China Fahui: בעזרה למתרגלים אחרים אנחנו באמת לומדים לבחון את עצמנו

(Minghui.org)

התנסות מהוועידה האינטרנטית העשירית לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

אני מתרגלת פאלון גונג מאז 1995. איני יכולה לתאר במילים את הדאגה וההדרכה שמעניק לי המאסטר שלנו ברוב חמלה לאורך 17 שנות התרגול והטיפוח. הייתי רוצה לשתף היום את עמיתיי המתרגלים ולדווח למאסטר על ההתנסויות שלי בטיפוח.

1. כיצד התקדמתי בטיפוח כשעזרתי למתרגלים אחרים

מאחר שהייתי מתרגלת וותיקה שהתחילה את דרכה בטיפוח די מוקדם, נהייתי סייעת. אחרי שהחלה הרדיפה ביולי 1999 נעצרתי 4 פעמים. ההטרדות מצד המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) גרמו לי ולמשפחתי לחיות בפחד ולחץ רב. החלטתי למכור את ביתי ולגור במקום אחר, אבל הרשויות מצאו אותי תוך זמן קצר ולכן עברתי שוב. בהמשך, בגלל הפחד, לא יכולתי ללמוד את הפא עם מתרגלים אחרים.

ב-2005, באמצעות התכנונים של המאסטר, גיליתי מתרגלת מבוגרת שגרה קרוב אלי. היא רצתה להקים קבוצת לימוד קטנה, כך שכל ערב קראנו שתינו את הפא יחד בביתי. אחרי זמן מה, הרגשנו שזה טוב מאד לטיפוח שלנו. מתרגלים נוספים הצטרפו אלינו וקבוצת הלימוד שלנו גדלה לכמה אחדים.

פעם אחת קראתי התנסות שפורסמה באתר מינג-הווי על מציאת מתרגלים שעזבו את התרגול. הייתי פעם סייעת, כך שהכרתי מתרגלים רבים לשעבר. הרגשתי שיש לי אחריות ליצור עימם קשר ולעודד אותם להתחיל לטפח שוב. ברגע שעלתה בי המחשבה הזאת מאסטר ארגן שכמה מתרגלים ימצאו אותי. אף אחד מהם לא היה במצב שיכול היה ללמוד את הפא.

למתרגלים רבים לא היה זמן לצאת בלילה ללימוד קבוצתי אבל הם היו פנויים יחסית בשעות היום. החלטתי לארגן פגישת לימוד נוספת במשך היום. קראנו את מאמרי המאסטר ביום ואת "ג'ואן פאלון" בלילה כשאנו שולחים מחשבות נכונות בכל שעה. אחרי שעשינו זאת במשך זמן מה הרגשתי שהשתפרתי במהירות בטיפוח.

אולם נתקלתי בדרך במצבים קשים. אמי, שגם היא מתרגלת, התמלאה בפחד כשראתה אנשים רבים באים יום ולילה ללימוד הפא בביתי. היא הביעה בקול את חששותיה בפני בעלי שגם הוא מתרגל. בעלי היה כבר די עצבני וברגע שהגיע הביתה הוא איבד את מזגו לפני המתרגלים ועשה לנו צרות.

משום שלמדתי די הרבה את הפא, ניתנה לי החכמה לנהל את המצב. למרות התנהגותו של בעלי, נותרתי רגועה.

ממש כפי שהמאסטר לימד אותנו ב-"הוראת הפא בוועידת הפא במערב התיכון של ארה"ב 1999":

רק כשלבך לא יזוז תוכל לנהל את כל המצבים" (תרגום זמני)

וגם ב-"יסודות להתקדמות במרץ I":

" השכנת השלום עם החיצוני באמצעות טיפוח של הפנימי."

הבנתי שהכוחות הישנים פחדו שמתרגלי הדאפא יקימו גוף אחד, כך שהם עודדו את בני משפחתי להפריע ללימוד הפא. המאסטר אמר לנו ליצור קבוצות לימוד פא ושאף ישות או גורם אינם ראויים להפריע לכך. אם כן מדוע צצות ההפרעות האלה? הבטתי פנימה. אמי ובעלי הראו פחד, וכשחשבתי על ההחזקות שלי, כשאני משתמשת בהם כמראה, גיליתי שעמוק במחשבה שלי היו גורמים של פחד. אחרי שגיליתי את הסיבות להפרעות כיוונתי את עצמי ושלחתי מחשבות נכונות לנקות את השדה שלי ולפורר ביסודיות את הגורמים לפחד. גם בעלי ואמי הגיעו להבנה עמוקה יותר מהפא.

בעזרת המקרה הזה הבנתי שאם אין לנו סביבה ללימוד הפא, עלינו ליזום וליצור אותה. זה חשוב ביותר, כך שנוכל לטפח ולהרים את הרמה שלנו ביחד. זה גם מה שהמאסטר רוצה שנעשה. התקופה הזאת של קבוצת לימוד הפא הניחה בסיס איתן לתיאום כגוף אחד של המתרגלים מאוחר יותר, ועזרה לנו להשתפר כקבוצה.

2. לשחרר החזקות באמצעות סיוע למתרגלת שמצוקות התגברו עליה

מתרגלת ל. באזור שלנו הפסיקה לתרגל מתוך פחד והחזקות אחרות, אחרי שהחלה הרדיפה. היא לא חזרה לתרגל עד 2008. באפריל 2012 התפתחה אצלה קארמת מחלה. בבית החולים נאמר לה שיש לה מחלת לב ואם לא תעבור השתלת לב, היא תחיה לכל היותר עוד 6 חודשים. היא החליטה לא לעבור את הניתוח וחזרה הביתה ללמוד את הפא.

בנובמבר כל גופה כבר התנפח. בליל ה-5 בדצמבר, כשקראנו את הפא ביחד בביתי, הגיעו אלי בתה של ל. ומתאמת פרויקטים מקומית. הן שאלו אם ל. תוכל להצטרף לקבוצת הלימוד שלנו. היא פחדה שמשפחתה תאשפז אותה בבית החולים בניגוד לרצונה. אחרי דיון קצר עם שאר המתרגלים, הסכמנו שהיא תצטרף לקבוצה.

מיד לאחר מכן היא הגיעה במכונית. כשנכנסה לבית, בעלי היה המום למראה. הוא משך אותי הצידה ואמר: "היא במצב כל כך רע ובכל זאת הכנסת אותה הביתה? מה נעשה אם היא תמות?" עניתי לו: "בוא ונעזור לה במחשבות נכונות. הדברים יסתדרו עם ההגנה של המאסטר והפא". אז בעלי אמר לה שהיא יכולה להישאר בביתנו והיא לא צריכה לדאוג לשום דבר.

באותו זמן היא הייתה כל כך נפוחה שהעור שלה נסדק ונפתח עם דימומים. כל אבריה היו מאובנים מפני שהעור עליהם נמתח מאד. ראשה ופניה היו נפוחים מעבר למידה והיה לה קשה ללבוש את הבגדים שלה כבר במשך זמן מה. נתתי לה כמה מבגדיו של בעלי ללבוש.

חשבתי לעצמי שכנראה גופה התדרדר בצורה נוראה כל כך עקב רדיפת הרוע. היא לא למדה את הפא כל כך הרבה שנים, בטוח שיש עקרונות פא מסוימים שלא ברורים לה והרוע ניצל את החולשה שלה. קראנו איתה לעתים קרובות את שיעורי הפא ושיתפנו בהבנות שלנו. במהלך היום הגיעו מתרגלים מקבוצת הלימוד שלנו לביתי וקראו איתה. בלילה, הגיעו מתרגלים מקבוצות לימוד אחרות לשלוח מחשבות נכונות ולקרוא את הפא. יצרנו קבוצת לימוד מאוחדת וחזקה.

כתוצאה מכך, הסתובבו בביתי כ-24 איש במשך היום והלילה, לומדים את הפא ושולחים מחשבות נכונות. ההבנה של ל. את הפא השתפרה והיא קיבלה תיאבון. בישלתי עבורה בכל פעם שהייתה רעבה. עקב הנפיחות היא לא יכלה לישון במשך כמה חודשים. אחותי הגדולה שגם היא מתרגלת, חיבקה אותה בזרועותיה ושלחה מחשבות נכונות, כדי שתוכל לנוח קצת ולישון מעט. ל. התרגשה מכך מאוד ואמרה: "אני צריכה להתקדם במרץ בטיפוח שלי אחרת אני אאכזב את כל המתרגלים שבאו לעזור לי".

בלילה השלישי לשהותה אצלי המאסטר טיהר את גופה. נוזלים טפטפו מקרסוליה ושוקיה. בתחילה היו אלה טיפות זעירות אבל הן התחזקו לזרם יציב. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי נוזל דולף מרגליים של מישהו. אחד המתרגלים שהיה רופא בא לבקר אותה. הוא התבונן בתדהמה ואמר לה: "רק המתרגלת הזאת העזה להכניסך לביתה. אם היית הולכת לבית החולים, אף אחד לא היה מקבל אותך. המאסטר מנקה את הנוזלים מגופך מהנקודה הטובה ביותר. זוהי ממש כמות עצומה של נוזלים. אם זה היה עובר דרך שלפוחית השתן שלך, הכליות שלך היו נפגעות". כולנו היינו מלאי הכרת תודה לחמלתו חסרת הגבולות של המאסטר. כל מי שהשתתף בעזרה למתרגלת ל. התקדם במהירות בטיפוח.

במשך אותו זמן, שחררתי את ההחזקה שלי לניקיון, שלא הייתי מודעת לה כלל. המגבות שהשתמשנו להניח תחת רגליה היו פזורות בכל הבית. היא הותירה שלולית של נוזל מאחוריה בכל מקום. כשהייתה מסיימת לאכול, נוצרה שלולית גדולה מתחתיה על הרצפה. אף אחד מהמתרגלים לא התלונן על כך והיינו מנקים בשקט את הלכלוך. שלוליות צהובות נותרו מאחור על המושב שלה. ידעתי שזהו שתן שמשתחרר מגופה. היא לא הייתה מודעת למה יוצא מגופה ואני נמנעתי מלמהר ולנקות זאת מיד אחריה, כדי שלא לגרום לה לעוגמת נפש. מאחר שלא יכלה להסתובב בקלות, אחרי שהייתה משתמש בשירותים היא הייתה לפעמים זורקת את נייר הטואלט על הרצפה. הייתי מרימה זאת מייד. ידעתי עמוק בלבי שאיננו יכולים להרשות לעצמנו להיות בקונפליקט בינינו, אחרת הרוע היה משתמש בכך כתירוץ לרדוף אותנו. הייתי צריכה לטפל בה בחמלה רבה.

באותה תקופת זמן עמדתי בניסיונות רבים, אבל הייתי נחושה בדעתי לא לתת לה לדעת על כך. יום אחד אמי צלצלה אלי ושאלה אותי אם המתרגלת ל. עדיין אצלי. "היא כל כך חולה. אם משהו יקרה לה האם תוכלי לשאת באחריות? אם משפחתה רוצה לקחת אותה הביתה את צריכה לוותר ולתת לה לחזור חזרה".

הנחתי את הטלפון וניסיתי לחשוב בהיגיון. אמי הייתה מודאגת לגביי. הרגשות שלטו בה והיא שכחה להסתכל על דברים מנקודת מבט של מתרגלת. שיתפתי אותה בהבנות שלי מהפא ואמרתי שמתרגלת ל. נמצאת במצוקה. כיצד נוכל לא לעזור לה? האם עלינו פשוט להמתין שהכוחות הישנים ייקחו את גופה הפיזי?

המאסטר אמר ב-"הרצאת פא בוועידת הפא בוושינגטון די. סי. 2002"

"עניינו הוא גם עניינך ועניינך הוא גם עניינו".

בכיתי ואמי אמרה שאני עושה את הדבר הנכון. היא הודתה שטעתה.

זו הייתה הפעם הראשונה שאי פעם שמעתי את אמי מודה שהיא טעתה. כשהרוע נוכח שזה לא השפיע עלי, הוא השתמש באמצעים אחרים. יום אחד בעלי הגיע הביתה וסיפר לי שקרוב משפחה שלו רוצה ללוות 50,000 יואן. הוא טען שעלינו להלוות לו את הכסף, אחרת הוא יהיה בקשיים כספיים. ידעתי שלאותו קרוב חובות המצטברים לכמה עשרות אלפי יואן. אם נלווה לו את הכסף מתי הוא יוכל להחזיר לנו אותו?

כל מה שיש לי בא מהדאפא. אם הוא לא יחזיר את כסף הזה הוא יהיה חייב חוב קארמתי לדאפא. אבל אם לא אלווה לו את הכסף, בעלי לא יהיה מאושר מכך וייתכן שיתרגז. אסור היה לי לתת למשהו להשפיע על המתרגלת החולה בביתנו שהשתפרה בצורה יציבה ולכן הסכמתי לדרישתו של בעלי. הוא עזב מאושר. מפני שהכרתי את העיקרון שאסור לבזבז משאבים של הדאפא, מאסטר עזר לי לפתור את העניין. בסופו של דבר הלווינו לו רק 10,000 יואן ובעלי היה מרוצה מהתוצאה.

בקבוצת הלימוד שלנו הייתה מתרגלת חדשה שתרגלה רק שנתיים. היא רצתה להכיר בין נערה אחת לבנה של ל. ושאלה אותי אם זה בסדר. אמרתי לה שלא, כי ל. נמצאת במצב קריטי ואסור שהיא תושפע מעניינים אנושיים כלשהם. לא משנה אם היא מאושרת או לא, כל אלה היו החזקות והן עלולות להשפיע על הטיפוח שלה.

משום שלא הסברתי בבירור את ההבנות שלי למתרגלת החדשה היא העלתה את הנושא למחרת ישירות עם ל. שני הצדדים הסכימו לתכנון ובאותו הלילה הבן ליווה את הנערה לביתה אחרי הלימוד. אבל הם לא השתתפו בקבוצת התרגול.

ל. כעסה על בנה ואמרה: "אין לך סביבת טיפוח באוניברסיטה. עכשיו כשיש לך את הסביבה הזאת אינך מעריך אותה". היא החלה לגלות התנגדות למתרגלת החדשה שהציגה את הנערה לבנה. משום שלבה זז, תיכף ומייד התפתחו אצלה קשיי נשימה. הנפיחות בפניה שירדה, חזרה. כולנו התחלנו להסתכל פנימה לחפש את ההחזקות שלנו. גם האם והבן הסתכלו פנימה על ההתנהלות שלהם. התברר שהנסיגה הזאת הייתה אשליה ומייד לאחר מכן היא יכלה לנשום שוב בקלות.

מתרגלים הגיעו לביתי 24 שעות ביממה כדי לשלוח מחשבות נכונות וללמוד את הפא. לעיתים קרובות כשפתחתי את הדלת גם השכנים שגרו מולי פתחו את הדלת. אחרי זמן מה גם מתרגלים אחרים העירו שבכל פעם שהם דופקים על הדלת מישהו מהדירה האחרת יוצא וצופה בהם. אחת החברות שלי שאינה מתרגלת הזהירה אותי ואמרה שעלי להיות זהירה מפני שהשכנים ממול מספרים שביתי הפך בסיס למתרגלי פאלון גונג ושיש לי מבקרים יום ולילה. כששמעתי זאת, המחשבה הראשונה שלי הייתה לא להתייחס לכך מפני שזוהי אשליה ואני לא צריכה לאפשר לאנשים לחטוא כנגד הדאפא.

באותו לילה כשקראנו את הפא, הבחנתי ששני המתרגלים הצעירים שיצאו יחד הביטו אחד בשני מפעם לפעם בעודם לומדים את הפא או שולחים מחשבות נכונות. התחלתי לדאוג וכשנזכרתי בהתנהלות המוזרה של שכניי, חשבתי ששדה האנרגיה שלנו צריך להיות טהור, אבל עם תוספת של כל כך הרבה גורמים רגשיים, מה יקרה אם הכוחות הישנים ינצלו את הפרצה הזאת? במציאות, באותו זמן הלב שלי כבר זז.

קראנו בספר "ג'ואן פאלון", כשהגיע תורי לקרוא את הפסקה הזאת:

"כל עוד בטיפוח-תרגול תהיה במצב של ווּ-ווֵיי ותתרכז רק בטיפוח השין-שינג שלך, כך הרמה שלך תעשה פריצות דרך, ומובן שתשיג דברים שצריך שיהיו לך. אם לא תוכל לוותר על דברים האין זו החזקה? אנחנו מלמדים בבת אחת פא כה גבוה, מובן שהדרישות מהשין-שינג שלך גם הן גבוהות." (הרצאה שנייה)

בבת אחת הבנתי את המשמעות העמוקה יותר של הפֶסקה הזאת. עלי להתמקד רק בטיפוח השין-שינג שלי ולא לדאוג לשום דבר אחר. מאסטר העניק לנו פא כל כך עמוק וכמובן שדרישות השין-שינג שלנו צריכות להיות גבוהות גם כן. באותו רגע, לבי היה כמו קערה של מים צלולים. הייתי שלווה מאוד ורגועה מאוד והתאים שלי, הקיום שלי ברמה המיקרוסקופית, הבינו את משמעויות הלוואי העמוקות יותר של עקרון הפא הזה. הרגשתי באמת שהבנת משפט שהמאסטר לימד מספיקה כדי לעבור מבחן בטיפוח.

באותו לילה חלמתי חלום. מישהו פתח את סיר הלחץ בביתי לפני תום הזמן. ברגע הקריטי הזה, החזקתי בסיר הלחץ וסגרתי אותו בחוזקה. הודיתי למאסטר שברוב חמלתו נתן לי רמזים. אם לבי היה זז בעניין הזה, זה יכול היה להיות כמו סיר לחץ שמתפוצץ ועלול להיות מסוכן מאוד. כרגע, ממשיכים מתרגלים להגיע לביתי לשתף את ההבנות שלהם בטיפוח ולשלוח מחשבות נכונות. ביתי דומה לאתר תרגול. מתרגלת אחת העירה שזה ממש כמו הימים שלפני הרדיפה. דבריה עודדו אותי מאוד. הבנתי לעומק את חשיבות יצירת ההרמוניה של גוף אחד ואת הסובלנות שלנו כלפי מתרגלים אחרים. זה גם הכין את הקרקע להתרוממות שלנו בעתיד, כמו גם לשיתוף פעולה כגוף אחד.

המתרגלת ל. הבריאה מהר מאוד בתוך שדה האנרגיה העוצמתי שלנו. אפשר היה לראות כל יום שהנפיחות שלה ירדה מהחלק העליון של גופה לחלק התחתון. אולם זה עצר באזור הבטן שלה ויכולתי אף לראות שאחת מרגליה התנפחה שוב. מיד הרהרתי מה לא בסדר.

באותו יום אחר הצהריים היא שהתה זמן רב בשירותים. הבחנתי שהיא חסרת נשימה, נחנקת, שפתיה הפכו שחורות ועיניה בלטו. נשאנו אותה מהשירותים לספה בסלון. היא אמרה חסרת נשימה: "במשך כמה ימים אני מאשימה את המתרגלת הזאת שהציגה את הנערה לבני. אני יודעת שאין עלי לחשוב כך. זה לא היה קורה אם לא היו לי החזקות כלשהן. בתחילה חשבתי שהנערה באה ממשפחה טובה מפני שהייתה לה עבודה טובה והיא גם מתרגלת. לכן הסכמתי לזיווג. אולם הבחנתי שהיא משפיעה על הטיפוח של בני. התחלתי להאשים אותה ואת בני". כשהסתכלה פנימה על החסרים שלה עצמה, תוך זמן קצר היא יכלה שוב לנשום כראוי ופניה חזרו למצבם הרגיל. גם שפתיה לא היו שחורות.

התקרית הזאת הותירה עליי רושם עז. ראיתי את השוני בין הסתכלות פנימה לבין הסתכלות החוצה. לאחר מכן כולנו הבטנו פנימה על ההחזקות שלנו. אחת המתרגלות אמרה: "היא רוצה למצוא אישה טובה לבנה. האם גם לנו יש את ההחזקה הזאת?" הסתכלתי על כל המתרגלות שנכחו ובחנתי גם את עצמי. לכולנו היו ילדים בשנות העשרים. כל אחת רצתה למצוא בן זוג טוב לילד שלה.

המאסטר כבר לימד ב-"ג'ואן פאלון":

"אינך יכול להתערב בחיים של אחרים וגם אינך יכול לשלוט בגורל של אחרים כולל של אשתך, בניך, בנותיך, הוריך או אחיך. האם אתה יכול להחליט על הדברים האלה?" (הרצאה רביעית)

הודות למאסטר גילינו את ההחזקה שלנו כלפי הילדים שלנו. בנה של ל. הסתכל גם הוא פנימה בעצמו והודה שלא התנהג כמו מתרגל. הוא סיפר לנו על הדברים שעשה שאינם מתאימים לשיעורי הדאפא. התרגשתי מדבריו ובכיתי. כשהקשבתי לו, גיליתי שגם לי היו החזקות רבות כמו פחד, להיות חטטנית ותחושת אני חזקה. אני תמיד חושבת שאני צודקת. אכפת לי מהמוניטין שלי. אני אוהבת ניקיון ועוד כל מיני מושגים אנושיים. אני מודה למאסטר שאפשר לי לחפור החוצה את ההחזקות האלה ולשחרר אותן.

בעקבות זאת הנפיחות של ל. פחתה מהגב התחתון ועד לברכיה. כולנו התנסינו ביופי של לחפש פנימה.

זה היה בדיוק כפי שהמאסטר אמר ב-"הרצאת הפא בוועידת הפא הבין-לאומית ב-2009 בוושינגטון הבירה"

"עבור מטפח, להסתכל פנימה זה כלי קסם."

ל. החלימה במהירות ותוך כמה ימים כל הנפיחות ברגליים ובקרסוליים שלה ירדה.

באמצעות המקרה הזה של שיתוף פעולה כגוף אחד, כולנו הוארנו לכך שטיפוח הוא עניין רציני מאוד. אם מחשבותיה של המטפחת היו סוטות אפילו קצת, חייה היו עלולים להיות בסכנה. ב-22 בינואר ל. חזרה עם בנה חזרה לביתה.

3. לעבוד ביחד כגוף אחד כדי להציל מתרגלים כלואים

במשך השנים נכלאו מתרגלים רבים בכלא בצפון מזרח סין. חלקם עונו שם עד מוות. אלה שסירבו לוותר על אמונתם וסיימו לרצות את עונשם, נלקחו משם ישירות למרכזי שטיפת מוח על ידי סוכני משרד 610 ששיתפו פעולה עם הכלא. הרדיפה במרכזים אלה הייתה אפילו אינטנסיבית יותר מאשר בכלא.

מתרגלת מקומית אחת הצהירה שאסור לנו להיות אדישים לגבי מה שקורה למתרגלים עמיתים.המאסטר הרי אמר ב-"הרצאת פא בוועידת הפא בוושינגטון די. סי. 2002":

"עניינו הוא גם עניינך ועניינך הוא גם עניינו."

המתרגלת אמרה שלהבא, כשמתרגלים משוחררים מהכלא, נעבוד ביחד לפורר את הרוע ולהציל אותם: "לא נאפשר לאנשים הזדמנות לבצע פשעים כנגד הדאפא. לא נרשה לסוכנים לחטוף את המתרגלים העמיתים שלנו".

מתחילת שנה זו התחלנו לעבוד ביחד ומכיוון שהיינו ישרים, הדברים התנהלו בצורה חלקה. יום אחד בסוף אפריל, נודע לנו ששני מתרגלים ישוחררו בקרוב. מתוך ניסיון העבר, בית הכלא ידע שאנשים רבים יגיעו למקום כאשר המתרגלים ישוחררו ובעקבות זאת סוכני "משרד 610" לא יוכלו לחטוף אותם. הפעם הם תכננו לשחרר את המתרגלים ב-5:00 בבוקר. כששמענו זאת, יצאנו לדרך בחצות הלילה. כשהגענו לשם ממש אחרי 4:00 היו שם כבר כמה מתרגלים שחיכו בשער הכלא. לא שוחחנו אחד עם השני אלא התמקדנו בשליחת מחשבות בשקט כדי לסלק את הרוע בממדים אחרים. כמה מתרגלים נגשו להבהיר אמת לבכירים בכלא, בתקווה לעצור אותם מלהיות מעורבים עוד יותר לעומק ברדיפה.

ממש אחרי 5:00 הגיע רכב של משרד 610. כשהם ראו כל כך הרבה מתרגלים נוכחים במקום הם ערכו שיחות טלפון בהולות לניֵיד כוחות משטרה למקום, בניסיון לבצע מעצרים המוניים. המתרגלים נותרו שלווים. חלק הלכו להבהיר אמת לסוכנים, אחרים המשיכו לשלוח מחשבות נכונות בשקט. מצב זה של חוסר הכרעה ארך כשעתיים. בסביבות השעה 7:20 נפתח שער הכלא ושני המתרגלים יצאו החוצה. כולנו מחאנו כף בקול. מתרגל נוסף ניגש אליהם ונתן להם זר פרחים. היו כאלה שאף הדליקו זיקוקין כדי לחגוג את האירוע. כשהם מוקפים במתרגלים, שני המתרגלים שרק שוחררו לחופש נכנסו למכונית שחיכתה להם. סוכני "משרד 610" לא הצליחו להתקרב אליהם. המתרגלים צעקו לעבר הסוכנים: "פאלון דאפא הוא טוב".

זה היה קרב בין הטוב לרע והרע הפסיד בסופו של דבר. היו שם כל כך הרבה מתרגלים שהרכב של סוכני "משרד 610" לא יכול היה לנסוע משם. הם יצאו מהמכונית והחלו לצלם ולתעד הכול בוידיאו. אנחנו המתרגלים יצרנו גוף שלא ניתן להורסו ולא נבהלנו משום דבר שעשו הסוכנים. אחרי יותר מ-10 דקות המכונית עם המתרגלים המשוחררים יצאה כבר לדרך ואז עזבנו. כשהלכנו משם, המכונית עם הסוכנים שעטה במהירות משם. כל אחד שהשתתף במבצע ההצלה הזה התרגש עמוקות.

4. עוד ועוד מתרגלים צועדים קדימה

באוגוסט, נודע לי שארבעה מתרגלים יישפטו באותו הזמן. הם שכרו עורכי דין להגן עליהם. ידעתי שזו הזדמנות להבהיר את האמת ולהציל אנשים.

שיתפתי במחשבותיי את המתרגלים האחרים בקבוצת לימוד הפא שלי. כולם התלהבו מאוד ורצו לשלוח מחשבות נכונות ליד בית המשפט. התחלתי בהכנות וארגנתי תחבורה לשם.

למחרת כשעמדנו לצאת, כולם הופיעו מלבד שניים, שהיו צריכים לעבוד. אני ארגנתי רק מכונית אחת ולא היה מקום מספיק לכולם. החלטתי לוותר על מקומי לאלה שלאחרונה צעדו קדימה כדי לעשות את הדברים הנדרשים מהמתרגלים.

אחת המתרגלות המבוגרות שאלה אותי: "האם לא אמרתי לך שאני רוצה לבוא? למה אין מקום עבורי במכונית? השבתי לה: "בעבר, בכל פעם שהייתה פעילות שדרשה השתתפות של מתרגלים, אף אחד לא הופיע. כעת המתרגלים לוקחים יוזמה לצעוד קדימה ולעבוד ביחד. זהו דבר טוב. בעבר, כשאף אחד לא רצה ללכת, אנחנו היינו הולכות. כעת יש אחרים שמוכנים להיות מעורבים וכדאי לתת להם הזדמנות". היא אמרה שדברי משקפים את מצב הטיפוח שלי: "מדוע אני לא חשבתי על כך?", היא שאלה. עניתי לה שהתקדמות אמיתית מגיעה מלשחרר, ולא מלהרוויח. חייכנו אחת לשנייה בהבנה.

בסוף, הדברים הסתדרו טוב מאוד. עורך הדין אמר שהשופט היה מצוין: "לא היו הפרעות להגנה ואמרתי כל מה שהייתי צריך לומר". הרוע היה המום וישויות חיות שהקשיבו למהלך המשפט הבינו את העובדות לגבי הרדיפה. ארבעת המתרגלים שנשפטו שמרו על מחשבות נכונות חזקות. דרך המקרה הזה, כולם למדו שלא משנה אם אנחנו נוכחים בזירה או לא. מה שחשוב הוא שהלב שלנו היה יחד, והמאמצים שלנו התמקדו באותה מטרה. כך לרוע לא היו פערים לנצל.

5. השינויים במשפחתי

בעלי ואני קיבלנו את הפא בשנת 1995. אחרי שהחלה הרדיפה, לאחר שנאסרתי ונרדפתי 4 פעמים, בעלי פחד, ובמשך תקופה ארוכה הוא ריפה את ידיי מלשמור על קשר עם מתרגלים אחרים. הוא אף גירש אותם כשבאו לבקר אותי. חיפשתי פנימה וגיליתי שגם אני פחדתי. אחרי שהתגברתי על הפחד והתחלתי את קבוצת הפא בביתי, השינוי בבעלי היה עצום. בתחילה הוא רק הרשה למתרגלת אחת מבוגרת להיכנס לביתנו. לאחר מכן התחילו מתרגלים להגיע כל הזמן. כיום, בכל פעם כשמתרגלים מגיעים לביתנו, בעלי מציע להסיע אותם לביתם. לא משנה אם זה יום או לילה, אם יש פעילויות הדורשות שיתוף פעולה של כולם, הוא משתתף בהתלהבות. הוא אף אמר לי שעלי לנסות להשתתף יותר בפעילויות קבוצתיות. כולם ציינו שהשינוי בו יוצא מן הכלל.

יותר מכך, בני שהרבה לחלות, גדל להיות בחור צעיר ונאה. הוא נכנס ללמוד באוניברסיטה מצוינת וכולם בסביבה הללו אותו כאדם טוב שאינו מעשן או שותה.

הורים של היום מתלוננים שקשה ללמד את ילדיהם. המאסטר אמר ב-"לימוד הפא בסן-פרנציסקו בשנת 2005":

"כל עוד אתה, תלמיד דאפא, עושה דברים ישר, אתה תשנה את הסביבה מסביבך, ואתה תשנה אנשים."

מאסטר יקר, נתת לי כל כך הרבה. יש דברים שאני יודעת עליהם, את חלקם לעולם לא אדע. איני יכולה לגמול לך מספיק על מה שהענקת לי.

בבקשה מאסטר, אל תדאג. אנחנו נעשה היטב את שלושת הדברים, נשתף פעולה כגוף אחד ונשתפר ביחד.

לא משנה כמה זמן נותר, בטוח נעשה מה שהמאסטר רוצה ונבשר על הרגע של תיקון הפא של העולם האנושי ביחד.תודה לך מאסטר!תודה לכם מתרגלים עמיתים! הא-שי