבהיר את האמת ביסודיות. אם המתרגלים המקומיים יוכלו לקרוא זאת הם ירצו לחזור לדאפא. אחד המתרגלים חשב שזה בלתי אפשרי ובזבוז של זמן, משום שההנהלה לא תאפשר למתרגלים המקומיים לקרוא את הדוחות שלנו.

שיתפנו כולנו במחשבות שלנו. לבסוף, כולנו הסכמנו שאנשי העולם ובכללם שוטרים רומו על ידי תעמולת המק"ס ולכן הם לא הבינו את מתרגלי הדאפא. כל עוד נבהיר את העובדות ונחשוף את השקרים, הם יבינו. אפילו אם רק אדם אחד יקרא את דוחות המחשבות שלנו, מאמצינו לא יהיו לשווא. אסור לנו להחמיץ את ההזדמנות היקרה הזאת להבהיר את האמת.

כולנו כתבנו את הדוחות שלנו. אני כתבתי דו"ח של 15,000 מילים ביום וחצי. כמה כתבו את הדוחות שלהם עם כמה אלפי מילים. כולנו כתבנו מזוויות שונות, כשאנו מבהירים את האמת לגבי תרמית ההצתה העצמית, ה-25 באפריל, כיצד תרגול בפאלון גונג אינו נוגד אף חוק בסין ועוד.

מאמצי הבהרת האמת בהיקף גדול כזה הותיר רושם רב על מחנה העבודה כולו. כולם, מהמנהל, מפקד אגף החינוך ועד התובע שעובד במקום, סוהרי המחנה והמתרגלים המקומיים, כולם קראו את העובדות על הרדיפה. המגמה במחנה העבודה שינתה כיוון.

אחד המתרגלים שעבר "שינוי" אסף את הדוחות מאיתנו. הוא היה סקרן לגבי המחשבות שלנו וקרא תוך כדי שאסף את הדוחות עד שסיים את כולם. הוא כל כך התרגש, שסוף סוף נחלץ מתוך רשת השקרים שהוליכה אותו שולל. בעקבות זאת, סיפר למתרגלים המקומיים האחרים על תרמית ההצתה העצמית. בזמן ארוחת הצהריים, מתרגלים מקומיים שהיו בעבודה, ניגשו אליי ואמרו שהם מבינים כעת את האמת על הדאפא ועל הרדיפה. יתר על כן, הם הזכירו שאם הם היו יודעים את האמת בעבר, הם לא היו מוותרים לעולם על הדאפא. חלקם חשבו שזה מאוחר מדי. ציטטתי להם את דברי המאסטר מ"רציונליות":

"לתלמידים קשה מאוד לראות את סיבת הדברים בזמן הקשיים, אבל זה לא אומר שאין כל דרך לעשות זאת. כשהלב יירגע, אפשר יהיה לראות את מהות הדברים כשאומדים בעזרת הפא". ("יסודות להתקדמות במרץ II")

הזכרתי להם כיצד סביבת העבודה שלהם מאפשרת להם יותר זמן פנוי ללמוד את הפא ולשתף, כך שהם יוכלו לסגור פערים במהירות, וזאת משום שהמאסטר מתבונן בכל אחד מאיתנו ויודע כל מחשבה ופעולה שלנו.

סגן ראש הצוות נפגש עמי בלילה ואמר לי: "המליצו בפני על דו"ח מחשבות . נאמר לי שלא משנה כמה אני עסוק, עליי לקרוא זאת. הצצתי וראיתי שזה הדו"ח שאתה כתבת. אנחנו ניקח ציתותים ממה שכתבו המתרגלים, נדפיס אותם בהעתקים ונחלק לכל תלמיד דאפא. בדרך זו נוכל לעזור להחזיר חזרה לדאפא את המתרגלים שעברו 'שינוי'. מה אתה חושב על כך?"

אחזתי בידיו בהתרגשות ואמרתי לו: "מאסטר העניק לך חכמה. איזה רעיון כביר. אנא ממך עשה זאת בזהירות ובמהירות מהר ככל האפשר".

מכתב עתירה משותף מדגים את ההתנגדות הבלתי רגילה לרדיפה

בכל פעם שנגמרו לי הרעיונות ולא ידעתי מה לעשות כדי לנסות לצאת נגד הרדיפה במחנה העבודה, היה תמיד מופיע לנגד עיניי באופן בלתי צפוי קטע מהפא, שהיה מעודד אותי. כמו למשל:

"אחרי שעוברים עצי ערבה מצלים, יהיו פרחים זוהרים ועוד כפר מלפנים!" ("ג'ואן פאלון" - הרצאה תשיעית)

אחד המתרגלים המקומיים, שאכנה אותו מתרגל א', רצה לחזור לדאפא. יום לפני הגיענו למחנה העבודה הוא ועוד שני מתרגלים צעירים מסרו את מכתבי ההצהרה שלהם למפקד האגף שבהם הצהירו שחידשו את הטיפוח. מפקד האגף התרגז מאוד והוציא את שוט המתכת שלו.

השוט היה כלי נשק אכזרי. המכות בשוט הורגשו כמו נשיכות בבשר ורבים הוכו בו עד אובדן הכרה. כשראו שני המתרגלים הצעירים את המפקד מוציא את השוט, הם שינו את דעתם במהירות.

מפקד האגף הזהיר את מתרגל א' לא לקלקל את 100 אחוזי מכסת ה"שינוי", אולם המתרגל סירב להיכנע. המפקד הכה בו בשוט חמש פעמים עד שאיבד את הכרתו. אחד הסוהרים שפך עליו מים קרים להעיר אותו והוא הועבר למאסר מבודד.

יום אחד מצאתי הזדמנות לשוחח עם מתרגל א' בשירותים. ראיתי את החבלות והחתכים על בשרו מהעינויים שעבר. הוא היה נחוש מאוד לחזור לדאפא. עזבתי אותו עם דמעות בעיניי. ידעתי שמפקד האגף חסם מהמתרגלים המקומיים לחזור חזרה לדאפא. עלינו להיפטר ממנו.

זמן קצר לאחד שעלתה בי המחשבה הזאת, קנה לנו התובע שעבד שם ארוחת ערב ושילם עליה בכספו. לא הבנתי מדוע עשה זאת. כשהבנתי שהוא בעמדה המאפשרת לו לפתוח בהליך משפטי, החלטתי לנצל את ההזדמנות הזאת להגיש תביעה נגד מפקד האגף ולעתור לצדק עבור מתרגל א'. ניסיתי לחבר מכתב עתירה, אבל זה נגע בהיבטים משפטיים רבים שלא הבנתי. ללא ידע משפטי כלשהו, לא הייתי מסוגל לספר איזה פשעים ביצע מפקד האגף. כיצד אוכל ללמוד את הידע המשפטי הנחוץ? איפה אוכל למצוא ספר חוקים?

שלושה ימים לאחר שעלתה בי המחשבה הזאת, בעודי חושב מה לעשות, ניגש אליי בחור צעיר במהלך ארוחת הצהריים. הוא סיפר שהיה מתרגל והרגיש שאני זקוק קצת לעזרה. הוא שאל אם ארצה לקרוא את החוברת שלו על החוק. אמרתי לו שאני זקוק לחוברת בדחיפות והוא הציע לי את החוברת במתנה. שאלתי כיצד ידע שאני זקוק לה והוא ענה שהוא לא יודע, רק הייתה לו תחושה כזאת.

בסיועו של סגן ראש הצוות, הצלחתי להתרכז בקריאה יסודית של החוברת, כך שסיימתי לכתוב את מכתב העתירה ביומיים. כשהייתי מוכן לחתום על המכתב, עלה בי לפתע רעיון: מדוע ש-15 המתרגלים שלנו לא יחתמו גם הם בשמם? זה יהיה הרבה יותר עוצמתי. 13 מתרגלים חתמו מייד, אבל שניים לא רצו לקרוא או לחתום על המכתב. אחד המתרגלים שיתף עימם ושכנע את שניהם לחתום גם כן. למחרת היום מסרתי את מכתב העתירה המשותף למנהל מחנה העבודה. הוא היה המום כשפתח את המכתב. אחר כך ביקש ממפקד האגף להגיע למשרדו ושם נזף בו.

אחרי שנודע למפקד האגף שאני כתבתי את מכתב העתירה, הוא החל לחקור כיצד קיבלתי את החוברת על החוק. הוא המשיך לחקור פעם בכל יומיים או שלושה. בתגמול הוא ניסה להסית את ראשי הצוותים האחרים להורות לי כל אחד בתורו להצביע על האחד שנתן לי את החוברת. הייתי מתוח מעט בתחילה, אבל הבנתי שזהו מאבקו האחרון. נרגעתי ונזכרתי בדבריו של המאסטר:

"לא משנה מה המצב, אל תשתף פעולה עם הדרישה, ההוראה, או הפקודה של הרוע. אם כל אחד יעשה כך – הסביבה לא תהיה כזו". ("יסודות להתקדמות במרץ II", "המחשבות של תלמידי הדאפא הן בעלות עוצמה חזקה")

בדיוק אז קיבלנו אז את הכתבים של המאסטר על שליחת מחשבות נכונות חזקות לכן הסתכלתי עליו והמשכתי לשלוח מחשבות נכונות חזקות. סירבתי לשתף עמו פעולה בסופו של דבר הוא וויתר.

מפקד האגף אמר לי: "איש זקן, אם אינך יכול לזהות את האדם שנתן לך את החוברת על החוק, אז אתה בוגד באמת-חמלה-סובלנות ובדאפא. אני אעזור למאסטר שלך לנקות את השורות. אני לא אאפשר לך ללכת בקלות".

מתוך הערותיו ידעתי שהרוע השולט בו הושמד. עניתי לו: "המפקד, אתה מעמיד פנים שאתה מהמאפיה, בטענה שאתה מנקה את השורות ומכפיש את הדאפא. אתה צריך להיזהר מגמול. בדיוק משום שאני מתרגל אמת-חמלה-סובלנות, איני מתכוון לזהות את האדם שנתן לי את החוברת. זה גם כדי לעזור לך לבצע חטא אחד פחות. זה טוב לכולנו. איזה פשע הוא לקרוא בחוברת על חוק המכילה ידע הידוע לכל? התכסיס שלך יכול להפחיד ילד בן שלוש, אבל לא מתרגל דאפא. תפסיק עם השטויות. זה לא עושה דבר מלבד לבזבז את זמנם של כולם".

צוות המחנה נותר ללא מילים. חלקם עודדו אותי כשבהונותיהם מורמות, חלקם צחקו בשקט. בסופו של דבר המפקד הדליק סיגריה ואמר: " זה אפשרי שהאיש הקשיש זקן מדי מכדי לזכור. בואו נחזור כולנו לעבודה". וכך הסתיימו להם שבועיים ארוכים של חקירה.

להשמיד את הרוע כגוף אחד

יום אחד בהפסקת הצהריים כל 15 המתרגלים התאספנו ביחד בכיתת לימוד ושיתפנו. לאחר מכן שלחנו מחשבות נכונות חזקות ביחד. לפני שסיימנו, שמענו קולות בכי של מתרגלים וקולות צליפות השוטים שהגיעו מחדר אגף החינוך.

צעקתי בקול: "המכות אסורות בחוק! המכות מנוגדות לחוק". מיהרנו כולנו לחדר אגף החינוך. אחד המתרגלים פתח בבעיטה את הדלת. מפקד האגף היה שיכור. שלושה מתרגלים עמדו בתנוחה של גב כפוף והוא הצליף בהם בחגורתו.

המפקד היה המום לראות את החדר מלא במתרגלים. אחד המתרגלים ניגש לעזור להרים את השלושה ואמר להם: "אל תפחדו, זה לא מה שתלמיד דאפא צריך לסבול".

מפקד האגף טען: "אני עוזר למאסטר שלכם לנקות את השורות. אני מלמד אותם שיעור עבור המאסטר שלכם". אחד המתרגלים ענה לו בנחישות: "המאסטר שלנו הוא שקובע אם הם מתרגלים או לא. אי אפשר לכפות על אף אחד לטפח. הם חופשיים לפעול כרצונם. הם הפסיקו אתמול לטפח והיום הם החליטו לחדש את הטיפוח שלהם. זוהי הבחירה שלהם. זה לא מצביע על חוסר יושר".

דרשנו כולנו מהמפקד לשחרר את שלושת המתרגלים, אחרת ניקח אותו למנהל. הוא שתק. כמה ימים קודם לכן המנהל ביקר את מעשיו. את השוט המיוחד שלו ממתכת גם כן החרימו. הוא המתין להחלטת המנהל שלו מה לעשות איתו. לא הייתה לו ברירה אלא לשחרר את שלושת המתרגלים. באמצעות ההתנסות הזאת ראו כל המתרגלים את עוצמת הגוף האחד.

באותו הלילה סיפר לי סגן ראש הצוות שמשפחתו העבירה לו את מאמרו החדש של המאסטר "כפייה לא יכולה לשנות את לב האדם". אמרנו לו שנעתיק 20 העתקים בלילה. למחרת כל שני מתרגלים במחנה העבודה קיבלו עותק וניסו ללמוד אותו בעל-פה. יומיים לאחר מכן נתן לנו סגן ראש הצוות משוב וסיפר שכל המתרגלים המקומיים שעברו "שינוי" בעבר, בכו אחרי שקראו את מאמרו של המאסטר והודו בכל ליבם על חמלתו של המאסטר, שהם עדיין נחשבים כמתרגלים.

כחודש לאחר הגיענו לשם לאחר פרסום מאמרו של המאסטר, כל המתרגלים המקומיים כתבו מכתבי הצהרה שבהם הצהירו שהם חוזרים לדאפא. תוך שלושה חודשים מיום הגיענו למחנה, מכסת 100האחוז של ה"שינוי" הפכה ל-100 אחוז של מתרגלים שחידשו את הטיפוח שלהם.

מאוחר יותר מפקד האגף הועבר מתפקידו כדי להיות שומר בשער. מפקד האגף החדש סיפר לכולם במחנה העבודה שמתרגלי פאלון גונג אינם פושעים. הוא התייחס אליהם טוב יותר מאשר לאסירים הפליליים. מחנה העבודה כולו השתנה והיחס למתרגלים היה טוב.

כמו כן מפקד האגף החדש שחרר כמה מתרגלים מוקדם יותר, לפני סיום העונש שנקבע עבורם. סגן ראש הצוות היה הראשון ששוחרר. גם המפקד לשעבר שהודח מתפקידו שינה את יחסו. הוא הילל באוזני אחד המתרגלים את המפקד החדש ואמר שהוא טוב ממנו ואלה מעשיו שלו עצמו שגרמו להדחתו.

המחשבות הנכונות והמעשים הנכונים של המתרגלים פוררו את הרוע במחנה העבודה, אימתו את הדאפא והצילו ישויות חיות.

(המשך יבוא)