נקודת מוצא

(Minghui.org)

בצמתי זמן שונים הופיעו מצבים מסוימים אצל אנשים שונים ובאזורים שונים. מצבים כאלה מופיעים כדי שמתרגלים ותלמידי דאפא יבחינו בין דברים ויטפחו בתוך הפא, וכדי שבכל פעם שהם נתקלים במשהו הם ילמדו להתייחס לטיפוח כאל נקודת המוצא וייטמעו לדאפא כך שיוכלו להציל יותר אנשים, במקום להמשיך להיות מושפעים על ידי החזקות אנושיות.

אבל בסביבה המיוחדת של סין יש תמיד כמה אנשים שאינם ממקמים את הטיפוח כראשון במעלה ואינם עושים היטב ביציבות את הדברים הנדרשים להצלת אנשים – הם מתייחסים להחזקות האנושיות שלהם כנקודת המוצא. לחלק מהם יש אגו נפוח והם אִפשרו לשדים להיווצר במחשבתם. יש שהאלילו והללו אחרים עד לנקודה שבה הם הפכו לשדים בעצמם אך הם אינם מודעים לכך. יש שטרם נטשו את ההחזקות שלהם לתהילה, לרגשות אנושיים ולתשוקה מינית, ואיבדו את הבסיס המוסרי שלהם.

אבל הם עדיין מוחמאים ועדיין מתלהבים מעצמם, וחושבים שהם יותר מוכשרים מאחרים. חלקם רוצים ליצור באופן אקראי ומלאכותי איזה שהוא "טרנד". הם רודפים אחר הישגים ראוותניים ונשארים ברמת פני-השטח. הם שוכחים שהכול מתוכנן על ידי האלוהויות והשמים ונשלט על ידי המאסטר. זה כולל את הסביבה בסין ואת הסביבה הספציפית של תלמידי הדאפא המיועדת לטפח ולהציל אנשים.

כמה מתרגלים בסין חושבים לעתים קרובות על ההישגים שהם יכולים להשיג אם יוכלו לעזוב את סין, לפרסם ספר בחו"ל וכו'. הסידורים של תיקון הפא הם לא משהו שניתן להבין אותו באמצעות החזקות אנושיות. לדוגמה, מתרגלים בסין מנועים מלפרסם ספרים מחוץ לסין משום שעליהם לטפח ביציבות ולהגשים את הנדרים שלהם בסביבה ובנסיבות שקיימות כעת בסין. רק אז הם יוכלו ליצור את מה שהם צריכים ליצור. למצבים שמחוץ לסין יש תכנונים אחרים.

המאסטר אמר ב"הסבר הפא לסייעי הפאלון דאפא בצ'אנג-צ'ון" (מתוך "הסבר התוכן של הפאלון דאפא"):

"הטיפוח הוא כמו גלים גבוהים השוטפים את החול – החול מנופה ומה שנותר הוא רק זהב. כמות הזהב שנותרת תלויה באופן בה אתם מטפחים את עצמכם."

אם נחשוב על סביבת הטיפוח כעל כבשן, אז היות שזהב וחול מעורבבים יחדיו, כשהאש מחשלת את הזהב, היא באותו זמן שורפת את החול – אי אפשר לומר שכל מה שעבר דרך האש בכבשן הוא זהב.

לדוגמה, לי שו-פנג מהעיר שן-יאנג ממלא תפקיד זהה לזה של שד. אבל מתרגלים רבים באזורים שונים מהללים אותו. אם לי יהרהר על מצבו ויתקן את התנהגותו, תהיה לו עדיין ההזדמנות לטפח ולפצות על שגיאותיו. אחרת, התוצאות יהיו חמורות ביותר והוא לא יוכל לשאת אותן. לגבי אחרים המעורבים – איך זה שעדיין אינכם מסוגלים להבחין במצב אחרי עשר שנות מבחנים? כשאתם נתקלים במשהו, האם נקודת המוצא שלכם היא טיפוח והצלת אנשים, או שהיא להשביע את תשוקותיכם האישיות ואת ההחזקות האנושיות? מה התפקיד שאתם ממלאים בכל פעם שאיזה שהוא מצב כאוטי ומבולגן מתרחש?

הזמן שנותר בתיקון הפא אינו מיועד להשביע את הרדיפות של מישהו לנוחות ולהחזקות אנושיות. אנחנו מקווים שכולם יוכלו להישאר צלולים, שכולנו נשכין את הפא בלבנו ונשתמש בו להדריך את מילותינו ואת פעולותינו – רק אז נוכל לאמת את העוצמה של אמת-חמלה-סובלנות בעולם האנושי.

מאמר מערכת של עורכי מינג-הווי, 17 בפברואר 2015